שואל ומשיב/ג/א/רפה

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן רפה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכתבו הגיעני לנכון השאלה הראשונה אשה הנשואה לישראל אחד מאנשי הכפרים סמוך לק' שבה מבית בעלה לבית אמה הדרה בק' והבעל בא לכאן והזמין את אשתו לדין תורה למה עזבה אותו ובאתה אם האשה בחריקאה וטענה איך תוכל לדור עמו בתי עת בואה באתה בבכי' איך אפשר לה לדור עם ב' אנשים כי בעלה יש לו נער בן י"ז שנים שמחזיק אותו בביתו אנסה כמה פעמים ע"כ א"א לה לחזור לבית בעלה עד שיגרש מביתו את בנו הנ"ל ושלח לקרוא את האשה הנ"ל והנה האשה בעצמה דעתא קלישותא אית לה וספרה איך שבא עליה ואנסה כמה פעמים הנער הלז בן בעלה ולפי דבריו התמיד מעשה הרע הנ"ל ערך ששה שבועות ובתוך דבריה אמרה שפ"א בא עליה ובעלה היה ישן בבית בלילה ושאל אותה למה לא צעקה והשיבה דבתחלה כשבא אצלה היתה ישינה בחוזק וכסבורה שבעלה הוא ואח"כ כשהרגישה ורצתה לצעוק אחזה בפיה וא"ל כשתצעוק או תגלה סודם אזי יחנקה ע"כ יראה לנפשה ואח"ז בא עליה כמה פעמים בעצם היום שבעלה הלך לכפר או למקום אחר סגר הנער הדלת באמצע היום ואנסה בחזקה ושאל אותה למה לא צעקה תיכף הלא דירתם בין שכנים ישראלים או הי' לה לברוח לבית אמה כאשר עשתה אח"כ פ"א השיבה כי היתה יחפה אז ועיקר תירוצה כי יראה לנפשה מחמת שהנער גיזם עליה לחנקה ולפי תירוצה אנוסה היתה ובעלה אמר כי א"א להאמין זאת על בנו שהוא רך בשנים ומוחזק בחזקת כשרות כי לא נשמע בהישוב שום שמץ פסול עליו ועוד למה לא אמרה זאת לבעלה קודם שברחה מאתו רק כעת שבאתה לבית אמה ע"כ תוכן שאלתו. נראה לי דאם הבעל אינו מאמין לדבריה בודאי היא מותרת ומטעם דטענה שהיא אנוסה ואונס מותר וגם חיישינן שמא ענ"ב. ומ"ש מעלתו שטענת אונס לא שייך כאן שהי' בעיר הנה כבר כתב מעלתו בעצמו כיון שגיזם עלי' להורגה אפשר דיריאה היתה. ומ"ש מעלתו שהיה בכמה שבועות והוה כמגו מקום עדים לא ידעתי שאותו אונס שהי' לה בפעם ראשון הי' לה בכמה שבועות שאמר לה כשתצעק או תגלה סודם אז יחנקה וכפי הנראה האשה הנ"ל דעת קלישתא אית לה כמ"ש מעלתו ויוכל להיות שחשבה באמת כך ואף שכפי הנראה נתיחדה עמו וכבר כתב ברמ"א סימן קע"ח שני דיעות דאבדה המיגו כל שנתיחדה אמנם זה כל שידענו היחוד אבל כל שלא ידענו היחוד רק מפיה בודאי נאמנת כמ"ש הנוב"י מהד"ב חלק אהע"ז סימן כ"א. ובאמת לפמ"ש הפ"י בכתובות דף נ"א דבטעם דר"ש דכל שנתייחדה אבדה המיגו משום דאשה שנאנסה חיישינן שמא סופה ברצון כאבוה דשמואל ורבא אמר יצרה אלבשה וכאן לא שייך יצרה אלבשה שהיא הלבישה עצמה יצרה במה שנתייחדה ולפ"ז נראה לי דבר ברור דכל שגיזם עליה לחנקה הנה גם הרצון הוה אונס ובזה שוב אינה נאסרת מחמת היחוד ויעוין בהפלאה כתובות כ"ו תוס' ד"ה ע"י נפשות דכל שנבעלה באונס סוף שנתרצית מחמת פחד מיתה הו"ל אונס ע"ש וע"כ שוב שייך טעם ענ"ב ואף שאמרה שהיא אנוסה גם בזה חיישינן דערומי קא מערמת. וע"כ אם הבעל אינו מאמין לדבריה בודאי מותרת אמנם יזהירו להבעל שלא יניחה בלי שום אדם וישגיח על הבן שלא יחטא ולא יהיה לו שום עסק עמה ואם יסע מביתו יצוה להשגיח עליהם. ובדבר השאלה השניה הנה אין להאריך כי חולי גילדנע אדער ל"ע כבר נתבאר בהרבה שו"ת וגם אני הארכתי בזה שאין לו עסק עם ראיית דם המקור ויעשה עפ"י בדיקת מוהרי"ל ומהרי"ו כמו שהאריך הנוב"י ובשו"ת חת"ס אשר כתב מעלתו. דברי הכותב בנחיצה הצעיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף