שואל ומשיב/ג/א/קפא
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לכבוד הרב מוהר"ר אליעזר ליפמאן נ"י:
הנה ע"ד שאלתו בנזיר דף מ"ד ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה ומתגלחת הנה לפי מה דאיתא ביבמות הא דתגלתת היינו מצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר משום דישנו בשאלה וכן מת מצוה דדוחה לטומאת כהן משום שאינו שוה בכל וא"כ לענין יין דידחה היינו כשנשבע לשתות שיבוא השבועה ויחול על נזירות לא שייך דיבא עשה דשבועה וידחה עשה ול"ת דנזיר מחמת שישנו בשאלה הא שבועה איתא נמי בשאלה וא"כ לא דחי לתגלחת דתגלתת וטומאה דדוחה העשה ול"ת דנזיר משום דעשה ול"ת שישנו בשאלה וכו'. הנה ע"ד קושייתו מיושב דברי החינוך שכתב דלכך נדר חל ע"ד מצוה ולא אמרינן דאתי עשה ולדחי ל"ת משום דנדר יש בו עשה ג"כ והקשה המשנה למלך בהגהות לחינוך דהא ביבמות דף ג' אמרו דלאו ועשה דנזיר קיל משום דישנו בשאלה וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סימן שמ"ג שהקשו לו על מ"ש בחידושיו במ"ש החינוך והקשו לי מש"ס הלז וכתב הרשב"א שם דהש"ס רק דחויי קא מדחי אבל אין הטעם בשביל זה ורק משום דגדול השלום וא"כ קושית מעלתו ל"ק. אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דל"ק דניהו דנזיר קיל משום דישנו בשאלה אבל עכ"פ הותרה לא שייך והרי יש חילוק בין דחויה להותרה וא"כ נהי דדחי אבל עכ"פ מה דהותרה ומקיים המצוה בשעה שמטמא וכמ"ש הרשב"א בח"א סימן כ"ז דמצוה יש בזה ובזה אין סברא לומר דמשום דקילא הותרה ובש"ס יבמות דבעי למילף מראשו דנזיר דעשה דחי ל"ת ועשה ואמרו דשאני נזיר דקיל והיינו ממנ"פ אם הותרה שוב אין ראיה בכ"מ דלדחי דש"ה דהותרה ואם תאמר דרק דחויה א"כ שוב שייך לומר דנזיר קיל אבל הכא יליף שפיר ק"ו דעכ"פ הותרה לא שייך בזה ודו"ק:
והנה בגוף הקושיא של מעלתו כ"כ בשם הרשב"א דהוא רק דחיי' בש"ס. אמנם לפענ"ד להוסיף עפמ"ש ליישב דברי הרמב"ם פ"ז מנזיר הט"ו נזיר שנצטרע ונתרפא מצרעתו וכו' הרי זה מגלח שהרי תגלחתו מצות עשה והלא נזיר שגלח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהיה וכו' ובכ"מ אין עשה דוחה ל"ת ועשה מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל וכו' וכתב הראב"ד אני שונה ריש יבמות משום דהו"ל ישנו בשאלה וקיל. והכ"מ כתב דחד מתרי טעמי נקט ודבריו תמוהים דא"כ היאך קאמר בש"ס דאלת"ה הא דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה לגמר מנזיר ומה קושיא והא יש לומר טעמו של הרמב"ם ולא מוכח. אך נראה דהנה לכאורה קשה טובא בהא דקאמר הש"ס אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן שכן ישנו בשאלה והרי התוס' בכריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבע כתבו דמוקדשין אע"ג דאיתא בשאלה מ"מ השתא שנזרק הדם כהלכתו ליתא בשאלה א"כ ראינו דעיקר דכל דכעת ליתא בשאלה ולפ"ז כל דימי חלוטו אין עולין לו ובטל קדושתו כמ"ש הרמב"ם א"כ שוב ליתא בשאלה דהא סותר ומתחיל למנות מחדש וכבר בימי חלוטו בטל קדושתו ואף למ"ד דאכלה כלה ג"כ נשאלין היינו שם דעכ"פ שבועתו נשארה אבל כאן דהקדושה של נזירות בטל א"כ מקרי ליתא בשאלה וצריך לומר דהש"ס אזיל למ"ד דימי חלוטו עולין. ולפ"ז הרמב"ם לפי מה דפסיק דימי חלוטו אין עולין שוב א"א לומר כדחיית הש"ס וא"כ דברי רמב"ם נכונים. ובזה מיושב היטב קושית המשנה למלך פ"ח מט"ץ ה"ג דאדרבא בימי הסגרו דעולין שוב שייך טעמו של הש"ס דישנו בשאלה וז"ב ולפ"ז לדידן דימי חלוטו אין עולין שוב אי אפשר לומר טעמו של הש"ס וממילא שוב לא מסתבר כלל דיהיה ל"ת קליש בשביל שישנו בשאלה וכמ"ש הרשב"א ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד מה דלא קאמר כאן ויותר מכללו יין ק"ו מטומאה ותגלחת ולפמ"ש אתי שפיר דבתגלחת לא שייך הותר מכללו דכל שבטל הקדושה שוב לא הותר מכללו דהותר מכללו לא שייך רק כל שנשאר הקדושה עדיין וכמו בטומאה של מת מצוה הותר אף שהוא נזיר וקדוש אבל תגלחת לא שייך זאת ובמשנה דחשיב תגלחת ג"כ הותר מכללו היינו למ"ד דימי חלוטו עולין לו אבל להקשות מזה אין סברא ויותר טוב להקשות מטומאה שודאי הותר מכללו ובזה אתי שפיר דהרמב"ם כתב שדוחה ובש"ס אמרו דהותר מכללו ולפמ"ש א"ש דלפי דקי"ל דאין עולין לא שייך הותר מכללו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |