שואל ומשיב/א/ב/פה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן פה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב מוה' אברהם צבי הלוי אבד"ק נימץ. מכתבו הגיעני היום והנה שאלתו פה נימץ היה אשה אחת שהיתה צריכה לחלוץ ויש שם יבם שידוע ומפורסם שהיה אחיו מאביו וגדול בשנים וכשר לחלוץ ואירע שנסעה האשה ל"ק פיטרעי ומצאתה שם איש חיל שבא בצוותא עם החיילות ממדינת קיר"ה וא"ל האיש חיל שהוא אחי בעלה מאביו והוא הגדול שצריך לחלוץ לה ובקש מאתה מעות ונתנה לו ששה אדומים והרב מו"ה שמואל ני' מפיטרע פטרה בחליצה מאיש חיל הנ"ל כי האיש חיל ידע כל המשפחה והנה אין לשום אדם בעולם שידע להכיר את האיש הנ"ל כי הוא חמשה ושלשים שנה בשירות המלך ונמצא בנימץ חזן הכנסת וזקן מאד בן עיר עם איש חיל הנ"ל ומכיר היטב בכל המשפחה ואעפ"כ אמר שאי אפשר לו להכירו מאחר שכבר הוא כל כך רבות בשנים בשירות המלך וגם אחיו שבנימץ אף שהוא בן ארבעים שנה וזוכר את אחיו שנתפס בחיל המלך אעפ"כ אינו מכירו אלא שמאמין לו מחמת שנתן סימנים בהמשפחה מעתה א"א לשום אדם להכירו והאשה הנ"ל באתה ל"ק נימץ לנשא פה ועל זה ערער מעלתו דהא אין חולצין אלא אם כן מכירין ואף שבבאר היטב בסדר חליצה כתב בשעת הדחק חולצין אף שאין מכירין ואולי סמך הרב הנ"ל ע"ז אבל באמת הבאה"ט דילג תיבות שבב"ש מסיים ואח"כ תחזיר אחר עדים המכירין והנה לא ידעתי מה אשיב בזה והדברים פשוטים כי הרב הנ"ל לא הורה יפה וטעה בדברי הבאה"ט ולא עיין במקור שבאמת הדין צריכה להביא עדים שמכירין וגם לדברי הא"ז זה דוקא בשעת הדחק וכאן לא הוה דחק כלל אחרי כי יש אח כשר בנימץ לחלוץ ואף שמצוה בגדול האחין לא ידעתי אם זה נקרא שעת הדחק לכנס בפרצה דחוקה אחרי שהספק שמא אינו אח כלל ולא עוד הרי הב"ש הקשה בס"ח ס"ק ל"ה דאם כן למה כותבין ג"ח אעפ"י שאין מכירין וכוונתו דכל הטעם היא דסמכו ע"ז שבודאי הב"ד שחלצו לה היו מכירין את החלוצה ודלמא הי' שעת הדחק ולא הכירו החולץ כלל וסמכו על האשה שבודאי תביא עדים שמכירין אותה והעדים אין יודעין מזה ונתנו לה כתב שחלצה והם לא ידעו מזה ומעלתו כתב בכוונת הב"ש דהכי כוונתו דלדעת א"ז לא הי' לנו לכתוב שמא לא תמצא עדים ותתקלקל ואולי כוונתו למ"ש דע"ז כתב הב"ש דמכל מקום בשעת הדחק חולצין אעפ"י שאין מכירין ולא חיישינן לזה ועכ"פ זה בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק היאך סמכינן על זה ולפע"ד הי' נראה בכוונת הב"ש דבאמת בשני עדים לא חיישינן דמשקרי בכוון דבשני עדים לא חיישינן לזה ומכ"ש להד"ם לא חיישינן רק שמא יטעו ולפ"ז כל שהיה שעת הדחק בודאי הכריזו ב"ד בשעת חליצה שזו היא שעת הדחק ומוכרחין לתת לה חליצה אעפ"י שאין מכירין דאף דלא סמכינן על הכרזה דאיכא דלא שמע בהכרזה מכל מקום בשעת הדחק סמכינן על הכרזה ושוב ליכא למיחש למידי ועיין מנחות דף מ"ם דסמכינן אדיסקא ומכ"ש דסמכינן אהכרזה בשעה הדחק ולפ"ז כאן דלא הכריזו ולא עשו כן ודאי דלא הי' לו לחלוץ בחלוץ שאין איש איש מכיר אותו אך לכאורה היה נראה לי סברא דאין לחוש בזה דהנה הרשב"א והריטב"א הקשו ביבמות דף ק"ו דלמה אין חולצין בשאין מכיר מ"ש מאומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי דאם בא אחד ואמר שהוא קדשה שנאמן ליתן גט וכתבו דשם אין לחוש משום דאם יבא המקדש ויאמר דהוא קדשו בעדים יוציא אותה ממנו אבל כאן ביבם אין לומר שיביא היבם עדים שהוא הוא יבמה לבד ולא אחר דזה רחוק ואם כן אף שיבא היבם ויברר שהוא היבם יאמר אולי זהו באמת שנחלצה הימנו וגם אולי אח אחר חלץ לה וא"כ יש לחוש שמא אין זה יבמה וחולץ לה כדי שיעשה ג"ח וילך וישאנה במ"א ע"ש ולפ"ז כאן שנודע שיש לה אח בעירה וא"כ אם יבא היבם ויברר שהוא אחי הבעל אין לחוש שמא יאמרו הב"ד שזה הוא אח שחלץ לה שזה נודע בעיירות האלו והאיש חיל נודע שהוא איש חיל ואינו זה שחלץ לה ולשמא יאמרו שאח אחר חלץ לה ג"כ ליכא למיחש כי כאן יוכל לברר שלא הוחזקו אחים רק זה והאיש חיל הנ"ל ואם כן אם זה האיש חיל אינו אח מה"ת לומר שאח אחר חלץ לה אבל באמת אין לחלק בין הפרקים וכל שחז"ל אמרו שאין חולצין אלא א"כ מכירין אין לחוש הן אמת שלא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דבקידושין אמרו דהטעם דנאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס דאימא יצרו תקפו ואם איתא גם לכנוס נאמין לו דהרי מרתת שמא יבא האיש שקדשה ויברר בעדים שהוא קדשה ותצא ממנו לגמרי וע"כ דלא מסתבר כלל אבל לפע"ד אין התחלה לקושית הרשב"א והריטב"א הנ"ל דהרי הר"ן בקידושין שם הקשה דאיך עד אחד נאמן דהא אין דבר שבערוה פחות משנים והרי בע"א במת בעלך אינו נאמן רק משום דדייקא ומנסבה וכאן לא שייך זאת וכתב דשאני התם שרוצה להוציא מחזקתה אבל כאן הרי הוא מעמיד בחזקתה רק שאומר שקדשה היא ולכך נאמן וביאור הדברים דכאן מברר המיעוט מתוך הרוב ע"ש ולפ"ז כאן דאם אמר שזה אחיו ונותן לה חליצה הרי מוציאה מחזקה ואינו נאמן בפחות משנים ועיין ברשב"א ונימוק"י ביבמות ק"ה שכתבו בהא דפריך הש"ס בינו לבינה מנא ידענא דאינו נאמן משום דהוה דבר שבערוה ואינו בפחות משנים ע"ש ואם כן גם עד אחד לא נאמן דהוה דבר שבערוה ודו"ק היטב ובלא"ה נראה לפע"ד דע"כ לא הקשו הרשב"א והריטב"א דיהי' נאמן לומר שהוא אחי המת רק בזמן הש"ס דהחולץ אין לו זכות בנכסי המת כ"א כשאר אחים אם כן מה יש לחוש שאם יבא עי"ז לגבות מנכסי המת הא היורשים יאמרו שאין זה אחיהם ויצטרך לברר אבל בזה"ז שתקנו שהחולץ גם כן יטול חצי המת חיישינן שמא משקר בשביל שיזכה בנכסי המת בחצי ועכ"פ יתפשרו עמו היורשים והרי באמת נתנה לו ששה אדומים וע"כ הדבר ברור לפענ"ד דצריכה לחלוץ מהאח הכשר אשר נודע בבירור שהוא אחי בעלה אמנם זאת לדעת כי אף שכפי הנראה אין כאן רק שני אחים היינו האח הנודע וגם זה שאומר שהוא אחיו וכיון שעכ"פ החזן וגם האח מודה שהיה אח אחר אם כן יראה שלא יהי' ח"פ כלל בזה האח שאל"כ יש לחוש שמא זה האיש חיל אינו אחיו ולא חלצה ממנו ואולי עדיין הוא בעולם והיא תתעגן משום הח"פ וע"כ יראו שלא יהי' ח"פ ח"ו כנלפע"ד ולענין ממון אינו נאמן לומר אני קניתי השדה אף שאחד אמר מכרתי השדה וא"י למי וה"ה כאן כל שיש לחוש להנאת ממון אינו נאמן ועיין בבית מאיר סי' קכ"ט ס"ח.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף