שואל ומשיב/ב/א/יד

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן יד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד מה שהאריך בקטלנית שנפלה ליבום אם מותרת להתייבם אם לא שייך בזה חשש קטלנית הנה המהרלב"ח חידש דלענין יבום ל"ש דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ הפוסקים וראיתי באחרונים שפקפקו בזה דא"כ במי שהוחזקה להיות בניה מתים מחמת מילה דלא תמול השלישי נימא ג"כ שומר מצוה לא ידע דבר דע ובש"ס יבמות נ"ד מדמה קטלנית להוחזקה בניה מתים יעו"ש ולפע"ד כוונת המהרלב"ח דבאמת הענין דשומר מצוה לא ידע דבר רע הוא דזה ודאי שאינו מובטח שלא יבא לעולם מכשול ע"י שמירת מצוה והרי שלוחי מצוה בחזירתן איכא פלוגתא בש"ס פסחים דף ח' ואף למ"ד דאינו ניזוק אף בחזרה היינו עכ"פ בעוד שהוא עסוק בחזרה מאותו מצוה אבל עכ"פ אינו מובטח שלא בא לעולם מכשול עי"ז ולכך שפיר אמרינן דלא תמול בנה דניהו דלא ימות בשעת המילה באותו יום וכדומה מ"מ חיישינן דימות אח"כ מחמת המילה אבל במצות יבום בקטלנית דבאמת הקשו כלם דניחוש ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כדגזרינן בעלמא אבל היטב אשר דיבר בזה דו"ז הגאון בישועת יעקב זלה"ה סי' ט' דכיון דבקטלנית קי"ל דאם עבר ונשאה לא תצא א"כ כל שכבר בא עליה לשם מצות יבום שום הותרה לגמרי יעו"ש ולפ"ז כל דלגבי יבום לא שייך חשש דשומר מצוה לא ידע דבר רע א"כ כיון שמותר ליבם שוב ל"ח שמא אח"כ ימות דכל שנשאת לא תצא ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים מהא דאמרו בסוטה דף ה' ע"ב רחמנא אמר והיתה לאיש אחר דלא לסתרי' לבית' ואת אמרת תתיבם נמי יבומי ומה קושיא נימא דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולפמ"ש א"ש דפשיטא דלא הבטיחה התורה שלא יבא לעולם מכשול עי"ז רק דבעת עשיית מצוה לא יכשל עי"ז ויש לישב בזה קושית התוס' שם ד"ה מי ודו"ק ועיין תוס' סוכה דף ל"ב ע"ב ד"ה באמת שכתבו דא"א לומר כן כדמוכח פכ"ש וכו' וכתב המהרש"א דבפשיטות הו"ל להוכיח דאם הרדופני הוא סם המות איך אפשר ללקחו למרור כמ"ש התוס' בפסחים שם ולפמ"ש י"ל דה"א דשומר מצוה לא ידע דבר רע ואף דהיכא דשכיח היזיקא שאני מ"מ י"ל דל"ש היזיקא כ"כ ולכך הוכיחו כאן דעכ"פ אינו אמת ושלום לפירש"י ודו"ק ובזה יש לישב קושיות אא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' שהקשה ממ"ש בתורה כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ופירש"י דחשש שמא היא קטלנית והרמב"ן תמה דא"כ למה לא אמר לה בהדיא ומדוע יבוש יהודה להורות דין קטלנית והררי לך דאף במקום מצות יבום שייך החשש דקטלנית ובחידושי תורה כתבתי בזה דברים נפלאים השם יזכיני להוציאם לאור עולם ולפמ"ש א"ש דכל הטעם הוא דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ דזה דוקא בשעת מצוה רק שכל שנשאה שוב אין מוציאין לפ"ז זהו ביבם גדול אבל בקטן דאין קידושיו ונישואיו כלום ואף לשיטת הר"י ברזילי דאם קידש אביו לו כשהוא בן י"א שנה קידושיו קידושין והמלמ"ל הבין שהוא מן התורה (ובזה פירשתי מ"ש בתורה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא ניתן לה ואח"כ כתיב צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני ותלה הנתינה ביהודה לא בשלה עצמו והיינו דבאמת גם לשיטת הר"י ברזילי דוקא כשהוא בן י"א שנה כמ"ש המהרי"ק סי' למ"ד ועמלמ"ל ולפ"ז ז"ש כי גדל שלה דהיינו שהי' סמוך לפרקו והוא לא ניתן לה והיינו ע"י יהודה וכן אמר לא נתתיה לשלה בני) עכ"פ בקטן שלא הגיע לפרקו בודאי אין קידושיו ונשואיו כלום ובפרט דכאן ל"ש זכות כ"כ דיש חשש סכנה ורק דליבם זכתה לו התורה גם בקטן ולפ"ז עכ"פ אחר שיבם בביאה ראשונה ל"ש דאם נשאת לא תצא דהא אין נישואין לקטן ושוב אף ליבום שייך החשש דקטלנית ובזה פירשתי הכתוב כמין חומר מה שאמר לה שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו והדבר יפלא דמה נ"מ בין גדול ועשו"ת נו"ב חלק אהע"ז סי' יו"ד ולפמ"ש א"ש דבקטן שייך חשש קטלנית משא"כ בגדול וכמ"ש ובזה מיושב מ"ש כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו ולכל הפירושים אף לפירוש הנו"ב שם תמוה דלמה באמת שינה יהודה מאמרו ולא נתן לה כמו שהבטיח עד כי יגדל שלה בני ולפמ"ש א"ש דהיא סברה עד כי יגדל היינו סמוך לפרקו דאז יוכל אביו לקדש לו אשה כמ"ש הר"י ברזילי אבל יהודה לא חשב כן עד כי יגדל ממש ויהי' בן י"ג שנים ממש ודו"ק וז"ש צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני והיינו דגם אני לא נתכוונתי לשם נשואין ונמצא אף שקיים מצות יבום בשוגג אבל עכ"פ לא פלט מחשש קטלנית והיה יותר טוב שאתן אותה לשלה בני בעת הגיע סמוך לפרקו ובחידושי אגדות שלי פירשתי הא דאמרו בסוטה פ"ק ולא יסף עוד לדעתה כיון שידעה שוב לא פסק ממנה והיינו כל שעבר ונשאה שוב לא שייך קטלנית וכמ"ש ודו"ק כי האף שהוא ע"ד דרוש בטחתי בחסד עליון שהענין הוא נכון. והנה לכאורה רציתי לומר דכיון דבכל קטלנית אם נשאת לא תצא ואף אם קדשה כונס א"כ חזינן דאין איסור ורק לכתחלה אסור להכניס עצמו בסכנה אבל כל שעבר ונשא או אף רק קידש בלבד לא אכפת לן א"כ בשלמא בקידושין שפיר אמרינן דלמה לו לקדש זאת ישא אחרת והיא תשב אלמנות דמזלה גורם או שהמעיין גורם אבל יבמה כיון דאגודה ביבם הוה כמו שכנסה כבר דהא הוא מוכרח ליבם לקיים מצות יבום ועכ"פ יותר אגידה בי' מארוסה דכאן חיוב עליו לקיים מצות יבום וז"ב. והנה בגוף דברי המהרלב"ח סי' ל"ו הנ"ל שחידש דשומר מצוה לא ידע דבר רע כבר כתבתי במק"א בחידושי לתורה דעכ"פ צריך שיכוין לשם מצוה דוקא דאם מכוין לשם ד"א אף דלרבנן מצות יבום קודם מ"מ כאן שהוא סכנה כ"ע מודו דאם הוה חשש שפוגע באיסור אשת אח שלא במקום מצוה שוב יש חשש סכנה ולכך פירשתי דמה שאמר יהודה עד כי יגדל שלה בני היינו משום דקטן לאו בר כוונה למצוה הוא ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' דאף שהעלה דכוונה לחליצה היינו רק כוונת הקנאות היינו בחליצה דוקא ולא ביבום דחליצה אינו רק סילוק קנין שיש לו בה אבל יבום צריך שיהי' בו כוונת מצוה והנה יש להמתיק הדברים דהנה לכאורה קשה לי על אבא שאול דאמר שאם מכוין לשם נוי או ד"א קרוב בעיני שהולד ממזר ופוגע באיסור אשת אח והא קי"ל מצות לאו להנות נתנו ופירש"י דלעיל נתנו ואף שנהנה בזה לא אכפת לן וא"כ מה בכך שמתכוין לשם נוי הא מ"מ המצוה מקיים א"כ אף שנהנה בזה מצות לאו להנות נתנו ואף אם נימא כשיטת הפוסקים דהנאת הגוף בהדי מצותו שרי היינו דוקא במקום שיש חשש שמא יהנה לאחר שיעשה המצוה וכמו בנודר הנאה מן המעיין שיהנה אחר הטבילה וכמ"ש בס' מעשה רוקח הספרדי הובא בשעה"מ וא"כ כאן שכל שיבמה הרי היא כאשתו וליכא איסור אשת אח רק בביאה ראשונה וכל שמקיים המצוה לא אכפת לן וצ"ל כמ"ש הרשב"א לענין אמר קונם אשתי עלי דאף דמצות לאו להנות נתנו מ"מ אסור בתשמיש דיכול לקיים מצוה באחרת גם כאן כיון שיוכל לקיים המצוה בחליצה ולאבא שאול הוה חליצה מצוה כמו יבום מקרי אפשר לקיים המצוה ע"י חליצה ושוב אסור ושייך מצות להנות ניתנו ומעתה לרבנן דס"ל חליצה במקום יבום לאו כלום הוא לא מקרי אפשר לקיים בענין אחר ושפיר אמרינן מצות לאו להנות נתנו וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ ולפ"ז בקטלנית דיש חשש סכנה א"כ צריך שיכוין רק לשם מצוה להוציא מידי סכנה ולא שייך בזה מצות לאו להנות ניתנו דהרי הוה סכנה כל שאינו מכוין למצוה ממש וז"ב ודו"ק אברא דלפמ"ש יקשה בהא דאמרו ביבמות דף ל"ט דרב יהודה סבר אין כופין ופירש"י אם רוצים ליבם והרי רב יהודה ס"ל בר"ה דף כ"ח דאם תקע בשופר של שלמים לא יצא ומטעם דס"ל מצות להנות נתנו ולדידיה שוב יש מקום לחשש של אבא שאול שמא אינם מתכוונים לשם מצוה ומצות להנות נתנו ומכאן ראיה לפי ר"ת שם דקאי על אותן שבאו לחלוץ שאותן אם הי' מיבמין הי' מתכוונים לשם מצוה ע"ש אלא לפירש"י קשה וצ"ל דגם לרש"י עכ"פ באותן אנשים שאמרו שמכוונים לשם מצוה לא נחשדו בני ישראל לעבור על המצוה ולשקר בכה"ג וז"ב והנה יהיה איך שיהיה זה נראה ברור דבח"ל דצריך שידחה עשה הל"ת בכה"ג ודאי נכון יותר שיחלוץ דבאמת יש חשש שמא יתכוין לשם נוי רק דמסתמא ל"ח לזה כיון דמצות יבום קודם לרבנן א"כ מצות לאו להנות נתנו א"כ זה במצוה ודאית אבל כאן דאינו רק משום דחי' א"כ בכה"ג ניהו דדחי כל דאפשר בחליצה בלי דיחוי וליכא שום חשש בודאי עדיף ובזה נלפע"ד הא דאמרו ביבמות דף כ' הדר אמר רבא ואיתימא ר"א לאו מלתא הוא דאמרי דאמר ר"ל וכו' הכא נמי אפשר בחליצה מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא והקשו בתוס' הא רבא בעצמו לעיל מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה ולפמ"ש י"ל דבאמת רבא ידע מהך ברייתא והוא סבר דכל הטעם דאפשר בחליצה ושוב אתה יכול לקיים שניהם א"כ בכה"ג לא שייך מצות לאו להנות נתנו דאף דיבום עדיף מחליצה לרבנן מ"מ כל דצריך לדחות שוב לאו מצוה גמורה היא כ"כ עד שתהיה עדיף מחליצה ושוב מצות להנות ניתנו ואסור ליבם ומעתה הא כבר נודע מ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ק"ג ע"ב גבי סנדל המוסגר דלכך אמרינן מצות להנות נתנו ולא יצא בשופר של שלמים וכדומה משום דאם נימא דלא יצא שוב לא יעביד איסורא דאם לא יצא לא נהנה ולא עביד איסורא לכך אמרינן דלא יצא ולא נהנה ולא עבד איסורא ע"ש ולפ"ז זהו שם דכל האיסור הנאה הוא אם יצא המצוה אבל כאן כל שבעלו א"כ אם כיון לשם נוי כבר עבד איסורא ומה מועיל במה שנימא דלא יצא מ"מ עבד איסורא וא"כ בכה"ג שפיר י"ל דעשה דוח' ל"ת ויבום עדיף ומצות לאו להנות ניתנו ודוקא לעיל דאמר דבח"ל לא רמי' כלל ליבום אמרינן שפיר דאף אם בעלו לא קנו ושפיר הקשה רבא לעיל ואס"ד דח"ל מדאורייתא לחליצה רמיא ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו אבל למה דחידש רבא משום דאפשר בחליצה שפיר אם בעלו קנו לדידיה והש"ס לא מקשה רק דמשמע לי' אם בעלו קנו והוה אח"כ כאשתו גמורה וע"ז שפיר מקשה כיון דאינו רק דחוי' למה יקנה אותה לגמרי ולרבא לא משמע לי' כן ודו"ק היטב כי נכון הוא. עוד נ"ל דבר חדש בענין קטלנית דע"כ ל"ש איסור קטלנית רק בשהי' לה שלשה אנשים מחולפים אבל אם הי' לה איש אחד ומת בלא בנים ונפלה לפני אחיו ומת ונפלה לפני השלישי בכה"ג לא אתחזקה בקטלנית דבעינן שלשה ולרשב"ג עד רביעי והרי היבם עם אחיו לא נחשבו רק לאחת כיון דהיבם עומד במקום אחיו להקים שם המת על נחלתו ובכה"ג לא נקראת קטלנית וסמך לדבר הא דאמרו בקידושין דף י"ג דלא מצינו יבם דנקרא אחר ועיין בתוס' שם ובחידושי מהרי"ט בזה ולפ"ז אף אם נימא דגם היבמה אסורה בקטלנית היינו כשאתחזקה כבר לקטלנית באנשים מחולפים רק שזה האחרון הוא אח וכבר אתחזקה בקטלנית אבל בכה"ג לא הוחזקה בקטלנית ובזה הן נסתר מחמתו ראיית המהרלב"ח סי' ל"ו משלשה אחים שהיו נשואין לשלשה אחיות ואחד נשוי נכרית דזו היא קטלנית ולפמ"ש שם נפלה באמצע לפני יבם לא נקראת קטלנית ובזה פירשתי בחידושי תורה מ"ש יהודה עד כי יגדל שלה בני ולא חש לאיסור קטלנית היינו שלפי שהי' באמצע אונן שקיים מצות יבום ואם הי' מתכוין לשם מצות יבום לא היתה קטלנית כלל רק שאונן היה רשע אבל עדן לא הוחזקה בקטלנית שהרי יהודה אמר בא אל אשת אחיך ויבם אותה ולכך המתין לשלה עד כי יגדל ויקנה יראת שמים ויתכוין ליבום וכמ"ש הרמב"ן ודו"ק. והנה במדרש תנחומא פ' האזינו הביא מעשה בשם ר' משה דרשן באשה אחת שמתו לה שלשה חתנים בלילה הראשונה לחופתם ואח"כ בא א' ממרחקים ונשא אותה ונזדמן לו אליהו הנביא והיא הצילתו ממלאך המות והנה באמת צ"ע על השלישי שנשאה והא בקטלנית קי"ל דבשנים סגי כמבואר באהע"ז סי' ט' ומכ"ש דקשה על הרביעי שנשאה וגם משמע שהיה שם בסעודה זקני הקהל והיאך הניחו אותו לעבור ואף אם הוא רצה לסכן עצמו אנן מי קא שבקינן ליה ודוחק לומר כיון שנשבע אביה לקיים כל מה שישאל הו"ל דבר מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע דבאמת ז"א דהשבועה לא חלה ע"ז האיסור ואף שהוא איסור דרבנן מ"מ דבר סכנה הוא וסכנתא חמורה מאיסורא וכדאמרו בחולין דף יו"ד ומכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דאין בו שום איסור רק ע"צ הניחוש כמו מי שאוכל מכישא דאסר גננא ואם עבר וקידש אין כופין להוציאה וא"כ י"ל דמיירי שעבר השלישי וקידש ובפרט הרביעי ודאי רצה לסכן שהרי הזהירו אביה והיא בעצמה וזקני הקהל היו אח"כ לאחר שקדשה ולכך לא מיחו בידו אבל לשיטת הרא"ש קשה וצ"ל לשיטת הרא"ש דלמ"ד מזל גרם והיינו כמ"ש הרא"ש שמזלה גרם לחיות חיי צער ומזה המציא הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ט' באם היא עשירה ואשת חיל דל"ש זאת והרי שם היתה בת עשיר גדול ואשת חיל וע"כ הניחוהו אבל צ"ע מדוע לא העירו מזה. עוד הי' נ"ל דבר חדש בהך דקטלנית דבאמת התוס' הקשו ריש יבמות בהא דקאמרו שם דף קי"א ע"ב מי איכא מידי דהשתא אסורה ולבתר הכי שריא והרי כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה והקשו בתוס' דמ"מ השתא לא ראוי וכתבו דשייך גם בזה דרכי נועם דאין זה דרכי נועם אם תצטרך להמתין עד שיגדיל ע"ש ולפ"ז בקטלנית דבאמת יש חשש סכנה רק דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכיון דבקטן איכא באמת איסור רק דאין זה דרכי נועם אבל עכ"פ כיון דליכא מצוה עכ"פ בעת קטנותו שוב מהראוי שתמתין עד שיגדל וז"ב כשמש דאדרבא בזה התורה הקדושה שדרכיה דרכי נועם לא רצתה שיסתכן בעת שהוא קטן ולכך לא הטילה החיוב עליו כל שהיא קטלנית ומעתה מיושב היטב הא דאמר יהודה שבי בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו והיינו דבאמת כל שאינו מצוה בקטנות שוב איכא חשש קטלנית ולא דחה אותה בקש ומיושב קושית הרמב"ן ואא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' ודו"ק היטב ולכך אמר צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני והיינו שגם הוא לא נתכוין לשם מצוה ושוב שייך חשש קטלנית וע"כ לא נתתיה לשלה בני ודו"ק היטב הן אמת דק"ל לר"מ דס"ל דקטן אסור ביבום שמא ימצא סריס ואם נימא דחושש למיעוט מן התורה כשיטת כמה פוסקים א"כ יקשה למה אמר עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו והיינו משום חשש קטלנית ולמה לא אמר בפשיטות דאסור ביבום שמא ימצא סריס וחיישינן למיעוט אליבא דר"מ ומזה ראיה לפירוש הרמב"ן דהכוונה עד כי יגדל ויקנה יראת שמים וצ"ע בזה. עוד אני אומר דבר חדש דבהך דיהודה לא שייך כלל חשש קטלנית דהרי היכא דמת במכת מדינה וכדומה מבואר בש"ע אהע"ז סי' ט' דלא שייך חשש קטלנית ועיין בשו"ת מוהרד"כ בית ב' חדר י"ג דגם ביבמה שייך זאת ול"ש בזה אשה הקנו לו מן השמים וא"כ כיון דכאן ער ואונן בחטאם מתו כדכתיב ויהי ער רע בעיני ד' וימיתהו ד' וגם אונן בחטאו מת שדש מבפנים וזורה מבחוץ וא"כ איך שייך בזה חשש קטלנית דהא בחטאם מתו ולא גרע מאם מתו במכת מדינה דתלינן בזה אף די"ל בזה דלא נתלה שמת במכת מדינה מכ"ש בזה שמת בחטאו ואפשר דלכך אמר עד כי יגדל שלה בני ביראת שמים כפירוש הרמב"ן דבאמת כל הענין קטלנית הוא משום דבחטאם מתו ולכך חשש יהודה שלא יגדל גם הוא בזה ודו"ק היטב. והנה דרך אגב אזכיר מה דמבואר בש"ע סי' ט' דאם נהרג אחד מהן לא שייך קטלנית וק"ל בהא דאמרו ביבמות כ"ה ע"א קס"ד מיתה אמיתה וכו' ופירש"י דוכלן שמתו קאי אהא דאמר הרגתיו או הרגנוהו וכו' וקשה דא"כ ל"ש איסור קטלנית דהא הראשון נהרג וצ"ע באחרונים שם ומצאתי בבית מאיר בסי' ט' שכפי הנראה הרגיש בקושיא זו וכתב דהש"ס אזל דמזל גורם וא"כ גם בנהרג לא שייך קטלנית אך לפע"ד היה נראה דבנהרג לכ"ע ל"ש לומר דמזל גרם דהא כ"מ שתלוי בבחירת אדם קשה להנצל דבשלמא מיתה טבעית י"ל דמזלה גורם דאם הי' לה מזל היה מאריך ימים כמו שיחי' אשתו ובניו אבל נהרג קשה להנצל מיד בעל בחירה וכבר כתב הזהר בראובן דכתיב ויצילהו מידם אף דהפילוהו בבור משום דמיד בעל בחירה קשה להנצל אך נראה דהנה באמת בהרגתיו דאמרינן דנאמן בשביל דפלגינן דיבורא נתקשה הרשב"א בתשובה דהא א"א למפלג דיבורא כמו באני זניתי את אשתך דאם ניקח תחלת התיבות לא ישאר כלום וה"ה בזה וכתב דפלגינן דיבורא ואמרינן שבאונס הרגו או בשוגג ולפ"ז כיון שע"כ באונס או בשוגג הרגו שוב לא שייך בעל בחירה ומזלה גורם בזה דלא הרגו במזיד והיה מקום להנצל ודו"ק היטב. ובחידושי אמרתי ראיה נפלאה דביבום לא שייך איסור קטלנית דהנה בתוס' בכתובות דף ג' ד"ה וסברה הקשו דמת בתוך י"ב חדש נמי יהא גט מהאי טעמא דהא זימנין דסברה דהוא אנוס ומעגנה ויתבא דסברה דמת ומעגנה ויתבה ותמהו הפ"י והפלאה דאין מקום לקושית התוס' דמה שייך מעגנה ויתבא בזה דהא איכא תקנתא בחליצה ע"ש וע"ז שאל אותי הרב מוה' אברהם מליטא ראש ישיבה ד"ק הורדנא דהא נ"מ טובא כגון שהאשה הלזו כבר מתו לה שני אנשים באופן שאם הי' מת הבעל השלישי היתה עגונה משא"כ אם הגט גט שוב לא אכפת לה במיתתו של זה דכבר נתגרשה ממנו ולפמ"ש א"ש דשם דאזלינן לענין יבם ל"ש מעגנא ויתבא דמותרות ליבם דביבם לא שייך קטלנית וא"כ ל"ק קושית התוס' מיהו אין ראיה מזה דאכתי א"א לתקן דכל מתנה עם אשתו עד יב"ח שיהיה הגט גט דזמנין דמעגנה כגון שתהיה קטלנית דזהו לא שכיחא אף גם דגוף הדבר צ"ע דאף דזה ברור כל שנתגרשה מכבר לא שייך חשש קטלנית אבל במת במשך זמן חלות הגירושין ניהו דנתגרשה למפרע מ"מ שייך לומר דמעיין גורם וגם מזל גורם שהרי מת במשך הימים שלא הי' הגירושין חלים דהיינו כל יב"ח דעוד לא נשלם זמן הגירושין ועדיין קטלנית מקריא אף אם באמת נתגרשה ולא שייך דמתעגנא ויתבא דב"כ וב"כ אסורה מחשש סכנתא דקטלנית וספק סכנתא מחמרינן יותר מספק איסור כדאמרו בחולין דף יו"ד ודו"ק היטב. עוד נראה לי דבר חדש בישוב המקרא עד כי יגדל שלה בני דהנה נסתפקתי בב"נ שאזהרתן זו מיתתן אם הדין שוה בהם כמו בישראל דלא נענשין עד בן י"ג שנים ולפע"ד נראה דבב"נ אף בקטן נענש וחילי דילי דהרי הרמב"ם בפ"ט ממלכים הלכה יו"ד כתב דלא נתנו שיעורין לב"נ אלא לישראל לבד ולפ"ז הא הרא"ש כתב בתשובה דיש כלל ט"ז דגם השיעור דאיש הוא מבן י"ג שנים הוא ג"כ הל"מ כדאמרו שיעורין וחציצין הל"מ וה"ה זה השיעור הוא מהל"מ ולפ"ז כיון דלא נתנה שיעורין לב"נ א"כ ממילא י"ל דגם בפחות מי"ג שנים הוא חייב כל שהגיע לכלל דעת וכשיעור הפעוטות וראיה נראה לפע"ד דגוף הקרא דנצטוו ב"נ הוא נלמד מויצו על האדם לאמר ואז לא הי' בכלל איש ועוד ראיה מהא דכתב הרמב"ם בהלכה י"ד שם דלכך נענשו אנשי שכם ונתחייבו הריגה משום ששכם גזל והם ידעו ולא דנוהו ולפ"ז הרי גם הקטנים הרגו שם וקשה למה נהרגו הקטנים וע"כ דבב"נ לא שייך השיעור וגם הקטנים נתחייבו ולכאורה רציתי ליישב בזה קושית המזרחי והיפ"ת בפ' חיי שרה דלמה נענשו ער ואונן והא בדיני שמים לא נתחייב האדם עד שיהיה בן עשרים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ סי' מ"ט ולפמ"ש יש לומר דע"כ לא נאמר השיעור דבן עשרים רק בישראל דזה גם כן השיעור ששיערו בהל"מ ואסמכי' אקרא בירושלמי אבל בב"נ לא שייך השיעור הנ"ל אמנם באמת הדרנא בי דאף דנימא דלא נאמרו שיעורין לב"נ היינו באותן שבע מצות דב"נ אבל שם דנענשו בשביל השחתת זרע דלא שייך בב"נ דלא הוה מכלל השבע מצות ועיין מלמ"ל בפיו"ד ממלכים ה"ז א"כ בודאי אינו רק בגדולים דניהו שהי' בני יהודה ויעקב יצאו מכלל ב"נ ועפר"ד וא"כ שוב דינם כישראל ולא נתחייבו בפחות מכשיעור ועכ"פ בשבע מצות ב"נ נראה לפע"ד דנצטוו אף לקטנים ולא שייך מי איכא מידי דמלבד דלא ברור אי קי"ל כהך דמי איכא מידי אף גם דעכ"פ מחוייבין לחנך הקטנים במצות וגם בל"ת עכ"פ האב מצווה להפרישו לא שייך מי איכא מידי ובזה נראה לפע"ד לישב המקרא דלכך אמר עד כי יגדל שלה דבאמת לענין המצוה אינו חייב עד שיגדיל ולא שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע ועל הסכנה דקטלנית אף לקטן יזיק וז"ש פן ימות גם הוא כאחיו ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש אשר לא נזכר בספר: והנה אחר זמן רב הגיעני שו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קמ"ז שנשאל ג"כ ביבמה קטלנית והוא השיב להיתר משום דלשיטתו קטלנית אין בו איסור רק כמי שאוכל מירקא דאסר גינאה ורק לכתחלה ומשמע שם דאם הי' קטלנית איסור גם ביבמה שייך איסור ועיין בב"י סי' ט' מזכיר תשובה הזאת במקצת ותמהני שנעלמה מהם מהאחרונים וצ"ע ועיין כ"מ פכ"א מא"ב הלכה ל"א והנה קשה לי טובא לר"מ דחייש למיעוטא מה"ת לדעת רבים מהקדמונים א"כ קטן אינו מייבם מן התורה דחיישינן שמא ימצא סריס וא"כ למה אמר שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ולמה לו טעם זה הא מה"ד אסור ליבם עד שיגדיל דהא אבותינו קיימו מצות התורה עד שלא נתנה וא"כ כל שלא במקום מצוה אשת אח אסורה לייבם ולשיטת רש"י יש מקום ליישב כי באמת דחה אותה בקש ולא רצה שתתיבם אף כי יגדל שלה א"כ זה נתינת טעם פן ימות גם הוא כאחיו שלכך לא רצה אף כי יגדל אבל לפירוש הרמב"ן הוא תימה ואף לדידן דקטן מותר לייבם מטעם דאזלינן בתר רוב והרי בב"נ לא אזלינן בתר רוב אף ברובא דאיתא קמן כמ"ש הפרמ"ג בספרו סי' ס"ב ובשו"ת נו"ב דאחרי רבים להטות לישראל נאמר והוא לא נתנה לב"נ א"כ קודם מ"ת דהי' להם דין ב"נ לחומרא היה אסור ליבם כשהוא קטן וצע"ג. והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דלפמ"ש התוס' ביבמות דף כ' דלכך בקטן מותר לייבם אף שקטן אינו מוליד מ"מ ראוי הוא להקים שם לכשיגדל א"כ כל שהיא קטלנית רק ששומר מצוה לא ידע דבר רע והרי עכ"פ אחר המצוה של יבום יהי' החשש ושוב אין כאן מצוה כלל דהא כעת אינו בר הקמת שם ורק לכשיגדל וכאן עכ"פ אינו עתיד לגדל דהא יש חשש קטלנית והנה בגוף דברי הדין דשומר מצוה לא ידע דבר רע שחדש המהרלנ"ח תמוה לי דהא עכ"פ לאחר ביאה ראשונה אין כאן מצוה וא"כ יצטרך לגרשה אח"כ תיכף וזו לא שמענו והרי מדרבנן גזרינן ביאה ראשונה אטו שניה וא"כ בחשש סכנה יש לחוש גם לביאה ראשונה מה"ת דלמא יבא לבעול שנית ויסתכן ואפילו ס"ס דפ"נ דוחה שבת החמורה מכ"ש מצות יבום וע"כ נ"ל ברור דבאמת ליבם מודה גם המהרלב"ח דאסור רק לענין חליצה כיון דאינו ראוי ליבם וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה לכך חידש המהרלב"ח דעכ"פ יכול לחלוץ כיון שראוי לביאת יבום ולפ"ז שוב ל"ק מיהודה דשם לענין יבם בודאי אסור דאם יבמה יסתכן בביאה שניה ולכך לא רצה שייבמה עד כי יגדל או שהי' דוחה אותה בקש כמ"ש רש"י ובאמת שלפמ"ש בחבורי ליו"ד סי' רס"ג דלכך במילה לא ימול אף דשומר מצוה לא ידע דבר רע כיון דחזינן דמצות מילה לא הועיל לראשונים שוב חיישינן א"כ גם כאן כיון שאונן קיים ג"כ מצות יבום ואפ"ה מת א"כ שוב חשש יהודה וממנ"פ אם לא ידע יהודה כי בחטאו מת שוב חזינן דלא עמדה לאונן מצות יבום וא"ל דשמא אונן לא כוון למצות יבום א"כ ממנ"פ שפיר אמר עד כי יגדל שלה וכמ"ש הרמב"ן דיקנה יראת שמים ולא יבם לשם נוי רק לשם מצוה ודו"ק היטב. אחר שנים רבות בשנת תרי"א י"ט סיון ה' בהעלותך כשהייתי בכפר טריסקאוויטץ למדתי מס' קידושין וראיתי בחידושי ריטב"א בדף ט' גבי בעולת בעל מלמד שנקנית בביאה שכתב דיש שגורסין והוא בעולת בעל דכתיב באבימלך ודחה דזה דרשינן בסנהדרין דבעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה לית להם וכתב דשמע מרבותינו הצרפתים שזה שאמר יהודה צדקה ממני על תמר לפי שהכיר בה שלא נבעלה ולא היתה אשת איש ולא זקוקה ליבם והכי מסקינן פד"א דער ואונן שלא כדרכן שמשו וכו' שאלמלא כן היאך נפטרה משריפה לפי שזינתה עמו ומי התירה לזנות עמו יותר מעם אחרים שאעפ"י שיש לומר דבדורות הראשונים הי' יבום נוהג בכל קרוב לא משמע הכי ע"ש הנה לפי דבריו לא היתה עומדת ליבום כלל ול"ק קושיתי וגם קושית זקני אא"ז הח"ץ ז"ל דביבום לא שייך קטלנית אין לו מקום דכאן לא הי' יבום כלל אך בגוף הדבר שכתב דלא היתה אשת איש כלל ולא הי' נוהג יבום כלל ובאמת המהרש"א כתב בחידושי אגדות ביבמות דף ע"ח דמצות יבום הי' נוהג אז בקרובים ולכך גם בועז קיים מצות יבום ע"ש ובאמת שגם הרמב"ן בחידושיו לתורה פ' וישב ופ' תצא כתב כן אך מה שאני תמה דבמדרש רבה בראשית פרשה פ"ה אמר דיהודה קיים מצות יבום תחלה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט ממלכים שיהודה הוסיף מצות יבום וא"כ ע"כ שהיתה יבמה וזקוקה ליבום ובאמת שלדבריו אינו מובן מפני מה פסק עליה לשריפה וכפי הנראה שהרגיש הריטב"א בזה וכתב דעד שלא בעלה ולא ידע שהיא היתה תמר חשבו שבאו עליהם כדרכן והוה אשת איש אבל לאחר שבעלה וידע שהיא תמר כלתו א"כ ידע שלא נבעלה מקודם א"כ עכשיו הכיר בה שלא היתה אשת איש ואמר צדקה ממני והיינו שממני נבעלה ותחלה לא היתה בעולה כלל אך תימה דא"כ היאך אמרו שיהודה קיים מצות יבום תחלה וצע"ג שוב השקפתי בדבר וראיתי כי גם לפמ"ש הריטב"א א"ש קושית אא"ז הח"ץ דהא טרם שנבעלה ליהודה היה יהודה סובר שנבעלה כדרכה מער ואונן וא"כ שוב היתה אשת איש וצריכה יבום וא"כ שפיר הקשה אא"ז הח"ץ ז"ל הא היתה קטלנית וע"כ דביבום לא שייך חשש קטלנית וגם מה שהקשיתי על הריטב"א מהמדרש התבוננתי דלק"מ דבמדרש אמרו זאת על מה דאמר יהודה בא אל אשת אחיך ויבם אותה ע"ז דרשו דיהודה התחיל במצות יבום תחלה ושם בעת שלא ידע חטא של ער שפיר חשב יהודה שיקיים מצות יבום אבל לאחר שבעלה אז הכיר יהודה שלא היתה א"א כלל ודו"ק היטב. והנה בשנת תרי"ב ד' אדר השבתי ל"ק סטאניסלאב בענין קטלנית שרצה אחד להתיר בשביל שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית ומוצלחת ולא שייך לומר מזלה גרים והנה זה כבר כתב בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז אבל לא כתב רק לסניף בעלמא אבל חלילה לסמוך ע"ז ומ"ש דלמה לא קאמר הש"ס נ"מ בין מעיין גורם למזל גורם הנ"מ הלז ל"ק דאטו כי רוכלא לחשיב וליזל אבל פשיטא דאין לסמוך ע"ז ומצאתי בספר חסידים סי' תע"ח שפירש הא דאמרו בית תינוק ואשה אעפ"י שאין ניחוש יש סימן דהיינו אשה אם מתו בעליה לשלישי או לרביעי לא תנשא ותינוק שמלו ראשון ושני ושלישי הרביעי לא ימול וכן בית אם בנה בית חדש או שנכנס בבית מחדש שמתו בו ג' זה אח"ז אסור לדור בבית זה ע"ש והוא תימה דמלבד דזה פירוש חדש ועיין חולין דף צ"ה וברמב"ם פי"א מעכו"ם ובראב"ד שם פירושו אף גם דהא אמרו שם דבעינן דאתחזק תלתא זימני והביא מקרא יוסף איננו שמעון איננו את בנימין תקחו והרי בנשואין ומילה קי"ל כרבי דבתרי איכא חזקה ובס"ח עצמו חידש דבנשואין פירש לשלישי או לרביעי וכוונתו לכל מר כדאית ליה וכמ"ש בהדיא בסי' תע"ז ובמילה כתב רק לרביעי ולפמ"ש ביד שאול סי' רס"ג יש לחלק בין נשואין למילה דבמילה שומר מצוה לא ידע דבר רע וז"ש אימר דאמרו במילה בנשואין מי פליגו אבל צ"ע דאנן קי"ל כן ומצאתי בשו"ת תה"ד סי' רי"א שכתב בשם ס"ח דפסק כרשב"ג דלרביעי לא תנשא והביא בשם ס"ח דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק ע"ש ואני לא ראיתי בס"ח לפנינו כן וכפי הנראה מכללא שמיע לי' מדכתב לשלישי או לרביעי ומשמע לי' דלחמישי אינו מזיק אבל באמת הכוונה פשוטה דלשלישי היינו כרבי ולרביעי היינו לרשב"ג אבל אח"כ לחמישי ודאי מזיק ודברי התה"ד צע"ג לפע"ד ואולי מצא כתוב בפירוש כן בשם ס"ח ולפנינו לא ראיתי כן והנה בהא דאמרו ביבמות שם חזי דקשרית אסורא וסכנתא פירש"י דאם חזקה לשנים ולשלישי לא ניתן לדחות אסור למול בשבת מילה שלא בזמנה והוא תימה דהרי גם בחול אסור בשביל סכנה ואולי מזה ראיה למ"ש הרמב"ם דאם תתחזק כחו מותר למולו ועיין בש"ע סי' רס"ג וא"כ מותר למולו אבל לא בשבת דהוה מילה שלא בזמנה וקודם שנתחזק יש סכנה וז"ב ודו"ק ועכ"פ לפמ"ש התה"ד דנראה מס"ח דקי"ל כרשב"ג א"ש הך מעשה דמדרש תנחומא שהבאתי למעלה דלרשב"ג לרביעי לא תנשא א"כ השלישי כדין נשא והרביעי באמת נשאה עפ"י הכרח שנשבע לו אביו וד' הצילם ודו"ק וכפי הנראה סמך הס"ח על הך דבית תינוק ואשה דאמרו והוא דאתחזיק בתלת א' זמני דבעי דוקא שלשה וכרשב"ג ודו"ק ולפירוש הס"ח יש ראיה לשיטת הרמב"ם דאינו רק ניחוש בעלמא דהרי אמרו אף שאין ניחוש יש סימן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף