שו"ת תשב"ץ/ד/ג/לא

שו"ת תשב"ץ ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להמשכיל הנבון כה"ר משה הכהן הכהן בקרי ישצ"ו.

שאלה לא: יודע לאדוני מאור עיני כי יש לי בת בוגרת קרובה לעשרים שנה וגם יש לי בן גדול ממנה וראוי לנשואין ואין לאל ידי להשיאם כי הכסף אזל מכלי לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתי ויש לי ס"ת ולא ידעתי אם אוכל למוכרו כדי להשיאם או לא וכאן יש אוסרים ויש מתירים למכור ורציתי לשמוע ממעכ"ת ומדברך לא אסור ימין ושמאל.

תשובה: כבר ידעת מה שאמרו במגלה (כ"ה ע"ב) בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בית הכנסת מכרו בית הכנסת לוקחין תיבה וכו' מכרו ספרים לוקחים תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו' והטעם משום דמעלין בקדש ואין מורידין. ולמדו (עי' רש"י שם כ"ו ע"א ד"ה אבל ובהג' הגרי"ב) דמעלין בקדש מדכתיב ויקם משה את המשכן שבצלאל עשאו ומשה שהיה גדול ממנו הקימו והא דאין מורידין למדו מקרא דאת מחתות החטאים האלה ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקדישום לפני ה' ויקדשו כיון שקדשו קדשו ע"כ. והנה ידוע שאין מעלה למעלה ממעלת התורה ולכן אין מוכרין ס"ת שהרי לא ימצאו לקנות בדמיו דבר מעולה המנו ואפי' למכור ישן לקנות בדמיו חדש היא בעיא דלא איפשיטא. ונקטינן לחומרא. ואפי' אין לו מה יאכל לא ימכור ס"ת דהכי תניא התם (שם כ"ז ע"א) יתר על כן ארש"בג אפי' אין לו מה יאכל ומכר ס"ת אינו רואה סימן ברכה לעולם. ולא התירו מכירת ס"ת זולתי לשני דברים בלבד דהיינו ללמוד תורה ולישא אשה דהכי איתא התם (שם) א"ר יוחנן משום ר' מאיר אין מוכרין ס"ת וכו' והטעם דמוכרין כדי ללמוד לפי שעל ידי הלימוד יבא לידי מעשה לקיים כמה מצות וטעם כדי לישא אשה משום לא תהו בראה לשבת יצרה. עוד טעם כולל לשניהם שאם לא יהיה האדם לומד התורה וכ"ש אם יעדר האדם מהבריאה תורה מה תהא עליה תהא מונחת בקרן זוית לכן הותר למכור ס"ת לצורך שני דברים אלו וז"ל הרמב"ם ז"ל פ' י' מה' ס"ת ואסור לאדם למכור ס"ת אפי' אין לו מה יאכל ואפי' היו לו ספרים רבים ואפי' ישן לקחת חדש לעולם אין מוכרין ס"ת אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או ישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור ע"כ. אמנם הרא"ש ז"ל בפסקיו ובנו ז"ל בטורים וברמזים כתבו שהיחיד יכול למכור ס"ת שלו. והריב"ש ז"ל בתשובה מחמיר כדעת הרמב"ם ז"ל וז"ל הריב"ש ששאלת אם יכולין למכור ס"ת לחזק בית הכנסת בדמיו מבואר הוא שאסור ואפי' אית ביה תיוהי ומה שאמרת דאף בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לא התיר הרא"ש ז"ל אלא בשל כפרים דע שאני חוכך להחמיר בס"ת אפי' בשל כפרי' ואפי' בשבעה טובי העיר במעמד דאנשי העיר דמה שאמרו בגמ' (שם כ"ו סע"א) לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למישתי ביה שכרא שפיר דמי. נ"ל דאבית הכנסת קאי וכדמשמע לישנא דלמישתי ביה שכרא דהיינו בבית הכנסת עצמו ודומיא דעובדא דבסמוך (שם ע"ב) דרבינא הוה ליה תלא דבי כנישתא בארעיה ובעי למזרעיה ואע"ג שהדמים גם הם בכלל למישתי בהו שיכרא דהיינו שיכולין למוכרו ולקנות בדמיו שכר לשתותו דלא עדיפי דמים מבית הכנסת עצמה מ"מ לישנא משמע דבבית הכנסת גופה מיירי וכ"ש לגירסת הרי"ף ז"ל דגריס אפי' למישתי ביה שכרא ולמשטח ביה פירי. אבל ס"ת כמו שאין ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להתנות להוריד הס"ת עצמו מקדושתו כך אין יכולים להתנות להוריד דמיו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכו' ועוד האריך בזה ובסוף דבריו כתב אבל מה שנראה לי להתיר הלכה למעשה למכור ס"ת שנמצא בו טעות וכו' כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והרי הוא כחומשים ושבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ימכרוהו וכו' עד או שימכרו אפי' ס"ת כשר להספקת התלמידים או להשיא יתומים בדמיו דהוי דומיא דללמוד תורה ולישא אשה עכ"ל. מכל מה שכתבנו נתברר שדין ס"ת של יחיד שנוי במחלוקת שלדעת הרא"ש ובנו ז"ל יוכל למוכרו ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל והריב"ש ז"ל שהולך בשיטתם אין היתר למוכרו לזולת השני דברים הנז':

ומכל מקום נלע"ד דכי האי גוונא דנדון דידך אפי' לדעת המחמירים מותר למכור לצורך דברים שכתבת שהרי אמרו בגמ' ללמוד תורה ולישא אשה סתם ויש במשמע ללמוד תורה כל למוד בין שלו בין של אחרי' וכן לישא אשה כל נישואין במשמע בין לנישואי עצמו בין כדי לישא אשה אדם אחר שאין לו במה לישא אם לא ימכור זה הס"ת שלו לתת לו דמיו ולישא בהם אשה ובודאי שאם יש גם לזה הנותן שום דבר למוכרו ולתת דמיו לזה לישא בהם אשה שלא יוכל למכור ס"ת וכמו שמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל אבל כשיהיה זה הרוצה ללמוד או לישא אשה עני ואין לו מה למכור וגם לזה שרוצה להטפל בו אין לו זולת הס"ת והוא רוצה לזכות במצות זה הלמוד או אלו הנישואין ודאי שיוכל למכור הס"ת ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל סתם ולא פירש פרט זה הריב"ש ז"ל פירשו שכת' שהוא מתיר הלכה למעשה שימכרו ס"ת להספקת התלמידים ולנישואי יתומים דהוי דומיא דמה שאמרו ללמוד תורה ולישא אשה הנה הוא ז"ל מבין מה שאמרו בגמ' ללמוד תורה ולישא אשה כולל בו כל למוד וכל נישואין בין של המוכר בעצמו בין לצורך לימוד ונישואי אחרי' ובודאי דאפי' לשיטת הרמב"ם ז"ל קאמר לה דאע"פי שאין זה מפורש בלשונו מ"מ זיל בתר טעמא כל שתהא מניעת המכירת ס"ת גורמת ביטול הלימוד או הנישואין מותר למוכרו. והדברים ק"ו לנדון ששאלת שהוא לצורך נישואי בנך ובתך ובפרט כי בעו"ה יתומים בחיי אביה' הם והגיעו לפרקן וחלפו חק ואין לאל ידם בשום אופן אחר ואיפשר שישארו בקרן זוית עד שילבין ראשם וחז"ל אמרו (פסחים קי"ג ע"א) בגרה בתך שחרר עבדך ויהבה ניהלה וכל כיוצא בזה מותר למכור של אחרים בשבילם של אביהם לא כל שכן וראיתי דהאידנא נהגו להקל בס"ת של יחיד למוכרו ולעשות בדמיו מה שירצה וכן הקהל מוכרין ס"ת לפדות שבויים ואולי שסמכו על הרא"ש ז"ל שמיקל אבל נדון דידן נלע"ד שמותר אתה למכור אליבא דכ"ע ולכן עשה והצלח למכור אותו ולהשיאן וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

ועל מה ששאלת אם הקטן עולה למנין שלשה או אינו עולה אלא למנין שבעה גם כאן אירע מעשה בקטן פחות מי"ג שנה שאירס לו אביו אשה והמנהג שהמארס אשה עולה לקרות בתורה יום שרוצה לקדש ואירע זה ביום שני ונשאלתי על זה ואמרתי שיעלה גם למנין שלשה והתחילו לגמגם אותם שדרכם לגמגם ואמרו קטן עולה למנין ז' שמענו למנין ג' לא שמענו אז אמרתי להם ומה נשתנה והלא שבת יום שנתחייב בשבעה הוא וקטן עולה למנין העולים של חובת היום כן בשני וחמישי שחובת היום בשלשה קטן עולה למנינא. ועוד שהרמב"ם ז"ל (פי"ב מה' תפלה הי"ז) כתב קטן היודע לקרות עולה ממנין הקרואים הוא עולה למנין בין שהם ז' או ג' וכן כתבו הגהות מיימוני בפירוש דקטן עולה למנין שלשה אח"כ מצאתי לא"ז הרשב"ץ ז"ל שכתב בתיקון החזנים שעשה וז"ל קטן עולה בין למנין ז' בין למנין ג' ואמרתי זה לאותם שגמגמו ועמדו ולא ענו עוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף