שואל ומשיב/ג/ב/פח
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הנה אשר עוררני בדברי הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב מה שתמה על הרשב"א באומר אני זניתי דלא שייך פלגינן דיבורא והביא ראיה מדלא נקט אני רבעתי את פלוני וכן מדלא נקט אני באתי על איש פלוני וע"ז תמה דהא לא שייך לאונסו בזה דאין קישוי אלא לדעת וגם לא שייך לומר דה"א דאדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן אם אמר אני באתי וכבר כתבתי בזה הרבה. וכעת חדשות אני מגיד. והנה בקושיא הראשונה אני תמה דאטו בלאונסו הוה חידוש כלל דפשיטא דנאמן ול"צ לפלוגי דיבוריה כלל ועיקר מה שנחלקו רב יוסף ורבא הוא בלרצונו דרב יוסף ס"ל דרשע הוא ואל תשת רשע עד ורבא ס"ל דפלגינן דיבורא אבל בלאונסו ליכא שום חידוש ורק כיון דרצה ר"י לחדש דבלרצונו אינו נאמן נקט דבלאונסו נאמן אבל זה אינו מעיקר דבריו ושפיר הקשה הרשב"א דלנקוט באני רבעתי ויהי' הפלוגתא של ר"י ורבא ואף דלא שייך לאונסו בזה מה בכך הא באמת א"צ בזה וז"ב ופשוט. ומה שהקשה דלנקוט אני באתי וע"ז הקשה דא"כ לא שייך הס"ד דאדם קרוב אצל אשתו ג"כ לא קשה דהא באמת התוס' הקשו דהא זה נודע דפסול לעדות אשתו וכתבו דהו"א מתוך שנאמן על חבירו נאמן לגבי עצמה. ובאמת זה דוחק גדול רק דע"כ מוכרחין לומר כן דהא קשה היינו הך ומאי קמ"ל וע"ז כתב הרשב"א דטפי הו"ל לנקוט אני באתי ויהיה רבותא טפי דאף בזה שייך פלגינן דיבורא מה דלא נשמע מפלוני רבעני כמ"ש הרשב"א באמת דלא שייך בזה פלגינן דיבורא וא"כ שפיר מקשה היה לו לנקוט באני באתי דהוה רבותא גדולה מה דלא נשמע מפלוני רבעני ולא יצטרך לחדש הא דאדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן וז"ב ונכון. ומה שהקשה הנוב"י על דינו של רשב"א דא"כ גבי לדידי אוזפן בריבתא לא שייך פלגינן דיבורא כל דנימא פ"ד והרשב"א בעצמו הקשה כן דאוזיף בריבתא בלבד סגי וע"ז תמה דלמא אוזיף בריבתא לעכו"ם וכדומה ע"ז אני תמה דפשיטא דאם בא להעיד דאוזיף בריבית בודאי הכוונה במה דאסור להלוות דאל"כ מאי אסהדותא וא"כ סגי באוזיף בריבתא בלבד ומ"ש לתמוה דא"כ בפלוני בא על אשתי אם נסלק הך דעל אשתי לא נשאר רק תיבת על ואין לו פירוש ואף אם נימא דהכוונה דבא על אשתו באונס אכתי גם ע"ז אינו נאמן דפסלה מתרומה ופסלה לכהונה אחר מותו. הנה לק"מ כיון דמיירי שיש אחר עמו וא"כ לענין תרומה ולענין פסול לכהונה יש האחר שמעיד עליו ורק לענין מיתה צריך שני עדים ושפיר שייך פלגינן דיבורא דלענין פסול לכהונה אחרי מותו או לענין תרומה האחר בלבד סגי דע"א נאמן באיסורין. ומ"ש לתמוה דא"כ בהרגתיו לרצוני דהלכה רווחת דפלגינן דיבורא וקשה איך שייך פלגינן דיבורא דמ"ש הרשב"א דהיינו פלגינן דיבורא דנאמן שהרגו אבל לא לרצונו רק לאונסו או בשוגג וע"ז הקשה דהא זה הוה בחד גופא ובחד גופא לא שייך פלגינן דיבורא וכדאמרו בב"ב דף קל"ד בגרשתי את אשתי דאינו נאמן אף להבא ולא אמרינן פלגינן דיבורא דהוא בחד גופא לפענ"ד דהרשב"א מפרש דמה דאמרו בב"ב דף קל"ד שם דבחד גופא לא שייך פלגינן דיבורא הכוונה דשם כשאמר גרשתי את אשתי ולמפרע אינו נאמן ואם נימא דלהבא יהיה נאמן הרי עקרינן דיבורו לגמרי דכל עיקר אמירתו היה שגרש כבר וכל שאינו נאמן על למפרע הרי לא נתקיים כל מה שאמר ואיך נימא דעכ"פ נאמין לו שגרשה כעת הא הוא לא אמר כן אבל בהרגתיו עיקר עדותו שפלוני נהרג יתקיים ורק שמה שאמר לרצוני אין מאמינים לו ומסלקין דבורו והכוונה רק שפלוני מת עכ"פ ובזה שפיר פ"ד דעכ"פ מת פלוני ויש בזה עכ"פ קיום לעדותו שפלוני נהרג וגם שהרגו רק שלא היה לרצונו אבל באמר אני גרשתי את אשתי כל שאינו נאמן למפרע ועל להבא לא העיד לא נשאר קיום לעדותו כלל וז"ב. ואף שהתוס' והפוסקים לא הלכו בשיטתו אבל עכ"פ מהש"ס ל"ק על הרשב"א ודו"ק היטב. ומ"ש ראיה ממ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה סוף נדרים דבאמרה שנטמאת ברצון באשת ישראל נאמנת להפסיד כתובתה והברירה בידו אם רצה אינו מגרשה ולא נאמר לו מאחר שאתה מכחיש אותה ואינך מאמין שזינתה ברצון א"כ שוב מגיע לה כתובה לפי שהעיקר אצלינו דפלגינן דיבורא שנאמין איזה ענין ולא נאמין לדבר אחר ומזה מוכיח שאין דברי הרשב"א מוסכמים. הנה אף שכבר קדמו זקני הח"ץ ז"ל בתשובה סי' ק"נ בזה אבל אני תמה על שני המאורות הגדולים דבאמת שם אינו ענין מתורת עדות דאטו הבעל שאינו מאמינה שזינתה הוא בתורת עדות רק שאינו רוצה להאמין שמא עיניה נתנה באחר אבל מה ענין לתורת עדות וכן האשה שאבדה כתובתה בטענתה שזינתה ברצון הוא מתורת עדות רק שהודאת בע"ד כמאה עדים דמיא אבל אין ענין לעדות ומ"ש הרמב"ם דפ"ד הוא רק להרחבת הדברים דאף במעיד בתורת עדות אנו אומרים דפלגינן דיבורא מכ"ש כאן אבל מה דפ"ד בתורת עדות הוא רק במקום שאפשר לסלק דיבור וכמ"ש הרשב"א וז"פ וברור. ואני מתפלא על הנוב"י וביותר על הח"ץ שהבין מזה דלא כרשב"א וזה אינו ענין לזה וכמ"ש ודו"ק. והן נסתר מחמתו מה שהביא הנוב"י ראיה מגיטין דף ח' גבי כל נכסיי קנוים לך דפ"ד אף דהוא בחד דיבור ולפמ"ש אינו ענין דלענין נכסים צריך תורת עדות גמור ואינו נאמן משא"כ על שחרורו האמיניהו לומר בפ"נ ובפ"נ וא"צ תורת עדות כלל ושפיר שייך פלגינן דיבורא וז"ב. וכן מה שהביא מהך דאלעא וטובי' במכות דף ז' הנה באמת לשיטת היש מתרצים שהביא הרא"ש שפיר היא כסברת הרשב"א דאנו מאמינים רק מה שהוא עיקר עדות שפלוני רבע או שזה נהרג או שאוזיף לו בריבתא והוא דברי הרשב"א בענין פלגינן דיבורא דאנו מסלקין מה שנוגע לעצמו ועיקר העדות אנו מאמינים. שוב מצאתי מה שכתבתי למעלה לתמוה על הח"ץ והנוב"י מה שהביאו מפירוש המשנה להרמב"ם דשם היא מתורת הודאת בע"ד בדברי הגאון בכר דוד ז"ל שהביא הנוב"י שם והדבר ברור שהוא כן. ומה שכתב הרמב"ם פ"ד הוא להרחבת הדברים אבל עיקר כוונתו כמ"ש ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה אמרתי כן ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |