שואל ומשיב/ג/ב/יח
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מהרב מוה' נתן נ"י[1] האבד"ק קולקוב[2] במה שאירע ששם יש פאריאדינקיס זובחי זבח ושם יש שני שוחטים אחד זקן ואחד צעיר לימים ונעשה ביניהם שכל אחד ישחוט שבוע אחת והזקן לוקח מהצעיר שבוע בשבוע חלקו והנה קרה בשבוע שהגיע זמן שהצעיר צריך לשחוט והביאו הפארדינקיס והקצבים שור שאינו מסורס הנקרא באהיי"א לשחוט וזה קשה מאוד לשחוט ואמר הצעיר להזקן שהוא ישחוט שאין לו כעת חלפים לשחוט והזקן אמר שהוא זקן ומתיירא לשחוט שור כזה ובכ"ז הלך לשחוט ולא שחט רק סימן אחד וכעת באו לדין השוחטים עם הפארדיקיניס והקצבים כי הקצבים טוענים שישלמו להם היזק כי היא עיר קטנה וכשנטרף אין להם קונים כי העכו"ם מעטים המה וגם בשר שור שאינו מסורס אין העכו"ם אוכלים כי הבשר אדום והשור הלז הוא ביוקר גדול ועולה ההיזק לסך כ"ה ר"כ והשוחט הזקן טוען אחרי שאינו בשבוע שחל עליו לשחוט א"כ הוה כשוחט בחנם דהדין מבואר בחו"מ סי' שס"ו דשוחטים מומחים פטורים כשהוא בחנם והצעיר טוען שאחר שהוא לא שחט למה יתחייב היה לו להזקן לשחוט כהוגן ושאל הרב מה משפט הלז אחרי כי לא נשמע שהשוחטים ישלמו. והנה באמת לפענ"ד היא פשיעה גמורה משני השוחטים השוחט הצעיר אחרי כי עליו מוטל לשחוט למה לא שחט והוא צעיר לימים וכחו רב והיה שוחט כהוגן ומה שטען שלא היה לו חלפים זה ודאי פשיעה גמורה ולמה לא הכין לו חלפים ומה היה עושה אם הזקן לא היה רוצה לשחוט אחרי כי אינו שבוע שלו וכפי הראות עשה בערמה להראות לבני אדם כי הזקן תם כחו וא"י לשחוט. והזקן אחרי שהיה מתיירא לשחוט ואינו שבוע שלו למה הלך לשחוט והוה פשיעה ומה שטען שהיא בחנם הנה כיון שהצעיר משלם לו חלקו בכל שבוע א"כ הוה כשומר שכר שחייב אף במומחה. והנה שאל מאתי אחד שאפשר שהשוחטים יכולין לומר אולי בלא"ה היה נעשה טריפה בהבדיקה והשבתי דזה אינו דהרי הרוב בהמות כשרות וגם הוה חזקה דאתיא מכח רובא ובכה"ג אף בממון חייבין דהא יש חזקה ורובא שהיה כשר בבדיקה וגם בסרכות אין עוד בירור ורבות מהסרכות אינו רק חשש טריפות מספק ואף דמכל מקום הוה טריפה הא עכ"פ לענין סרכות כל שהיה נשחט כהוגן שייך לומר משנשחטה הותרה עד שיוודע לך שהיא טריפה וא"כ שוב יש חזקה ורובא שהיה כשר וא"כ חייב לשלם כשקלקל. אמנם אחר העיון מצאתי מקום לפטור מהא דמבואר בסי' שמ"ו שהרב עם תלמידים בזמן שא"י להשמט זה מזה הוה שמירה בבעלים וכן מבואר בהג"ה סמ"ג שם דש"ץ עם קהל שלו דכל שא"י להשמט זה מזה הוה שמירה בבעלים וע"ש בנתיבות מ"ש בשם התשב"ץ וא"כ גם כאן הרי השוחטים משועבדים להפארדינקיס כ"ז שצריכין לשחוט מוכרחים לשחוט וגם הקצבים אינם יכולים לשחוט אצל שוחט אחר א"כ הוו משועבדים זה לזה ופטורים אף מפשיעה כמבואר ססי' רצ"א דשמירה בבעלים פטור אף מפשיעה ולכאורה י"ל כיון דהי' בשבוע שאינו שלו ואינו מחויב לשחוט והם א"י להכריח אותו לשחוט שוב לא הוו משועבדים זה לזה ושוב חייב. אך יש לומר כיון שזה טוען שלא היה לו חלפים מוכנים פשיטא דע"ז הי' יכולין להכריח אותו שישחוט דאף שזה פשע שלא הכין חלפים מכל מקום הקצבים יכולין להכריח הזקן שילך לשחוט כמו שבאמת הלך לשחוט ושוב מקרי שמירה בבעלים ודו"ק. איברא דיש לעיין לפמ"ש הרמב"ן בדיני דגרמי שהקשה אמאי טבח שקלקל חייב בשלמא עיקור והגרמה היזק ניכר הוא אבל שהייה דרסה הוה היזק שאינו ניכר וכתב דכל דלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא היזק דהוה כמתיז ראשה בסייף ע"ש ולפ"ז הרי אף בשמירה בבעלים במזיק חייב כמ"ש הרמב"ם פ"א משכירות דשומר שמסר לשומר חייב אף דהשומר הראשון היה בבעלים דפושע הוא והה"מ תמה דהא פשיעה בבעלים ג"כ פטור וכתב הכ"מ דזה הוה כמזיק בידים ע"ש ולפ"ז כאן שלא שחט רק סימן אחד דהוה היזק ניכר וגם השחיטה שלא שחט כהוגן הוה מזיק וכמתיז ראשה בסייף וא"כ מה מועיל שמירה בבעלים אך נראה לפמ"ש המלמ"ל פ"ב מהלכות שכירות ופכ"א מאישות לחלק דאף דמזיק בבעלים חייב היינו כשהזיק במזיד אבל אם הזיק בשוגג אף דאדם מועד לעולם מכל מקום לענין זה לא מקרי מזיק רק פושע ע"ש ולפ"ז כאן שהשוחט לא רצה להזיק רק שקרה לו שלא היה יכול לשחוט השני סימנים א"כ הו"ל רק פושע ולא מזיק דהו"ל כשוגג ופטור כנלפענ"ד ברור. וזה לפענ"ד הטעם שלא נשמע שהשוחט ישלם כשלא שחט כהוגן משום דהוה שמירה בבעלים וטבח אומן שקלקל מיירי כשלא היה הקהל מוכרחים לשחוט אצלו דהוא אינו מחויב לשחוט להם רק שברצונו שוחט ודו"ק היטב: והנה הרב הנ"ל היה אצלי א"ח פסח ושאל הא מבואר בש"ע שם דאם הרב א"י להשמט וגם התלמידים א"י להשמט אינם כשאולים זה לזה. והשבתי דאינו ענין לשם דשם מה ששאל חפץ זה אינו מענין מה ששאולים זה לזה וא"כ מה שייך שהן שאולים הא כיון ששניהם א"י להשמט לא מקרי משועבד זה לזה דזה כמו זה שוים אבל אם קרה השאילה בגוף הדבר ששאולים זה לזה כגון זה שהשוחטים קלקלו בשחיטה ובענין שחיטתם משועבדים זה לזה זה מקרי שאילה בבעלים דהא בענין זה הם שאולים זה לזה והיינו דזה אסור ליקח שוחט אחר והשוחטים מחויבים לשחוט משא"כ שם אינם משועבדים כלל ודו"ק כי קצרתי:
- ↑ אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |