שואל ומשיב/ג/ב/קמ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קמ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובזה יש לומר הא דכתבו בתוס' דלפי פירוש רבינו אפרים ודאי ניחא מה שצותה התורה להגעיל כלי מדין הא אי אפשר להגעיל כלי גדול שאין במים ששים לבטל ואי שיחזור ויגעיל והלא המים הראשונים נעשים נבילה וחוזרין ואוסרין וא"ל דכשאין בת יומא מגעילין דזה אינו דהא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא והקשה הכו"פ דלהס"ד דאף קדירה שאב"י אסור א"כ איך מועיל הגעלה דהוה כקדירה ב"י דהמים חוזרין ונאסרין. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת להס"ד דקדירה שאב"י נמי אסרה תורה ע"כ דחידוש הוא דהרי נטל"פ וכיון דחידוש הוא אפילו כי לא נתן טעם נמי והכא אליבא דאביי קיימינן וגם דחיית רבא לא שייך הכא ע"ש וכיון שכן יש לומר דהס"ד הי' דבאמת נטל"פ אסור וא"כ אף כי לא נתן טעם נמי וכיון שכן צריך הגעלה משום המשהו דכבר כתבו התוס' דכל דאסור במשהו לא שייך נטל"פ דמכל מקום משהו מיהא איכא וכיון שכן שפיר כתבו התוס' דלהס"ד שפיר דהגעילו אותו כשאב"י דא"ל דהמים חוזרים ואוסרים דזה אינו דהמים אינם בולעין במשהו ותרי משהו לא אמרינן ושפיר הגעילו אותם כיון דלא נאסר רק משהו לא אמרינן בי' חתיכה נעשה נבילה וגם אינו אוסר כלל כמ"ש הדרישה והלבוש וגם יש להגעילו ש"פ ובודאי לא יבלע רק משהו וע"ז כתבו התוס' דהרי לא אסרה תורה רק קדירה בת יומא וא"כ אי אפשר להגעיל וז"ב ודו"ק. ומן האמור יש לתמוה על דברי הש"ע בסימן צ"ח ס"ג דהוא מדברי הרשב"א שכתב דאם נתערב במינו ובשא"מ ונשפך דאמרינן סליק ולמדו מדאמרו בחולין דף ק' לר"י ומלבד תמיהת הרש"ל והט"ז והש"ך שם אף דנדחוק כמ"ש הט"ז עדיין מה ענינו לזה דשם במין במינו שפיר אמרינן סליק דכל שיש א"מ שוב הוה כח אחר מעורב בו ולא שייך מין במינו כמ"ש הר"ן הנ"ל אבל כאן להיפך ניהו דמינו רבה מכל מקום בא"מ תלוי בנתינת הטעם ולא שייך כאן שכבר בטל במינו והוה ככח אחר דאנן דנין להיפך דשא"מ אוסר. ובזה מיושב היטב קושית שו"ת בית יעקב סי' ס"ב על מ"ש הט"ז בסימן צ"ח ס"ק ה' דדבר פשוט שכאן לא מיירי רק שנתערב בפ"א עם מינו ושא"מ אבל אם נתערב בשאינו מינו תחלה ואח"כ ניתוסף מינו ודאי כבר נעשה נבילה קודם שבא לשם מינו עכ"ל וע"ז הקשה הבית יעקב שם דא"כ מה הקשו התוס' בחולין שם ד"ה סלק ובבכורות דף כ"ב דלמה לא אמרינן בציר סלק ומאי קושיא הא שם בא המינו אח"כ ובכה"ג לא אמרינן סליק ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דכל הענין דאמרינן סליק במין במינו אף דבמינו לא תלוי בטעם כלל דלא שייך נתינת טעם כלל ורק דכיון דא"מ מבטל להנבילה א"כ עכ"פ כח אחר היתר מעורב בנבילה ולא שייך מין במינו וכמ"ש הר"ן דכל שכח אחר מעורב בו לא שייך מין במינו ולפ"ז א"כ התוס' מקשים מכח מכ"ש דא"כ כל שא"מ קדים ומבטלו א"כ הי' הכח אחר מעורב בו קודם שבא המינו א"כ מכ"ש דאמרינן סליק וע"כ לא כתב הט"ז סברא זו רק לדידן דאינו מינו חמיר ממינו וא"כ שפיר יש לומר דכל שנאסר מתחלה מא"מ ונעשה נבלה איך שייך לומר סליק הא נעשה נבילה מקודם אבל לענין מין במינו א"כ אדרבא בזה יותר מסתבר שנימא סליק וז"ב ופשוט. ומה מאד יבאו דברי התוספות בתירוצם על הקושיא הלז נכונים שכתבו וי"ל דל"ד דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכ"מ שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר שם סליק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סליק ודבריהם סתומים וחתומים. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאמרינן סליק הוא בשביל שכח אחר מעורב בו של היתר ובכה"ג לא שייך מב"מ כמ"ש הר"ן ליישב קושית התוס' והש"ך בנקה"כ רצה לייחס זאת לתוס' ג"כ ואף אם נימא דתוס' לא כוונו זאת היינו התם דנאסרה במשהו ובמב"מ סגי במשהו א"כ לא שייך דכח אחר מעורב בו דכיון דאותה חתיכה נאסרה שוב הוי מב"מ וטעמו דהר"ן דכיון דחתיכה לא נעשה נבילה לא הו"ל מב"מ. אבל הדבר תמוה דלשיטת ר"ת דחתיכה נעשה נבילה א"כ אותה החתיכה נאסרה כלה ולא שייך סברת הר"ן וכמ"ש הפליתי והבאתיו למעלה אבל כאן שפיר אמרינן סליק כיון דהא"מ מבטל להנבלה א"כ אילו לא הי' שם רק הנבלה והקיפה והרוטב הי' מבטל הא"מ הנבלה מכל וכל א"כ פשיטא שעכ"פ מקרי כח היתר מעורב בו שלא תוכל לאסור המינו וז"ב כשמש. ולפ"ז זהו שכתבו התוס' דלכך שייך סליק דהא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא והיינו כיון דהא"מ בטלו להנבלה א"כ אי אפשר להפריד האיסור מההיתר ובכ"מ שהוא היתר מעורב בו וא"כ לא שייך מב"מ אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים לא שייך לומר סליק והיינו דלענין טומאה לא אכפת כלל אם כח היתר של א"מ מעורב בו דאין אנו דנין לענין היתר רק לענין טומאה וכל שנגעו בו מים טמאין טמאהו וז"ב מאד מאד. ובזה יש ליישב גם דברי התוס' דב"ק דף ק"י שיסכימו לזה והב"י האריך בזה וכל דבריו במחכ"ת שם יש לדחות למעיין שם. ובאמת עיקר קושית הב"י אינו כלום דהט"ז מיירי היכא שהאיסור נאסר מקודם ונ"נ פשיטא דאח"כ ל"מ מה שהמינו יבטלהו ושם הוא להיפך שכבר נתבטל האיסור מקודם מה יועיל המינו אח"כ לאוסרו ואין מקום לדבריו זולת דבטומאה לא שייך ביטול וזהו לפמ"ש כוונת תירוצם ודוק היטב בכל מ"ש ויש להאריך בזה וכעת לא נפניתי. והנה לכאורה רציתי לפרש כוונת התוס' דלכך לא אמרינן תרי משהו ע"פ מה שנסתפק בשו"ת נודע ביהודא מהד"ת חלק יו"ד סימן ל"ה לר"י דס"ל מב"מ במשהו אם נתערב מב"מ בטעם לבד אף אם נימא דטעם כעיקר דאורייתא מה דינו וכתב לפשוט מהא דמנחות דף כ"ב גבי הא דאמר וכי בולעות זו מזו מה הוה מין במינו הוא והא אינו רק טעם בלבד ובטל ברוב וע"כ דגם בטעם שייך מב"מ ע"ש ולפ"ז זהו דוקא במשהו חדא אבל תרי משהו ודאי לא אמרינן דהמשהו הבלוע יהי' לה עוד כח לאסור אחרות זה ודאי חידוש היא ואין לך בו אלא חידושו כמ"ש הנוב"י שם ולפ"ז לדידן לא שייך כל זאת דלדידן מחמרינן בא"מ יותר וא"כ אף תרי משהו אמרינן אבל האמת אגיד ולא אכחד קושט דברי אמת דמאד יפלא בעיני דבריו הנאמרים דבמה נסתפק אם כוונתו לטעמו ולא ממשו לשיטת רש"י דהיינו כל שאין ממשו בעין אף שנתערב גוף האיסור רק שנמחה ונתבטל ואינו בעין א"כ לא הי' צריך הרב ז"ל לפשוט מהא דמנחות דזה מלא כל הש"ס דלר"י מב"מ לא בטל מיירי בזה והרי אמרו טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכה החתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרות כל החתיכות מפני שהן מינה והיינו טעם הבשר שיוצא מן החתיכה הנאסרת אוסר כלן אף שאין ממשו בעין דנגד גוף החתיכה יש ששים כנגדה ואף אם נוכל לסלק אותה חתיכה ולא נשאר רק הטעם ואפ"ה נאסרת וגם בהא דאמר רב שם בדף ק"א כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וכן אמר רב כאן וגם לשיטת התוס' והרשב"א דטעמו ולא ממשו נקרא פליטת הבשר שנותן טעם בחלב שזה אינו רק פליטה ולא ממש והחלב שנפלט לתוך בשר הוא דנקרא ממשו דגוף החלב נבלע בתוך הבשר ע"ש ברשב"א בדף צ"ח ובת"ה שער רביעי ולפ"ז מה נסתפק הנוב"י הא שם אינו רק פליטת הבשר וזה לא נקרא ממשו ואפ"ה אסור ואדרבא מה דפשיט הנוב"י ממה דאמרו במנחות והן בולעות זו מזו וקרי לה מב"מ אינו ראיה לשיטת התוס' והרשב"א דשמן בשמן אפשר דנקרא ממשו ולא טעמו ולכך הוה מין במינו. ובזה יש מקום לומר הא דמשני הש"ס שם דאמרינן סליק את מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו וכתבו התוס' דכל ענין סליק נצמח מזה והדבר תמוה דאיך נסלק סוף סוף יש מינו כאן. ולפמ"ש יש לומר דזה ענין סליק דהיינו דלפמ"ש כל הענין דנקרא כאן מב"מ הוא משום דהוה ממשו של איסור וכל שיש לומר סליק עכ"פ לא נקרא ממשו רק טעמו ובטעמו לא שייך מב"מ. ובזה יש מקום לישב קושית התוס' במנחות דף כ"ב ד"ה והן בולעות שהקשו דא"כ נתערב קומצה בקומץ חברתה נמי יפסול לר"י דנימא סליק והיינו דכל קומץ דהיינו הסולת שבו לבטל לשמן של חבירו ועיין בבה"ז שם ולפמ"ש א"ש כיון דהסלת עם הסלת הוה מב"מ וכן השמן עם השמן וא"כ איך שייך בזה סליק דלהוי נקרא טעמו ולא ממשו הא בין הסלת עם הסלת או השמן עם השמן הם בעין ודו"ק. אבל כבר כתבתי דהדבר מבואר ממש בכל הש"ס לענין מב"מ דאף בטעמו לא בטל וכן נראה ראיה מדברי הרי"ף שכתב גבי ריחא מלתא דרב דס"ל ריחא מלתא שייך באידך דרב דס"ל מב"מ לא בטל והרי שם ודאי אינו ממש דריח לא נקרא ממש כדאמרו בהדיא בשבת דף ס"ב ע"ב ואפ"ה הו"ל מב"מ דלא לבטל וזה ראיה ברורה לדעתי. ומדי דברי זכור אזכור מה דקשה לי טובא לשיטת הרי"ף דתל' לה להך דריחא מלתא במב"מ במשהו והיינו דריחא עכ"פ משהו איכא דהרי בש"ס בשבת דף ס"ב ע"ב אמרו זאת אומרת המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי חייב דהא אין בו בושם כפחות מכשיעור דמי וקתני חייבת ופירש"י דריחא אין בו כשיעור דשיעור הוצאת בשמים הוה בכ"ש וריחא הוה פחות משיעור וע"ז משני דלעולם בעלמא פטור ושאני הכא דאין בו ממש ופירש רש"י דליכא למימר שהכלי נעשה טפל לריח שאין בו שום ממש ואפילו בפחות מכשיעור לא מקרי הרי דריח אפילו פחות מכשיעור לא מקרי ואף דהוצאת בשמים שיערו בכ"ש והו"ל משהו לא מקרי ריח אפילו משהו ואיך החמיר הרי"ף בריחא משום דמב"מ במשהו ולא עוד אלא אף בא"מ החמיר עי"ז: איברא דלכאורה צריך ביאור דאיך שייך במשהו פחות מכשיעור וכיון שהוצאת בשמים במשהו איך שייך דריח הוה פחות מכשיעור וצ"ל כעין מ"ש התוס' בדף ס"ג ע"ב שם ד"ה אריג ותכשיט דהא דאמרו אריג כל שהו מכל מקום שיעור קצת בעינן דאל"כ חציו דכ"ש מה הוה וה"ה כאן מכל מקום שיעור קצת בעי ושפיר קרי ליה פחות מכשיעור. ובזה יש ליישב קצת דברי הרי"ף דכיון שאין בו ממש לא הוה מקרי פחות מכשיעור כלל אבל ז"א דאדרבא לשיטת הרי"ף דריחא הוה משהו א"כ כיון דבעי שיעור קצת שוב הוה ע"י הריח פחות מכשיעור עכ"פ וע"כ דריח אף משהו לא מקרי וז"ב וצע"ג שיטת הרי"ף. ועכ"פ דברי הנו"בי תמוהין דאין מקום לספיקו כלל. אמנם שלא יהיו דבריו תמוהין כל כך נראה לי דספיקו של הגאון לא היה רק בדבר שגוף הדבר אינו אוסר רק טעמו בלבד כגון נודר מן הטעם וכדומה אם בכה"ג אמרינן מב"מ לא בטל כיון שגוף הדבר אינו נאסר כלל וע"ז פשיט שפיר ממנחות שם דגוף הסולת מה שהוא בעין אינו אוסר ורק להבלוע של שמן אוסר דהו"ל כריבה שמנו כמ"ש רש"י וא"כ אינו רק הטעם אבל בכ"מ שגופו ממש ג"כ אוסר רק שנגד הגוף יש ששים א"כ כיון דטעמו הו"ל כעיקר למה לא יאסר במשהו כעיקרו וז"ב לדעתי. ואם כנים אנחנו בזה נראה לי ליישב מה שהקשה הר"ן בסוף כל הבשר באלפסי על הא דפלפל הש"ס בדף ק"ח אי סבר רב אפשר לסוחטו מותר אמאי חתיכה נ"נ אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור וע"ז הקשה דלמה לא פלפל הש"ס גם בדברי רב בדף ק' ג"כ זאת ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דבדף ק' בשאר איסורים לא קא מבעיא ליה דודאי ע"כ ס"ל דאפשר לסוחטו אסור דאם מותר פשיטא דלא שייך מב"מ דכל שאפשר לסחוט האיסור כלו א"כ לא נשאר רק פליטת האיסור שתהי' אוסרת מב"מ ובזה כבר כתבתי דכל דגוף החתיכה מותר כיון שכבר נסחט האיסור כלו ואמרינן שאפשר לסחט כלו ולא נשאר רק הטעם ובזה לא שייך מב"מ אבל בב"ח דשניהם גוף אחד ונעשה לגבי חלב מב"מ ולגבי בשר מב"מ כמ"ש הרשב"א בת"ה באורך ועיקר חידושו דרב גבי בב"ח היא זאת וא"כ הוה מקום לומר דאף דאפשר לסוחטו מותר מכל מקום יאסר כאן דגוף הבשר מהחלב נעשה גוף אחד והו"ל מב"מ לגבי שניהם וע"ז קמ"ל דאף בב"ח כל דאפשר לסוחטו שוב לא נאסר כלל החלב ולא שייך חתיכה נעשה נבלה ואף דגם בשאר איסורין ע"כ ס"ל לרב דאפשר לסוחטו אסור מכ"ש בב"ח מכל מקום פלפל הש"ס להשמיענו דגם בב"ח ע"כ צריך לבוא משום דאפשר לסוחטו אסור וז"ב אבל אם שישבתי דברי הנוב"י מלבד דפשטות דבריו אין מורין כן אף גם דלפ"ז אם הי' מסירין גוף האיסור באופן שהי' מכירו ולא נשאר רק טעמו לא הי' אוסר וזה א"א לומר כלל וגם במ"ש בפשיטות דלשיטת רש"י דטע"כ לאו דאורייתא ודאי בטל מב"מ אף דהוא ס"ל מב"מ לא בטל מכל מקום בטעמו בטל כ"כ על הגליון שם דבחידושי רשב"א בדף צ"ח בחולין מבואר באורך דלשיטת רש"י גם טעמו לא בטל במב"מ ועיין בתוס' חולין דף צ"ט ע"א ד"ה אין בהם ודו"ק. אחר שכתבתי כל זאת עיינתי ברשב"א בחולין בסוגיא דזרוע בשלה שכתב דלכאורה יש לומר דלר"י מב"מ דלא בטל הוא דוקא בממשו דומיא דדם הפר והשעיר ולא בטעמו וכתב אח"כ לדחות סברא זו ע"ש. ולפענ"ד אי אפשר לומר כן מכמה סוגיות וכמ"ש דאף דיש לדחות אבל פשטן של שמיעות מורין כן ועכ"פ הנוב"י לא הזכיר ודו"ק:

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש בש"ע סי' צ"ב ס"ד בהג"ה דבלח בלח לא אמרינן חתיכה נ"נ בשאר איסורים זולת בב"ח וכתב הט"ז בשם מהרש"ל דזה דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל בדרך בישול בנ"ט צריך ששים נגד כל הרוטב ולא כתב טעם בזה. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא כשהוא שלא כדרך בישול א"כ אינו דומה לבב"ח ואפ"ה אמרו חז"ל חתיכה נ"נ דלא כר"ן וכמ"ש הפוסקים טעמים אחרים א"כ לכך בלח בלח דאינו ניכר האיסור לא שייך חתיכה נ"נ אבל בדרך בישול דדמי לבב"ח א"כ שייך חתיכה נ"נ דהא בב"ח ודאי אף בלח בלח שייך חתיכה נ"נ דכאן לא שייך הטעם דלא ניכר האיסור דהא כל אחד בפני עצמו שרי רק בהתחברם יחד נאסר א"כ ניכר האיסור דעכ"פ בהבשר נבלע החלב ונעשה הבשר איסורא או להיפך. ובזה יש לומר מ"ש הרב חוץ מבב"ח היינו אף בב"ח שאינו בדרך בישול רק ע"י כבוש וס"ל דבשלמא שאר איסורים כיון שהוא לח בלח ואינו ע"י בישול א"כ אין לו שום דמיון לבב"ח משא"כ בב"ח דרבנן שפיר גזרו אטו בב"ח שע"י בישול שהוא מה"ת. ובזה יש ליישב קושית הש"ך שהקשה דהא ש"ס ערוך דחלב נבלה היא ולפמ"ש שם בא ע"י בישול שייך חתיכה נ"נ אף בלח בלח אבל בב"ח מדרבנן אינו רק חומרא בעלמא. ומיהו בלא"ה אין ראיה דשם למ"ד מב"מ לא בטל קיימי ולדידיה בודאי חנ"נ. תדע דהרי שיטת הראב"ד דחתיכה נ"נ לא אמרינן רק למ"ד מב"מ לא בטל וא"כ לדידן דמב"מ בטל שפיר יש לומר דבב"ח ג"כ אינו רק מדרבנן ודו"ק. והנה הנקה"כ כתב להשיג על הט"ז במ"ש דחמץ שנבלע במצה ואח"כ נתערבה המצה יבש ביבש דיש לומר דלא בטל וע"ז כתב הש"ך דבטל דכל דכח אחר מעורב בו לא מקרי מין במינו. ולפענ"ד צדקו דברי הט"ז דביבש ביבש הא אותה המצה נאסרה בפני עצמה וא"כ שוב לא שייך ביטול ברוב כיון דיש לומר שאוכל אותה המצה והמצה בעצמותה נאסרה כלה דבשלמא בלח בלח או שאחד לח אמרינן שנבלל בכולה וכעשה נבילה לא אמרינן וא"כ אינה אוסרת האחרים משא"כ ביבש ביבש דעומד בפני עצמו ונאסרה כלה ואיך יותר האיסור ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף