שואל ומשיב/ג/ג/ז

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן ז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדבר השאלה שנשאלתי שהי' ליווערינג אחד בקרייזאמט וזה דרכם שכל המוזיל המקח ע"ז ינתן הליווערינג וקרה שאחד שהי' לו שותפין הרבה בעת הליצטאציע אמר שזה הסך יתן לקיר"ה ובא אחד והוסיף על המקח ונגמר הדבר ע"ז השני אח"כ בא מווין מחצר המלך יר"ה שזה השני אין חפץ בו המלך מטעמים שונים ושלחו אחרי הראשון ואמרו שיתנו לו כפי הסך הראשון שנתן הוא וע"ז באו השותפין ואמר' שהם שותפין כמו שהיו והוא טוען כיון שבעת הליצטאניע נפקע כחם שנגמר הדבר על השני ואח"כ כשבא מווין כבר נפקע זכותם ומזלי' דהאי גברא גרים ופנים חדשות באו לכאן ונשאלתי מה דינא. והנה לכאורה רציתי לומר דיפה טען שאחר שכבר נפקע כחם בעת הלז פקע זכותם והדבר דומה להא דאמרו בברכות דף נו"ן דפרח זימון מינייהו ומביא הש"ס ראיה ממטה שחלקוהו אף שהחזירוה פקע טומאה למפרע וה"ה כאן כל שנפקע זכותם פרח זכותם הן אמת שיש לחלק דשם לענין חיוב הזימון או לענין טומאה שפיר אמרינן דאין עליהם עוד חיוב דכבר נפקעו חיובם ואי אפשר לחייבם עוד דכיון דברכו עליהם כבר אין להם עוד חיוב וכן לענין טומאה כל שנשבר אין עליו עוד חיוב טומאה ומאין יבא להם טומאה למפרע אבל כאן אטו נפקע זכותם מעצמם רק שהשני הוסיף על המקח אבל כל שנגמר המקח הראשון הם ככחם אז כחם עתה וגם הוא לא היה לו בעת הליצטאציע ואח"כ נתחדש לו זכות וזכות שיש לו יש להם ג"כ וגם יש לעיין על מה לא נתרצו בווין לשני אם אגלאי מלתא למפרע דלא היה השני ראוי כלל לקבל העסק א"כ ממילא הוה בטעות והם שותפין כבתחילה אבל אם נתחדש איזה דבר מה שלא רצו בהשני א"כ כבר נפקע זכותם אלא שכבר כתבתי שגם בזה איני מסכים דשאני כאן דבזה לא נפקע זכותם יתר מזכותו וכמ"ש ושוב מצאתי בשו"ת צמח צדק סימן ט"ז תשובה אחת לענין קהל שהסכימו על שלשה רבנים באם לא יבא זה ישלחו אחר השני ובא הראשון וחזר בו ופסק שאין מחוייבין לשלוח אחר השני שכבר נפקע זכותו אחר שבא הראשון והביא ראיה מהש"ס ברכות הנ"ל ולפמ"ש יש לחלק דגם בנדונו מתחלה לא בחרו בהשני רק כשלא יהי' הראשון וכל שחזר הראשון הוה כאילו לא רצה ויש לו זכות שהיה לו מקודם ותדע דאטו במי שאמר אחריך לפלוני והראשון חזר בו אטו נפקע זכות דהבאים אחריו וצ"ע ועיין בשו"ת צ"צ סי' ע"ב ובפ"מ ח"א סי' כ"ה ויש לדבר בזה גם בנ"ד ואכ"מ. אמנם מה שיש לעיין בזה בנ"ד דהנה באמת יש לעיין במה נשתתפו אותם האנשים שהולכים על הליצטאציע ועיין סימן קע"ו במה נגמר השותפות וזה לא היה שם וצ"ל דכן הדרך שחבירו לא יזיל השער בשביל דרוצין לקבל העסק הלז במקח השוה אגב דבעי לקנות קני ולפ"ז שם דהשני קנה א"כ במה יזכו השותפין דהענין הראשון כבר חלף הלך לו וצ"ע:

והנה מעשה אירע בשנת תר"י שאחד היה אצל אדון אחד משק ביתו וסרסורו בכל עסקיו והנה היה בית לאדון למכור והלך הסרסור הנ"ל לאיש אחד וא"ל אם תתן לי חמש מאות ריניש כסף חלף סרסרות אראה שהאדון ימכור לך הבית בסך כך וכך וזה נתרצה לתת לו אמנם מפני כי לא היה בדעתו לקנות בית כעת ע"כ נתבטל הענין והסרסור מסרסר למכור לאחר הבית אח"כ קנה האיש הלז שרצה לקנות בתחלה מיד הלוקח הלז ובא הסרסור ותבע לו המעות שהבטיח לתת לו. והנה שאלו את פי אם יזכה בדינו. והנה נתתי אל לבי דהנה הסך הלז ודאי אינו יכול לתבוע כלל דאותו הסך היה בשביל שהיא ב"ב של האדון והאדון ישמע לדבריו אבל אחרי כי נמכר לאחר א"כ אין לו רק דין סרסור ובאמת גם סרסור אינו שכבר נמכר לאחר ועיין בחו"מ סי' קפ"ה ס"ו בהג"ה והוא משו"ת הרא"ש כלל ק"ה שהביא הב"י והב"י כתב שגם שכר טירחא אין לו מאחר שלא נגמר הדבר כלל אמנם נראה דיש לומר דעכ"פ מתחיל מקרי דהרי אלמלא שזה אמר לאותו הקונה שיקנה והביא לו כל מה שעולה שכירות הבית וכמה פסיקת המקח לא היה הסרסור השני יודע כלל אם זה קונה רק שכבר היה זה קרוב למקח א"כ אח"כ כבר נודע שזה קונה מהבית וגם אולי אם לא הטעים לו בתחלה שזה הבית הוא טוב ויפה שפוי מכל ערעור וכדומה אולי לא היה בא כלל לידי זה שיקנה הבית א"כ הוה קצת מסבב בדבר ואולי יש לו דין מתחיל. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דלו יהי כדבריו שזה סבב הדבר שיהיה זה קונה ומגיע לו שכר סרסרות בשביל שנהנה על ידו הא עיקר הסרסרות הוא שזה ביטל מלאכתו והלך ודיבר להמוכר ולהקונה שיתרצו על המקח א"כ הא זה נהנה וזה לא חסר פטור וכאן הרי כבר הי' סרסרות אז בעת שנמכר להלוקח הראשון וכעת לא הפסיד כלום א"כ אף שזה נהנה כל שזה לא חסר ל"ש שכר ואף שתחלה הי' סרסור אצל זה ולא הועיל כלום והפסיד מלאכתו הא כל ענין סרסרות וכל עניני מסחר הוא כך ולפעמים יגע אדם עמל רב ולא יגמור הדבר ואחר בא רעהו ויקח חלקו באשר לא עמל וכל שלא נגמר הדבר לא הגיע לו כלום וא"כ במה יזכה כעת ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ל"ו ומשם בארה דבמקח אין נ"מ רק בגוף הקניה לא גוף המוכר והקונה ובכ"ז לפענ"ד אין לו עלי' כלום ודו"ק:

ומה שבא בשאלה אם השותפין בליווערנג אחר שזה דרכם שאחד נכתב בקאנטראקט שעושה עם קיר"ה ושריו ואם ירצו הולך להשרים ונותן מכתב שהוא נתן מחלקו כך וכך לשליש ולרביע לזה השני וכדומה אבל העיקר בהקאנטרקט הוא הראשון. והנה יש כמה דברים הצריכים לליווירנוג ועתה בכלות הליווערונג טוען הראשון שכל הדברים המכשירין הוא נתן והכין ממעות שלו וינתנו לו לבדו והשנים טוענים שהוא בשותפות ונשאו הדיינים בזה. הנה לכאורה רציתי לדמותו למה דכתב הריב"ש בסימן רס"ד והוקבע להלכה בש"ע חו"מ סי' קל"ח ס"א בהג"ה דאם הבית של אחד ולקח את חבירו אצלו וחלוקים על הנכסים שבבית הרי הם בחזקת המוחזק בבית ובריב"ש מבואר דעיקר תלוי מי המאסף חבירו לבית ולפ"ז יש לומר דגם כאן כיון דהראשון נכתב בקאנטראקט והוא הסכים לתת לחבירו חלק הרי כל הדברים בחזקתו מה שנצרך להליוורינג. אבל אחר העיון לא דמי דשאני התם בריב"ש דאחד מוחזק יותר בהבית והוא אסף את חבירו בבית א"כ נקרא הבית שלו וקנה המטלטלין של הבית אבל כאן הבית שמונח בו הדברים הוא בודאי שייך להשותפים ורק שהקאנטראקט נכתב על שמו לבד אבל הוא קנה הדברים להיות שלו לבדו יותר מסתבר לומר דהם מהשותפות כמו כל דבר שותפות דהדין שהוא בחזקת השותפות וביותר נראה לפענ"ד דאף אם הי' הבית נכתב על שמו שהוא שכרו ואח"כ נשתתפו פשיטא דלא קנה הבית הוא לבד אחר כמה שנים מצאתי בספר שערי משפט ח"ב סימן קל"ח שם שהביא כן בשם שו"ת הגאון מוהר"ר זיסקינד זצ"ל שכתב ליישב קושית הסמ"ע סי' ר"ס דבמציאה הוא של שניהם וכתב הוא לחלק דהריב"ש מיירי באסף חבירו הביתה חנם משא"כ שם דשכרו אצלו ושכירות ליומא ממכר הוא ע"ש הרי בהדיא כמו שחילקתי ת"ל מסברא דנפשאי דדוקא באספו בחנם ולא בששכרו דכלם נעשו שותפין:

והנה בשנת תרח"י בש"ק פ' קרח ר"ח תמוז הגיעני תשובה מהרב מוה' אפרים אבד"ק ליזענסק בראובן שאמר לשמעון בשעת ליצטאציע שיתאמצו להחזיק הליווערונג שאף שיפסדו כעת מכל מקום יועיל על להבא כשיהי' ליצטאציע יהי' שותפין ואח"כ בהליצטאציע החדשה נטפל לוי להיות שותף וראובן הי' מתיירא מפני לוי ודבר ביניהם שיהיה הליצטאציע לא על שם לוי לבד רק על שם שמעון ג"כ וכן הי' והי' ריווח ודחו לראובן מן השותפות ואח"כ תובע ראובן שמגיע לו חלק ריווח מטעם שהבטיח לו בפירוש בעת הליצטאציע השניה נדבר ביניהם שיהי' לו חלק וגם הוואדיום על הלחם שיש לראובן ג"כ חלק ג"כ נגמר כעת ושמעון משיב שבשעת ליצטאציע השניה נדבר בפירוש דהיינו שלוי אמר בפני עדים שאינו רוצה שיהיה לראובן חלק בו ושמעון אף שאמר לראובן שיהי' לו חלק ג"כ כל שלוי לא יקפיד אבל כל שלוי מקפיד גם הוא מקפיד וא"כ אתן לו חלקי מה שטוען על הוואדיום של הלחם ותובע לשאר שותפים שהיה להם ג"כ חלק בזה אבל על השבלת לא נתן ראובן כלום וע"ז דן מעלתו שהטענה שבעת הלווערונב הראשון נשתתפו גם ע"ז שזה כבר בטל שבעת שנגמר הליוערונג הראשון בטל השותפות ובליצטאציע השנית הרי יכול לילך כל איש ע"ז. הנה יפה כתב וזה מקרי פ"ח וכמ"ש למעלה. ועל הטענה השניה מה שהאריך מעלתו מדברי התוס' דהשליח צריך להיות שלוחו של הנכרי לזכות לראובן והביא דברי התוס' ב"מ דף ע"א ומחלוקת הפוסקים בזה כמבואר במחנה אפרים הלכות שלוחין סימן י"ג וע"ז הביא דברי הריטב"א בב"מ שם דכל שאינו מקפיד הגוי לזכות דוקא לאותו איש פשיטא דשייך שליחות וזכייה הנה יפה כתב אבל א"צ לאריכות דבריו. וגם לפענ"ד הכוונה בריטב"א כל שלא נסתלק החיוב מן זה שבא לזכות לאחר דלא שייך בזה אין זכייה לנכרי שאין הנכרי מזכה כלל וה"ה כאן קיר"ה אינו מניח ואינו מכיר רק מי שנכתב על הקאנטראקט וא"כ מה לו בזה שזה רוצה לתת חלק לאחר סוף סוף העיקר הוא מי שנכתב על הקאנטראקט וז"ב ופשוט. ובלא"ה כיון שמעשים בכל יום שקונין כך מקיר"ה ואחד נכתב על הקאנטראקט ואחד יש לו שותפים הרבה פשיטא דלא גרע מקנין סטימתא ואינו מתורת שליחות וזכייה והרי סטימתא מועיל אף בדבר שלבל"ע וה"ה בזה שא"צ לשליחות ולדינא יפה כתב מעלתו דישבע שמעון שכדבריו כן הוא וכמבואר בנתיבות בכה"ג שקונה במעות ובודאי יוכל לחזור בו וגם מ"ש דהוה דבר שאינו מסויים הנה אנן קי"ל בחו"מ סי' רמ"א ס"ד דמועיל גם בדבר שאינו מסויים ודו"ק. והנה בשנת תרי"ט י"ז כסלו הי' אצלי ד"ת באחד שהי' שוכר בית מחבירו ואחד שכר אצלו חדר אחד והבעה"ב עיקר סמיכתו היה על השוכר הראשון ואח"כ הלך השוכר השני ששכר אצל הראשון חדר אחד ושכר כל החדרים מהבעה"ב ובאו לדין מי נקרא בר מצרא. והוריתי שהראשון הוא הבר מצרא כמבואר בסי' קל"ח ואף שהבאתי למעלה משו"ת הגאון מוהר"ם זיסקינד ושערי המשפט שאם שכר בכסף לא נקרא הראשון עיקר היינו דוקא לענין הנכסים דכיון דשכירות ליומא ממכר הוא ממילא הן שלו אבל כאן לענין בר מצרא פשיטא דזה ששכר כל הבית או הרבה חדרים שזה מקרי בן מצרן לגבי השני ודו"ק היטב וגם בנתה"מ כתב כשו"ת מהר"ם זיסקינד הנ"ל ומיושב קושית הסמ"ע מסי' ר"ס בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף