שואל ומשיב/ג/ב/כד

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן כד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד בירושלמי פ"ג דכתובות ה"א:

מה שהקשית בהא דאמרו בירושלמי פ"ג דכתובות ה"א מתניתא דרנבה"ק דרנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין רבי שמעון בן מנסיא אומר מחייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב"ד מה ביניהון ר"א בשם ראבת"א נערה נדה ביניהן ומפרש הירושלמי על דעתיה דרנבה"ק מה שבת דאין לו היתר אחר איסורו אף יוה"כ וכו' נדה יש היתר לאחר איסורו ע"ד דרשב"מ מה שבת יש בה כרת אף יוה"כ יש בו כרת וע"ז הקשית דבש"ס דילן בכתובות דף למ"ד אמר ר"ח הכל מודים בבא על הנדה דיש לה קנס ופירש"י שמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא והיא תימה גדולה דרשב"מ סותר עצמו לר"ח והנה הקושיא הזאת כבר קדמך בספר קדושת ישראל על כתובות וזכורני שכבר כתבתי בזה באיזה מקום והנה אני הקשיתי מהתוספתא פ"ג בכתובות דאמר בהדיא דרנבה"ק פוטר נדה מקנס וכן הקשיתי מפסחים דף ל"ב דאמרו שם דלרנבה"ק פטור והרי שם יש היתר לאיסורו וכבר כתבתי בזה בחבורי כת"י שהתחלתי שנת דר"ת וכעת אני מוסיף דהמעיין בכתובות דף למ"ד א"כ ל"מ לטעמיה דרבא דיליף מקרא דמה כרת הרי ס"ל לרנבה"ק דמח"כ כמחוייבי מיתות ב"ד והיא כסברת רשב"מ בירושלמי וגם לטעמיה של אביי דיליף אסון אסון מנ"ל לחלק בין יש היתר לאיסורו או לא. דרך כלל שהדברים מתמיהים. וראיתי בספר מ"ב שרצה לתרץ דלפי שיטת רש"י דיש חילוק לרנבה"ק בין ח"כ מזידין לח"כ שוגגין א"כ הש"ס מיירי בשוגג והירושלמי מיירי במזיד. והנה בזה יש מקום ליישב כל הקושיות אבל לא נזכר החילוק הלז בש"ס דילן אמנם מה שנראה לפענ"ד דרשב"מ לא אמר מעצמו כן אלא שקאי על מה שהוזכר בתוספתא ובברייתא דרנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין וע"ז אמר דלא כן שנה רנבה"ק רק מחוייבי כריתות כמיתות ב"ד וא"כ לרשב"מ אתיא הך דרנבה"ק כש"ס דילן אבל רשב"מ בעצמו לא ס"ל כרנבה"ק ורק דמפרש דרנבה"ק כך אמר מח"כ כמחוייבי מיתות ב"ד וע"ז אמר מה נ"מ בזה אי כך שנה או כן וע"ז אמר דכפי מה ששנה ברנבה"ק דכך אמר הי' נערה נדה חייב בקנס ולרשב"מ פטור ולכך אמר ר"ח לאפוקי מדרנבה"ק דלרנבה"ק הי' פטור נדה. ובזה יתיישב קושית התוס' שם ודו"ק דלפי מה דמפרש רבא א"כ מהראוי לפטור בנדה וע"ז אמר לאפוקי מרנבה"ק וכן לאביי אין חילוק וא"כ הוא לאפוקי מדרנבה"ק ובירושלמי אמרו דרנבה"ק לא עשה רק יוה"כ כשבת ורשב"מ מפרש דברי רנבה"ק וכמ"ש. אמנם לחומר הנושא לפענ"ד העיקר דתרי ר"ש בן מנסיא היו ור"ש בן מנסיא דנחלק עם שמעון התימני אינו זה שמוזכר בירושלמי ובאמת רשב"מ מוזכר באבות פ"ו כ"ז שהיה בימי רבי וכן הוא בביצה דף כ"ז ע"ש ברש"י ובאמת יש בזה כמה עקולי ופתורי ועיין בסדד הדורות גבי ר"ש בן מנסיא שהאריך הרבה בזה ולא העלה דבר ברור ותמהני דלמה נדחק כל כך ובאמת יש לומר דתרי ר"ש בן מנסיא היו ולק"מ וא"כ מדברי הירושלמי הנ"ל ג"כ מוכח דאינו אותו רשב"מ דהרי נחלק עם רנבה"ק דקדים לרבי ובירושלמי משמע דהי' מקהלא קדישא וא"כ מבואר דתרי רשב"מ הי' ודו"ק היטב. איברא דגוף דברי הירושלמי קשה דלהירושלמי מ"ט דרנבה"ק דהרי בבבלי פירשו אביי ורבא טעמא דידיה וא"כ אף נערה נדה ואחות אשתו בכלל ואילו להירושלמי מ"ט דרנבה"ק. והנראה בזה דהירושלמי לשיטתו דאמר שם לעיל מיניה דפריך ר' מנא אלא מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה ופירש בפ"מ דכל דמשכחת לה שיהיה נפסד ולוקה ואינו משלם ה"ה במקום דיש שניהם דמחייב שניהם ע"ש וא"כ זהו דמחלק דדוקא בשבת ויוה"כ דלא משכחת היתר לאיסורו לכך פטור מתשלומין אבל נדה ואחות אשתו דמשכחת לה שלא תהיה נדה ואחות אשתו ג"כ משכחת לה היתר ואז שפיר משלם ה"ה כשיש שניהם נמי חייב. ובזה נראה לפענ"ד דלרבי דמפרש דטעמיה דרנבה"ק משום דח"כ ומיתה ביד"ש כח"מ ב"ד א"כ רשב"מ מה פליג על רנבה"ק וע"כ נראה דבירושלמי תרומות פ"ז יש גירסא דרשב"מ ס"ל כמחוייבי כריתות כך מחוייבי מיתות ב"ד והמפרש מהר"א פולדא גרס להיפך אבל ש"ס דילן ס"ל דרשב"מ ס"ל להיפך כר"מ דגם מחוייבי מיתת ב"ד ג"כ חייבין כר"מ וא"כ אתי שפיר דברי ר"ח דבנדה הכל מודים דמחוייב בקנס דראוי לקיימה וכרת ודאי אינו פוטר וזה אין תימה מה דמצינו דבירושלמי נשתנה הגירסא כמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ד ד"ה מר סבר ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף