שואל ומשיב/א/א/ד
שואל ומשיב 
א א
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום א' פ' תצוה תרכ"ו לבוב.
מכתבו הגיעני ואני עמוס הטרדות וחשתי ולא התמהמתי להשיב על אתר הנה בדבר שאלתו אחד כהן מוחזק מאבותיו לכהן אך זה שנים רבות שנשא אשה ערך כ"ו שנה והיא היה לה ולד בזנות מאחד וקבלה ביד בני העיר שהרב המנוח אשר הי' לפנים שם דחה או העביר אותו מכהונתו ונוהגים עמו ועם הבנים שיש לו מאשה זו כחללים גמורים אבל אין בידם לא מעשה ב"ד ולא פס"ד ועד עתה לא דרש ולא חקר מעלתו אך עתה בהיות כי האב זקן בא בימים נתעורר לתור ולדרוש בזה והנה הכהן הזקן אמר אמת הדבר שאשתי ילדה ולד בזנות קודם נשואין שלי אך ברי לי שהי' מפלוני ישראל והרב המנוח לא רצה להתיר לו שישאנה אבל הוא היה מוכרח לישא אותה יען שהוא בעצמו בעל אותה בזנות קודם הנשואין ונתעברה פעמים אך ברי לי שלא הי' לה קורבות משום אדם רק מהבועל הראשון וממנו נתעברה בזנות וגם האשה טוענת כן שלא קרב איש אלי' מעולם רק אותן שתים ויש עדים כשרים שמעידין שרק מאותן שתים היתה דיימא ולא מאחר זולתם גם יש עד שגם אחר שנשאת לזה הכהן בא הבעל הראשון והחזיק דבריו שילדה הראשונה היא בתו וע"ז האריך מע"ל לבקש חוות דעתי מה משפט הכהן הזה והבנים אם יעלו לדוכן או לדחותם:
והנה מראש צורים נראה הרמב"ם פ"ג מיבום ה"ד כתב מי שזנה עם אשה בין פנוי' בין א"א ונתעברה ואמר זה העיבור ממני ואפי' היא מודה לו אע"פ שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ספק לענין יבום כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר וכן כתב הטוש"ע סי' קנ"ו ס' ט' והרא"ש בתשובה (כלל פ"ב) חולק ע"ז וכן כ' הרשב"א דמותרת בלא חליצה ויבום ועיין בהה"מ שם דעכ"פ בלא דיימא מעלמא בודאי הרא"ש והרשב"א שוים להתיר ודברי הרמב"ם נאחזים בסבך ממ"ש פ"ח מתרומות דמתיר לאכול בתרומה אף דאיכא איסור תורה ועיין בטוש"ע סי' ד' ס' כ"ו מ"ש הח"מ והב"ש והנה אם אמרתי לבאר זאת תקצר הגליון וכבר האריכו בזה הראשונים והאחרונים וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות וכעת חדשות אני מגיד הנה בגוף החשש של רבינו כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר לכאורה יש לעיין דהרי אמרו במכות דף ה' אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכן קי"ל וא"כ גם בנ"ד אם היא חשודה בזנות למה נחזיק לאחר ג"כ שהיא רוצה לזנות וא"כ כל שלא דיימא מעלמא למה נחזיק שאחד חוץ מאלו דדיימא מהם זינו עמה אמנם בכתובות דף ל"ו ב' אמרו בשלמא התם שכיחי פריצים אבל הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזק ע"ש הרי דכל דשכיחי פריצים חיישינן שמא זינו הם עמה וא"כ גם כאן יש לחוש לפריצי דעלמא וביאור הדברים ע"ד מ"ש התוס' בשבועות דף מ"ג דאף דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינין היינו לומר שזה הפרטי גנב אבל לומר שאחד גנב הא איכא גנבי בעלמא ועש"ך בחו"מ סי' קל"ג וה"ה כאן שיש לחוש שזה זייף לא חיישינין אבל לחוש לפריצי דעלמא חיישינין וא"כ כאן יש לחוש לנכרי שבא עלי' ופסלה לכהונה ולא עוד דהרי רובא דעלמא עכו"ם ורוב מסייע שפסולה לכהונה דאף דיש לומר שמא היא אזלי' לגבי' והו"ל קבוע וכמע"מ דמי ועיין בית שמואל (סי' ד' ס"ק ל"ט) עכ"פ יש לחוש לפריצים ופסולה לכהונה וזה לפענ"ד טעמו של ר' יהושע בכתובות דף י"ג דאינה נאמנת ואמרו בירושלמי דזנות רצה אחר הפסולין והיינו משום דבאמת אף דהיא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו א"כ ממילא יש לתלות בפסולין להחשידן יותר מהכשירים וזה שאמרו הזנות רצה אחר הפסולין ובזה י"ל הא דכתב החלקת מחוקק (ס"ד ס"ק כ"ה) דיש לאשה חזקה דאשה בודקת ומזנה וע"ז כתבו בכתובות דף י"ד אמרו פ"א אשה בודקת ונשאת אבל אשה בודקת ומזנה בלשון בתמי'. והיינו דשם אזלינן אליבא דר' יהושע ולדידי' זנות רצה אחר הפסולין אבל לפי מה דק"ל כר"ג אמרינין אשה בודקת ומזנה בניחותא ולדברי הח"מ בודאי כל דהיא דיימא מעלמא והבועלים אמרו שממנם לא חיישינין לאחר והב"ח דמחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן חלק עליו הב"ש עי"ש אברא דלכאורה מפורש בש"ס כשיטת הרמב"ם במכות (דף כ"ג ע"ב) דאמרה ויאמר יהודה צדקה ממני מנא ידע דלמא כי היכי דאזל הוא לגבה אזיל נמי אינש אחרינא לגבה וע"כ דהי' ב"ק ודחה הגמרא דלמא מנו יומי וירחי ועכ"פ חזינן דחיישינן לאחר ג"כ אמנם לפענ"ד אין ראי' משם דשם דחשבה יהודה לזונה משום דכסתה פניה וא"כ שפיר מקשה על יהודה דחשבה לזונה וא"כ דיימא מעלמא יש לחוש שמא אחר בא עליה ג"כ אבל כל דלא דיימא מעלמא לא חיישינן והנה שאל אותי אחד מתלמודי מכתובות דף ט' דאמרו ל"צ באשת כהן ופירש"י דליכא אלא חד ספק שמא אינה תחתיו דאונס ל"ש בכהן ולשיטת הרמב"ם גם ספק תחתיו ליתא דאפילו אינה תחתיו שמא בא עלי' אחד שפוסלה לכהונה ואם כן גם בזה הצד שאינה תחתיו יש ספק שמא בא עליה אחד מהפסולין שפוסלה לכהונה והנראה בזה דהנה לענ"ד אף להרמב"ם דחייש שמא זינתה עם אחרים זה דוקא כשזינתה כעת ברצון חיישינן שמא כשם שנתרצית לזה נתרצית לזה וג"כ נתרצית לפסול לה אבל כל שהיה באונס נהי דלגבי כהן אף באונס אסורה אבל עכ"פ ספק אינו תחתיו ספק מעליא הוא דבזה לא חיישינן שמא זינתה עם אחר ג"כ וזה ברור כשמש. ומעתה נשוב לנ"ד לפענ"ד ל"מ להרא"ש והרשב"א כל דלא דיימא מעלמא והבועלים יהיו מודים שלא קרב אליה אחר פשיטא דהכהן בכהונתו והבנים כשרים ומה גם שיש עדים דאינה דיימא רק מהם אף שאינם מעידים בברור שידעו שנתעברה מהם אמנם אף לרמב"ם לענ"ד כאן יש ס"ס ספק שמא לא זנתה עם אחרים ואת"ל זנתה שמא זינתה עם הכשירים ויש כאן חזקה אשה בודקת ומזנה דקי"ל כר"ג ואף דאין הס"ס מתהפך דאם נאמר שמא זנתה עם הפסולים לכהונה שוב אין כאן עוד ספק שמא לא זינתה עם אחר כלל הלא כבר הורה הש"ך ביו"ד סי' ק"י דצריכין אנו לדון שמא לא היתה כלל הריעותא וכאן כשלא דיימא מעלמא שפיר יש להתחיל שמא לא זינתה עם אחרים כלל ושוב יש כאן ס"ס גמור ומהגם דגם להרמב"ם ושבש"ס גופא ביבמות ס"ט שתי לשונות וא"כ גם זה מצטרף לספק והוי שלשה ספיקות ובנ"ד די בזה. ובזה יש ליישב כל דברי הרמב"ם שלא יקשה עליהם דפ"ח דתרומות שפיר יש ס"ס גמור דשמא זנתה ג"כ מכהן ושפיר אוכלות בתרומה איברא דלפ"ז יקשה מאי פריך ביבמות ס"ט מילדה תאכל דלמא שאני התם דיש ס"ס אבל בארוס זה הכל פסולין אצלה שוב לא היה רק ספק אחד וחיישינן. אמנם נראה דשפיר פריך לרב דאמר הולד ממזר וע"כ דברור שזינתה מעלמא דאל"כ לא הי' רק שתוקי כדאמר שמואל וע"ז פריך שפיר דעכ"פ ספק הוי דהרי בילדה אנו מתירין מכח ס"ס וע"כ דזה הספק הוא ספק מעליא ויש להמתיק הדבר דבאמת הס"ס שכתבתי שמא לא זנתה מאחר ואת"ל שמא זינתה מאחר שמא לא נבעלה לפסול לאכול בתרומה רק לכהן כשר זה לא הוי ס"ס המתהפך שאם נתחיל שמא זינתה עם כהן כשר ואת"ל מפסול שוב ליכא עוד ספק להתיר אלא שכבר כתבתי ע"פ דברי הש"ך דיש להתחיל ספק שמא לא זינתה עם אחר כלל דהא לא דיימא מעלמא א"כ עכ"פ הו"ל ספק גמור שמא לא זנתה מאחר ולרב הו"ל ממזר ודאי ושפיר פריך ועכ"פ יש כאן ס"ס ועיין בדגול מרבבה סי' ו' ובב"ש ס"ק למ"ד שנשתמש ג"כ בס"ס ועיין בתשובותיו במהדורה תניינא (חלק אבן העזר סי' כ"ז וכ"ח והלאה) שנשתמש ג"כ בס"ס וגם מה שחשש שם שמא ענ"ב הנה מה שחקר בכהן שמעיד על השבוי' ועבר ונשאה אם תצא אם לא הדבר מבואר בתוספתא ובתוס' ביבמות סוף פרק ב' דבדיעבד לא תצא וא"כ כיון שכבר יש משפחה גדולה לא חיישינן לזה החשש שיש ס"ס וחזקת אשה בודקת ומזנה וכבר אמרו ריש האשה שנתארמלה דאינה רוצת לפסול לכהונה ובזה בודאי שייך חזקת בודקת ומזנה ע"כ מה שהחמיר הרב המנוח ז"ל ולא רצה להתיר ודאי יפה עשה בשעתו וראוי היה לקונסו אבל כל שכבר עבר ונשאה בדיעבד ודאי הבנים בחזקת כהונתם עומדים ולהאב גם כן יש להתיר כעת לברך את ישראל יען כי יש חשש לעז על בניו אם לא נתיר לו ובדיעבד לא מחמרינין.
הצעיר יוסף שאול הלוי נאטהנזאהן נ"י אבד"ק לבוב והגליל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |