שואל ומשיב/ג/א/ריג

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן ריג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למאן דלא קא חזינא ברוכי קא מברכינא ד' יגמור בעדו לטובה כבוד הרב המופלג החריף וכו' מוה' צבי הירש חאדריב אבד"ק וואנוייצא.

אם אמנם לא ידעתיו והגיעו הימים אשר יחשוב האדם עם קונהו וימי בכי ותחנונים לעשות שאינו זוכה כזוכה ומה גם כי איני בקו הבריאה בכ"ז אחר כי בא על ד"ת אמרתי להשיב בקצרה כדת של תורה וד' יהיה בעוזרי שלא אומר דבר שלא כרצונו. והנה מעלתו כתב שנמצא שם בעירו אשה רכה בשנים ועגונה שהיא חרשת שא"ש ואינה מדברת מעודה ונשאת לבעל וקודם מותו של הבעל שאלו מאתו ליתן ג"פ לאשתו החרשת כי זרע אין לו ולא היה אפשר לבודקו כדת מחמת שלא היה שפוי בדעתו ושקיל מילוליה. אך מחמת שצעקו עליו הרבה השיב מדוחק גדול פעם אחת הן וכתבו הג"פ ומסרו לידו לתנו ליד אשתו ולא היה בידו כח המשוש וההחזקה להחזיק הג"פ לתנו לאשתו ותחבו הג"פ לידו ואחד היה מנענע בידו עד שנפל הג"פ מידו ליד אשתו החרשת וע"ז האריך מעלתו שאין בג"פ ממש ואחר שהחרשת מתייבמת ולא חולצת ומלבד שהיא הוראה תמוה וגם אין ברצון היבם ליבמה ואביה ואמה זקנים באים בימים ורוצים להשיאה לאיש בעודם בחיים ע"כ שאל מעלתו להרב הה"ג וכו' האבד"ק ליבוואויטש והעתיק מעלתו דבריו מ"ש להחזיק שהגט כשר והאריך בדבריו אך מחמת שהרב הנ"ל כתב שאינו רוצה לסמוך על דעתו עד שיסכימו שני גדולי ההוראה ענוותו תרביני להשיב חוות דעתי. והנה עברתי על כל דברי הרב ואשיב הנראה לפענ"ד. והנה הרב מליבבוויטש נ"י כתב שיש שני ספיקות בענין זה דהנה מלשון מעלתו שכתב דלא אפשר לבודקו כדת מחמת שלא היה שפוי בדעתו ושקיל מילולי' לא נתברר כוונתו אם הכוונה שנודע בודאי שלא היה שפוי בדעתו פשיטא שבזה ל"מ כמ"ש הב"י והב"ש. אמנם באמת פשטת הלשון משמע שלא היה אפשר לבדקו משום שהיה ספק דאל"כ לא שייך לשון שלא היה אפשר לבודקו ומה מועיל בדיקתו. ומעלתו כתב שלא היה אפשר לבודקו כדת מחמת שלא היה שפוי בדעתו ושקיל מלולי' ואם היה מטורף למה לנו שקיל מלוליה ולמה לנו בדיקתו כדת וע"כ דמיירי בסתם שלא נודע אם הוא שפוי וע"ז חשש כיון שנשתתק מחמת חוליו ולא השיב רק פ"א הן וחשש לדעת הטור ורש"י ור"ן דאף בנשתתק מחמת חוליו יש לחוש שמא נשתטה וכמ"ש הב"ש ס"ק ה' בסופו. ולפענ"ד נראה כיון שהיא חרשת ואם נתברר שלא השיאה אביה בקטנותה להבעל שאז אינו רק קידושין דרבנן כמבואר בפרק החרשת ובסימן מ"ז ובאופן שקדשה בכסף דאם קדשה בביאה יש לחוש לקידושי תורה כמבואר בירושלמי ועיין משנה למלך פ"ב מהלכות גירושין ויאמין לי שהטור והרמב"ם אינן כעת ת"י כי אני יושב בקרית חוצות לשאוף רוח צח ואני סומך על זכרוני. והנה אם לא השיאה אביה בקטנותה רק בגדלותה וגם היא נתקדשה בכסף ולא בביאה אז אינו רק קידושי דרבנן א"כ שוב הי"ל רק ספק דרבנן ומותרת ואף דאתחזקה בא"א מכל מקום הא בעלה ודאי מת ויצאת מחזקת אשת איש ואין עליה רק איסור יבמה לשוק וא"כ ל"מ לשיטת הפוסקים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ שוב כבר פקע החזקה הראשונה והספק אם מתחיל איסור יבמה לשוק שוב הו"ל ספק דרבנן בלא אתחזיק אלא אף לשיטת הפוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור והמהרי"ט בראשונות סימן פ"ב החזיק במעוז שטה זו נראה לפענ"ד דבר חדש דלפמ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות דהיכא דודאי יצא מטומאה הראשונה רק שספק אם נטמא בטומאה קלה כיון דעכ"פ יצא מחזקת טומאתו הראשונה שהיא מה"ת והספק אם לא נטמא ט"ק עכ"פ אי אפשר להעמידו על חזקתו הראשונה דטומאה הראשונה כבר אזל לה שוב לא שייך להעמיד על חזקתו הראשונה ע"ש א"כ כאן שא"א שהוא במיתה ודאי נפקע מפני זה ואזל לה חזקת א"א ולא נשאר רק איסור יבמה לשוק שהוא בלאו ולא שייך להעמידו על חזקתו הראשונה כל שאין האיסור שוה כמו הראשון. ובזה יש לדחות כל ראיות המהרי"ט סי' פ"ב בראשונות ע"ש מה שהביא מנזיר ומבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ע"ש ולפמ"ש שם האיסורים שווים משא"כ לנדון דהמהרי"ט דמיירי לענין יבמה לשוק דחזקת א"א כבר אזל לה ולא שייך בזה מחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש בשם הר"ש. איברא דראייתו של המהרי"ט מב"ב דף קל"ה אם הקלו בשבויה ניקל בא"א ופירשב"ם דהיינו שהיתה בחזקת א"א היא ראיה גדולה לדבריו. אמנם בשב שמעתא פ"ב שמעתא ה' שם דחה ראיה זו דשם יש גירסא אחרת ע"ש ואני כתבתי על הגליון מהרי"ט דבשיטה מקובצת שם מבואר דלא כמהרי"ט ואינו לפני כעת ועכ"פ לא שייך אתחזיק איסורא דהחזקה ראשונה כבר נפקע וכמ"ש ומ"ש הרב מליבוויטש על החשש הלז לפום ריהטא לא עמדתי על דבריו ומ"ש נכון ת"ל באופן שלפענ"ד אף אם היה נודע שהוא בודאי מטורף בדעתו מכל מקום אינו ברור שאינו יכול לגרש ויוכל להיות שאף שהוא מבולבל מ"מ יודע שצריך לגרש ומבין היטב טיב גיטין והו"ל רק ספיקא דרבנן ולקולא. עתה נעתיק עצמינו לספק השני מה שנסתפק מעלתו דלא היה בידו כח המישוש חזק להחזיק הגט ולתת לידה ואחר נענע בידו וניער הגט לתוך ידה והרב מליבוויטש האריך דהאחר נעשה שלוחו. ולפענ"ד לא ידעתי מה כל החרדה בידו והרי כל שבא מידו לידה יהיה ע"י נתינתו ממש או שאחר נענע בידו למה לא יועיל והנה בסימן קל"ח מבואר שאם היה קשור על ידו או על יריכו והרכין לה גופו או הטה ידו עד ששלפה מעליו וא"ל הר"ז גיטך הרי זה גט. והנה בכאן גם כאן אם אחר נענע בלי ספק שהטתה ידו מעט עד שנפל מידו לידה והוה גט ולפענ"ד הדבר מבואר מהך דגוסס המבואר בתוס' קידושין דף ע"ח דיש מדקדקים שהגוסס א"י לגרש דאין מעשיו כלום והיינו כמ"ש רבינו יואל דא"י ליתן בידו ועיין ג"פ סימן קכ"א ס"ק ל"ב שביאר כן בהדיא ואפ"ה חלקו התוס' והפוסקים וכתבו דגוסס יכול לגרש והיינו דאף שא"י ליתן בידו מכל מקום כל שבא מחמת ידו ואף אם היה מחזיק הגט בפיו היה יכול להפילו לתוך ידה והיה גיטו גט ועיין ס"ז בסימן קכ"א וא"ל דשם מיירי שעושה שליח דזה אינו דאם נימא דכל שא"י ליתן בידו א"י לגרש גם שליח לא מצי משוה דכל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוה שליח וכן מצאתי בהדיא בתוס' ישנים בעירובין דף י"ג שכתבו בזה"ל וצריך לחלק בין וכתב לנתן דבנתינה בעינן שליחות אבל בכתיבה לא בעינן שליחות משום דמסתמא איירי קרא שכל אדם יכול לגרש את אשתו ואפילו ידיו קטועות ע"ש ובספר בית מאיר סימן ק"כ זכה לזה מסברא דנפשיא ואילו ראה דברי התוס' ישנים היה שמח יעו"ש. ולפ"ז קשה על התוס' אכתי איך מצי ליתן אם ידיו קטועות והרי בנתינה ודאי בעי שליחות והרי מידי דלא מצי עביד לא מצי משוה שליח וע"כ צ"ל דבנתינה יכולין להניח בפיו או על גופו ולנענע הוא או אחר שיפול לתוך ידה ומועיל באופן שלפענ"ד אם היא חרשת שהשיאה אביה בגדלותה ובקידושי כסף באופן שאינו רק קידושי דרבנן ותחבו הגט לתוך ידו ונענעו והפיל הגט לידה ובשעת הנענוע אמר לה הרי זה גיטך וזה לא נזכר כלל בדברי השאלה וזה יסוד גדול אני ג"כ מסכים שהגט כשר. והנה את זה צריך אני להודיע מ"ש בספר צמח צדק סימן ס"ח מה שכתב בשם התוס' יו"ט לענין גט חרש ומזה למד הנ"ש מהדורא בתרא לענין גט חרשת שיש לשנות הנוסח אבל השבות יעקב ח"א סימן קכ"א חולק ע"ז וכן הסכים בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סימן פ"ז אף שהנוב"י לא הזכיר דברי הצ"ץ הנ"ל מכל מקום לפענ"ד אינו מעכב זאת וע"כ במקום עיגון גם אני מסכים שהגט כשר כיון שהוא שעת הדחק ועיגון. והנה מ"ש דזה יסוד גדול במה שלא אמר הרי זה גיטך אבאר הדברים דהרי שיטת הר"ן דכל דהוה נתינה גרועה ל"מ אף בעסוקין באותו ענין כ"ז שלא אמר הרי זה גיטך ועיין באהע"ז סימן קל"ח וכאן הרי לא אמר הר"ז גיטך והוה נתינה גרועה שהרי נענעו ידו. אמנם נראה דכאן אדרבא תקנתו הוא קלקלתו דכל הטעם דבעי הרי זה גיטך אף שעסוקין באותו ענין משום דכיון דהוה נתינה גרועה אפשר חזר בו ולא רצה לגרש בלב שלם אבל כאן דלא היה שפוי כ"כ וא"כ מה שלא נתן אין ראיה וא"כ שוב לא בעי שיאמר הרי זה גיטך כנלפענ"ד ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף