שואל ומשיב/א/ג/קסז

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קסז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאור הגדול מוה' דוד בעריש ני' האבד"ק נאהרייב. אשר שאל בהא דאמרו בחולין ק"ח אי חידוש הוא אפילו כי ליכא טעם נמי והקשה דע"כ צ"ל דרק בנ"ט אסור דאי במשהו יקשה היאך הכשירה התורה גיעולי עכו"ם דלמא בשלו בם בב"ח ול"מ הגעלה דהגעלה אינו מועיל להוציא היכא דנאסר במשהו כמ"ש הפוסקים ובשלמא הא דילפי מגיעולי עכו"ם טכ"ע ולא אמרינן דהי' בשביל בב"ח כקושית העולם כתב הפ"י בסוגיא דמשרת דא"כ כלי זהב וכסף דלא בשלו בב"ח למה צריך הגעלה אבל מ"מ קשה להיפך האיך מועיל הגעלה דלמא בשלו בב"ח ובשאר כלים דלאו כסף וזהב מא"ל הנה קושיתו אינו רק לשטת הב"ח דבב"ח שכבר נבלע ג"כ יש לו דין בב"ח אבל לשיטת הב"י סי' צ"ד ובש"ך שם ל"ק קושיתו וגם לשיטת ר"ת דתרי משהו לא אמרינן ל"ק אמנם בלא"ה נ"ל ליישב קושיתו דבאמת בבשר טמא או חלב טמא או בשר נבלה אין שייך בב"ח כמבואר בסי' פ"ג וא"כ שם דהי' גיעולי עכו"ם לא יוכל לחול שם בב"ח שפיר מועיל הגעלה דכל שכבר הגעיל ולא נשאר רק משהו א"כ ניהו דבשאר איסורים מועיל הגעלה וחל שם בב"ח אבל פשיטא דעל המשהו לא חל שם איסור מחדש ורק דכ"ז שלא הגעיל נשאר האיסור כמו שהי' אבל כאן דקודם שהגעיל לא נאסר משום בב"ח ואמיתי נאסר אח"כ כשכבר הגעיל ואז לא מצי לחול שם בב"ח דדרך בישול אסרה תורה בנ"ט ואף דאביי לא ס"ל דדרך בישול אסרה תורה היינו כל שחל שם בב"ח אבל לא שיחול לאחר שיגעיל וז"ב ובזה יש לישב גם קושית העולם שהקשו דלמא הי' גיעולי מדין בשביל בב"ח דהא לא חל שם בב"ח על הבב"ח וע"כ לא אמרינן רק דטעם הוה כעיקר בב"ח מן התורה אבל כאן דהעיקר לא נאסר רק הטעם זה לא אמרינן ובפרט לפי המסקנא דדרך בישול אסרה תורה א"כ הטעם בלי עיקר זה לא מקרי דרך בישול וז"ב מאד.

והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ד' דרך בישול אסרה תורה נדחק רש"י דזה לא מקרי בישול רק טיגון והתוס' דחו פירושו ולפע"ד הי' נראה דהנה מריש הוה קשיא לי דאיך אפשר דקאי על חלב בציירי והא כתיב שלשה פעמים לא תבשל וחד לאכילה והרי בלא"ה אסור בשביל חלב ומצאתי להכנה"ג בספרו חמרא וחיי על סנהדרין שהרגיש בזה אך לפע"ד הי' נראה דאם נימא כס"ד דאביי בחולין דבב"ח אף כי ליכא נו"ט נמי וא"כ הו"א דאסרה תורה חלב בצירי ואף כשלא נתן טעם נמי דמצד חלב בצירי לא נאסר רק משום בישול עם גדי אסור ובפרט אם נימא דלהס"ד חלב בקמץ וחלב אסור דהוה ס"ד דכיון דכי הדדי נינהו דרשינן תרוייהו ולא מקרי מכחשי אהדדי ועיין כנה"ג שם שצידד כן וא"כ דומיא דבשר עם חלב בקמץ כמו כן אסור עם חלב בצירי ומעתה שפיר משני דדרך בישול אסרה תורה ובעינן נותן טעם וא"כ א"א לומר דקאי על חלב בצירי דבלא"ה אסור דהא נתן טעם בו וגם מקרי ממש לפמ"ש הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים הובא בב"י יו"ד סי' צ"ח ובזה מיושבין דברי היש מפרשים שהביאו התוס' שם ד"ה דרך בישול מקושית התוס' עליהם ודו"ק. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דאם נימא דדרך בישול אסרה תורה שוב מהראוי שיהי' אפשר לסוחטו אסור דבאמת הדבר צריך ביאור דאיך שייך אפשר לסוחטו אסור דהא סוף סוף ליכא בו שום טעם אך נראה דבאמת התוס' בנדה דף ס"א הקשו דלמה יבטל בב"ח בששים הא בכלאים אף חוט אחד באלף הוה כלאים ותירצו דשאני התם דל"ש נתינת טעם משא"כ בב"ח דדרך בישול אסרה תורה וכל דליכא נו"ט בוודאי בטל ועיין בש"ך יו"ד סי' רצ"ט ס"ק א' ולפ"ז נ"ל דזה הענין דאמרינן דאפשר לסוחטו אסור דכל דהחתיכה נאסרה ע"פ נו"ט והרי ל"ש לומר דהחתיכה קבלה טעם איסור מהחלב דהרי כל אחד לבדו היתר ורק בהתחברם יחד היא האיסור וא"כ כל שנאסרה והרי בב"ח בודאי לכ"ע חתיכה עצמה נעשה נבילה א"כ מה בכך שנסחט ממנו טעם החלב מ"מ אטו החלב לבדו הוא האיסור והא הבשר ג"כ האיסור וא"כ אף שיצא טעם החלב מ"מ החתיכה בודאי נאסרה ובזה דמי לכלאים דל"ש ביטול וז"ב בביאור הענין דאפשר לסוחטו אסור בב"ח ובשאר איסורים באמת להרבה פוסקים לא אמרינן אפשר לסוחטו אסור ולמ"ד אפשר לסוחטו גם בשאר איסורים היינו מדרבנן משום לתא דבב"ח וכמו חנ"נ דאינו רק מדרבנן משום לתא דבב"ח ובזה יש לישב קושיות התוס' בהא דאמרי אי חידוש הוא כי ליכא נו"ט נמי ופרש"י דהחידוש הוא דכל אחד בפ"ע שרי והקשו בתוס' דהש"ס דחי לה דכלאים נמי ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב הא דקאמר כלאים נמי והא לא דמי דהרי בכלאים בזמן שחוט פשתן מעורב בצמר ומחתך אותו צד שאין החוט פשתן מעורב פשיטא דבטל וכמ"ש המהרא"י בשעריו הובא בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז והרי בב"ח אם נימא אפשר לסוחטו אסור אף שיבא אליהו ויאמר שנסחט ממנו כל החלב מ"מ נשאר באיסור וא"כ שוב יש לו מעלה על כלאים דבכלאים כה"ג שרי אך לפמ"ש זה דווקא משום דבב"ח דרך בישול אסרה תורה א"כ כל שנתפשט הטעם בכל החתיכה ונאסרה שוב לא תוכל לחזור להיתרו ובכלאים ל"ש זאת דלא נתפשט הטעם ולכך אם נחתך אותו צד שאין בו הפשתן מותרת ועיין בעט"ז וש"ך סי' רצ"ט שם ובאמת מ"ש שם המהרא"י הובא בש"ך סי' ק"ה דלכך גם בב"ח אינו אוסר אם נגע בבשר אחר חם בלי רוטב דהוה כאלו יבא אליהו ויאמר דנחתך מהבשר חתיכה קטנה שאין בה שום טעם חלב כלל ע"ש לפע"ד הדברים תמוהים דלא גרע מאלו נסחט האיסור ממנו לגמרי ובא אליהו לנו ואמר דאין בו טעם כלל של חלב ויבש כעץ מטעם החלב אפ"ה אפשר לסוחטו אסור וא"כ גם בזה כל שלא הי' בו ששים בהחתיכה ונתפשט הטעם בכלו מה בכך דאין החלב הולך מחתיכה לחתיכה בלי רוטב הא הבשר עצמו נאסר וא"כ קשה טובא הא עדיף מכלאים וצ"ל דזה אינו חידוש דשאני כלאים דלא שייך לומר שנתפשט הטעם משא"כ בב"ח דנתפשט הטעם ועיקר החידוש הוא דכל אחד בפ"ע שרי וזה אינו חידוש דבכלאים ג"כ כל אחד בפ"ע שרי וז"ב. ולפ"ז זה לרבא אבל לאביי דס"ל דאף כי ליכא נו"ט נמי כל שעכ"פ משהו איכא אסור ושוב הו"ל חידוש דכל אחד בפ"ע שרי וא"ל דגם כלאים נמי דז"א דבכלאים כל שאפשר לסחוט האיסור כגון שיחתוך אותו צד שאין בו שום עירוב פשתן מותר ובב"ח אפשר לסוחטו אסור דאף כי ליכא נו"ט נמי בב"ח אסור וא"ל דשאני בב"ח דבטעם תלי רחמנא והרי נתפשט הטעם דהרי לאביי אף כי ליכא נו"ט נמי וע"ז משני רבא דדרך בישול אסרה תורה וא"כ כל דליכא נו"ט לא נאסר ולכך ליכא חידוש במה שכל אחד בפ"ע היתר ובהתחברם נאסר דגם כלאים נמי והא דאפשר לסוחטו אסור הוא ג"כ מטעם זה ועיקר החידוש דאי תרו ליה שרי ובישול אסור וז"ב ודו"ק היטב.

ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' שם בהא דאמרו קסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב הבשר אסור והחלב מותר ואי קס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ומשני דקסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והקשו בתוס' דלשיטת רבינו שמואל דלמ"ד מב"מ אסור צריך תרי ששים ששים נגד חתיכת נבילה וששים נגד הרוטב של הנבלע וע"ז הקשה כיון דעכ"פ מדרבנן אסור החלב ונעשה נבלה ויאסר כלה ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כבר נודע מ"ש הר"ן בהא דאמרו בדף ק' כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ והקשו בתוס' למה לי נו"ט אף משהו נמי דמב"מ במשהו וכתב הר"ן דכל דלא נתן טעם אף שנאסרה החתיכה כל שלא נעשית נבלה ל"ש מב"מ במשהו כיון דכח אחר של היתר מעורב בו ולפי זה בשלמא אם אפשר לסוחטו אסור דנעשה נבלה שפיר אמרינן דהוה ליה מב"מ במשהו אבל אם גדי אסרה תורה ולא חלב אם כן החלב היתר וקבלה טעם מן הגדי שוב ל"ש מב"מ במשהו דכל שכח היתר מעורב בו בודאי ל"ש מב"מ וכאן אין לך כח היתר מעורב בו יותר מזה דהרי מן התורה החלב מותר לגמרי ול"ש בזה מב"מ במשהו אכל בשאר איסורים דלמ"ד מב"מ לא בטל שפיר צריך תרי פעמים ששים דהרוטב היוצא מהנבלה הו"ל מב"מ ול"ש לומר דכח אחר מעורב בו דאם נימא דהרוטב נאסר מחמת רוטב דנבלה שוב אין כח אחר מעורב בו דעיקר הכח בא משום הרוטב של היתר וכל שכבר נאסר שוב הוה מב"מ במשהו ולכך צריך שיהיה ששים נגד הרוטב של נבלה וא"כ כבר נתבטל בששים ומקרי כח אחר מעורב בו דאף שיש ששים נגד הנבילה מ"מ אותו הרוטב של הנבלה עצמה ל"ש דכח אחר מעורב בו דהחתיכה של הנבילה הוא בפ"ע והרוטב מזה הוא נבלה גמורה דהרי החתיכה עצמה הוא נבלה וכל שמכירה צריך לזורקה וז"ב מאד.

והנה לכאורה ק"ל בהא דפריך הש"ס מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כר"י לימא פליגא אדרבא דאמר כל מין ומינו וד"א סלק את מינו כמי שאינו ומאי קושיא לפמ"ש הרשב"א בחידושיו לפרש דרב לא קאי אמשנתנו רק דרב קאמר למלתי' באנפי נפשה דמכיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ וא"כ יקשת מ"פ דלמא רב לא מיירי שיש כאן רוטב רק שיש כאן חתיכות חמות הרבה בלי רוטב ונפל טפה אחת על החתיכה והחתיכה נאסרת ואוסרת כל החתיכות כלן מפני שהן מינה לפי מה דמבואר בש"ע סי' ק"ה דבב"ח אוסר בלא רוטב דהוה איסור מחמת עצמו הן אמת דלפ"ז קשה טובא בהא דפריך הש"ס בדף ק' מאי אריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי ומאי קושיא ודלמא לא מיירי כלל ברוטב רק בסתם חתיכות חמות ואוסרת זה את זה בנגיעה ולפ"ז הרי נבלה דאסורה מחמת עצמה שפיר יכול לאסור אף בלא רוטב וא"כ לכך בעינן שיתן טעם בחתיכה דאל"כ לא נעשה נבלה ואין האיסור רק מחמת שיש בה בליעה מנבילה ובכה"ג אינו אוסר חבירו בלי רוטב כמבואר בסי' ק"ה ס"ז והיא לכאורה קושיא נפלאה אך ז"א דקושית הש"ס הוא דלהס"ד דמיירי שהחתיכה נבלה בעצמה הוא שם א"כ שפיר יקשה דלמה לי שתקבל טעם ממנה ותהי' נבלה ואוסרה החתיכות אחרות הא החתיכה הנבלה בעצמה תוכל לאסור את כלן דהיא ודאי אסורה מחמת עצמה וע"ז משני אביי בשקדם וסלקו וא"כ לכך בעינן שתקבל חתיכה טעם אך לפ"ז יקשה על רבא דלדידי' דמשני בשלא קדם וסלקו א"כ למה הוצרך לחדש בשיש רוטב וסלק את מינו ולמה לי' זאת ולא משני בפשיטות כשקדם וסלקו ולא מיירי ברוטב כלל וצ"ל דרבא ס"ל בפשיטות דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ורוצה לפרש בדרב דבר זה דס"ל סלק אבל עכ"פ כאן קשה דמאי קושיא על רב דלימא סליק דלמא מיירי בלי רוטב ואפ"ה אוסר דבב"ח מחשב לגוף איסור והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דבאמת הש"ך ס"ק טו"ב שם כרכר הרבה דכיון שאין הבשר מצד עצמו אוסר למה יאסור מחמת הבליעת חלב והא איסור בליעה אינו יוצא בלי רוטב וכתב דלפי המסקנא דקי"ל אפשר לסוחטו אסור וחענ"נ והוה גופו של איסור וא"כ שוב אוסר חברתה בלי רוטב ע"ש ולפ"ז להס"ד דלא ידענו דס"ל לרבא אפשר לסוחטו אסור והש"ס מפלפל בזה אח"כ אי ס"ל אפשר לסוחטו אסור ומכ"ש חענ"נ וא"כ שפיר מקשה לרב דלימא סליק דע"כ ברוטב מיירי דאל"כ ל"ש איסור מחמת עצמו ואינו אוסר כלל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דלמה לא פריך מדר"י אדר"י דר"י בעצמו אמר טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבלה ואוסרת כל החתיכות כלן מפני שהן מינה ולמה לא אמרינן סליק ולפמ"ש א"ש דלקמן דמוקי דפליגי באפשר לסוחטו א"כ שפיר בעי ר"י שתתן טעם בחתיכה ובאמת ר"י לעצמו ס"ל דאוסר כל החתיכות בלי רוטב משום דכל שנעשה נבלה הו"ל איסור מחמת עצמו אבל לרבנן דס"ל דאפשר לסוחטו מותר שוב בעי שתתן טעם ברוטב דאל"כ אינו יוכל לאסור בלי רוטב ובעי נתינת טעם משא"כ להס"ד דאפשר לסוחטו מותר שפיר פריך ודו"ק היטב.

והנה לכאורה קשה טובא בהא דפריך ונימא סליק ומאי קושיא דהא התוס' הקשו בדף ק' בשם ר"א מ"ש מציר דלא אמרינן סליק וכתבו דשאני כאן דאינו מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר סליק אבל התם דמינו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלוק וביאור הדברים דכל שאינו נאסר מצד עצמו רק שנתן בו טעם של איסור כל שמבטל להטעם בשא"מ שוב מאי אכפת לן במינו הא נסחט האיסור ממנו משא"כ התם דהציר מצד עצמו אוסר ומעתה לפ"ז בב"ח דל"ש לומר שקיבל טעם מהחלב דכל אחד בפ"ע שרי וא"כ איך שייך לומר סליק והיא קושיא נפלאה ולא ראיתי בהחפזי למי שיתעורר בזה וצ"ל דלא מדברי רבא בחולין פריך הש"ס רק ממנחות כ"ב דגם שם הוה היתר כל אחד בפ"ע רק דכשנתערבו המנחות אמרינן סליק והו"ל איסור מצד עצמו לא משום בליעות ובזה מיושב היטב קושית התוס' דהקשו למה מקשה על רב מדרבא ולא פריך דרב אדרב דרב גופא ס"ל בדף ק' סליק כדמוקי רבא אליבא דרב ולפמ"ש א"ש דמזה אין ראיה לבב"ח ולכך לא פריך רק מדרב לרבא דמוקי הך דמנחות אך לפמ"ש דבהס"ד לא ס"ל אפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב לא מקרי איסור מחמת עצמו ושפיר שייך לומר סליק גם בב"ח ושפיר י"ל דקושית הש"ס מדרבא בחולין דף ק' וכפירש"י ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד וחריף.

ובזה יש לישב לנכון גירסת הספרים שהביא רש"י דמתני' בהו אפכא דרבי אמר דנראין דברי ר"י בשניער וכסה ותמה רש"י דא"כ גם רבנן אסרו החתיכה הראשונה ועד שתתן טעם אטפה קאי ולא פליגי באפשר לסוחטו כלל ועיין במהרש"א ז"ל הגירסא כלה ולפמ"ש א"ש דלכאורה צריך להבין דלר"י דמיירי בניער וכסה עכ"פ מיירי ברוטב א"כ אמאי לא נימא סליק כקושית התוס' והוה צריך לדחוקי ברוטב עבה ומלבד שזה דחוק אף גם דלפי מה שמבואר בחידושי רשב"א דף צ"ז יראה דהא דרוטב מקרי מב"מ בבשר תלוי אי אזלינן בתר שמא או בתר טעמא ולפ"ז לעיל דפריך על רבא י"ל דרוטב עבה הוה שוה בשמא דמקרי בשר כיון שהוא עבה אבל אכתי תקשי פלוגתא דר"י ורבנן אליבא דאביי דאזיל בתר טעמא אך לפמ"ש למעלה אי נימא דאפשר לסוחטו אסור א"כ כיון דמוקי לר"י דמיירי בשלא ניער לא בתחלה ולא בסוף רק דחיישינן שמא לא נזהר יפה וניער לבסוף וכל דאפשר לסוחטו אסור ל"ש לומר סליק להקל עי"ז דדלמא לא ניער באמת לגמרי וא"כ הוה לי' חם בחם בלי רוטב ואוסר שפיר כל החתיכות בלי רוטב והרוטב אינו מצטרף כלל לבטל משא"כ לרבנן ושפיר פליגי באפשר לסוחטו וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב הא דהקשה הרשב"א בהא דאמרו אי דנפל לרוטב רכה ה"נ והקשה דהדבר תימה דמי איכא למ"ד דלא אמרינן סליק בכה"ג דבשלמא בהך דפליגי חזקי' ור"י ביין נסך וכל דבר הניטל שייך לומר סברא דל"א סליק כיון דגוף האיסור נבלל שם ואי נמי חתיכת נבילה שאסורה מחמת עצמה שפיר י"ל דלא אמרינן סליק דהרי מוצא עכ"פ שם מינו ג"כ ונעשה גוף אחד ומה בכך שיש שם שא"מ ג"כ אבל כאן הך חתיכה שקבלה טעם איסור מהחתיכה הא א"א לה לקבל טעם רק ע"י רוטב וא"כ תיכף שקבלה הטעם הי' ע"י הא"מ דהיינו הרוטב ותיכף אמרינן סליק וע"ש ברשב"א שנדחק ולפמ"ש א"ש דבאמת בב"ח י"ל דחשיבי כגוף האיסור אם אפשר לסוחטו אסור ושוב י"ל דל"ש סליק ורק דלהס"ד לא ידענו זאת וא"כ שפיר אמר דאי ברוטב רכה ה"נ דאמרינן סליק והיינו משום דבאמת בב"ח להס"ד לא חשיבי כגוף האיסור אבל לפי האמת גם ברוטב רכה ל"ש סליק דאוסר מחמת עצמו בלי רוטב וא"צ להולכת הרוטב שיוליך האיסור בכלי וז"ב מאד מאד. ובזה מיושב המשך הלשון של הש"ס דפריך ומאי קסבר רב אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי חענ"נ אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור ולכאורה אינו מובן הלשון דמה שיאט' להך דהכא וגם הא רב ור"י באמת ס"ל דאפשר לסוחטו אסור כדמייתי הפלוגתא ולפמ"ש א"ש דבאמת בהס"ד הוא ס"ל דאפשר לסוחטו מותר מדהוצרך לאוקמי ברוטב עבה ולכך הקשה שפיר אמאי חענ"נ וע"ז משני דבאמת אפשר לסוחטו אסור ושפיר א"צ לאוקמא ברוטב עבה דבלא"ה ל"ש סליק דא"צ להולכת הרוטב כלל וכמ"ש ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן באלפסי ס"פ כ"ה דאמאי לא מקשה הש"ס הך קושיא גם בהך דרב בחולין דף ק' דשם בודאי אם אפשר לסוחטו מותר שוב מותר כלו ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דרב כשמעתי' ס"ל דאמר בהדיא דאפשר לסוחטו מותר ורק כאן ע"כ לא אזל הש"ס כן ולא ידע מהך דרב דא"כ לא שייך סליק כלל וכמ"ש ודו"ק.

והנה הר"ן האריך שם בסוגיא דטיפת חלב שנפל על החתיכה דאוסר החתיכה כולה והקשה דהרי חם בחם בלי רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה לכאורה לק"מ דאם נימא דבב"ח מקרי איסור מחמת עצמו וא"כ הרי התוס' הקשו בדף צ"ז דיאסר כדי קליפה זו כדי קליפה אחרת וכתבו דכיון שא"י להתפשט יותר מכדי קליפה שוב א"י לאסור יותר מהאיסור עצמו ולפ"ז זה דוקא בשאר איסורים אבל בב"ח דמקרי איסור מחמת עצמו שוב יוכל לאסור כל החתיכה דאותה כדי קליפה הוה איסור מחמת עצמו אך ז"א דא"כ לא משכחת לה בב"ח שיאסר כדי קליפה דתמיד שייך לומר דמקרי איסור מחמת עצמו וע"כ צ"ל דז"א דניהו דחתיכה שקיבל טעם נעשה איסור מחמת עצמו והיינו שניהם ביחד וא"כ כיון שא"י להתפשט טעם בבשר יותר מכדי קליפה ואיך יאסר אח"כ הא שם הוא היתר גמור דלא נבלע חלב שם וז"ב מאד וע"ש בר"ן מה שהאריך אח"כ בעצמו בענין זה ומשם תראה דדוקא כל שנתפשט הטעם בכלו שייך לומר דמקרי איסור מחמת עצמו בב"ח ואוסר כל החתיכות לא אם אינו נבלע רק כדי קליפה וז"ב ופשוט ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל שוב מצאתי במשמרת הבית בית שלש שער שלישי גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה שכתב בהדיא בהשגותיו על הרא"ה דאף בב"ח כל שהוא בלא רוטב אינו אוסר חם בחם והביא ראי' מהך דחולין ק"ח גבי לא ניער ולא כיסה כמ"ש הש"ך ראיה זו והש"ך לא הביא דברי המשמרת הנ"ל וצ"ע. ואגב אזכור מה שאמרתי לישב קושית התוס' בחולין קי"ב ד"ה ורוטבן שהקשו למה לי קרא ת"ל דטכ"ע דאורייתא ממשרת ולפע"ד נראה דלפי מה שנראה מהסוגיא כאן ברוטב רכה הוה מין בשא"מ עם בשר וא"כ אם נאסר משום טכ"ע לא עדיף הטעם מהעיקר דהי' בטל ברוב במב"מ משא"כ אם הרוטב נאסר מקרא דהטמאים הוה מבשא"מ וצריך ששים וזה חידש רבא ובפרט דרבא לשטתו דס"ל דבשמא תלוי וא"כ הוה רוטב ודאי מבשא"מ כמ"ש הרשב"א בחידושיו בחולין דף צ"ח ובזה יש ליישב קושית הרשב"א דף קי"ב ולהאריך בסוגיא ואכ"מ נחזור לענינינו בגוף הדבר שכתב מעלתו בשם הפוסקים דהגעלה ל"מ להוציא משהו איני מכיר מי הם ולפע"ד מוכח להיפך שהרי כ"ח דא"י מידי דופי' אינו רק משהו כמ"ש הצאן קדשים דף צ"ח בזבחים דלכן צריך שבירה בחטאת דוקא דהוא במשהו וא"כ הא דמועיל הגעלה אם הוא כלי מתכות בחטאת א"כ דמוציא אף משהו ודו"ק.

והנה במ"ש למעלה דאפשר לסוחטו אסור אף שנסחט כל החלב ולא נשאר משהו אמת שכ"כ הר"ן בפכ"ה בסופו והנה הראני אחד דברי התוס' בחולין קי"ב ד"ה הרי שכתבו דכל שלא נשאר אף משהו אפשר לסוחטו מותר לכ"ע אך לפע"ד יש לומר דהר"ן לא יחלוק על התוס' ובפרט שראיית התוס' נכונה אבל יש לומר דבאמת כל שלא נשאר משהו ודאי אפשר לסוחטו מותר אך זה דוקא בשאר איסורים דכל שנסחט האיסור נשאר ההיתר בהיתירו אבל בב"ח דכל אחד היתר ובהתחברם יחד נעשה איסור א"כ כל שכבר הי' כאן התחברות ונאסר אף שכבר יצא החלב לגמרי ל"ש לומר שנשאר ההיתר כמעיקרא דהא גם שנסחט אינו אסור ורק ההתחברות אוסרין וז"ב.

ובזה יש לישב קושית הפרמ"ג בפתיחה לתערובות כיון דאפשר לסוחטו בשאר איסורים משום לתא דבב"ח נאסר א"כ כיון דבב"ח נאסר אף שלא נשאר הטעם כלל א"כ אמאי בשאר איסורין אין דבר הבלוע יוצא בלי רוטב ואף דאין הנאסר יכול לאסור יותר מהאיסור הא בב"ח הוה כל אחד שורשו של איסור ע"ש ולפמ"ש אין מקום לקושיתו דשאני התם דכל אחד היתר לעצמו ולכך נעשה בהתחברות שורש של איסור משא"כ בשאר איסורים דזה אסור וזה מותר ואין יכול לאסור יותר מהאיסור עצמו ואף דמשום לתא דבב"ח נאסר אבל בעצמותן חלוקים הם וז"ב ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף