שו"ת תשב"ץ/ד/א/לז

שו"ת תשב"ץ ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה לז: מוסתגאנים. הקהל הטהו' והקדוש אחים וריעי' קהל מוסתגאנים ישצ"ו ובראשם הנבון ה"ר אהרן אלזוק יצ"ו וה"ר מאיר בן דיני יצ"ו וכל העדה כלם קדושים. לעבודתו ית' נגשים חלוצים חושים. ה' עליהם יחיו וכו':

הנה נא אודיעכם כי באה אלי שאלתכם בענין אשה פלו' שהיתה אלמנה מאישה פרג בן בדו"ך נ"ע שגבתה קודם נישואיה עם אישה האחרון קצת מכתובתה ונשאר לה קצת מכתוב' על בניה ובשעה שרצתה לגבות כתובתה אמרו לה האפוטרופסים שתשבע שבועת האלמנה קודם הגיבוי והיא אמרה להם שלא ישלימו לה מה שנשאר לה מגיבוי כתובתה עד שתשבע שבועת האלמנה כפי מה שיחייב הדין וכן היה שהגבו לה קצת מכתובתה והתשלום עד אחר השבועה וביני ביני הלכה היא ונשאת לאישה זה שהיא עמו והכניסה לו בנדונייתה מה שגבתה ומה שנשאר לה על בניה מסך כתובתה. ועתה באה היא ובעלה זה האחרון לתבוע את הנשא' לה מכתובתה והאפוטרופסים ענו אותה דבר שלא יגבו לה כלום מהנשאר לה עד שתשבע שבועת האלמנה והבעל האחרון צעק ואמר לא תשבע אשתו ורצה שאשתו תטול מה שנשאר לה מכתובת' בלא שבועה יען כי היא אשת איש ואין הדין שישביעוה כפי מה שעלה הוא על דעתו:

תשובה: אמת הוא כי רב האיי ז"ל כתב שאשת איש אין משביעין אותה אלא כותבין לתובעה כי היא נתחייבה לו שבועה ואם תתאלמן או תתגרש תשבע. אך הרא"ש ורבים מהפוסקי' ז"ל כולם הסכימו שאשת איש שנתחייבה שבועה שמשביעין אותה כי השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וכן פסק גדול האחרוני' מהר"י קארו ז"ל:

ואחרי הדברים האלה אני מוסיף ואומר לכם כי לא נפל המחלוקת בין הני גברי ארייותא אלא בענין כשהאשה היא נתבעת מאחרים ורוצים ממנה ממון דלדעת רבינו האי ז"ל מאחר שאינה פורעת לתובעה ממון מצד שהיא אשת איש שכל הנמצא אתה הוא שלו לכן אין מזמינין אותה לב"ד ואין תובעין אות' לא לממון ולא לשבועה. ולדעת הרא"ש ז"ל ומאן דעמיה זצ"ל שהגם שהיא אשת איש ואינה משלמת על כל זה מזמינין אותה לבית דין ומשביעין אותה כדי שמחמת השבועה אולי תודה שממון התובע הוא מצוי בידה או נתנה אותו לשום אדם אם לבעלה אם לזולתו ואז יטול אותו תובע אותו ממון שהוא מצוי ואם לאו ר"ל שאינו מצוי כשתודה מחמת השבועה כותבין לנתבע שטר על פי הודאתה ויהיה ביד התובע עד שתתאלמן או תתגרש ותקבל כתובתה ותפרע לבעל דינה זהו טעם הרא"ש ומאן דעמיה ונכון ויציב הוא זצ"ל:

ואולם לענין נדון דידן שהאשה הזאת היא תובעת להוציא ממון מיד היתומים לגבות מה שנשאר לה מכתובת' כולי עלמא יודו בזה ויאמרו שאינה גובה כלום מנכסי יתומים אלא בשבועה כדין האלמנה שאינה גובה כתובתה אלא בשבועה ואם לא רצתה לישבע אינה מוציאה מידם כלום וכי מפני שהיא אשת איש תטול ממון אחרים בטענתה בלא שבועה אין זאת שורת הדין ולכן אין לפורעה כלום אלא בשבועה ואם לא תשבע אין לה כלום והדברים מבוררים וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פט"ז מה"א הי"ב) וז"ל מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשים מכתובתה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע ואם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנישואין ונוטלת כל זמן שתרצה עכ"ל ז"ל:

וכפי זה אני אומר שהב"ד ואפוטרופסי היתומים שפרעו לה בתחלה מה שפרעו ואיחרו השבועה שהסכילו לעשות כי מי זה אמר להם לפרוע קצת ואח"כ תשבע כשתבוא לגבות מה שנשאר לה שמא ואולי תמות היא או הם או תתבלבל השעה ולא תבוא לידי שבועה על מה שגבתה אין זאת מהם כי אם חסרון דעת וסכלות והוללות. א ואי אמינא יקוב הדין את ההר הב"ד אשר הגבו לה מה שהגבו לה טועין הם בדבר משנה וחייבין הם לשלם מביתם כמו שמבואר הדין בענין דיין שטעה בדבר משנה וכו' ואנן קי"ל דלאו דוקא בדבר משנה אלא אפילו טעה בדין שהוא פשוט בדברי הפוסקים ואין בו רצוא ושוב הו"ל כטועה בדבר משנה. וכ"ש בנ"ד דאית ביה תרווייהו דבר משנה כדתנן (כתובו' פ"ז ע"א) אין נפרעין מנכסי יתומי' אלא בשבוע' וד' הפוסקי' ז"ל כלם מודים בדין זה שהאלמנה אינה גובה אלא בשבועה. וע"כ אני אומר לכם אכסוהו שערי לדיין זה שהגבה לה קצת מכתובתה על סמך שתשבע לבסוף ולא חשב דרכו לומר שמא גבתה או מחלה או אתפסה צררי ולבסוף לא תשבע והיה לה לשלל מה שגבתה אם מעט ואם הרבה:

ב

ובכן אני מוסיף לומר שהאשה הזאת דלא מיבעי' שהנשא' לה מכתובתה שלא תגבנו אלא בשבועה אלא אפילו הגבוי בידה בשכבר לא מחזקינן ליה בידה אלא בשבועה ואם לא תרצה להשבע צריכה היא להחזיר מידה מה שגבתה וכ"ש וק"ו שאם יש עדים וראיה ברורה שהאשה הנזכר' כשנתנו לה בתחילה האפוטרופוס והב"ד התנו עליה שצריכה היא לישבע והיא גם היא קבלה עליה שתשבע על כל כתובתה ותגבה את הנשאר לה אני אומר כי מה שגבתה אינו אצלה כי אם בתורת פקדון והלואה וע"כ עתה שאינה רוצה לישבע שהיא צריכה להחזיר ליתומים מה שנטל' ואינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי כי לא נטלתם בתחלה כי אם על סמך השבועה ואם לא תשבע תחזיר ליתומי' מה שנטלה כל זמן שימצא לה ממה להחזיר או תשבע ותטול מה שנשא' לה וזה דבר מבואר ומבורר ואתם שלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף