שואל ומשיב/ג/א/תמז

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תמז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כאור הבוקר בהיותי על משכבי חלם לי במה דאמרו בשבועות דף מ"ה ע"ב לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך והיה קשה לי מה הלשון אומר מתוך שיכול לומר היה לו לומר מיגו דאי בעי אמר לא שכרתיך. עוד קשה לי דגם לא שכרתיך היה עכ"פ מוכרח לשלם כפי מה שהשביח כדין יורד שלא ברשות וא"כ היה מודה במקצת וכמדומה לי שהרגיש בתומים בזה ובפ"י סוף ב"מ. אך נראה דהנה שיטת הראב"ד דפקדון והלואה לא נקרא מודה במוקצת דאינו ענין אחד ע"ש בסי' פ"ח. ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם זה תובע שכירות וזה מודה לו שעשה מלאכתו אך לא בצוואתו ואינו חייב רק כפי שבחו וכדומה זה מקרי ענינים מחולפים ואינו מודה במקצת הטענה ולפ"ז נראה לי ברור דהנה מה דתקנו שישבע השכיר משום דבעה"ב טרוד בפועליו ואינו רק כמו איני יודע אם פרעתיך אף שזה טוען ברי עשו אותו כמסופק כמבואר בכל הסוגיא ועיין תוספות ד"ה וכתיב ובכל התוספות שם בסוגיא והנה הט"ז סי' ע"ה כתב בטעם דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום דמוקמינן בחזקת חיוב והנה חזקה שלא נתבררה בשעתה כתבו התוספות דלא הוה חזקה דאתיא מכח רובא ולפ"ז בממון דל"מ רוב דאין הולכין בממון אחר הרוב מכ"ש חזקה דאתא מכח רובא א"כ כל שיכול לומר לא שכרתיך שוב נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך דלא שייך א"י אם פרעתיך דהא לא שייך חזקת חיוב דלא נתברר חזקת חיובו דהא יכול לומר תמיד לא שכרתיך ולא יהיה העזה דהא נתלה שטרוד בפועליו ושכח אם שכרו ובשלמא כל א"י אם פרעתיך לא יוכל לטעון לא הלויתני או א"י אם הלויתני דזה הוה העזה גמורה וא"כ נתברר חזקת חיובו אבל כאן לא נתברר חזקת חיובו כי מה שצריך לשלם לו הוא לא בשביל החיוב שרק אם השביח לו וכדומה צריך לשלם אבל לא אתחזק החיוב עליו ועיין נתיבות סי' רי"ד שכתב בהדיא דגם בממון שייך חזקה שלא נתבררה ע"ש וז"ש מתוך שיכול לומר לא שכרתיך והיינו שלא אתחזיק החיוב עליו לכך יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך ובזה יש ליישב קושית התוספות ד"ה קציצה דכאן לא שייך מיגו דכל שא"י לומר לא שכרתיך דיהיה העזה דקציצה דכיר ולא שייך מתוך וגם לו יהא איני יודע אם הלויתני הו"ל כאומר חמשין ידענא וכמ"ש התוס' ד"ה אפילו ודו"ק. ובזה מיושב קושית התוספות ד"ה מתוך דמה שייך מיגו אם אנן אמרינן דאינו זוכר הו"ל מגו בדדמי ולפמ"ש אתי שפיר דלא מתורת מגו אתינן עלה אלא אתחזיק חיובא ודו"ק והא דפריך הש"ס שבועת השומרין היכא משכחת לה מתוך שיכול לומר נאנסו לפענ"ד יש ליישב דבאמת כל הקדמונים וגם בתוס' שם כתבו דלהד"מ הוה העזה וצ"ל לפמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח דנאנסו לא שכיח ולהד"מ הוא טענה מעולה יותר אף דהיא העזה א"כ כל הטעם דנאנסו חייב שבועה הוא משום דכיון דזה מסר לו לשמור נתחייב זה אף שהלה טוען שמא וכמ"ש הש"ך סי' ע"ה בשם הקדמונים וא"כ כל שיכול לומר להד"מ מטעם דנאנסו היא גרועה דל"ש שוב לא אתחזיק החיוב עליו דהא תמיד היה יכול לומר להד"מ ואיך משכחת שבועת השומרין וכו' ודו"ק היטב. והנה בשנת כתר"ו ישועה אור ליום ד' כ"ח תשרי היה אצלי נ"ד הרב הגדול החריף מ' פנחס ב"ש נ"י הקשה אותי דלפי מה דאמר אביי בב"מ דף קי"א דעושק היינו לא שכרתיך מעולם נתתיו לך זהו גזל וא"כ מה מגו הוא דיכול לטעון לא שכרתיך הא הפ"י חידש שם וכן בריש פרק א"נ דעושק לא ניתק לעשה וא"כ שוב הוה מיגו מאיסור קל לאיסור חמור דהרי לא שכרתיך לא ניתק לעשה כלל ולוקה אם מודה ונתתי לך שכרך היינו גזל וניתק לעשה וכבר כתב שם הר"ש דמאיסור קל לאיסור חמור לא אמרינן מיגו. והשבתי דבאמת שם הוה מיגו בדדמי ורק כל שטוען ברי שייך מיגו ואם אין לו מגו שייך לומר דטרוד בפועליו ואינו זוכר כמ"ש התוספות שם ועיין מהר"ם שי"ף בכתובות דף פ"ז מ"ש בביאור הדברים וא"כ שוב שייך מגו דבאמת אף כשאין לו מיגו לא אמרינן דמשקר רק דחושב שפרע וטרוד בפועליו ולפ"ז שפיר אית ליה מיגו דאף דיטעון לא שכרתיך כל שהוא חושב שפרע רק שרוצה לפטור עצמו בטענת לא שכרתיך כדי שלא יאמרו שהוא טרוד בפועליו אינו רק שקר בעלמא ושפיר הוה ניתק לעשה דכל שיזכור שלא פרע יוכל לפרוע לו ולא יעבור על לאו דעושק כן נראה לפענ"ד ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה אותי בש"ק ויקהל פקודי שנת תרכ"ח חכם אחד מבערזאן במאלדווא דאיך אמר מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו והא בנאנסו צריך לשלם לו שכר שמירה מה ששמרו עד שנאנס משא"כ בלהד"מ דלא שייך תשלומין וא"כ הוה מיגו לחצי טענה ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא אתינן מטעם מגו רק דיכול לטעון להד"מ לא אתחזיק החיוב עליו ושפיר יכול לטעון נאנסו ול"צ לשבע דהא לא אתחזיק החיוב עליו ודו"ק היטב. וע"ד הפלפול יש לומר בישוב הקושיא הלז דשפיר הוה מגו דלהד"מ וא"ל דרוצה לקחת שכרו שהוא היה שומר שכר ובאמת אין מגיע לו שכר שפשע או נגנב ונאבד דלפ"ז יקשה הא מיגו דחשיד אממונא חשוד אשבועה ולא שייך לומר אשתמוטי אשתמיט דעכ"פ היאך רוצה לקחת שכר שמירה ולזה לא שייך אשתמוטי ודו"ק. והנה במה שחדשתי למעלה בענין איני יודע אם פרעתיך דהוא מטעם חזקת חיוב וחדשתי דכל דהי' יכול לטעון לא שכרתיך שוב לא נתברר החיוב אמרתי ליישב בזה דברי התוספות ב"מ דף צ"ד ד"ה ביום שהקשו וא"ת היכא מגלגלין שבועה לעולם דאפילו כשנתבע טוען ודאי יהיה נאמן במגו דאמר א"י וע"ז אמר לי הרב הגאון אבי מורי דהקשה בילדותו להרב אבד"ק פלאנטש בעהמ"ח עמק ברכה דמ"ש התוספות דלא משכחת לעולם אינו מדוקדק רק דמשכחת לה שיש עדים על הלואה וכשיהיה טוען א"י יהי' א"י אם פרעתיך דחייב והוא השיב ע"ד הפלפול וזכורני שכבר כתבתי בזה. וכעת נראה דכל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב משום חזקת חיוב ולפ"ז להס"ד דמגו דא"י הוה מגו דאדם עושה עצמו ברצון מסופק א"כ תמיד יוכל לטעון א"י שוב לא שייך חזקת חיוב דלא נתברר החיוב דתמיד יוכל לטעון א"י אם פרעתיך ושוב אתרע החזקת חיוב ושפיר הקשו דלא משכחת לעולם וע"ז תירצו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק ושוב הוה א"י אם פרעתיך חזקת חיוב גמור ודו"ק. זה כתבתי ביום ה' וארא תרכ"ט:

ודרך אגב ארשום מה שחדשתי שם במ"ש רש"י במשנה חייב לשלם דברי ושמא ברי עדיף והוא תימה דהא לא קי"ל כר"ה ור"י רק כר"נ ומוקי בש"ס שם כגון שיש עסק שבועה ביניהם ולמה פירש במשנה כר"ה ור"י וכבר תמה בזה הפ"י שם והאריך שם ולפענ"ד נראה עפמ"ש בימי חורפי ליישב קושית התוספות בשבועות דף מ"ז ע"ב דהקשו דלר"ה ור"י במה מוקי לקרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם הא בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ליתא שום שבועה דברי ושמא ברי עדיף ואמרתי בזה לפמ"ש הש"ך בסי' ע"ה דשבועת א"י ל"ש כלל מה"ת ע"ש ואף שהש"ך סותר שם דבריו כבר כתבתי דעיקר הוא כמ"ש הש"ך דא"י לא שייך שבועה מה"ת ולפ"ז זה הענין דברי ושמא ברי עדיף דבאמת כיון שזה טוען ברי א"כ עכ"פ מהצורך שזה ישבע כנגדו דהרי זה טוען ברי ולמה לא יטעון ברי וא"כ יש ריעותא וכיון שצריך לשבע וא"י לשבע דמן התורה ליכא שבועת דא"י לכך חייב לשלם דהו"ל מחויב שבועה וא"י לשבע משלם וא"כ זה שנלמד מקרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם דכל דגלתה התורה דמחוייב שבועה וא"י לשבע משלם לכך ברי ושמא ברי עדיף ומעתה שפיר כתב רש"י דברי ושמא ברי עדיף והיינו דהוה מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם וכדמוקי לה ביש עסק שבועה ביניהם ואמנם לר"נ דס"ל דא"י אם הלויתני פטור ואף דא"י לשבע לא חייבה התורה לשלם דמספק לא מפקינן ממונא אבל מכל מקום כשיש עסק שבועה ביניהם שוב ברי ושמא ברי עדיף ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוספות דר"נ אדר"נ דיש לומר דניהו דר"נ פוטר בא"י אם נתחייבתי וגם מחושואיל"מ לית ליה אבל עכ"פ כל שיש עסק שבועה וא"י לשבע שוב בזה בודאי ברי ושמא ברי עדיף ודו"ק היטב ועיין קצה"ח סי' צ"ב בסופו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף