שואל ומשיב/ב/ב/א

שואל ומשיב ‏ ב ב

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן א   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה החילותי במ"ש צום גדלי' שנת תר"ב ד' תשרי לפ"ק:

נשאלתי אם מותר לתת חלב ביום א' ר"ה שנה זו שחל ביום ה' ו' ואח"כ היה ש"ק אם מותר לחלוב ביום ה' או ביום וא"ו על ש"ק. והשבתי בפשיטות דעכ"פ ביום וא"ו על ש"ק ודאי מותר ולהיות כי אחד מלומדי למד מהנדז בדבר אמרתי להעלות על הספר טעמי. הנה בש"ע סי' תק"ה מבואר באו"ח דבבהמה שעומדת לאכילה מותר לחלוב לקדירה שיש בה אוכלין. ובהג"ה כתב דנהגו לאסור ואין לשנות מיהו בי"ט של גליות מותר ביו"ט שני. ולכאורה משמע דביו"ט של ר"ה אסור אף ביום שני דכיומא אריכתא הוא. אמנם מעודי ת"ל אוהב אני לחקור אחר שורש דין. ולפענ"ד נראה דאף בר"ה מותר ומראש צורים נראה הנה דעת הרי"ף דמותר ביו"ט לחלוב עז לקדירה כיון דמצי לשחוט מקרי אוכל והוה אוכל דאפרת וכ"כ התוס' בשבת דף קמ"ה ע"ב והרמב"ן במלחמות מתיר אף בשבת דזה לא מקרי מוקצה כיון דאין האיסור בא מחמת מעשה דדחי' בידים ומכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה מ"ה שרי החלב שנחלב אף שהעז אסור לשחטו והוה מוקצה כיון שנחלב נסתלק המוקצה עכ"ל. ובאמת שלולא שאיני כדאי להרהר אחרי קדושת דבריו לא זכיתי להבין דבריו דכיון דכ"ז שהיה בהעז החלב טרם שנחלב היה אסור משום מוקצה דהו"ל כגופיה אם כן במה נסתלק האיסור ואף דכעת נחלב על זה גופא אנו דנין דלמה יהיה מותר ואף דכעת נסתלק האיסור הא מ"מ שם מוקצה עליה ואטו בכל מוקצה אף שאח"כ נסתלק האיסור מ"מ כל שנתקצה ביה"ש אתקצאי לכולי יומא כמ"ש בסי' ש"י וה"ה בזה דכל שלא נחלב אסור משום מוקצה כיון דהעז אינה ראויה והחלב מתמצה בכל האיברים וכמבואר בחולין דף ס"ט והיא בכל הגוף. והראיה שמביא הרמב"ן מהא דאמרו ריש ביצה דף ב' שבת דעלמא תשתרי אף דאסור לשוחטה בשבת. לפענ"ד אין ראיה דש"ה דהביצה היא דבר נפרד בפ"ע ואינה מעורבת עם הבשר ורק דדשא אחד באפה. ובפרט לרבה דאמר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה אם כן כבר נגמרה והיא בפ"ע ואינה שייכא להתרנגולת. אם כן שפיר מותרת דכל שילדה נסתלק האיסור. אבל בחלב שמתמצה בכל הגוף מנ"ל דמסתלק האיסור. ובזה יש ליישב הא דפריך על רבה שבת דעלמא לשתרי. ולא פריך על ר"נ שבת דעלמא לשתרי וכבר נתקשו בזה המפורשים. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"נ יש לומר דלא ס"ל מדאתמול גמרה לה אם כן יש לומר דאסור משום מוקצה אף דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד וכדמוקי לה לר"נ כבר כתבו התוס' דגם ב"ש מודי דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי והוה כגרוגרות וצימוקין ע"ש בתוס'. וכיון שאסור לשוחטה אסור אף הביצה אבל לרבה שפיר פריך ודו"ק. ומצאתי בפנ"י שכתב סברא זו דבביצה לא חשוב נולד דכבר נגמרה מאתמול. והיא כעין סברא שכתבתי ונהניתי עד מאד עכ"פ סברת הרמב"ן יש לפקפק וצ"ע. וגם במ"ש הרמב"ן דזה לא חשיב דחי' בידים צ"ע דאפשר דזה מקרי דחי' בידים מדלא חלבו אתמול מיהו י"ל דהמתין שמתיירא שלא יתקלקל עד למחר כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם. עכ"פ הראשונה ודאי קשה וגם צ"ע דעכ"פ נתוסף עוד חלב בשבת וזה ודאי הוה מוקצה ועיין בסי' ש"ך ובסי' שי"ח ס"ב בהג"ה ובמ"א שם ס"ק ח' ואף דבטל ברוב כמ"ש המ"א שם עכ"פ אפשר דלא מקרי נסתלק האיסור וגם אפשר דמקרי דחי' בידים. וכמ"ש בשוחט דמקרי דחי' בידים במה דלא שחטו מאתמול וכ"ש בזה דהוסיף איסור וצ"ע עכ"פ הרמב"ן אמר זאת ואסור להרהר אחריו. והנה הב"י כתב דהרשב"א בתשובה דהתיר החלב שחלבו גוי ביו"ט משום דלא מקרי מוקצה כיון דגם ישראל יכול לחלוב לאכילה גם הוא כוונתו לדברי הרמב"ן וכמו שהסכים לדבריו בחידושיו לפרק חבית דף קמ"ה והמ"א תמה עליו דאם כן למה הוצרך לומר דישראל יכול לחלוב והיינו בעומדת לאכילה והרי הרמב"ן מתיר אף בעומדת לחלובה וע"כ כתב המ"א דכוונת הרשב"א דבגוי לא שייך מוקצה דא"צ הכן וכמ"ש בסי' תצ"ח ס"ג דבגוי לא שייך הכן רק דנולד שייך ביה וא"כ לכך כתב שיכול לחלוב לאוכלין ולא מקרי אוכל ע"ש שהאריך וזה תוכן דבריו. והנה אם כי דבר חכמה דיבר מכל מקום אין שמועתו מכוונת לפענ"ד דמ"ש דמוקצה לא שייך בגוי אבל נולד שייך לפענ"ד אינו נכון אף שהפר"ח הסכים כן מדעתו תמיהני דכיון דהטעם דלא שייך הכן בנכרי הוא משום דהעכו"ם לא מקצה מדעתו א"כ מנ"ל בזה שהוא נולד ניהו דנולד חמיר טפי שלא היה בעולם כלל וכמ"ש רש"י ותוס' ריש ביצה מ"מ זה בישראל כיון דלא היה בעולם ביה"ש ודאי אסח דעתו מיניה אף דידע שיהיה אחר כן כל דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא. אבל בנכרי כל דנתהווה אח"כ א"כ לא אקציה העכו"ם דעתו מיניה והוה מוכן לדידיה דבדידיה לא שייך איסור אתקצאי לביה"ש ואם כן כל דהוה מוכן לדידיה הוה מוכן לכל העולם כמ"ש המ"א בסי' ש"י בטעם דאין הכן לעכו"ם ע"ש. ומה שהביא המ"א ראיה מסי' תקי"ג וסי' תקי"ז וכוונתו לביצה שנולדה ביו"ט המבואר בסי' תקי"ג. הנה לפמ"ש אין ראיה דשם אטו לישראל נאסר משום מוקצה דנימא דהוה מוכן בשביל שמוכן לעכו"ם שם נאסר מטעמא דרבה גזירה אטו יו"ט אחר שבת ומשום דאין שבת מכין לי"ט וא"כ מה בכך דהוה מוכן לעכו"ם אטו בשביל זה מותר להכין משבת לי"ט וז"ב כשמש. ומ"ש מסי' תקי"ז גם שם לפע"ד אין ראיה דשם מבואר דאסור ליקח מעכו"ם דבר מחובר ומחוסר צידה וגם ביצה. ובכל אלה הטעם משום דהיא מוקצה מחמת איסור מחובר או צידה או נולד דביצה דהיא משום הכנה דרבה ומה יועיל במה שהיא של עכו"ם וז"ב מאוד. ובזה מיושב מה שהקשה דו"ז הגאון בישע"י ז"ל מהא דמבואר בסי' תקט"ו דגבי עכו"ם אסור מחובר ומ"ש בזה דדוקא במה שאינו מוקצה בעצם היא דהתירו בעכו"ם כמו חוץ לתחום ע"ש במחכ"ת לא זכר שם דברי הר"ן בס"פ כל כתבי וכן העתיקו הרמ"א בסי' ש"י דאף במוקצה דגרוגרות וצמוקים מותר בעכו"ם דלא שייך הכן והן נסתר כל בנינו של הישע"י שם. אבל לפמ"ש א"ש בפשיטות דבמחובר מה יושיענו שהיא של עכו"ם וכל ענין היתר דא"צ הכן בעכו"ם היא דוקא במידי דהיא מוקצה בשביל שאסח דעתו מיניה ולפ"ז בעכו"ם דעכו"ם לא אסח דעתו א"כ כל שמוכן לאחד מוכן לכל וכמ"ש המ"א בסי' ש"י ועיין סוף סי' ש"ח במ"א ותמצא דאף בהקצה אחד מפורש כל שראוי לאחד ל"ש מוקצה ומכ"ש במה שהוקצה בשביל דלא היה דעתו עליו דכל שראוי לאחד ל"מ מוקצה משא"כ במוקצה מחמת איסור וז"ב. ולפ"ז כאן לא שייך זאת דניהו דלעכו"ם לא הוה מוקצה מ"מ כאן כיון דהמוקצה היא בשביל שלא שחטו דאסור לשחטו מה יועיל שלעכו"ם היא מוכן ואם היה העכו"ם שוחטו היה נאסר הכל לישראל וא"כ ל"ש כאן זאת גם פשטות לשון הרשב"א דכתב משום מוקצה אין לאסור והיה לו לכתוב משום נולד וגם היה לו לבאר כ"ז וע"כ נראה דצדקו דברי הב"י שכוונתו למ"ש הרמב"ן. אך מה שהוצרך הרשב"א לטעם שיכול הישראל לחלוב לאוכלין נ"ל הדבר ברור דנתכוין למ"ש בחידושיו בדף קמ"ה להסכים עם הרמב"ן דכל שנסתלק האיסור ל"ש מוקצה רק דהוסיף דאף דבבהמה שמתה אסור אף לכלבים אף דנסתלק ממילא היינו לפי שלא אסיק אדעתיה שתמות אבל כאן אסיק אדעתא שיצטרך לחלוב ע"ש ולפ"ז אם היתה עומדת לחליבה שוב היה אסור דלא אסיק אדעתיה שהרי היא מוקצה מחמת איסור לכך כתב הרשב"א שהיה יכול הישראל לחלוב לאוכלין ולכך לא אסח אדעתיה מינה וז"ב ואמת ת"ל עכ"פ הרשב"א כתב בהדיא כהרמב"ן ולא נשאר רק דעת המ"א. והנה הד"מ כתב דהא"ז והג"א גם כן י"ל דמודים בעומדת לאכילה והמ"א השיג עליו דהרשב"א לא התיר רק בשל עכו"ם ומטעם דא"צ הכן בעכו"ם ולפמ"ש א"א לומר כן וא"כ מדינא ודאי י"ל דמותר בעומדת לאכילה והכל מקרי לאכילה כמ"ש הד"מ וכפי הנראה טעמו כמ"ש הכלבו דבעינן דוקא שיהיה עומד לעשות גבינות וכמו בתרנגולת דבעינן שיעמוד לגדל אפרוחים והיא שיטת הרז"ה ריש פ"ק דביצה ע"ש באורך וזה שכתב הכלבו וכ"כ הר"ז וכוונתו להרז"ה הנ"ל. והפר"ח כאן האריך לחלוק על הכלבו וכפי הנראה לא הרגיש שמקורו מהרז"ה הנ"ל. ובאמת אף שהמלחמות שם האריך לדחות פירושו מ"מ בזה לא נדחו דבריו ע"ש. ואף דבתמים דעים להראב"ד השיג על פירושו גם בזה מ"מ לענין עומד לחליבה אפשר דמודה לזה וכן הסכים בט"ז כאן ס"ק א' ולפ"ז כיון דבסתם עומד לאכילה ובפרט אותן הנשים שמוכרות החלב הם ודאי עיקר מחייתם היא מזה שיתנו החלב לבעה"ב כנהוג ואינם מקפידות שיהיו גבינות א"כ פשיטא שמראוי להתיר כמ"ש הד"מ ואף דמבואר כאן דבחולב כל צאנו לא התירו בפרוסה שנותן לכלי מ"מ כפי הנשמע העכו"ם חולב בי"ט ובזה בודאי יש להקל ואף דהרמ"א החמיר בש"ע אף ביו"ט שני של גליות נ"ל דזה דוקא באינו עומד לאכילה וגם בזה רבים מאחרונים מתירין המבואר בט"ז ומ"א בשם שו"ת אא"ז רש"ל להתיר בנחלב ע"י עכו"ם ובפרט כיון דיש ספק אם יש מוקצה בי"ט ועיין בסי' תצ"ה שני דיעות ואף בנולד כמ"ש המ"א שם ס"ק ז' ואם כן הוה ספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן ובפרט שרוב גדולי המורים מראשונים ואחרונים שהתירו אף בו ביום בעומד לאכילה כדאי הם לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק שא"א לחלוב על שלשה ימים שיתקלקל וע"כ יש להקל. אמנם אם לחלוב ביום ראשון על יום שבת או ביום שני הדבר צ"ע. והנה בשני ימים טובים של גליות הדבר מבואר במ"א סי' תק"ג שאסור להכין מיו"ט לחבירו ובפרט האידנא דבקיאין בקביעא דירחא ויום שני לגבי ראשון חול הוא. אברא דצ"ע דהרי המ"א אוסר שם אף בדבר שאינו מלאכה ומטעם דאין יו"ט מכין לחבירו והרי סעודת חול לא חשיבה הכנה כמ"ש רש"י בביצה דף ב' וכיון שיום שני חול מה איכפת לן אך צ"ל דבשלמא חול ממש שפיר לא שייך הכנה. אבל כאן דיו"ט שני מ"מ עשאוהו חז"ל קודש א"כ אסור להכין דמ"מ חשיב מכין על י"ט דרבנן וז"ב ובפרט דשם באמת הוה הכנה בידי שמים ומ"מ יו"ט לחבירו או לשבת אסור אבל לגבי חול מה אכפת לן הא לא עשה מעשה בידים והכנה בידי שמים כזו שהיא רק גזירת הכתוב כמ"ש הרז"ה ריש ביצה א"כ לכך מותר אבל לעשות מעשה הכנה ודאי אסור וז"ב. וגדולה מזו מבואר בסי' תקכ"ז סעיף י"ג דאף בעירוב אסור להכין מיו"ט ראשון על שבת ומטעם כיון דיו"ט ראשון ודאי יו"ט היא לכך אסור ע"ש בב"י ובט"ז. אך בשני ימים טובים של ר"ה דקדושה אחת היא לכאורה אין נ"מ בין יום ראשון לשני ועיין במ"א סי' תק"ג ס"ק ג' מ"ש בשם הש"ג ואפשר שזה טעמו של הש"ג אבל המ"א השיג עליו ודבריו נכונים דאזיל לשיטתו שכתב שם בס"ק א' דלהקל לא אמרינן דקדושה אחת הן וגם לפמ"ש שם ובסי' תי"ו דיום ראשון עיקר גם בר"ה א"כ נראה לפע"ד דמ"מ יותר נכון להכין מיום שני של ר"ה על שבת דיום ראשון ודאי יום טוב היא וכנ"ל וע"כ הוריתי שתחלוב ביום ראשון בין הערבים כנלפע"ד. והנה הישע"י סי' תק"ה חקר איך מותר לבשל החלב ביו"ט ראשון או שני על שבת הא עיקר ההיתר היא משום הע"ת והרי ביום זה אסור החלב ובכה"ג לא התיר הע"ת כמ"ש המ"א סי' תקכ"ז דהיכא דאינו חזי לאותו יום לא ניתר בע"ת כגון סמוך לביה"ש. ולפע"ד נראה כיון דבאמת אינו רק חומרא בעלמא ובפרט אם נחלב ע"י עכו"ם דודאי יש להקל אף בו ביום כמ"ש הרש"ל רק דמ"מ החמירו עכ"פ מותר לבשל על שבת ועיין מ"א סי' תק"ט ס"ק ט"ו שמותר לטלטל המוקצה לצורך אוכל נפש אף דאסור לאוכלו ע"ש ואף דיש לחלק אבל עכ"פ יש לסמוך על זה. ובזה יש לפרש דברי המהרי"ל שכתב דבנחלבה בשבת מותר ביו"ט שני משום דכתב הא"ז דאין לדמותו לביצה וכו' ותמה הרש"ל דהא גם בביצה נולדה בזה מותרת בזה ומ"ש המ"א בזה המעיין יראה שאין הלשון הולמתו. ולפמ"ש י"ל דהכוונה לענין בישול החלב דזה ודאי דהביצה כשנולדה בזה אסור לבשלה על יום מחר דהיום איננה ראויה כלל אבל בחלב מותר ומשום דראוי עכ"פ לחלוב לאוכלין כנלפע"ד ומצאתי בא"ר שאוסר בר"ה אף על שבת אח"כ והנראה לפע"ד כתבתי ודו"ק. והנה במ"ש למעלה לענין הכנה בעכו"ם שדעת המ"א דנולד אסור ואני דחיתי דבריו. והנה כעת נ"ל דיש ליישב דבריו ע"ד הפלפול דהנה לכאורה קשה לי טובא על כל המוקצות דקי"ל דבעינן שיהיה מוקצה ביה"ש ואם היה ראוי בעת ההיא אף שנדחה אח"כ לא אמרינן מוקצה לחצי שבת כמ"ש בסי' ש"י א"כ כיון דקי"ל דשבות לא גזרו ביה"ש ואמירה לעכו"ם היא רק שבות אם כן כל מוקצה לא נתקצה ביה"ש דהיה יכול לומר לעכו"ם לעשותו והיה ראוי ביה"ש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. והנה במוקצה מחמת איסור רציתי לומר עפמ"ש בשו"ת אא"ז הפ"י חלק יו"ד להקשות דלמה אסרו לעכו"ם לומר משום שבות ת"ל דאם נימא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא א"כ הו"ל כמו שעשה בעצמו וע"ש שכתב דאם נימא דאין שליח לדבר עבירה ניחא ולפ"ז במוקצה דאינו אסור משום דלא אתקצי דיכול לעשותו ע"י עכו"ם שוב יאסר משום שלד"ע אך זה דחוק ואינו עיקר והעיקר נראה לפענ"ד דכיון דלא אמר לעכו"ם והוא בעצמו אסור שוב אתקצאי על כל השבת וז"ב. ולפ"ז זה בדבר שהיא שלו שפיר יש לומר דודאי אקצי' נפשו שלא עשהו ולא צוה לעכו"ם אבל בדבר של עכו"ם אם כן אין ראיה ממה שלא צוה לעכו"ם דעדן לא ידע כלל מעכו"ם ושפיר אמרינן דכל שידע שהיה לעכו"ם זאת לא הוה אקצי' מיניה והו"ל כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין דהיה יכול לומר לעכו"ם ולפ"ז בנולד דביה"ש לא היה כלל בעולם שוב בודאי אקצי' נפשיה ואתקצאי לכולי יומא וז"ב. ויש להאריך בזה הרבה אבל כ"ז ע"ד הפלפול והעיקר כמ"ש בתשובה ודו"ק. והנה המעיין במ"א ומפרשי דבריו יראה שהמ"א ס"ל דאף הרמב"ן אינו מתיר כי אם בעומד לאכילה ובאמת שלפענ"ד המעיין ברמב"ן ימצא כי הוא התיר אף בעומד לחליבה והוא רצה לומר דהרמב"ן חזר בו אבל מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא נראה כן והרמב"ן בכל גווני התיר וכמ"ש הרמב"ן בטעמו וגם בדברי המ"א גופא אינו מבואר כן בהדיא והמפורשים הגיהו בדבריו כן ואינו מוכרח למעיין ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דלא שייך נולד בעכו"ם כמ"ש הלבוש לכאורה ש"ס מפורש בשבת דף כ"ט להיפך דפריך על הא דאמר ראב"א דעכו"ם שחקק קב בבקעת ישראל מסיק בה ביו"ט ואמאי והא נולד היא וש"מ דנולד אסור אף בשל עכו"ם ותמהני על המ"א דלא הזכיר מזה להביא ראיה דנולד אסור בשל עכו"ם אך האיר ד' עיני ומצאתי במ"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' שהרגיש בזה ומוקי דחקק בשל ישראל ע"ש והיא דחוק. אך לפענ"ד היה נראה דאין ראיה משם דכל הטעם דלא שייך מוקצה ונולד בשל עכו"ם היא משום דלעכו"ם לא נתקצה וכל דלא הוה מוקצה לאחד לא הוה מוקצה לכל העולם וכמ"ש המ"א בסי' ש"י ולפ"ז זהו בכל מוקצה ונולד אבל כאן אדרבא בשברי כלים מותר להסיק ובכלים אסור אם כן זה העכו"ם שחקק קב בבקעת עשאו כלי ואם כן ודאי לא אסיק אדעתיה שיסיקו בו דלזה לא צריך חקק בבקעת שיהיה כלי ואם כן הוה ממנ"פ נולד דישראל לא ידע מזה ועכו"ם עשאו כלי שלא על מנת להסיקו וא"ל כיון דנעשה כלי אם כן חזי לישראל לטלטולי וא"כ שוב מותר להסיקו דזה אינו דעכ"פ לענין הסקה הוה מוקצה ביה"ש היום מיהו יש לעיין דעכ"פ ביה"ש לא אתקצאי דביה"ש עוד לא היה כלי וראוי להסקה ובאמת שהפני יהושע בחידושיו לשבת דף כ"ט הקשה דאיך קרי ליה נולד דאדרבא מאתמול הוה ראוי להסקה טפי שלא היה כלי ע"ש. אבל י"ל כיון דמיירי בבקעת של עכו"ם אם כן מאתמול בלא"ה הוה מוקצה דלא היה של ישראל וא"כ אף שכעת נותנו לישראל הא הוה נולד דעכשיו היא כלי ואם כן לגבי עכו"ם ודאי הוה נולד לענין הסקה ולכך אסור לישראל ודו"ק היטב ועיין מ"א סי' שכ"ה ס"ק ט' שכתב בהדיא דאסור פת שאפה עכו"ם משום דהו"ל נולד הרי דשייך נולד בעכו"ם וכן נראה מהר"ן פרק כ"צ במ"ש שם בשם הרמב"ן דדוקא בחטין הראוי לכוס והיינו דשייך נולד דאל"כ למה יאסר כיון דלא מתקצי דהא ראוי לכוס ע"ש היטב ודו"ק. אחר כמה שנים בלמדי הלכות יום טוב מצאתי בט"ז סי' תקי"ז ס"ק ב' שכתב לחלק בין מוקצה מצד ריחוק המקום ובין מוקצה מצד איסור דזה שייך אף בעכו"ם והיא כעין מ"ש למעלה ועיין בתמים דעים סי' קכ"א שביאר בהדיא דבמחובר אסור אף בעכו"ם רק בתלוש איכא פלוגתא אם שייך מוקצה בעכו"ם ע"ש וע"כ כמ"ש הט"ז וכמ"ש למעלה ודו"ק. ובזה מיושב מה ששמעתי קושיא בשם הגאון מוה' עקיבא איגר ז"ל במה דדעת רש"י דעכו"ם שהביא דורון לישראל ביו"ט דמותר לערב ליל שני של יו"ט בכדי שיעשו והקשה דכאן נימא מוקצה דביה"ש היה מוקצה מחמת יום שעבר ואף דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן היינו שם דאין אסור רק ביה"ש וכאן דצריך בכדי שיעשו שוב שייך לאסור משום מוקצה ביה"ש ובתשובה אחרת כתבתי ליישב ולפמ"ש א"ש דבאמת בעכו"ם לא שייך מוקצה רק במחובר אסור כיון דהוקצה מחמת איסור וכאן לא שייך זאת דכל דכבר הביאו העכו"ם אם כן עכ"פ על ליל שני לא הקצהו בשביל איסור רק משום דביה"ש נתקצה משום דביה"ש הראשון לא היה ידע מזה וכעת שכבר ידע לא שייך בזה מוקצה דאין מוקצה בשביל עכו"ם דאם היה יודע אתמול שהעכו"ם יעשה זאת דניהו דאסור להיות והנה ביום ראשון אבל מוקצה לא שייך בזה ובלא"ה נראה לי דהנה באמת רש"י כתב דיו"ט הראשון אסור משום מוקצה ואף ר"ש מודה בזה ולערב אסור בכדי שיעשה משום דאסור להנות ממלאכת יו"ט והנה מה שלא אמר בערב משום מוקצה נכון דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן אמנם מה שלא פירש דביום אסור ג"כ כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט צ"ב וכבר עמדו בזה המפורשים אך נראה דבאמת לכאורה צ"ב דמה שייך בזה שלא יהנה ממלאכת יו"ט ובמה נודע שנהנה ממלאכת יו"ט אם העכו"ם עשה זאת ביו"ט או שהי' קוצצן בעיו"ט וכעין זה אמרו בחולין דף קט"ו דל"ש כל שתיעבתי במעשה שבת רק אם ניכר מעשה התיעוב אבל בשבת אטו ניכר שנעשה בשבת כמ"ש בתוס' שם ומכ"ש כאן דהוא בודאי לא נהנה ממה שנעשה ביו"ט וצ"ל דבאמת כל היום ל"ש זאת כיון דהיה יכול לעשות מע"ש אך אם כבר עבר היום ולא קצצו רק לעת ערב ליל יום שני אם כן בזה שפיר נהנה דלא היה לו לעשות אם לא הי' קוצצו דאף דהיה יכול לקצצו מה שעבר אין וגם הרי ניכר מעשה יו"ט הרי לא היה לו כל היום רק עכשיו ולכך אסור לערב בכדי שיעשו ולפ"ז כיון דביה"ש באמת אסור בשביל מוקצה ומוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ואם כן אף דאסור אח"כ בשביל שלא יהנה ממלאכת יו"ט אבל בשביל מוקצה מחמת יום שעבר לא שייך בזה דביום לא שייך כלל האיסור שלא יהנה ממלאכת יו"ט רק בשביל מוקצה אסור ומוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן וז"ב כשמש ודו"ק. ועיין בר"ן פרק כל כתבי במשנה דעשה גוי כבש שכתב בשם הרמב"ן דאם הי' העצים תלושין מע"ש לא שייך מוקצה בשל עכו"ם אבל באם תלש העכו"ם העצים בשבת אסור ומשמע דנולד אסור בעכו"ם ודו"ק ועיין ב"י סי' ש"ך שהביא דברי הר"ן אלו והביא דברי הכלבו שמוסיף דגרוגרות וצימוקים דכ"ע מקצה דעתי' מיני' שייך מוקצה אף בעכו"ם וע"ז כתב הב"י דבזה נקטינן כהר"ן אבל בנולד משמע דלכ"ע אסור ובמ"ש למעלה נראה לפענ"ד ליישב דברי הטור בסי' שכ"ד בשם ר"ת דכתב שמא נטחן היום ונמצא שהוא מוקצה דביה"ש לא ראוי ותמה הב"י דמשמע דהאיסור היא בשביל שנטחן היום הא אם נטחן מאתמול שרי והרי אח"כ סיים דבביה"ש לא היה ראוי משמע דאף שנטחן מאתמול אסור שלא היה ראוי ביה"ש ואין לומר דקמח חזי לכוס ומקרי ראוי דזה אינו שהרי ממ"ש הרא"ש דאפילו היה קמח או עיסה ביה"ש לא הוה מוקצה כיון שגמרו בידי אדם משמע דקמח או עיסה מסתבר טפי לאסור דכתבו בלשון אפילו ונדחק מאד ולפמ"ש יתבאר הדברים דבאמת צ"ב איך שייך משום מוקצה הלא אין מוקצה בשל עכו"ם וצ"ל דאסור משום נולד והיינו דהא טחן אותו היום הו"ל נולד כמ"ש המ"א ס"ק ט' ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דאף מוקצה אסור כאן דכל הטעם דלא שייך מוקצה בשל עכו"ם משום דהא לא אסח דעתיה דהא עכו"ם יכול לאפות ואם כן גם כאן דמצד אפי' ל"ח אסור בשביל גוי דהיא כמ"ש הרא"ש וא"כ לא שייך מוקצה אך נראה דכיון דאסור מצד פת עכו"ם וכבר נתעורר בזה הט"ז אבל בחנם נדחק דמ"ש דהו"ל אפאו בשביל ישראל גם כן ז"א דזה ודאי דהישראל אינו סומך לקנות פת עכו"ם ובפרט בשבת דמצוה לאפות לכבוד שבת וע"כ דמיירי בשעת הדחק שכלה לו החלה וכדומה ואם כן פשיטא דהוא לא אפה עכ"פ בשביל ישראל וז"פ. ולפ"ז שוב שייך מוקצה בשל עכו"ם גם כן דהא הישראל אקצי' מדעתיה דבאמת אסור לו מצד פת של עכו"ם ולא ידע דיצטרך לזה מע"ש ולכך כתב הטור דאסור משום מוקצה ובאמת לפמ"ש למעלה בשביל הטחינה הי' לו לנקט נולד וגם דאין ברור אי נולד אסור. ולפמ"ש אתי שפיר דגם משום מוקצה אסור אף שהיא של עכו"ם. והנה המ"א כתב בסי' תקפ"ו דאף בנולד כל שגמרו בידי אדם שרי נולד אם עשאו בשל עצמו ע"ש ולפ"ז יש לומר דזה טעמו של הרא"ש דמתיר כיון שגמרו בידי אדם אף נולד שרי ודברי המ"א סי' שכ"ה ס"ק ט' שכתב דבנולד ל"מ אף גמרו בידי אדם היא תימה וגם סותר דברי עצמו בסי' תקפ"ו הנ"ל. ובזה י"ל דלכך נקט לשון אפילו בקמח דהרי התוס' חלקו והובא במ"א ס"ק ט' סי' שכ"ה שם דאם הוקצה אף שעה אחת אתקצאי לכולי יומא ולא מהני גמרו בידי אדם. ולפ"ז נראה לי דאדרבא מגרע גרע כשהקצהו ביה"ש דהיה קמח ואז הקצה אותן הישראל משום פת של עכו"ם ולא מהני גמרו בידי אדם ולזה כתב דמכל מקום כל שגמרו בידי אדם שרי ומטעם דעכ"פ בעכו"ם לא שייך מוקצה כל שגמרו בידי אדם ואף נולד לא שייך בזה והוא לא ס"ל דאסור משום פת של עכו"ם וכאופן דשרי משום פת של עכו"ם. ובזה נראה לי דמ"ש הרמ"א דליתן לו מעות מע"ש ושיתן לו הפת בשבת דאסור ולפמ"ש כיון שנתן לו מעות אם כן נקנה לו הקמח עכ"פ או החיטים ושוב שייך בודאי מוקצה ונולד דהו"ל כשל ישראל ודו"ק היטב כי חריף הוא. ועיין מ"א סי' ש"ח ס"ק נ"ו שהש"ג כתב בשר עכו"ם שנשחט היום מותר לטלטל מידי דהוה אנבילה שמתה בשבת וכ"ש בדבר של עכו"ם דאין מוקצה והכנה לעכו"ם שאין העכו"ם מקצה מדעתו וא"כ מבואר דגם נולד לא שייך בעכו"ם שהרי נבילה שמתה בשבת קרי ליה נולד בחולין דף י"ז ודוקא בעומדת לאכילה היא דהוה מוכן ע"ש והרי המ"א סי' ש"ח ס"ק י"ד כתב שיעורר בכ"מ דאיכא נולד די"א דבשבת נולד אסור וע"כ דגם זה מותר בעכו"ם ודו"ק:

ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין נ"י בהא דאמרו דב"ש דלית להו נולד גם מוקצה לית להו וא"כ היכא ס"ל לב"ש דלא יגביהנו אלא אם כן יש עליו כזית בשר ופירש"י ברי"ף משום דהוה מוקצה והרי ב"ש לית להו מוקצה ולק"מ דבמוקצה כזו שאינו ראוי מחמת עצמו הוה כמוקצה דאבנים דאף ר"ש דלית ליה מוקצה מודה במוקצה כהאי ועיין בשבת דף מ"ט בתוס' ד"ה בשלחין ובטוש"ע א"ח סי' ש"ח ובב"י האריך שם בביאור דיני מוקצה מחמת עצמם דבזה אף ר"ש מודה וז"ב ופשוט:

והנה בתוס' ע"ז דף ס"ו ד"ה אמר כתבו מיהו בה"ג חשיב להו נולד כשטחנו ביו"ט מיהו רבינו יחיאל הי' נוהג היתר בדבר וגם בשבת יש מתירין ליקח פת חמה מן הנכרי מטעמא דפרישית. אמנם בב' ימים של ר"ה שמע מורי שיש אוסרין והנה מ"ש התוס' דגם בשבת יש שמתירין אף דשבת קיל לענין מוקצה מיו"ט וגם נולד יש דעות שמותר בשבת מכל מקום לענין אפיה בשבת יש לאסור טפי דהרי אסור לאפות ושמא אפאו בשביל ישראל וגם דשמא היה קמח דלא חזי לכוס ואסור בשבת כמ"ש הרא"ש סוף פרק א"צ וז"פ אבל הב"י באו"ח סי' שכ"ה העתיק בשם התוס' אמנם יש אוסרים אפי' בשבת בשני ימים של ר"ה ולפנינו לא כתוב כן וצע"ג:

והנה בשנת תבר"ך ערב חג הסוכות ראיתי בפני יהושע ח"ב שנדפס מחדש בסי' ט' חלק או"ח והנה גוף השאלה מבואר בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ"ז הובא במ"א סי' תרנ"ה ובפלפולו שהאריך שם ת"ל שזכיתי קצת למעלה בזה אמנם מ"ש דגמרו בידי אדם ל"ש רק בדבר דאח"כ בשבת נעשה ראוי אבל בדבר שאסור כל השבת ויו"ט לא שייך גמרו בידי אדם. הנה דברי הש"ע סי' רנ"ב לענין מנעלים שמתיר הג"א בשביל דגמרו בידי אדם הם לנגדו וגם בשבת ס"ט והובא במ"א סי' תקפ"ו הם לנגדו. והנה במ"ש למעלה לענין נולד דהלבוש מחלק בין מוקצה בשל עכו"ם לבין נולד והבאתי בכמה מקומות דמשמע דנולד שוה למוקצה ועכ"פ זה ודאי דנולד לא גרע משל מוקצה ותמהני דראיתי בהה"מ פ"ו משבת ה"ג ד"ה לקט עשבים והובא בב"י או"ח סי' שכ"ה במ"ש דרשב"א הוסיף אף הנולד ותמהני על לשון אף דמשמע דנולד יש להקל יותר וזה אינו כמ"ש וצע"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף