שואל ומשיב/ב/ד/קז

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין הישיבה בארץ מצרים.

נדרשתי לאשר שאלו ממני בהיותי עוסק בסדרא דיומא שנת תר"ז פ' שופטים במה שכתוב רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות סוס וד' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. והתימה רבה מאוד על כל היושבים בארץ מצרים קהל גדול מישראל גאוני עולם מדור דור ואין איש שם על לב וכבר תמהו בזה הסמ"ג על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שדר בארץ מצרים הוא ובניו כל הימים והוא בעצמו כתב בפ"ה מהלכות מלכים ה"ז שאסור לשכון בכל ארץ מצרים וכבר תמה שם הגהמ"י והעתיק דברי הסמ"ג שכתב דאין לומר מפני שבא סנחרב ובלבל את העולם שהרי אמרו בתוספתא שלמצרים נתן הכתוב קצבה ע"ש. והנה בגליון הרמב"ם שם כתבתי דהרמב"ם לשיטתו שכתב בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ה דגם מצרים נתבלבלו וכל שיתגייר אחד מהם חזקתו שפירש מן הרוב וא"כ מותרין לישב במצרים שגם המצרים נתבלבלו. הן אמת דגוף דברי הסמ"ג תמוהים לכאורה דניהו דאנשים המצריים נתבלבלו אבל מצרים בעצמותה במקומה הוא והארץ לעולם עומדת וא"כ שוב לא שייך בלבול דהתורה אסרה לשוב למצרים והיינו לשוב למצרים בעצמה וזו לא נתבלבל וצ"ל דהא דאסרה תורה לשוב למצרים הוא שלא ילמדו ממצרים לעשות כל התועבות ולא נלך בדרכיהם המגונים וכמ"ש רבינו הרמב"ם בספר המצות מצוה ל"ת ארבעים וששה וא"כ לא העיר אסרה רק האנשים ואנשים כבר נתבלבלו וז"ב. איברא דאכתי קשה דבאמת בשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים ואלו הם אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וזה ודאי לא נאסר המקום רק לאנשי מצרים שהרי אם לא הי' במצרים רק על הים ואסרה התורה שלא יוסיפו לראות' ומשמע על אנשי מצרי' אבל מה שאמר בפ' שופטי' ולא ישיב את העם מצריימה וד' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה וגם מ"ש בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותם א"כ משמע דעל הדרך הקפידה תורה והרי הרא"ם ביראים מצוה ש"ג חידש דדוקא בדרך מא"י למצרי' הוא דאסור ולא בדרך אחר ושם משמע דעל הדרך הקפידה התורה ועל המקום ולא על אנשי המצריי' וא"כ לא שייך בלבול. וביותר תקשה דהא מ"ש לא תוסיפו לראות' עוד עד עול' אינו צווי רק סיפור כמ"ש הרמב"ם בספר המצות ובא הקבלה שהיא אזהרה והיינו ממה שראינו שהזהירה התורה אח"כ על מצרי' שלא לשוב בדרך הזה עוד ממילא נשמע שגם זה היה אזהרה. ובזה מיושב הא דלא תקשי הא אין למדין דבר מקוד' מתן תורה ולפמ"ש אתי שפיר דזה אינו מיליף דבאמת אין לוקה על לאו זה וא"כ האזהרות השלשה לא אתי לרבויי שום דבר ועיין תוס' בב"מ דף ס"א וא"כ לכך אמרו דשלשה אזהרות הן וא"כ עכ"פ עיקר האזהרה שלא לשוב בדרך הזה עוד וא"כ שוב לא שייך בלבול האומות דהא התורה הזהירה שלא לשוב בדרך הזה עוד וצ"ל דכי אזהר רחמנא שלא לשוב בדרך הזה עוד היינו שלא נלך למצרים לא בשביל המקום בלבד רק בשביל אנשים שבתוכה שהם אנשי מדות רעות לכך כל שנתבלבלו שרי. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בזהר במה דכתיב לא תוסיפון לראות' עוד עד עול' והא כתיב וירא ישראל את מצרי' מת על שפת הים וכתב דחיים לא חזיין להון אבל מתים חזיין להון ע"ש וע"ז הקשה בשו"ת בית יעקב סי' וא"ו דהא התוס' בריש הכותב גבי פירי פירות כתבו דעד עול' היינו בחייה ובמותה וא"כ עד עול' דכתיב שם ע"כ דאף מתי' לא חזיין להון ע"ש ולפמ"ש באמת זה אינו רק דרך סיפור בעלמא ולא אתי לרבויי כלל ודו"ק. והנה בהא דאמרו במסכת ידים דעמון ומואב מותרין שנתבלבלו הביא בר"ש התוספתא שאמר לו ר' עקיבא למנימין טעית שכבר עלה סנחרב ובלבל את האומות והשיבו לו שהכתוב נתן קצבה למצרי' וכתב הר"ש דר"ע לא ידע מזה שנתן קצבה למצרי' וזה דחוק מאד ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך ביאור דמה בכך שנתן קצבה למצרי' והא עכ"פ בארבעים שנה יכולין להתבלבל בשאר אומות וא"כ לענין דינא תלינן ברוב ומכל מקום שבו אח"כ לגבולם דעיקרם לבוא למצרים ומכל מקום בכל איש ואיש מהפרט יש לתלות דהוא מאומה אחרת. אך נראה דהא אמרו בנזיר דף י"ב דבאשה שייך לומר הדרא לניחותא ועיין תוס' כתובות דף ט"ו ד"ה דלמא דכל דבעת שעושה איסור יש לחוש שמא כבר הדרא לניחותא לא שייך כל דפריש מרובא פריש וא"כ גם כאן מקשה שפיר דאיך שייך להתיר במצרים מטעם דכל דפריש מרובא פריש והרי אף בעת שניידי מובטחים הם לשוב מקץ ארבעים והוה כמו הדרא לניחותא ונמצא גם בשעה שניידי לא מקרי פירש וא"כ אח"כ כששבו יש לחוש במי שנושא מצרית שמא מצרית היא דכבר הדרו לניחותא ואף דהדרא לניחותא אפשר דאינו רק דרבנן מכל מקום בכהאי גוונא שהקב"ה הבטיחם שישובו לא שייך פירש דסופם להדר לניחותייהו וז"ב ודו"ק:

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד ליישב דברי ר"ע שלכאורה תמוה דהכי לא ידע מהקרא דמקץ ארבעים שנה אשיב את שבות ארץ מצרים ולפמ"ש יש לומר ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד דכל שיש לפנינו שני קביעות רוב ומיעוט יש לתלות דמן הרוב נחתך האיסור ע"ש וביאור הדברים כתבתי בגליון דאף דמחצה על מחצה הוה קבוע היינו כשאנו דנין על הבשר אם הוא מהרוב או מהמיעוט אנו אומרים דהמיעוט ג"כ נקבע כאן אבל אם אנו מסופקין איך הקביעות של איסור אם בחלק הרוב או בהמיעוט שפיר טפי יש לתלות שבחלק הרוב הוא הקביעות של האיסור ונחתך ונתבטל ע"ש והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז כאן שעד קץ ארבעים שנה פירש מן הרוב ניהו דהדרא לניחותא ונעשה כאן קביעות חדש מכ"מ כל שאנו דנין על הפרט אם זה הוא מצרי או מאומה אחרת יותר מסתבר למתלי בחלק הרוב ולא בחלק המיעוט ולא דמי למה דאמרו בנזיר שם דאשה הדרא לניחותא דשם אנו דנין איזה אשה קדשה א"כ אותה היא הקביעות איסור וא"כ כיון שהדרא לניחותא א"כ כל אשה ואשה בכלל הספק ול"ש למיזל בתר רוב דאטו אשה זו אינה מהרוב אבל כאן דאנו מסופקי' אם האשה הזאת היא מצרית או משאר אומות א"כ יש כאן קביעות של שאר אומות וקביעות של מצרי' א"כ יותר יש למתלי בקביעות של שאר האומות שהן הרוב וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב מה דתמיה לי טובא דאיך אמר ר"ע דטעית שתלינן ברוב והרי ר"ע חייש למיעוטא ובפרט ברובא דליתא קמן ועיין בבכורות דף כ' ובמכות דף ז' ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל דהוה קביעות א"כ כ"ע חייש למיעוטא ואפ"ה כל דיש שני קביעות אנו תולין מהקביעות של הרוב היא א"כ בזה יש לומר דגם ר"ע דחייש למיעוטא בכה"ג תולה ברוב וגם יש לומר דכל שהוא קבוע רק שאנו תולין דמהקביעות של הרוב היא בא שוב הוה כרובא דאיתא קמן דהרי הקביעות לפנינו וקבוע הוה כרובא דאיתא קמן וברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה כמ"ש בהגהת מרדכי בחולין בסופו ובתוספות יבמות דף ס"ג ע"ב אליבא דר' יוסי ע"ש ודו"ק היטב. וראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חלק אהע"ז סי' מ"א שהאריך ג"כ ליישב דברי ר"ע וכתב שר"ע סובר שאותן שבלבל סנחרב הם לא שבו ואותן אחרי' שנתיישבו במצרי' משאר אומות ונעשו הם אנשי מצרי' עליה' התנבא הכתוב שמה שיגלה נבוכדנצר ישיבו לאדמת' מקץ ארבעי' שנה ע"ש ולפ"ז שוב לא שייך שיאסר לדור במצרי' שלא נלמוד ממעשיה' המגוני' שהרי אינם במקומם ואומות אחרות נתיישבו תחתם ולא אסר הכתוב גוף מדינת מצרי' רק לאנשי מצרי' האמיתיי' וכל שגלו ונתיישבו אחרי' תחתם לית לן בה כן נראה לי ברור ליישב לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ע בזה אבל לשיטת הפוסקי' דס"ל שמצרי' אסורי' שלא בלבלם סנחרב ועליהם ניבא יחזקאל שישובו מקץ ארבעים שנה יקשה וצ"ל כמ"ש היראים בזה דלא נאסר רק בדרך מא"י למצרים בלבד אבל זה דחוק דלפי דבריו צריכין לומר שעיקר הקפידא על מקום מצרים בלבד דאם על אנשי מצרים מה נ"מ אם הולכים מא"י למצרים או ממקום אחר וא"כ יקשה מלבד דלא נודע מה משונה מדינת מצרים בעצמותה מכל מדינות אף גם דאכתי יקשה מה נ"מ אם באין לה מא"י או ממקום אחר ובאמת שמה שנדחק דא"כ היאך אמרו בסנהדרין דף צ"ב ודניאל להיכן אזיל ואמרו שהלך לגדל חזירים ומקשו עלה הא תודוס העיד שאין פרה וחזירה יוצאה ומשני דזוטרי אייתי בלי דעתייהו ועכ"פ איך עבר על לאו דלא תוסיפון לשוב. הנה לפענ"ד הדבר תמוה לכאורה דהא לסחורה מותר כדאמרו בירושלמי סנהדרין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה ממלכים שם וא"כ למה לו לבקש תירוצים על דניאל הא אזל לסחורה. אך נראה עפמ"ש הרמב"ן במה דכתיב רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות לו סוס והקשה הרמב"ן דהא לסחורה מותר וא"כ אם המלך שולח לקנות לו סוסים וא"כ סחורה היא זו דמותר וכתב כי זה איסור בפ"ע שלא ירבה לו סוסים אף בדרך היתר אבל הזהיר שגם לא ישיב העם מצריימה למען הרבות לו סוס דהיינו שיהי' סוחרים יושבים במצרים כי לא הי' רשאין להוציא סוסים ממצרים בלתי רשות המלך וע"כ הוכרחו לשבת שם ולהיות אצל מוציא הסוסים ולפרוע לו המכס ואח"כ הניח להם לשלוח לאדוניהם הסוסים ע"ש ולפ"ז כיון שתודוס הרופא העיד שאין פרה וחזירה יוצא מארץ מצרים א"כ ע"כ היה מוכרח דניאל לשבת שם ולשלוח לנ"נ החזירים כענין שעשה שלמה וזה אסור וע"ז משני דזוטרי אייתי בלא דעתייהו וא"כ לא היה צריך לשבת שם וא"כ לא קשה על דניאל כלל ובחידושי לאגדת הש"ס בסנהדרין שם כתבתי עד"ז בע"א ע"ש. הן אמת דלפענ"ד עיקר קושית הרמב"ן ל"ק דניהו דלסחורה שרי היינו שזה שהוא סוחר לעצמו ואין דעתו רק על סחורתו א"כ בעיבדתיה טריד ואין דעתו ללמוד ממנהגיהם המגונים אבל אם המלך שולח לסחור לו א"כ ניהו שהוא מותר לשלוח לסחור אבל אותן אנשים אין להם שום עסק והם יוכלו ללמוד ממעשיהם כי אין לבם לדאוג על הסחורה ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ע"ש מכ"ש שגם למלך אסור להרבות סוסים וז"ש ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב העם מצריימה למען הרבות לו סוס היינו שהם אינם סוחרים לעצמם רק להרבות לו סוס וזה אסור וז"ש וד' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד והיינו שאתם עוברים על הלאו ואתם אינכם סוחרים רק לסחור למלך וז"ב ובפרט לשיטת היריאים דרק בדרך זה מא"י למצרים אסור א"כ יוכל המלך לשלוח אנשים ממקום אחר ואינם עוברים כלל ודו"ק היטב. הן אמת שלפענ"ד היה נראה דגוף האיסור אינו רק על כללות מדינה שלא ישיבו לארץ מצרים ולא על איזה פרט אנשים וז"ש ולא ישיב העם מצריימה שהוא נאמר על כללות העם וגם תמיהני דבישעיה י"ט כתב עיר ההרס יאמר לאחת ודרשו חז"ל שנבנה שם מזבח לאלקי ישראל ועיין מנחות דף ק"ט ודף ק"י וגם כתוב שם בתוך עמי מצרים א"כ כיון שעכ"פ יצאו לכלל ברוך שוב אפשר שע"ז סמכו הגדולים עכשיו שאין איסור לשוב מצריימה. הן אמת שקשה לסמוך ע"ז לעשות מעשה נגד הכתוב שלא ישיבו מצרים אבל לשיטת הרמב"ם א"ש ודו"ק היטב. וגם לשיטת הפוסקים דמצרים לא נתבלבל והכתוב אמר שמקץ ארבעים שנה ישיבו יש לומר דהדרא לניחותא אינו רק איסור דרבנן ומה"ת אזלי לקולא ודו"ק: והנה לפמ"ש בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' י"ב ליישב מ"ש רבינו בפ"י מהלכות מלכים ה"ח דבני קטורה חייבים במילה והואיל ונתערב היום בני ישמעאל בבני קטורה חייבין הכל במילה בשמיני וע"ז הקשה בשאגת אריה סי' מ"ט והשואל בנוב"י שם הא משבא סנחרב ובלבל כל האומות מהראוי לומר דמרובא קא פריש ולא יתחייבו וע"ז כתב הנוב"י דבב"נ לא שייך למיזל בתר רוב דדוקא בישראל גלי תורה דאזלינן בתר רוב וא"כ בשלמא כשנתגיירו ונכנסו לכלל יהדות שייך לומר דאזלינן בתר רוב אבל בב"נ אף דנתחייב במילה מכל מקום ב"נ מקרי ולא אזלינן בתר רוב לגביהו ע"ש א"כ לפ"ז הן נסתר כל הבנין במ"ש הסמ"ג והיראים כיון דסנחרב בלבל האומות מותר לשכון במצרים דזה אינו דהא לענין ב"נ לא אזלינן בתר רובא וחיישינן שמא מצרי הוא. אך נראה דזה אינו דדוקא לגבי ב"נ אזלינן בתר רוב היינו מה דשייך לגבייהו כגון לענין אבמה"ח וכן לגבי מילה שיתחייבו אבל מה דנ"מ לענין ישראל אזלינן בב"נ ג"כ בתר רובא וז"ב ופשוט: ובגוף קושית השאגת אריה הנ"ל נראה לפענ"ד דשם לא שייך רובא דעלמא דהא ב"ק ודאי דמנכרי דהרי מלין עצמם וגם בני ישמעאל נימולין בעצמם בני י"ג וא"כ גם בניהם אחריהם שהחזיקו במצוה ומלו עצמם הוה כחזינן דפירש מהקביעות ולא שייך רובא דעלמא רק רובא דישמעאל נגד בני קטורה אבל באמת כפי הנראה רבים הם בני קטורה מבני ישמעאל וזהו שדייק רבינו והואיל ונתערבו בני ישמעאל בבני קטורה והיינו שהם הרבים וכעין דדייקו בסנהדרין דף פ' הנסקלין בנשרפין וא"כ לא שייך רוב ושפיר חייבין מספק וז"ב ודו"ק היטב:

והנה מצאתי דבר נפלא בספר יראים סי' ר"ד שהקשה בהא דמשמע דאדום נתבלבל ג"כ באומות והרי אמרו בע"ז פ"ק והא כתיב אדום וכל שריו וכו' ואמרינן דלא מוקי מלכא בר מלכא אלמא שלא נתבלבלה וכתב דדוקא בסתם אנשים שייך בלבול אבל בני מלכים שהם ניכרים מתוך חשיבותם מי הם ומי הם תולדתם ומהיכן באו ע"ש. הנה למדנו מדבריו הקדושים דבזרע מלכים לא שייך בלבול. ולכאורה כאשר ראיתי כן תמהתי בהא דמקשה ביבמות דף ע"ו ות"ל דהו"ל מצרית ראשונה וכ"ת הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ופירש"י שאומה אחרת נתיישבה במצרים ולא אותן המצרים שהזהירה תורה וקשה הא היתה בת פרעה ולא שייך בלבול ומכ"ש במה שנטבעו המצרים דנודעו בני מלכים מי הם ולאו ק"ו ומה בלבול שנתבלבלו ע"י גלות וטירוף נודעו מי הם בני מלכים אף כי שלא נתבלבלו רק שנטבעו בים פשיטא שהנשארים במצרים נודעו עכ"פ המלכים ובניהם ובנותיהם מי הם וצע"ג. וכדמות ראיה להיראים מהא דאמרו בגיטין דף נ"ז ע"ב מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק מבני בניו של ססרא למדו תורה בירושלים וכן מבני בניו של סנחרב וקשה היאך נודעו מי הם בני בניו וגם המן גופא דהיה נכדו של עמלק כמבואר במגלה בכמה מקומות וקשה הא הי' סנחרב ונבוכדנצר הרבה שנים קודם ובלבל כל האומות ומהיכן נודע היחוס וע"כ דבני מלכים ושרים נודעו אף לאחר הבלבול ודו"ק היטב:

והנה אם נימא כהס"ד דספר יראים דאדום לא בלבל היה מקום ליישב קושית הש"ס ביומא דף נ"ד וכל היכא דכתיב שם לעולם הוא והכתיב ומהם בני שמעון הלכו לשעיר וכו' וכבר עלה סנחרב ובלבל וכו' ואם איתא הא שעיר שהוא אדום לא בלבל וא"כ אפשר דגם ישראל שבתוכה לא בלבל ולמה אסיק בתיובתא אבל באמת כבר כתב הרשב"ם בב"ב דף נ"ב דאף דקשיא נוכל לתרץ אבל תיובתא לא שייך לתרץ ועכ"פ מזה ראיה דלא כשיטת היראים שעלה על דעתו דאדום לא בלבל ודו"ק ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סוף סי' פ"ז ודו"ק היטב. והנה בגוף הקושיא על הדרים בארץ מצרים לכאורה נראה לפענ"ד דבר חדש דבאמת התורה לא אסרה רק שלא ישיבו שם רבים שיהי' שם אנשים בני מדינה אחת או שבט אחד עכ"פ מישראל אבל על איזה אנשים שילכו שם לגור דבודאי לא ישבו שם להשתקע שמה יעשו מעט יהודים בין נכרים רבים ואם אמרו חז"ל דישראל אחד אינו אוסר במבוי דלא ידור עמו דחשודין על ש"ד מכ"ש במצרים הגדולה ארבע מאות פרסה שבודאי לא ישבו אנשים מתי מספר במדינה גדולה כ"כ ובודאי לא ישבו להשתקע שם וכל שאינו להשתקע אין איסור ולכך כל שנמצאים שם איזה אנשים ליכא שום איסור ואף שאח"כ באים שם עוד איזה אנשים מכל מקום כל אחד ואחד אינו עושה איסור וא"כ ל"ק על הרמב"ם וכל הנלווים עמו שכל אחד ואחד שבא שם אף שבא שם עם איזה אנשים לא עברו על האיסור ואף שכתב הרמב"ם ולא הזהירה אלא לשוב להיחידים באמת שהוא תימה כמ"ש בגליון דאדרבא התורה הזהירה על כללות העם כמ"ש לא תוסיפון לשוב ובש"ס בסוכה אמרו דנענשו על ששבו וע"כ דהכוונה שם דהיינו יחידים בלא מלך וב"ד ישראל אבל אדרבא יחידים ממש אין איסור כמ"ש בטעמו וז"ב לדעתי ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף