שואל ומשיב/ב/א/א

שואל ומשיב ‏ ב א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן א   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכ"ט לאב ובנו שראו את החידוש הרבנים הה"ג המפורסמים חריפים ובקיאים מליאי תורה מ' אברהם דובער נ"י האבד"ק וואשילקווע ומ' אהרן נ"י מרגליות. יצ"ו שלום וברכה וגמח"ט והבד"צ בשם יש"ה כלם יעמדו על הברכה לאלתר לחיים:

הגיעני דבריהם מגלה עפה סמוך לקדושת יום הנורא העבר ר"ה לטובה ואם כי הימים האלו ימי בכי' תפלה ותחנונים לעשות את שאינו זוכה כזוכה בכל זאת לבקשתם עברתי תמול בש"ק על דבריהם במרוצה ואם כי לא נתנני הזמן להאריך בכל זאת אבא בפלפלת כ"ש למען הראותם כי ראיתי דבריהם. והנה תורף השאלה א' עשה צוואה שבעה שנים קודם פטירתו וכתב בהצוואה הנני ממנה האפוטרופסים היינו ר' דוד ואשתו כי המה יקחו שכירות השני חנות שלי העומדים אצל הצרקייא בסך שלשת אלפים רובל כסף יקחו ת"י. ב' מהסך השלשה אלפים רובל הנ"ל ישאילו על פ"צ ויהי' שליש הרווח על ישיבה ושליש על א"י ושליש לעניי העיר דפה ולבני אחותי יתן לאחד שהוא רב בעיר ש"ס ווארשא עם אלפסי ולאחיו שלו ש"ס ווארשא בלי אלפסי ולעשות מנין קבוע בביתו משך שנה ותשלום כתובת אשתי וסיים צוואתו בזה"ל והנני מזהיר את יורשיי לבל יהרסו להפיל מצוואתי אף קש"י כי כן נתתי מתנה חלוטה בחיי והאפוטרופסים יקיימו ככל הצוואה כצוואת שכ"מ ומצוה לקיים דברי המת ולא נזכר שום קנין ולא שום חיזוק וחתם בח"י בלא עדים וכן נכתב צוואה בלשון רוסיא ונתנה בפלילים באקט. ואח"כ כתב ואם יהי' יותר מהסך שלשת אלפים רו"כ יתן להאפוטרופסים ויחולק כנ"ל וע"ז באו בני אחותו היורשים והיטב חרה להם על העברת נחלתם לגמרי ורוצים לבטל הצוואה מפני שאין בם מועיל עפ"י דתה"ק וכאשר יתבאר לפנינו וע"ז האריכו מע"ל וחפשו חפש מחופש לבטל כל הצוואה והנה בקשו ממנו לחוות דעתי בזה ובאמת אם נרצה לבאר זאת יכלה הזמן כי בכל פרט ופרט הרבו פלפולים רבים מש"ס ופוסקים ומקום שבעלי תשובה עומדין וכמעט לא הניחו מקום להתגדר. וטרם יהי' כל שיח אומר מה שהאריכו דא"א לבטל ולעקור ירושה דאורייתא באומד הדעת של הדיין הנה מלבד דהביאו בעצמן שו"ת מהרשד"ם חחו"מ סי' שמ"א דכל היכא דקים לן באומד הדעת שדעת המצווה הי' כן מקיימין אותו אפילו לעקור ירושה דאורייתא וכאן נראה בעליל שדעת המצוה הי' כן מקיימין אותו אפילו לעקור ירושה דאורייתא ומ"ש שבסי' שי"ז נראה שחזר בו לא ראיתי שום חזרה בזה אמנם מלבד כל זה בהשקפה ראשונה אמרתי דאין שיעור למה שישאיר נחלה דאורייתא וכל שיש איזה דבר שיקוים בו ירושה דאורייתא סגי בזה וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סי' צ"ב שכתב בהדיא דכל שנתקיים ירושה בשאר נכסים לא אכפת לן וא"כ כאן שנתן ש"ס לקרובי' א"כ קיים נחלה דאורייתא ומצאתי בתוך דבריהם שהביאו כן בשם העיטור וכן ראיתי באמת בעיטור באות מ' מתנה בדרך השני שכתב דכל שכתוב בטופס השטר שיור ד' זוזי גם רוח חכמים נוחה הימנו וכן מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז שהביא דברי העיטור שיעור ד' זוזי שיהי' רוח חכמים נוחה הימנו ומע"ל כתבו בשם תשב"ץ להיפוך ולא ידעתי למה ובמח"כ שכתבו על העיטור שלא דייק והביאו בשם ספר מעשה חייא סי' ט' ובאמת אין לדחות דברי העיטור וכל הקדמונים דיהבי שיעור ד' זוזי ולפענ"ד ראי' ברורה לזה מכתובות ד' צ"א דהי' שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן וכו' והיינו כל דנשאר ירושה דאורייתא די וכן קי"ל כמבואר בש"ע אהע"ז סי ק"ל ס"ב ודינר היינו ד' זוזי ולכאורה רציתי לומר דשם כתובת בנין דכרין ג"כ שם ירושה דרבנן עלה ואם יש מותר דינר די לקיים נחלה דאורייתא וסגי בנחלה דרבנן אבל כל דליכא נחלה דרבנן לא סגי בדינר אבל ז"א דהרי רבי אמר יסבון תנן כמבואר בב"ב קל"א ואח"כ חזר בו עכ"פ חזינן דאף אם יסבון תנן די במותר דינר וע"כ דאין נ"מ בזה ובדינר מקוים נחלה דאורייתא ות"ל מקום הניחו לי וא"כ כאן שהניח להם ש"ס הרי נתקיים נחלה דאורייתא ואין לומר דנתן להם בתורת מתנה א"כ גם השאר נתן בתורת מתנה ויוכל לעשות בשלו מה שירצה ועתה נבא לעמק הדין והנה במה שהאריכו בפלפולים רבים אי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כמסירה מעכשיו להדיוט או לא הנה מה בצע באריכות דברים בכ"ז לא ישוו המחלוקת בזה שאף לכל הדברות ולכל האמירות המחלוקת במקומו עומדת ובאמת בזה נקראים היורשים מוחזקים וגם בצדקה לעניים דצדקה לעניים דין הדיוט להם ועיין קצוה"ח סי' רנ"ז ועשו"ת ר"ב אשכנזי סי' ט"ו שכתב בהדיא כמ"ש הקצוה"ח שם אמנם לענ"ד נראה דבר חדש דאף דקי"ל דהנודר ומת אין יורשין חייבין לקיים כמבואר סי' רנ"ב והאריך בזה בשו"ת רמ"א סי' מ"ח לדחות דברי הב"י בזה ומהר"ם פדואה הסכים לדבריו ואני תמה על הקצוה"ח סי' ק"ל שרצה ליישב דברי הב"י ובאמת מה שחידש שם דמצות צדקה יש בה משום שיעבוד נכסים והוי לי' כהלואה דמחויבים היורשים לשלם מנכסי אבוהן ובזה ישב קושית התוס' למה אכפי' ר' אמי לצדקה והא מ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין עלי' וכ' הוא דהצדקה הוא שעבוד נכסים ולא חשיב מתן שכרה בצדה וכופין אותו לפרוע חובו:

הנה בזה זכה לכוין דברי הריטב"א בחידושיו לקדושין דף ע"ו ע"ב ע"ש ואם הקצה"ח הי' רואה זאת הי' שמח. אמנם הקצה"ח בעצמו כתב דזה דוקא כל שנודר ליתן בחייו דאז הוי כהלואה אבל כל דהנדר הי' בפירוש לאחר מותו א"כ בחייו לא חל נדרי' ולא אשתעבדין נכסי' ואין היורשים מחויבים לקיים וא"כ יפה תמה הרמ"א על הב"י אשר שם הי' המעשה דנדר לאחר מותו, ובאמת שכל דברי הב"י שם תמוהין וע' בב"י חו"מ סי' ס"ו בסופו ותראה שדבריו סותרים ועשו"ת רדב"ז ח"א סי' קע"ז ותמצא שמהר"י בי רב הורה דלא כהב"י ואף הרדב"ז יודה בנ"ד דהי' לאחר מותו דלא כהב"י. ולכאורה היינו יכולין לומר דנודר ומת אין היורשים מחויבין לקיים. אמנם לפעד"נ עפ"י מ"ש בתשובה בנידון מ"ש בשו"ת פני משה הספרדי לענין ירושה שאף שהבנות אין יורשין עפ"י ד"ת אבל אין מחויבין לתת פטורים בדיניהם. אחרי כי הם יורשים בדיניהן והוא דבר חדש וכתבתי ראי' לזה ממה שכ' הר"ן בשם הרמב"ם גבי לא תסגיר עבד אל אדוניו דניהי שאין מחזירין אותו לעבדות מ"מ אין כופין את רבו לכתוב לו גט שיחרור והיינו משום דקרא לא קאמר אלא לא תסגיר כלומר לא תחזירנו לעבדות אבל צריך גט שיחרור ואין כופין את רבו לשחררו ע"ש בר"ן פ' השולח וה"ה כאן בנ"ד ניהו דהתורה לא זכתה להם הירושה אבל עכ"פ אין מחויבין לסלק עצמן בדיניהם. ומעתה אני אומר גם כאן ניהו דאין היורשין מחויבים לקיים נדרו אבל עכ"פ כיון שנעשה בערכאות ומינה אפוטרופסים גם בדיניהם לא נוכל לכוף את האפטרופסים מלסלק עצמן מזה ומי יוכל להכריחם על ככה ודוק היטב בזה כי הוא ענין חדש. ואדרבא נלפע"ד דעל האפוטרופיס בודאי לקיים דבריהם משום מצוה ואף דקיי"ל דלא אמרינן מלקד"ה אלא כשהשליש מתחלה לכך וכמבואר בסי' רנ"ב או שצוה לבניו ליתן. הנה לפע"ד כאן לא שייך ההשלשה כיון שלא הי' לו מעות מזומן והחניות הוי כהתפיסם ביד שליש. וגם הס"ת לא שייך השלשה כיון שעומד בביהכ"נ. אמנם מלבד כ"ז נראה בזה שהאריך מעלתו בענין מלקד"ה מאי טעם יש בדבר אטו המת הוא נביא או מלך ונשיא. והנה גם התשב"ץ כ' בח"ב סי' י"ג והאריך דדוקא לענין ממון יכול לצות שהוא ממון שלו ע"ש. וגם בשו"ת שבו"י ח"א סי' קס"ח האריך בזה אבל כולם לא ידעו המקור. אבל אני מצאתי בספר ר"י אבן שועב פ' ויחי שכ' בשם הרמב"ן שיש ללמוד עשרה דברים מיעקב אחד מהם דמלקד"ה נלמד מדכתיב ויעשו לו בניו כן כאשר צום. ובאמת שזה תמוה דהרמב"ן לשיטתו דס"ל דאין חילוק בין מוציא מרשותו או לא רק במצוה ליורשיו אמרינן מלקד"ה ושפיר יליף מהך קרא אבל לר"ת דבעינן הושלש מתחלה לכך ע"ז אין ראי' וגם תמהני דלבניו אין ראי' דמשום כבוד אב נגעו בה. אבל אין ראי' לאחרים וגם אין למדין מקודם מתן תורה כמבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח ובמדרש רבה פ' ויחי ועיין ביפ"ת שם. אמנם מה שנלפע"ד בזה דהוא ענין חסד של אמת שעושין עם המתים שהמת אין לו לעשות עוד ומלקד"ה וזה שביקש יעקב ועשית עמדי חסד ואמת היינו על כל מה שיצוה ומה שהצריך להשביע כדי שיהי' לו פתחון פה כנגד פרעה ובזה יתישב כל קושיות השבו"י שם א"כ גם אחר מצוה לקיים דברי המת. ומעתה בנ"ד שרצה ליתן זאת לכפרת נפשו אף אם אין היורשים רוצים אין האפטרופסים מחויבים לבטל דבריו. ומ"ש שהי' מתנת בריא והי' בלא קנין הנה מבואר בש"ע סי' ס' דלשון נתתי הוי כאלו הודה וא"צ קנין וכן הסכים הש"ך והביא דברי הרמ"א בתשובה סי' צ"ב שהאריך בזה דנתתי הוי לשון הודאה וא"צ קנין. וראיתי למעלתם שהאריכו לדחות דברי הרמ"א אבל מי משלנו ירהב עוז בנפשו לדחות דברי הרמ"א אף שיהי' לו קושיות הרבה. וראיתי שבמח"כ הגיסו לבם לדחות דברי הרמ"א במ"ש חיישינן שמא זיכה לו דהאי חיישינן הוי ודאי והם אמרו דחיישינן הוי ספק אבל הרמ"א הביא כן בשם התוס' שכ' האי חיישינן הוי לשון ודאי. וכן כ' הרא"ש וא"כ דברי התוס' והרא"ש במקומם עומדים. וגם מ"ש דשכירות הוי דשלב"ל. הנה מלבד דחניות הוי כמו דקל לפירותיו ואף שנשתנו מ"מ מאי נפקותא בזה הלא הוא אמר על שכירות החניות ומאי נפקא מינה באלו או באלו. ואמנם בלא"ה נלע"ד עפ"י מה דמבואר בסי' קע"ו וס' רע"ט ס"ח דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל אם הוא רוצה לקנות מקנה ג"כ א"כ גם כאן דרצה לזכות נפשו שיהי' לו לזכות א"כ בודאי גמר ומקנה בלב שלם והרי אנן קיי"ל בסי' ר"י דלגבי ברי' גמר ומקנה אף בדשלב"ל והטעם דדעת אדם קרובה אצל בנו וגמר בכל לבו להקנותו וכ"ש לגבי נפשו ונשמתו בודאי גמר ומקנה בלב שלם. גם בעיקר הדין באמת כבר התפשרו עצמן ורק שמסרו מודעה ולא אדע מה הכרנו באונסי' שייך בזה אטו הפסיד משלו ורק מניעת הריוח יש בזה וע"כ לפע"ד אם יהיו שומעים לדברי יבצעו תמימים היינו הצדקות יטלו שלשה חלקים והיורשים שני חלקים ואז כ"א על מקומו יבא בשלום כן נלפע"ד. ובאמת יש לי דברים רבים בענינים אלו ועיין יד שאול סי' רנ"ח שם פלפלתי הרבה בענין אמירה לגבוה אבל מה בצע בהעתרת דברים ובפרט בימים האלו ימי תפלה ותחנונים והנני בזה הדו"ש באהבה. וע"ד המתנה טמירתא הנה כאן לא יקרא מתנה טמירתא אחרי שבצוואות הדרך לעשות בהסתר מעשיהם בכדי שלא יצערו אותו היורשים וגם הוא ענין עגום נפש ואת צנועים חכמה ומהגם כי נתנו להאמת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף