שו"ת תשב"ץ/ד/ג/יא

שו"ת תשב"ץ ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה יא: עוד שאלתם וז"ל כי מנהג כמה ארצות וגם בארץ הזאת ליכנס בספינה בע"ש ולפעמים ביום השבת והספינה הולכת ביו' השבת חוץ לתחום ולא ידענו טעם להיתר זה כי לפי דברי הרי"ף והרמב"ם ושאר מפרשים ז"ל נראה דאין להתיר זה. עוד ראינו גדולה מזאת כי גם כשבאה הספינה לנמל ביום השבת הם יורדים מהספינה לעיר ומהלכין בכל העיר והוקשו דברים אלו בעינינו ורצינו לדעת אם יש צד היתר לסמוך עליו דודאי לא נהגו כל אלו קהלות הקודש בהיתר זה בלי שום סמך. לכן לדברך אנו מיחלים אולי תשקיט מבוכתינו ולמעכ"ת החיים והשלום עכ"ל:

תשובה: מנהג זה נתפשט ברוב גלילות ישראל ובודאי לפי' הריא"ף והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם אין לזה צד היתר כלל והכי איתא בפ"ק דשבת (י"ט ע"א) ת"ר אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה פוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי ר' רשב"ג אומר אינו צריך ע"כ. ובטעם האיסור נחלקו המפרשי' לארבעה דעות יש סוברים שהטעם הוא גזרה שמא יעשה חבית של שייטים וזו היא דעת רבינו האי גאון ז"ל שכתב הרמב"ן ז"ל שכן ראה בתשובתו וכן דעת רבני הצרפתים ז"ל כמו שנז' בתוס'. הדעת השנית סוברים שהטעם הוא משום בטול עונג שבת דכל ג' ימים יש לו שינוי ווסת מנענוע הספינה ומתבטל מעונג שבת והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דעוסק במצוה פטרוהו ממצות עונג שבת וכדתנן (סוכה כ"ה ע"א) שלוחי מצוה פטורי' מן הסוכה וכו' ודומה לזה אמרו (שבת שם) אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות מג' ימי' קוד' לשבת דמשום טרחא ופחדא לא מיתהני להו אכילה ושתייה ואיכא ביטול עונג שבת אבל לאח' שלשה נחו מיגיעתם ומפחדם ומיתהני להו אכילה ושתייה וזו היא דעת הריא"ף ז"ל כמו שהאריך בזה בהל' וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ל מה' שבת ויראה שכן דעת הרא"ש ז"ל. הדעת השלישית היא דעת רבינו חננאל ז"ל שכתב להעמיד המנהג שלא אסרו אלא בספינה גוששת שאין במי' עשרה טפחים ומשום גזרת תחומין אבל אם יש במי' עשרה טפחים לא אסרו. הדעת הרביעית היא דעת הרז"ה ז"ל בס' המאור שכתב דבין בזו בין בההיא דאין צרין על עיירות של עכו"ם הטעם הוא משו' דכיון דהני מקומות סכנה הם וא"א שלא יבאו בהם לידי חילול שבת דהא אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש הילכך תוך ג' ימים אסור דקמי שבתא מיקרו כדאי' בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ז ע"א) וכשמפליגין בספינה או צרין על העיירות בתוך אלו השלשה ימים דשייכי לשבת הבאה הו"ל כעושה על דעת לדחות השבת. אבל קודם ג' ימים שלפני השבת הם נטפלין לשבת שעבדה ובתר שבתא מיקרו ולכך המתחיל בהם לא הוי כמתנה לחלל שבת:

והנה לשני הפירושי' הראשוני' א"א לקיים המנהג אם לדעת הראשון דגזרה משום שמא יקח חבית של שייטין אפי' בתוך התחום אסרו במ"ש התוס' ז"ל אין מפליגין אפי' תוך התחום אסור משום שט שההולך בספינה דומה לשט כדמוכח בפ' תולין (שבת קל"ט ע"ב) גבי ההוא צורבא מרבנן דאמ' למינם קא בעינא ואזל במברא לאידך גיסא ושמר פירי משמע דתוך התחום הוה ואפ"ה בלא הערמה אסור ע"כ. ולדעת השני שהוא משום ביטול עונג שבת שכל ג' ימים הראשוני' יחוגו וינועו כשיכור מפני שינוי ווסת אסור בכל ענין להפליג אלא פחות מג' ימים אע"פ שהספינה של עכו"ם ומלחיה עכו"ם וכל העושה בה ע"י עכו"ם והישראלי' שבה מעטים וכל הנעשה בה אינה בשביל' אפ"ה אסור משום ביטול עונג שבת. ולדעת השלישי דלא אסרו אלא בספינה גוששת ומשום איסור תחומין נגעו בה איפשר לקיי' המנהג שהרי כל הפלגות אלו המקומות לים הם מפליגין ויש בגובה המים כמה מאות טפחי' ואין בזה משום איסור תחומין. אלא שדעת זאת דחו אותה הריא"ף והרא"ש ז"ל דא"כ אפי' מיום ראשון אסור ועוד היה לחז"ל לפ' ולומר אין מפליגין בספינה קטנה והאריכו בקושיות לבטל פי' זה דלא איירי אלא בספינה גדולה ולאו משום איסור תחומין הוא דספינה גדולה אינה מפלגת אלא במי' עמוקים ואין תחומין למעלה מעשרה ואע"ג דהיא בעיא דלא איפשיטא כדאי' בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מ"ג ע"א) כיון דאיסור תחומין דרבנן נקטינן לקולא ואפי' להרמב"ם ז"ל (פכ"ז מה' שבת ה"א) דסבר דתחומין דג' פרסאות דאורייתא. כבר ביאר בתשובתו לאנשי בגדאד דאין זה אלא ביבשה אבל בימים ונהרות אין בהם שום איסור תחומין דאורייתא ולכך התיר להפליג בחדקל ופרת ונילוס שלא אסרו אלא בימי' מלוחי' הגורמים קיא ושינוי ווסת והעיד שהרבה גאוני' הלכו בנהר אשכליי"א עד הים שיש ביניהם שמונים מיל ומכללם רבינו משה גאון והר"י ן' גיאת והריא"ף והר"י ן' מגא"ש זכר כולם לברכה. והנה כיון שנדחה פי' זה מעיקרו גם התולדה שהיתה יוצאת ממנו לקיים מנהג היתר בטלה מאליה:

אבל לפי' הרביעי שהוא פי' הרז"ה שהטעם הוא משום דתוך ג' ימים קודם שבת הו"ל כמתנה לחלל השבת אבל קודם ג' ימים לא שייכי לשבת הבאה ולא הוי כמתנה לחלל שבת ולכן מותר להפליג אפי' לדבר הרשות אע"פ שהספינה של ישראל דמלחי' ישראל ואם יצטרכו בשבת אפי' למלאכה דאורייתא מותרים לעשותה כיון שברשות יצאו דעדיין לא חל עליהם לחוש לשבת הבאה לכן אם יצטרכו בשבת לעשות מלאכה עושין משום פיקוח נפש וכן נמי להפליג במדברות אם לא רצו בני השיירה לשבות מותר להלך עמהם אפי' שיעור כמה תחומין ואם אינו יכול להלך ברגליו מותר לרכוב כל שהוא צריך להציל נפשו משום שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ואפי' בדבר איסורא דאורייתא וכל זה לא התירו אלא למפרש בים ויוצא לשיירה קודם ג' ימים משום דהוא יוצא ברשות אבל תוך ג' ימים דמיקרי קמי שבתא אפי' הספינה עכו"ם ומלחיה עכו"ם אסור משום דאדעתא דישראל השוכרים אותה קא עבדי והישראל נהנה מאותה מלאכה שעושה העכו"ם בשבילו בשבת ולכן קתני ברייתא זו סתם אין מפליגין וכו' דבכל ענין אסור בין אם ישראלים הם העושים מלאכה בין אם הם עכו"ם כיון שעושי' אותה בשביל ישראל והוא נהנה ממנה בשעתה. ולענין סוף הברייתא דקתני אבל לדבר מצוה מותר ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת רשב"ג אומר א"צ. הנה הרמב"ם ז"ל (בה' שבת פכ"ד ה"ו ופ"ל הי"ג) פסק כרבי דצריך לפסוק ולהתנות ע"מ לשבות ואז אף אם לא שבת מותר ולזה הסכים א"ז הרשב"ץ ז"ל דכל כה"ג מינקט לחומרא עדיף אבל הריא"ף ז"ל פ' הניזקין ובעל העיטור ז"ל באות קיום והרמב"ן ז"ל פ' המקבל והרשב"א והרא"ש והר"י בעל הטורי' זצ"ל כולם פסקו כרשב"ג ע"פ הכלל המסור בידינו ואע"ג דקי"ל (עירובין מ"ו ע"ב) הלכה כרבי מחבירו דווקא מחבירו ולא מרשב"ג שהוא אביו ורבו ולזה הסכים הריב"ש ז"ל. ונראה דאם יכול להתנות צריך להתנות לחוש לדברי הרמב"ם לכתחלה אבל אם אינו יכול להתנות כגון בשיירא או ספינה גדולה שא"א להתנות והמזכיר תנאי יהיה ללעג וקלס בפי העכו"ם וגורם להם לחרף ולגדף אז הולך עמהם לכתחלה בלא תנאי דכדאי הם כל הנך רבוותא לסמוך עליהם. הנה נתבאר כי לשיטה זו של הרז"ה ז"ל שהטעם הוא משום דאתי לידי חילול שבת כיון דמקומות סכנה לכן קודם ג' ימים דלא מתייחסי לשבת הבאה מותר אע"פ שא"א שלא לבא לידי חילול שבת ואפי' לאיסורא דאורייתא כיון דיוצא ברשות הוא אבל תוך ג' ימים המתייחסים לשבת הבאה אסור לצאת כיון שבמקומות אלו א"א שלא לחלל שבת או לפחות יהנה ממלאכה הנעשית בשבת בשבילו וא"כ ה"ל כמתכוין לחלל שבת ולשיט' זו הסכימו הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל וא"ז הרשב"ץ ז"ל: ואע"ג דלא נתבאר בדברי בה"מ אלא היתר דקודם ג' ימים אבל תוך ג' ימים לא התיר בשום צד וכ"ש ביום השבת עצמו מ"מ מטעמו של בעל המאור למד הרמב"ן ז"ל להתיר וכתב וז"ל כשאסרו להפליג בספינה תוך ג' ימים לא אסרו אלא כשהישראל שוכר את הספינה דאז כל מלאכה הנעשית בה היא בשבילו אבל כשאין ישראל שוכר את הספינה ורוב הספינה עכו"ם והישראלים הם מיעוט מפליגין בה דכיון דרובה עכו"ם כל הנעשה בשביל העכו"ם הוא וכדאמרינן פ' כל כתבי (שבת קכ"ב ע"א) מסבה שרובה עכו"ם והדליק עכו"ם את הנר בשבת מותר לישראלים שעמהם להשתמש לאורו דעכו"ם אדעתא דרובא קא עביד ע"כ. והר"ן ז"ל הסכים להיתר זה וכן הסכימו הריב"ש ז"ל והרשב"ץ ז"ל וכ"ש לפמ"ש בעל הטורים ז"ל (בסי' רמ"ח) בשם ר"ת ז"ל שכל הליכה לסחורה או לראות חבירו וכיו"ב כולה לדבר מצוה איקרו ולא מיקרי דבר הרשות אלא ההולך לטייל. והרשב"ץ ז"ל הביא ראיה לזה מדאמרינן פ' אלו מגלחין (מועד קטן י"ג ע"ב) דהבא ממדה"י במועד מותר לגלח אע"פ שהליכתו היתה בשביל מזונותיו משום דהוי כהולך לדבר מצוה ע"כ ובודאי דאין לך בזמן הזה מי שהולך לטייל כי עלו על צוארנו העולים והמסי' והארנוניות ובפרט שכל הדרכים בחזקת סכנה כי רבו השוללים והבוזזים בין בספינות שבים בין בשיירות שביבשה ואין אדם מסכן עצמו ללכת אלא מדוחק גדול ולא לטייל. ולפי סברא זו אין להתיר אלא לצאת בע"ש אבל ביום השבת אסור להפליג אפי' לדבר מצוה דלמה תדחה מצות שבת מפני אותה מצוה אבל לטעמיה דהרז"ה ז"ל כפי מה שלמר הרמב"ן ז"ל לפי שיטתו לענין להפליג בספינ' שרובה עכו"ם מותר אפי' בשבת שהרי הישראל אינו עושה שום מלאכה וגם העכו"ם אינם עושים בשבילו אלא אדעתא דרובה קא עבדי. וכתב הד"ן ז"ל לפיכך נוהגים עכשיו להכנס לספינה ע"ש ומסדרי' שולחן ומדליקי' את הנרות לקנות שם שביתה ואח"כ חוזרים ונכנסים בה בשבת והטעם למה שעושין כן מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום ויהא אסור לזוז בתוכה מד"א שלו לפי שלא שבת באויר מחיצות מבע"י. ואע"ג דקי"ל הלכה כר"ג (עירובין מ"א ע"ב) בדיר וסהר [ואע"ג] דלא שבת באויר מחיצות ה"מ בנתנוהו עכו"ם שם דהוי אנוס. אבל לדעת לא עשאום כד' אמות. אבל כשנכנס לתוכה בע"ש נעשה כמי שעירב ברגליו ואמר כאן תהא שביתתי וכיון דקונה שם שביתה ה"ל שובת מבע"י באויר מחיצות ומהלך את כלה דכד' אמות היא אצלו עכ"ל. ואע"פ שיש הרבה שאומרים שאין דבר זה מועיל כדאי הוא הר"ן ז"ל לסמוך עליו אפי' בגדול' מזו ובפרט בדבר שכבר נהגו בו וכ"ש שיש אומרים שא"צ לזה. ודעת רשב"ם ז"ל שבקידוש שעושה הותר להלך את כולה והרא"ש ז"ל מתיר להלך את כולה אפי' בלא קידוש והעול' נהגו לקדש ומ"מ אם נדחק ולא יכול לקדש כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו. הנה נתבאר שמפליגין מיבשה לים ומן הישוב למדבר לדבר הרשות ג' ימים קודם השבת ולדבר מצוה אפי' בע"ש וזה בספינה של ישראל או מלחיה ישראל או רוב ההולכים בה ישראל אבל בספינה שרובה עכו"ם נכנסים בה אפי' יום השבת וכדי שיוכל להלך את כולה עולה לה מע"ש ומקדש שם וקונה שביתה ויורד ולמחר אם הוצרך לעלות עולה ומהלך את כולה. ואם כשעלה בע"ש נדחק ולא יוכל לקדש די בקניית שביתה אפי' בלא קידוש ומנהגם של ישראל תורה ובהיתר הם עושים ע"פ רבנים אשר ניקבו בשמות. ודורשי רשומות. נאום אחיכם הפורש עליכם סוכת שלומות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף