שו"ת תשב"ץ/ג/רכא

שו"ת תשב"ץ ‏ ג רכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תלמסאן עוד על הענין הנז' בסי' רי"ט

ענין רכא:

אמת הוא שהמתנ' שעשה לך היורש מכל נכסיו שירש מאביו שהיא בטלה אע"פ שהוא גדול בשנים ובסימנים כיון שהוא פחו' מבין עשרים וכ"כ הראב"ד ז"ל דהא דאמרי' בפחו' מבן עשרים מתנתו מתנה דוקא בשלא ניכר בו סימן שטות. זה לשון הרב ז"ל. ואין לך הכרת סימני שטו' יותר ממי שנותן כל נכסיו ויצטרך לחזור על הפתחים וכבר אמרו בפ' א' מחגיגה (ד' ע"א) איזהו שוטה המאבד כל מה שנותנין לו. וכההוא דזבין נכסיה אמר רב נחמן לא עשה ולא כלום. אמרי' בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ה ע"ב) דמשום שטותא יתירתא דחזא ביה. אמר לא עשה ולא כלום משום דהוה משחרר עבדיה ובטל המכיר' לא השחרור כמו שכתבת דח"ו שיבטל השחרור שהרי יצא עליו שם בן חורין. וזה אף ע"פ שיש בו קלות הדעת לאבד הנכסים ומפני זה בטל מעשיו אבל אינו שוטה גמור שלא יהיו קדושיו קדושין וגטו גט. וכיון דגטו גט שחרורו שחרור שהרי הושוו לגיטי נשים שחרורי עבדים אבל בטול מעשיו בנכסי אביו הוא מפני קלו' דעתו יאבד נכסי אביו וב"ד חייבין לשמרם מפני השבת אבדה וכמו שרב נחמן בטל מעשיו במקרקעי אפילו סבירא ליה תוך זמן כלאחר זמן כדאיתא התם בגמרא (שם) ה"ה דבמטלטלי מבטלין זביניה אי חזינן ביה שטותא יתירתא דהא תוך זמן במטלטלי הוו כלפני זמן במקרקעי למאן דאית ליה דהוו כלאחר זמן ואם מפני שטותא יתירתא בטל מעשיו במקרקעי תוך זמן אפילו מאן דאית ליה דהוא כלאחר זמן ה"ה במטלטלי תוך זמן שאין מעשיו כלום לא כזביני ולא כמתנה דלמאן דאמר תוך זמן כלאחר זמן מטלטלי ומקרקעי שוים הם בזביני ובמתנה. וגם ממה שבטלו ממכרו משום טעמא דקים להו לרבנן דינוקא מקרבא דעתי' לגבי זוזי. ואי אמרת זביניה זביני מזבן להו לכלהו נכסי. מההוא טעמא גופיה. אפילו בלא טעמא דשטותא יתירתא מבטלינן מתנתו אם נתן כל נכסיו שאם מפני חשש שמא ימכור כל נכסיו אנו מבטלין ממכרו במקצת. כ"ש שאם נתן כל נכסיו ולא שייר כלום מעשיו בטלים ואם קיימו מתנתו במקצת משום טעמא דאי לאו הנאה דהוה ליה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה. ומשום טעמא דלעבדו ליה מליה אמור רבנן תהוי מתנתו מתנה. כשנותן כל נכסיו המרובים ולא שייר כלום לא קיימו חכמים ז"ל מעשיו שלא נשאר לו כלום דלעבדו ליה מליה וחשבינן בהא תוך זמן כלפני זמן אפילו במתנה אפילו במטלטלין שאיזו הנאה הגיעה לו ממקבל המתנ' שתהי' כנגד אלו הנכסים המרובים ואלו עשה לך הרשאה לתבוע נכסיו מיד האפטרופוס היו דברי דעת. וענין הצדאק אמת הוא שהוא מזוייף ואותו מקום מפורסם הוא אצל הקהל כי הערכאו' עושים שטרו' מזוייפים בשוחד וכבר נשאלתי מזה מהם פעמים רבות ואין ספק בדבר. ודין הצדאק אפילו היכא דליכא למיחש לזיופא. אמת הוא שאין לו אלא רק תוספ' אע"ג שנהגו לגבותו מחיים משום דתנאי שבממון קיים. וכן אם התנ' עמהם שתגבה תוספ' מחיים. גם כן תנאי שבממון הוא וקיים. ומ"מ אין לו אלא דין תוספ' שהרי משלו הוא מוסיף לה על נדוניתא וכבר שנינו (כתובו' נ"ד ע"ב) אם רצה להוסיף לה מאה מנה מוסיף ואם בתקנתם תנן שלא תגבה תוספ'. והתקנ' הית' שלא תגבה אלא מה שהביא' לו. הצד א' בכלל התקנ' הוא. ומה שכתבת שלא תתבע אותו עד בא חליפת' אינו יודע שרש לאלו הדברים אם יש לה זכות בו למה לא תתבענו בחייה. ומה שהודה הבן שאביו צוהו שיתן תוספ' לאמו והורית כי הודאתו אינם כלום לחוב לאחיו אם הבן רוצה לתת מחלקו התוספ' כלה או חציו מותר אפילו בלא צווי אביו ומה הי' צריך בזה לומר שאביו צוהו לפני מותו יתן ויחזור ויתן משלו. צוה או לא צוה אבל נרא' שאלו הדברים למדוהו בני אדם שאינן יודעים בין ימינם לשמאלם ואם מצות אביו הית' למה לא צוה כן לעדי צואתו וצוה כן לקטן שצוה עליו אפטרופוס. ומכל זה נרא' שהבן הוא סכל וטענתא אגמרנא עורכי הדיינין על כן אמרתי לך שהוא בעצמו יחזור לחזור בהודאתו ולומר כך למדוני לומר ולא צוה אבי לומר כן. וכיון שהוא לא קבל על עצמו לתת אלא מפני מצות אביו יכול לומר לא צוני ולא אתן כלום כי אין עלי חיוב המצו' ולא שעבוד עצמי ואפילו אמת הוא שאביו אמר לו כן לא נאמר על זה דברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמו. כיון שלא אמר כן לעדי צואתו. ויאמר לקטן הצריך לאפטרופוס ואינו מתחייב מפני צואת אביו ולא מפני הודאתו כיון שלא קבל עליו לתת לאמו ויכול לחזר בו אם ירצה ואין ב"ד מחייבין אותו אם יחזור בו והדבר נודע ומפורסם מהעומדים שם בחליו שלא זזו משם אפילו שעה אחת עד מותו ושמענו דבריהם במקומנו שמעולם לא צוה אביו כן. ולפי זה אמרתי לך שתתרחק מן הכיעור שלא יאמרו שאתה מלמדו טענו' כאלה. ודברים מכוערים הם אלו ויסייע לזה המתנה שעשה לך. ומה שאמרת שלא בטלו חכמים מתנת מי שכותב נכסיו אלא לאשתו והנזכרים בגמרא כן הוא האמת ולא הוצרכו להוציא מזה הכלל פחות מבן עשרים בנכסי אביו שהדבר נודע שאין הבן שלם לשמור נכסים שנפלו לו בירושה עד שיהיו לו עשרים שנה ולא הוצרכו להזכיר בגמרא אלא אותם שהם בדעתם שלמה שנתנו בנכסי עצמן:

ומה שעלה בזה הוא שהמתנה בטלה והודאת התוספ' הוא בעצמו יכול לחזור בו ויכול לתבוע ממך נכסיו כלם אם ימסרם לך האפטרופוס ואם מפני הודאתו נתת לאמו התוספ' יכול להוציאם מנכסיך שמענה ועתה דע לך:

וענין האפטרופוס אם הוא מפסיד הנכסים או מצליחם ואם מוציאים ממנו חלק הבן שהגדיל ואם כתבו הנכסים בשטר שמוש ב"ד ואם ישבע בטענו' ברי או יקבל חרם סתם בטענת ספק. כבר כתבת כי יש שם בתי דינין גדול וקטן עליהם המצוה לגמור וקולר תלוי בצוארם איני נכנס בכל זה ולא כתבתי לך אלא על פי הדברים שכתבת לי ופטור אני מענשם אם לא הי' נשאל מהבית דין עצמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף