שואל ומשיב/ג/ב/מ

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן מ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב מוה' יוסף שטראזבורג נ"י מו"ץ דק"ק קאסיב:

מכתבו הגיעני מ"ש באשה שיש לה מכה באותו מקום מן הצדדים ולפעמים נעשה המכה גדולה כמו בועה גדולה מאוד זובה לחה ודם ובכל פעם שבודקת עצמה אם היא נזהרת שלא תגע במכה אז העד נקי מכל וכל ואם היא אינה נזהרת ונוגעת באותו צד שהמכה בו אז כואב לה הרבה וגם מוצאת בכל פעם על הכתונת דם מחמת זה ויש לה ווסת כדרך שאר נשים וע"ז כתב מעלתו שהדין מבואר בסי' קפ"ז ס"ז וכאן כ"ש היא שיודעת שהמכה מוציאה דם וכמה הוכחות שבא מחמת מכה ואף שדם מכתה היא עם ליחה ומה שמוצאת על העד הוא רק בדם גרידא מכל מקום אינו מעכב דהנוב"י סי' נ"ז כתב דדם היוצא מעצמו אינו דומה לדם שיוצא ע"י דחיקה וה"ה בזה ע"י הבועה יוצא דם וליחה ואח"כ א"י רק דם גרידא ע"ש ובלא"ה נראה דכל דהדם בעצמו אינה משונה לא אכפת לן אם יוצא בלי ליחה או עם ליחה ומה שהאריך לענין הפסק בטהרה והביא דברי הזכרון יוסף חלק יו"ד שהובא בס"ט סי' קצ"ז ס"ק כ"ג הנה א"צ לאריכת דברים דכל שיש הוכחה שבא מדם המכה והעד בראשו נקי פשיטא דמקרי הפסקה בטהרה ואף להח"ץ דבעי ספורים לפנינו בכה"ג דהעד בראשו נקי הוה כספורים לפנינו ומ"ש דיש לחוש דלמא כבר יצא דם לבה"ח לא ידעתי למה נחוש לזה הא איכא הוכחות ואומדנות דזו נקיה וטהורה ודם מכה הוא וז"פ. אמנם בשעת ווסתה ודאי דטמאה דאל"כ לא תטמא לעולם ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' נ"ו גם מ"ש הפרישה סי' קפ"ז ובט"ז דכשהם לפנינו הדמים יכולין להבחין אם הן דומים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ג ודו"ק ובחות יאיר מחלק בין שהם לפנינו אם יוכל בכה"ג להבחין וזה כדברי הפרישה יעו"ש ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ד עש"ק לך הגיעני מכתב מהנ"ל באשה זקנה שחדל להיות לה אורח כנשים וזה כמו שנה שאירע לה שזב ממנה דם בכל עת והיתה אצל רופא עכו"ם ונתן לה רפואות ועלתה בידו על משך זמן מועט וכעת חזר הדבר לקלקולו הראשון והרופא אומר שיש לה מכה באותו מקום ואם תתרפא מזה אז תהיה נקיה אבל לא אמר בפירוש שממכה זאת בא הדם והמילדת ישראלית בדקה אותה ואמרה שמרגשת באצבעה שיוצא מהאם כמו ווארציל גדול ארכו כמו אורך חצי אצבע אך אי אפשר לה לדעת אם דם נצרר בתוך המכה רק בכל פעם שנגעה באצבע באותו מקום נתלכלך אצבעה בדם ואי אפשר לה לחתוך אותה מכה כי יש חשש סכנה. ומעלתו האריך להתיר. והנה זה פשוט שיש להתיר כיון שהיא זקנה שאין לה וסת כלל ופשיטא דיש לתלות בדם המכה אף שא"י אם מוציאה דם וכמ"ש מעלתו באורך והדברים פשוטים ואין צריך אריכות אך מ"ש מעלתו בשם התניא בש"ע שלו שכתב דהא דלא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם היינו דוקא של"צ שתדע שמכתה מוציאה דם לחוץ אבל עכ"פ בעינן שתדע שנצרר בתוכו דם והביא שגם הח"ס הסכים כן. הנה הש"ע שלו אין לי ולפענ"ד היא תמוה דמנין תוכל לדעת אם נצרר דם בתוכה וכי ידיה ועיניה למטה ובפרט במקור לדעת שמכתה מוציאה דם תוכל לדעת אם נוגעת בהמכה ומתלכלך בדם אבל זאת שנצרר הדם מנין לה לדעת וע"כ היא לפענ"ד דברים שאינם. ומ"ש ע"פ דברי הנוב"י מהד"ת סי' ק"כ שכתב דאי אפשר לפה"ק בלי דם וא"כ נטמאה לפענ"ד אין דבריו נכונים וכל האחרונים חלקו עליו ולפענ"ד פתיחת הקבר הוא ע"י שנפתח הקבר מאליו אבל מה שהרופא פותח או איזה גרם אחר ל"ש פתיח' הקבר וגם לדברי הנוב"י כיון שהיא זקנה ומסולקת דמים שוב לא שייך א"א לפתיח' הקבר בלי דם ואף שהנוב"י חושש גם בזקנה לפענ"ד בזה ודאי דברי אחרונים נראים: והנה עיינתי בשו"ת ח"ס סי' קנ"ג וראיתי שכל יסודו במ"ש הרשב"א דנאמנת לומר מכה יש לי במקור שמשם הדם יוצא ומשמע דבעי שתדע שעכ"פ נצרר הדם וראוי לצאת. הנה לפענ"ד דברי הרשב"א נכונים מטעם אחר דהנה כל החרדה שיש לחוש לדם המקור הוא משום דרוב דמים באין מן המקור והנה באמת אם שדם המקור רחוק יותר מדם המכה והוה קורבא מכל מקום רוב עדיף מקרוב והנה כבר נודע מ"ש הנימוק"י פרק שני בב"ב בסוגיא דניפול גבי ענבי דמצנעי דהא דרוב עדיף הוא דוקא כשאנו דנין על הדבר אם הוא בא מהרוב או מהקרוב אבל אם אנו דנין שבאותו מקום הקרוב שם הוא הדבר שייך כנכ"ה וכ"כ הסמ"ע בסי' רנ"ט והט"ז שם במחכת"ה לא הבין דברי הסמ"ע ונעלם ממנו דברי הנימוק"י אף שביו"ד סי' קכ"ט וסי' רצ"ה כתב בעצמו מדעתא דנפשיה כן ולפ"ז ז"ש הרשב"א דנאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום שמשם הדם יוצא והיינו במקום הקרוב עצמו וא"כ בודאי קרוב עדיף:

והנה בשנת תרכ"ה ג' חקת ג' תמוז נשאלתי על אודות האשה שמוצאת קרטין ונקלפות בצפורן והנה כבר האריך הט"ז להתיר וזקני הח"ץ ז"ל סי' ע"ג כתב שהתיר אסור כרת וכבר האריכו בזה קמאי דקמאי ובתראי דבתראי וגם אני בעניי כתבתי בזה. וכעת אמרתי דלפי הנראה דברי הט"ז נכונים דמ"ש הח"ץ דהר"ן לא התיר רק אם נמצא עם מ"ר וע"ז סמך הר"ן דאפילו לר"מ מותר ע"ש. ומאוד נפלאתי על הח"צ איך חשד למאורן של ישראל הט"ז שיטעה בזה ח"ו אבל באמת המעיין בר"ן ימצא שאח"כ כתב הר"ן ועוד שכבר שנינו בפרק תינוקת שאם יש לה מכה תולה במכתה וכו' בכגון זה ודאי הדבר ברור שתולין בכאב הכליות וכו' הרי שסמך ע"ז שהגידו הרופאים שאותן עצמים כמין חצץ אדום דרכן להוולד בכליות והב"י כתב עליו דיש סמך מהא דהיתה מפלת כמין קליפות ע"ש וא"כ חזינן דהר"ן סמך על מה שרגילין להוולד בכליות אף שאינה מרגשת כאב וע"ז סמך הט"ז שאותן קרטין אינם דם ומ"ש שהמרדכי כוון לדם שאותן קרטין קרי דם מאד תמהני דלמה השיג על הט"ז והרי הב"י והד"מ הבינו כן ששם הוה דם ממש ובאמת המעיין במרדכי ימצא דהוה דם ממש רק דכיון שראתה דם על המים לא היה מראה דם ממש רק דיהה וכמין קרטין שאינו דם ממש רק כמין חול והיא דיהה וע"ז כתב המרדכי דניהו דאם ראתה דם עם מ"ר אמרינן דאין דרך לראות דם עם מ"ר והם דם מכה מ"מ כל שראתה אח"כ ג"כ ע"כ דם ממש הוא וגם במ"ר ראתה דם אף שהיה דיהה וכמין קרטין שלא היה מיחוי דם ממש מ"מ הוה דם דהוכיח סופה על תחלתה ולכך יפה כתבו הב"י וד"מ שאין זה ענין לתשובת הר"ן וכ"כ הט"ז ומ"ש הח"ץ ז"ל דהר"ן מיירי מצד הקרטין דאין שם דם עליה וע"ז כתב הח"ץ שהרי משנה שלימה שנינו כמין עפר תטיל למים אם נמוחו טמאה ופירש"י דדם הוא איך הכשיר הר"ן בלי בדיקה תמהני דא"כ יתמה על הב"י שכתב ראיה מהך דהמפלת כמין קליפות והרי שם צריך בדיקה ובאמת שהד"מ השיג כן על הב"י ולכך לא סמך הר"ן ע"ז לבד רק בצירוף שהי' מ"ר אבל הקרטין באמת אינם דם וכיון שהרופאים אומרים שכן דרך להוולד בכליות תלינן בזה ושאני התם הך דהמפלת כמין קליפות דהרופאים לא אמרו שכן דרך להוולד בכליות רק ששפטו בהשערתם שיש לה מכה שממנה הדם יוצא אבל לא חשבו זאת לודאי אבל בקרטין שכן דרך להוולד בכליות ל"צ בדיקה כלל וז"ב ואמת. והנה לבסוף הרגיש הח"ץ בעצמו במ"ש הר"ן ועוד דדם מכה היא ודחה כלאחר יד דמיירי ביוצא עם השתן וגם אינם יוצאים עם דם נדות הנה דחה בקש והמעיין יראה שסמך ע"ז שכן דרך להולד בכליות. גם מ"ש שכשהפוסק מביא הרבה צדדים להתיר אין לסמוך על כל צד בפ"ע. הנה אמת נכון הדבר אבל אם הוא עפ"י חוש והנסיון שהרופאים אומרים כן בזה יש לסמוך והרי סומכין על הרופאים אף באיסור כרת באכילת חולה ביוה"כ וכדומה והרי הורגין הרוצח עפ"י הגדת הרופאים כמ"ש הרמב"ם בהלכות רוצח וא"כ פשיטא שיש לסמוך בזה על הרופאים ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ח"י ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' קי"א ובשו"ת הח"ץ ז"ל סי' מ"ו ולפע"ד העיקר כהט"ז ז"ל. שוב ראיתי בחידושי הגרשוני שגם הוא כתב שהר"ן חולק על המרדכי כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל. ולפענ"ד נראה דדברי הב"י והד"מ והט"ז נכונים שהמרדכי מיירי שראתה דם ממש רק שעל המ"ר היה נראה כמו קרטין והיה דיהה והר"ן מיירי בקרטין ממש ואינו דם כלל וכמ"ש ודו"ק ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' צ"ט שהביא בשם חכמי ליסא שנהגו לסנן השתן ואם תמצא בשתן הקרטין אלו אז טהורה ותולין במכה שבכליות אף בלי כאב והנוב"י תמה דמה ענין סינון השתן אם סמכו על הט"ז הוא מתיר קרטין סתם בלי סינון שתן ואם חששו שמא אין דומה לאותן קרטין א"כ מה מועיל סינון השתן ע"ש שכתב שהשומע שמע וטעה. ולפענ"ד לא טעו דבאמת הם התירו אף בלי הרגשת כאב בכליות והרי לדברי הר"ן בא מהכליות וא"כ היה מהראוי שתרגיש כאב בכליות וע"ז נהגו לסנן השתן שהרי הב"י הביא בסי' מ"ד בשם הרוקח שאבנים שבכליות יורדין לתוך הגיד של שתן ע"ש וא"כ כל שסיננו המ"ר שוב מורה שבא מן הכליות אף שלא הרגיש' כאב וזה ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף