שואל ומשיב/ג/א/שכה
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
ישאו הרים שלום הבחור כהלכה מהשם ישא ברכה השנון כמר יעקב קליין נ"י:
מכתבו הגיעני תמול בש"ק ואם אמנם רבות טרדותי בכ"ז אמרתי להשיבו איידי דזוטרן מלוהי ע"ד קושיתו במ"ש התוס' ריש חולין דף ב' ד"ה דליתא קמן דנשאלי' ואע"ג דעזרה רה"ר והי' לנו לטהר מספק האי ספק לא דמי לשאר ספק ברה"ר משום דרוב פעמים לא יכול לטהר וע"ז הקשה לפמ"ש הנוב"י במהד"ק אהע"ז סי' מ"ג דבהמה בחיי' בחזקת טהרה עומדת וא"כ נימא סמוך מעוטא לחזקת טהרה והו"ל פלגא ופלגא והוה ספק טומאה ברה"ר דטהור ואף לפמ"ש המחנה אפרים ה' יבום דכי אמרינן סמוך היינו במקום דחזקה ורובא המה בגוף אחד אבל בשני גופין לא וכאן הוי הרוב באדם והחזקה בבהמה מ"מ כל סברתו היא כיון שהחזקה לא סותר הרוב ובשני גופין ל"ש סמוך אבל כאן שאנו דנין על הבהמה שאם אנו דנין על הבהמה שהוא בחזקת טהרה לא נגע זה וא"כ הוה כמו בגוף אחד שהחזקה סותר להרוב זה תורף קושיתו והנה מ"ש בדברי המח"א באמת לא קי"ל כהמח"א וכל הפוסקים הראשונים לא ס"ל כן וכמ"ש על הגליון מח"א שם וא"כ יפה הקשה מעלתו.
אך נראה דמ"ש הנוב"י דבהמה בחייה בחזקת טהרה עומדת הנה הדבר תלוי במה שנחלקו בחולין דף ט' בלא בדק שר' אבא ס"ל דהוא טריפה ואסור באכילה ובמתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא ומפרש הש"ס דקמפלגי בדר"ה דבהמה בחיי' בחזקת אסור עומדת ומר סבר בחזקת אסור קיימא והשתא מתה ומר סבר בחזקת אסור אמרינין בחזקת טומאה לא אמרינין וביאור הדברים דמ"ס דמחזיקין מאיסור לאיסור וה"ה דמחזיקין מאסור לטומאה ומ"ס דלא מחזיקינין מאסור לטומאה וע"ש בחדושי רשב"א ולפ"ז אנן דקי"ל דנבלה ומטמא במשא כמ"ש הרמב"ם פ"א משחיטה ה' י"ב וע"ש בהלכה י"ג דמביא הך דר"ה דבהמה בחיי' בחזקת אסור וכוונתו כיון דמחזיקין מאסור לטומאה לכך הוי נבלה וכמ"ש בבאור המחלוקת והלח"מ לא עמד על הכוונה ע"ש ודו"ק ולפ"ז לדידן ל"ש חזקת טהרה דבחיי' עמדה בחזקת אסור ושוב מחזיקין מאסור לטומאה וכמ"ש וא"כ ל"ש סמוך איברא דלפמ"ש התוס' ד"ה ובמוקדשין דחיישינין שמא יגע אחר הפרכוס או דלענין טומאה כיון דשחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה וא"כ כבר אזל חזקת אבמה"ח וא"כ ל"ש להחזיק מאסור אבמה"ח לטומאה שכבר נשחטה ובחזקת היתר עומדת ול"ד להך דלא בדק דשם כל שלא בדק לא אזל החזקת אבמה"ח ולכך הוה נבילה ומטמאה וגם לפמ"ש בחדושי הרשב"א ביבמות דף ל"א לחלק דדוקא כל שממילא בלי מעשה תהי' אסורה שייך דמחזיקינין מאסור לאסור אבל כל שצריך מעשה אמרינין דלא נתחדש בה מעשה האוסרה וגם לחלוקי הראשון ע"ש כאן שצריך מעשה שיגע בבשר ל"ש מחזיקין מאסור לאסור וכ"ש לטומאה דלא מחזיקין וא"כ שוב שייך סמוך מעוטא לחזקת טהרה והו"ל פלגא ופלגא אמנם בלא"ה ל"ק דל"ש סמוך בכה"ג שהמעוט נגד הרוב לגמרי וכמ"ש בחדושי הרשב"א ביבמות דף קי"ט וכאן המיעוט עומד נגד הרוב דרוב בני אדם נוגעין בודאי וא"כ בכה"ג ל"ש סמוך ול"ק קושיתו.
והנה בהא דאמרו ואי אמר ברי לי שלא נגעתי נאמן כתבו התוס' בנדה דף ה' ד"ה ואי דבלא"ה עזרה רה"ר וספיקו טהור ולכאורה לפמ"ש התוס' כאן דעל הרוב א"א להזהר וא"כ לא הוי ס"ט ברה"ר ולכך צריך שיאמר ברי לי שלא נגעתי דכל שמברר המיעוט מתוך הרוב ע"א נאמן וכמ"ש הר"ן בקדושין פ"ג גבי אני קדשתי וע' פ"י שם ובשו"ת נוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' ל"ט לא עמד בזה ע"ש ועכ"פ לכך צריך שיאמר ברי לי דאל"ה הוי נגד הרוב ובזה יש לישב דברי הרמב"ם פ"א מפהמ"ק שלא כתב הך דאומר ברי לי אך לפי שמצאתי בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ה' שהאריך בזה ע"כ קצרתי.
והנה בגוף הקושיא שהקשו התוס' דעזרה רה"ר היא לכאורה לפמ"ש רשב"א והראב"ד החזיק בזה פט"ז מאה"ט דלכך ברה"ר טהור משום שנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים וביאור הדברים דרבים א"א להם שישאלו והו"ל דבר שאין בו דעת לשאול ובזה שמעתי מאבי מורי הרב הגאון נ"י והבאתי דבריו בחבורי שואל ומשיב שנדפס מחדש במ"ש התוס' ריש נדה דלא גמרינין מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' והיינו שטומאת מגע צריכים כלם לשאול אבל טומאת ראי' כל שאחד שואל ואמר שראה תו ליכא ספק על כל הנוגעים וכן להפך ודפח"ח והארכתי בזה בחבורי כת"י על נדה בכמה מקומות וא"כ גם כאן דאוקי הש"ס דאטמי בשרץ וא"כ אם נגע בבשר אין הספק רק אם נגע בבשר או לא ול"ש רבים בזה דהבשר אינו יכול לטמא אחרים דאינו רק שני וא"כ שוב ברה"ר ספיקו טמא דל"ש שאין נשאלין לרבים ואינו צריך לשאול רק לזה ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה. אברא דלפי מה דמוקי דליתא קמן דנשאלי' א"כ שוב רבים צריכים לשאול על הבשר אם הוא טמא או לא שוב שייך דאין רבים נשאלים. ובזה יש לי לומר מה דציינו התוס' קושיתם בחולין על דליתא קמן דנשיילי' ולא הקשו על הך דאמר ברי לי דלמה לי ברי והא עזרה ר"ה היא וכבר הערה בזה הגאון מוהר"י פיק ז"ל בהגהותיו בחולין שם וכן תמה הנוב"י שם בסי' ד' הנ"ל ולא הזכיר דברי התוס' בנדה שהקשו כן באמת על הך דברי לי ע"ש אבל בחולין לא הקשו כן ולפמ"ש א"ש דשם ל"ק דלכך צריך ברי לי כי היכי דלא יהי' ס"ט ברה"ר דכל שיטעון ברי אין הספק רק על השוחט בלבד אבל כל דליתא קמן דנשיילי' שפיר הקשו כן ודו"ק ודברי התוס' בנדה צ"ל דאזלא לפי טעמו של הרמב"ם בס"ט ברה"ר וע' פט"ז מאה"ט ובזה יש לישב מה דתמה מוהר"י פיק במס' נדה שם דהרי התוס' כתבו שהיא רוב שא"א להזהר ולפמ"ש א"ש דהרי ס"ט יליף הרמב"ם מפסח דדוחה ודאי טומאה בצבור וכ"ש ספק טומאה ע"ש ולפ"ז אף שהרוב טמאים דוחה וא"כ גם רוב לא מועיל ודו"ק כי קצרתי. ומה שהקשה מעלתו על הרשב"א בדף ט' במחילת כבודו לא הבין דברי הרשב"א דהרשב"א לא קאי על הך דלא בדק רק על עלמא קאי יעו"ש והבן: