שואל ומשיב/ב/ד/קנד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קנד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבאר דין מחצלת שעשאו לסיכוך ויש לה גדנפא הנה הרדב"ז ח"ד בסי' צ"ד נשאל במחצלת של קנים ועשה לה דופן אם מסככין בה אם לא וכתב דמסככין בה דכיון דעשאו לסיכוך הרי יצא מתורת כלי ולמה לא יסכך וע"כ לא אמרו דבאית ליה גדנפא אין מסככין רק במחצלת העשוי' סתם והגדנפא מוכיח דלכלי עבידא אבל אם עשאה בהדיא לסיכוך פשיטא דכשרה והובא במג"א סי' תרכ"ט ובאמת הלבוש חולק ע"ז דביש לו גדנפא אין מסככין בה. ולכאורה דברי הרדב"ז תמוהים דהרי קיי"ל דמעשה מוציא מיד מחשבה ומיד מעשה וא"כ ניהו דעשאה לסיכוך אבל כל שעשה מעשה ועביד לה גדנפא א"כ המעשה של הגדנפא מוציא מיד מחשבה ואף אם תחשב מה שעשה לסיכוך למעשה מכל מקום מעשה מוציא מיד מעשה. אמנם נראה דהדבר נכון דע"כ לא אמרו דמעשה מוציא מיד מעשה רק בדבר שהמעשה שעושה הוא סותר להמעשה שעשה מקודם עד"מ טבעת בהמה שחשב עלי' להחזירה לטבעת אדם שירדה לטומאה על ידי מחשבה זו ואם חזר וחשב עליה לעשותה טבעת בהמה לא מועיל עד שישיף אותה או יתקנה במעשה בהמה כמ"ש הרמב"ם פ"ח מכלים היו"ד ואם כן במה שישיף ויתקנה מוציאה מידי המעשה או המחשבה שחשב עליה לאדם ועיין רש"י בסוכה דף י"ד ובקידושין דף נ"ט אבל כאן אטו הגדנפא עושה אותה מעשה להיות כלי וסותר המעשה הראשונה ורק שעושה אותה ראוי לקבלה וכמ"ש רש"י בסוכה דף כ' ע"ב ואם כן כל שעשאה לסיכוך ופסק ממנה דין כלי מה מועיל הקיבול שעושה שיהיה ראוי להניח בו פירות וכדומה הרי הוא ביטל כבר המחצלת מהיות שם כלי ובהגדנפא לא נעשית כלי רק שיהיה לה בית קיבול ובית קיבול לבד אינו עושה כלי והו"ל רק מחשבה בלבד ואינו מוציא מיד מעשה ולא מידי מחשבה. הן אמת שאני מסתפק אם הא דאמרו מחשבה אינו מוציא מידי מחשבה היא אף לקבל טומאה שבכ"מ שאמרו מחשבה אינו מוציא מידי מחשבה הוא להיפך לבטל משם כלי ושלא לקבל טומאה זה אינו מועיל שהכלים ירדו לידי טומאה במחשבה ומחשבה א"י להוציא מידי מחשבה ולא מידי מעשה אבל להיפך אפשר שמחשבה לבד מוציא מידי מחשבה ומכניס טומאה וצ"ע בזה. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש בכוונת הרדב"ז דהנה בסוכה דף י"ב אמרו מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול קמ"ל ובתוס' האריכו שם דמשמע דהמסקנא דאם עשוי לקיבול שמיה קיבול והרי ר"א וחכמים פליגי בזה אי עשוי למלאות שמה קיבול או לא ע"ש ולפ"ז כאן שעשאו לסיכוך וא"כ עשוי למלאות שלא יהיה בית קיבול דהרי אם יהיה עשוי לקיבול אסור לסכך בו ואם כן אין לך עשוי למלאות מזה ולפענ"ד עוד עדיף דשם ניהו דעשוי למלאות אבל יכול להוריק מזה אבל כאן כל שעשאו לסיכוך מעולם לא נעשה שיהיה בית קיבול וא"כ הוה כעשוי למלאות ול"מ. אמנם בגוף הדין בבית קיבול העשוי למלאות אם שמיה קיבול או לא דברי רבינו נאחזים בסבך ועיין שבות יעקב ח"א סי' ל"ג ובמלמ"ל פ"ב מכלים רמז גם כן לזה ובשבות יעקב שם כתב בהדיא דכל שהניחו לסכך הוה בית קיבול העשוי למלאות שהרי אינו רוצה שיהיה בית קיבול ע"ש. ובזה מיושב היטב הא דהקשה בישועת יעקב סי' תרכ"ט להרדב"ז אמאי לא משני מה דהקשה סיפא לרישא ואמאי לא משני הא בדלית ליה גדנפא הא בדאית ליה גדנפא. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה כקושית הש"ס דא"כ לר' אליעזר דס"ל בית קיבול העשוי למלאות שמיה קיבול כמ"ש התוס' דר"א ורבנן נחלקו בזה לדידיה קשיא רישא וסיפא ודו"ק היטב. עוד נראה לי דלפמ"ש השבות יעקב לחלק בין אם עשויין להתרוקן עכ"פ או שאינו עשוי להתרוקן כלל ע"ש א"כ לפ"ז הדבר תלוי במה שנחלקו ר"י דטראני עם הרא"ש דלהרא"ש דתלוי במנהג המקום אף שהקונה אין בדעתו כן א"כ עכ"פ לא מקרי עשוי למלאות לעולם. והנה לשון עשאו לשכיבה או עשאו לסיכוך לכאורה לא משמע כהר"י מטראני דהרי עשאו קאי על האומן לא על הקונה ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס על לשון עשאה דמורה על העושה ובכה"ג לא מקרי עשוי למלאות אבל הרדב"ז מיירי מאומן עצמו דהא אם דעתו לסיכוך פשיטא דבטל מתורת כלי ודו"ק. והנה לפמ"ש במקו' אחר ליישב קושית המלמ"ל והשבות יעקב וחלקתי בין אם כבר מלאוהו ועשוי מתחלה להתמלאות ונתמלא אז אינו מטמא אבל כל שלא נתמלא אעפ"י שעשוי למלאות עדן שמיה בית קיבול. ומעתה גם כאן מיושב היטב דאם כבר סיכך בה ואז ודאי נעשה להתמלאות ונתמלא אז אינו מקבל טומאה אף שיש לה גדנפא אבל כל שעדיין לא סיכך לא מקרי נתמלא וא"כ מיושב הקושיא דלא מצי לומר דמיירי באית ליה גדנפא שהרי כל שעדיין לא נסתכך בה שוב מקרי עדן בית קיבול ואיך מותר לסכך בה. ובזה מיושב היטב דקדוק הלשון ששנו חכמים בלשון המשנה דברישא קתני עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה נקט קבלת טומאה ברישא ולכך אין מסככין ובסיפא נקט מסככין בה תחלה ואח"כ נקט ואינה מקבלת טומאה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שלא סכך עדן מקבלת טומאה ולכך נקט באופן שתיכף כשעשאה סיכך בה תיכף ולכך אינה מקבלת טומאה אבל כל שעדן לא סיכך אף שעשאו לסיכוך ל"מ ומקבלת טומאה וממילא שוב אסור לסכך בה ודו"ק היטב ועיין בנוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' צ"ו שמחלק דעכ"פ מקבלת טומאה מדרבנן ע"ש ואם כן בסכך פסול ע"ש. ולפמ"ש נראה לפענ"ד ברור דלפמ"ש בש"ע דאם מנהג המקום לעשות תקרת הבית ממחצלת פסול לסכך בו מדרבנן גזירה משום תקרת הבית א"כ מחצלת פסול וכ"כ בישועת יעקב. אמנם לפענ"ד כאן פסול מן התורה דעכ"פ כיון שאינו עשוי לסיכוך ולא נתמלא שוב פסול מן התורה וכמ"ש ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ג ביום ה' לך הגיעני מכתב ר' אברהם רינג מ"ק באי' ושאל ג"כ על מה שהתיר אחד שם המחצלת ועל זה צווח כי המחצלאות שעושין שם הם לשכיבה ונוחים לשכב בין גדולים בין קטנים כל דעומדין לשכיבה ג"כ וגם לדבר אחר והמנהג ג"כ לשכיבה פסול ואין זה כמו המחצלת שלהם שלא היו נוחים לשכיבה והנה באמת הדבר ברור דאסורין לסכך בהן וכמו שכתב דו"ז הרב הגאון ז"ל בישועת יעקב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף