שואל ומשיב/ג/ב/קסה

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קסה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכ"ט אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים מוה' ארי' ליבש נ"י:

מכתבך הגיעני וכו'. ואשר הקשית לשאול בהא דאמרו בחגיגה דף כ"ג עשאוה כטמא מת ופריך ותבעי הזאה אלמה תנן חותכה ומטבילה טבילה אין וכו' ולשיטת החולקים על הרמב"ם דחרב כחלל אינו רק בכלי מתכות ולא בשאר כלים א"כ מאי מקשה והא השפופרת של עץ היתה וכיון דמעולם לא חדשו בה דבר כדאמר התם אמאי תבעי הזאה ע"ש כי יפלא בעיני מאד וצ"ע בדברי המפרשים ואם יש בידך ספר ט"א עיין בו עכ"ל הזהב. והנה ראיתי בט"א ולא העיר בזה. והנה קושיא הקשה אדם קשה כברזל ואמרתי בלבי לייאש מזה למצוא מענה כ"א בד' לא מצינא בשו"ת מצינא וכדאמר רבה בר נחמני בב"מ דף קי"ז כי אנכי יתמי דיתמי ובכ"ז פניתי לבי לכבוד תורת רבותינו הצרפתים. והנה לכאורה חשבתי דבאמת צריך ביאור בהא דמשני עשאוהו כט"מ בשביעי שלו דלכאורה קשה ממנ"פ אם רצו חז"ל לגזור עליו ט"מ ולעשות שאינו נוגע כנוגע אמאי עשאוהו כשביעי שלו ולא כראשון שלו להיות צריך הזאה וצריך לומר דבאמת מקשה שם והתניא מעולם לא חדשו בה דבר ומשני דלא אמרו קורדום שמטמא מושב ופירש"י דלעשות מי שאינו מקבל טומאה כמקבל טומאה זה לא עשו ולא חדשו רק בדבר המקבל טומאה לעשות שאינו נוגע כנוגע. ומעתה לכך עשו רק כשביעי שלו דלקבל טומאה עשאוהו כנוגע אבל לענין הזאה דאי אפשר בשום פנים בשאר כלים לכך לא עשאוהו ולא אצרכו הזאה ובס"ד דפריך תבעי הזאה באמת הי' סובר דחדשו בה דבר וע"ז משני דלא חדשו בה דבר מה שא"י להיות. ובזה מיושב מה דפריך הש"ס והתניא לא חדשו בה דבר ואמאי נטר הש"ס עד עכשיו תיכף דמשני עשאוהו כט"מ הי' לו לפרוך דלא חדשו בה דבר והרי אדרבא אחרי דמסיק דעשאוהו כשביעי שלו והקילו בו פריך הש"ס והוא דקדוק עצום. וגם בספר שיח יצחק הקשה דאמאי לא פריך הש"ס בהא דאמר לעיל עשאוהו כטמא שרץ ג"כ קושיא זו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס לא הוה מצי להקשות לעיל דהו"ל לומר דע"כ לא אמרו דלא חדשו בה דבר רק לר"ל דס"ל יטמא ואח"כ יטבול וע"כ דלא חדשו בה דבר דאל"כ למה הוצרך לטבול אבל לר"א דס"ל דיטבול סובר באמת דחדשו בה וכבר הקשה שם הט"א כן רק דזה אינו דא"כ למה עשאוהו כשביעי שלו הי' לו לעשות כראשון אף להזאה כיון דחדשו וכיון שכן ע"כ דלא חידשו וא"כ למה עשאוהו כשביעי וע"ז תירצו דלא אמרו קורדם שמקבל טומאה והיינו מה שאינו שייך אבל מה דשייך עשאוהו וחדשו בו דבר ושפיר עשאוהו כשביעי וז"ב ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא אני תמה דהרי מפורש במשנה פי"ב דפרה משנה ח' ובתוספתא פי"א שם הובא בר"ש שם וכן הוא לימוד ערוך בפי רבינו פי"ג מפרה הלכה וא"ו דאין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי ואפילו בכלי אפילו לא נטמא אלא אחוריו בלבד ונגע זה בכ"ש ושני בשלישי נטמאו הכלים כלן לגבי חטאת ואפילו הן מאה וא"כ מכ"ש באם עשאהו כטמא מת דצריך הזאה ואין מונין בו ראשון ושני וז"ב מאד מאד איברא דא"כ יקשה בהא דמשני לעיל דעשאוהו כטמא שרץ והקשה אלא מעתה לא יטמא אדם ומה קושיא הא בחטאת אין מונין ראשון ושני באמת שכבר הקשה כן הט"א והניח בקושיא. אבל ל"ק לפענ"ד דבס"ד דלא עשאוהו רק כטמא שרץ ולא כטמא מת וע"כ דס"ל דלא מטמא אדם דאל"כ למה לא עשאוהו כטמא מת וע"כ דלא רצו לטמא אדם ושפיר פריך אלא מעתה לא לטמא אדם וע"ז משני דבאמת עשאוהו כטמא מת וע"ז שפיר מקשה אלא מעתה תבעי הזאה ומשני דעשאוהו כשביעי שלו והטעם דעשאוהו כשביעי שלו היא כמ"ש לעיל. ואדרבא מזה נסתייע הדעת החולקים על הרמב"ם ודו"ק היטב:

והנה החריף הנ"ל שאל אותי דאמאי לא נימא כל דראה לובן ואודם דנתלה האודם בלובן וכמ"ש בשו"ת שב יעקב בהלכות נדה דכל שרואית אשה לובן ואודם כאחד תלינן בלובן והאודם מחמת הלובן הוא. והשבתי דל"ד דשם כל שההרגשה הי' מחמת הלובן והלובן אינו מטמא א"כ גם האודם אינו מטמא משא"כ לענין טומאת מקדש דכיון דמקור מקומו טמא שוב הוא מטמא אף בלובן. אמנם עדיין קשה דהא מקור מקומו טמא אינו רק הל"מ וכדאמרו בנדה דף י"ז ועיין תוס' שם ד"ה במקור וא"כ הרי שיטת הרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש הלכה י"ז דכל שהוא רק הל"מ ואינו מפורש בתורה אין חייבין על ביאת מקדש ועיין כ"מ שם ובפ"ג מנזיר וא"כ למה יתחייב לר"ע ואולי דהוה ס"ס לחיוב ספק שמא זכר הוא וחייב משום לובן ואת"ל נקיבה היא שמא אודם אינו בא משום הלובן ובס"ס חייב קרבן אבל אין זה ברור דניהו דאמרינן ס"ס לאיסורא וכמ"ש המשנה למלך בהלכות בכורות פ"ד מ"מ לענין קרבן על טומאת מקדש אפשר דלא אמרינן. מיהו במשנה למלך פ"ח מאבות הטומאות ה"ד משמע דגם לענין טומאה כל שהוא מה"ת אזלינן להחמיר ומכ"ש לר"ע שחייש למיעוטא ועדיין צ"ע לענין חיוב קרבן מיהו אשם תלוי מחייב ואולי גם חטאת בס"ס לאסור וצ"ע ועיין רמ"ע מפאנו סימן ק"ל בפרק אנדרוגינוס מ"ש בזה וע"ש בסוף דבריו שכתב שמצינו דחטאת דעולה ויורד מקרי חטאת סתם בזבחים דף ד' גבי חטאת ששחטה שלא לשמה. ואני מוסיף דל"מ בלשון המשנה וגמרא שנקראת כן שכן דרכם לסתום אלא אף הרמב"ם שזה דרכו בקודש לדייק ולגרוס אעפ"כ מצינו בפי"א משגגות ה"ו שכתב חייב חטאת והוא קרבן עולה ויורד ומצאתי במשנה בכריתות דף י"ג דקתני ארבעה חטאות ושם חדא היא משום טמא שאכל קודש ושם קרבן עולה ויורד הוא כדאמרו בשבועות דף י"ד בהדיא דהא לא קי"ל כר"א ע"ש ודו"ק:

והנה אחר זמן רב בשנת תרי"א נתתי לבי במ"ש הרמב"ם פי"ג מאה"ט הלכה ו' מצא הסכין בי"ג מזה עליו ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלה והראב"ד כתב דמים רעים שתה שאין מקום להזאה ולפמ"ש יצא לו לרבינו מש"ס מפורש בחגיגה הנ"ל דעשאוהו כט"מ בשביעי שלו והיינו משום דמעלה עשו בה וה"ה כאן כיון דלא גזרו על הכלים הנמצאים בירושלים רק בסכינין לשחיטת קדשים מפני חומרת הקדשים כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ה' וא"כ הוא ג"כ מעלה בקדשים ולכך עשאוהו כט"מ בשביעי שלו. איברא דלפ"ז צריך ביאור למה שם בשפופרת לא הצריכו הזאה וכאן הצריכו הזאה. אך נראה דהוא הדבר אשר דברתי דבאמת הזאה שלא לצורך היא וצריך הערב שמש וא"כ שם דאי אפשר בהערב שמש דלא היתה נעשית במעורבי שמש לכך לא הצריכו הזאה מספק אבל כאן דיכול להיות הזאה והערב שמש על יום י"ד לכך הצריכו הזאה ג"כ מספק. ובזה נראה לפענ"ד הטעם של הרמב"ם שכתב שלא גזרו על הסכינים הנמצאים ביום י"ד ומהיכן יצא לו טעם זה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רבינו נראה דהבין דהסכינים מפני מעלת הקדשים עשו כטומאת מת ביום השביעי וא"כ הי' צריך הזאה ואם לא יהי' הזאה יהי' תרתי דסתרי אהדדי וא"כ ע"כ לא יכלו לגזור ביום י"ד שהרי צריך לו היום לשחוט ואי אפשר לשחוט היום דלמא הזאה שלא לצורך הוא ובפרט שחזקת סכינים הצריכים לק"פ שטהורים הם וא"כ אי אפשר לעשות כט"מ ביום השביעי שלו ולכך שוחט מיד. ובזה מבואר היטב כל הברייתא דלכך בי"ג שונה ומטביל דיכול להיות הערב שמש ולכך בקופיץ דלא נצרך על י"ד דאסור שבירת עצם ולא נצרך רק על ט"ו שוב יכול להיות הערב שמש לכך גזרו. ובזה מיושב היטב הא דמשני כגון שבא בשבת והקשו כלם דהא לשיטת הר"י מקורביל הי' באה חגיגה מע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ יכול להיות הערב שמש דהא החגיגה שחט מע"ש והי' יכול לשברה מקודם וא"כ שוב גזרו דצריך הזאה והערב שמש ודו"ק. והמעיין ימצא שמיושב כל קושית הראב"ד והכ"מ שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף