שו"ת תשב"ץ/ג/קעח

שו"ת תשב"ץ ‏ ג קעח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קעח:

תוואת. קטנה בת יששכר מתוואת נשבית ביד עכו"ם והביאוה לטונס וקנאה יהודי אחד והעידו שהעליל בה ומצאה בתולה. ואח"כ בא אדם א' שמו כליפא והוציא' משם להוליכה לאבי' ונשאה בבונ"א וכ' לה כתוב' ככתובו' הבתולו' במאתים ועברה בקסנטינא ושם כתבו אגרת גדול' דרך פסק דין בהתנצלו' איך הניחוה עם האיש הזה ולמדו עליו זכות וכי יששכר אביה חייב לפרעו. ולפי שהוזקקתי לקיים החתימו' הוצרכתי להאריך בענין הדין ובדקתי אותה ע"י נשים נאמנות והיו לה שתי שערות וזהו שכתבתי. לפי שנדרשתי לקיים דבר החתימות אני צריך להודיע מה שיראה לי בענין זה לפי הדין ובאמת הקהל הנכבד קהל קסנטינא השתדלו יפה בענין זאת הבת ואין לפקפק במה שעשו ומה שעשו ומה שהעידו בלימוד זכות על האיש כליפ' שנשאה וכי יששכר חייב לפרעו עדותן מקובלת ומאושרת וקיימת. זולתי בדבר אחד שהניחו מגומגם שהתחילו לכתבו ולא פרשוהו יפה אם נבעלה ע"י שבאי או ע"י ישראל שאם בא עליה שבאי בודאי אסורה היא לכהונה אם תצא מתחת ידי זה כליפא באלמנות שלא בגירושין ואם בודאי בא עליה ישראל כשר אין לנו לחוש לה לכלום ונשאר הדבר שקול. אם היא נאמנת מכאן ולהבא לומר לכשר נבעלתי ומתוך הדברי' הי' נראה כי לישראל נבעלה כי אמרו שנודע להם כי בקהל טונס נשרו בתוליה. וא"כ אין לחוש לה לכהונה כי נאמנת היא לומר נשביתי וטהור' אני ואפי' יש עדי' שנשבי' נאמנת היא לומר יש לי עדי' שלא נטמאתי ובענין פסק דינ' שזאת לפי שהיא נערה או קטנה לפי דבריהם קדושיה ונשואי' תלויי' אם ירצה האב לבטלם או לקיימם אם לא תצא מנערו' לבגרו' קודם הגיעם לתאוות אשר שם אבי' יפה אמרו. אבל כתבו דקדוק אחד נרא' שנפל בידם בטעות. וזה שהם אמרו בפסק דינם שאם ירצה האב תהי' נשוא' לדברי כל חולק שאם בקידושין לבדה יש חולק שאפי' נתרצה האב אחר ששמע אינה מקודשת דוקא בשאין שם נשואין אבל אם יש שם נשואין יודה זה שאם נתרצה האב תהא נשואה. וזה אין לו שורש ולא טעם דדא ודא חדא והיא שזה החולק הוא הרי"ף שסובר שצריך שיתרצה האב קודם הקדושין. אבל אם לא נתרצה עד אחר קדושין אינה מקודשת כלל. ורש"י ז"ל לא פי' כן ולדעת הרי"ף ז"ל אין לחלק בין נתקדשה בלבד או נתקדשה ונשאת קודם ששמע האב. שכיון שהוא רוצה שיתרצה האב קודם קדושין ואם נתרצה לאחר קדושין אינה מקודשת שמעש' הקדושין בשעתן הי' בטל כיון שלא נתרצה האב. וא"כ מה הועילו הנשואין בזה כיון שלא היתה שמיע' לאב בנתים והם טעו בזה שלא נאמרו דברים אלו אלא אם נתקדשה שלא לדעת האב ושמע האב ושתק שאינה מקודשת שאם נשאת אח"כ אע"פ ששתק היא מקודשת שהשתיק' הראשונ' אנו אומרי' מחמת כעס הוא שותק אבל שישתוק כל כך שתנשא שלא מדעתו אלמלא שנתרצה בקדושי' לא שתק. ואף בזה אין דעתו ז"ל ברור בכך. וכדי שלא יחשבו שאני מודה להם בכך הוצרכתי לכתוב זה:

ואחרי הדברים והאמת האלה וידוע הוא כי קודם שיגיעו לתאוות שהוא מקום אביה יעברו יותר משש' חדשים אשר בין נערות לבגרות כי גם הסימנים שנבדק' בהם הם קרובים לסימני בגרות. ולא היום נולדו בה. א"כ בהגיעם שם היא כאשת איש גמור' ואין רצון האב ועכובו מעלה ומוריד בזה. כי אם הית' בנערות' והיא ברשות אביה לדברי האומר שאם נתרצה האב היא מקודשת למפרע אם נתקדש' שלא בפניו היינו צריכים לשמוע מפי האב שנתרצ' ומסתמא לא הוו קדושין אפי' שתק והיתה יכולה היא לחזור בה ולדברי האומר שאפי' נתרצ' האב לאחר שמיעה אינה מקודשת אלא א"כ נתרצ' קודם שנתקדש' אפי' נשאת אינה מקודשת כיון שלא הית' לו שמיע' ושתיק' אחר קדושין ושתיק' בשעת נשואין. כי מפני שנשא' אחר שקדשה קודם שמיעת האב לא חיילי קדושין שהיו שלא מדעתו וגם אם נתקדש' בפניו שלא מדעתו ואח"כ נשאת שלא מדעתו ושתק הוא מחלוקת בגמרא (קידושין מ"ה ע"ב) אם נשאת לכהן אם תאכל בתרומ' או לאו. ויש פוסקים שאינ' אוכלת אע"פ שידע האב בקדושיה קודם נשואיה כל שכן שאם לא הית' לו ידיעה בין קדושין לנשואין דלא חיילי נשואין כלל. ואפי' נתרצה לפי דברי זה. ומ"מ כיון שיצא' מרשותו והיא בוגרת אע"פ שבשעה שנתקדש' הית' קטנה היא אשת איש גמור' דכי גדלה גדלי קדושין בהדה על כן בדיק' זו שנבדק' אצלינו סלקנו ממנה כל אלו החששות. ונשארה חששא אחרת ואין בידינו לסלקה והיא אם קבל אביה קדושין קודם הגיעה לשם. ואם קבלה בעודה קטנה או אפי' בעוד' נערה ודאי והוא שהעידו העדים כי בשעת קבלת קידושין לא הית' בת י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד שאפי' היו לה סימנין תוך זמן זה עדיין היא ברשות אביה ולא ברשות עצמה הוי דינא הכי שהיא מקודש' ודאי לאותו איש ואסור' לזה שנשא' במזרח מקומנו זה והיא מותרת למקדש שקבל אביה קדושיה ממנו אע"פ שנבעל' ולא נאסרה לראשון מפני טומא' לפי שזאת בהתר נשאת לזה שלא היה לחוש שאביה יקבל קדושיה עליה. שאין אדם עשוי לקלקל את בתו ובחזקת פנויה הית' כשנשאת וכ"כ בתוספות. וכן הסכים עמהם הרמב"ן ז"ל והסכים עמו הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל דלא חיישי' שמא קדשה אביה ומעשים בכל יום שקטנות שאביהם במדינת הים הם נשואות שלא מדעת אביהם אע"פ שיש מי שאומר שאע"פ שאין חוששין שמא קדש אנו חוששין שמא יקדש כמו שלענין מית' אע"פ שאין חוששין שמא מת אנו חוששין שמא ימות. כבר הסכימו האחרונים ז"ל דלא דמו וחלקו ביניהם. א"כ כיון שזאת נשאת בהיתר אם אביה בבגדו בה משל למכר' וקדש' לאחר בעשותו שלא כהוגן. לא נאסר' על המקדש מפני נשואי זה לפי שאנוס' הית' כיון שנשאת בהיתר. ואינו דומ' זה לאשה שהעידו לה עדים שמת בעל' ונשאת שאינ' מותרת לבעלה אם בא משום האי טעמא דאנוס' היתה שזו אנוס' היתה כיון שנשאת בהיתר ולא הית' אשת איש גמור' בודאי בשנשאת כאשה שהלך בעלה למדינת הים. אלא אם הוא כהן נאסר' עליו דאשת כהן שנאסר' אסור' לבעלה. ואע"פ שמטעם שבויה לא היתה נאסרת עליו שהיא נאמנת לומר נשביתי וטהור' אני. ואפילו יש עדים שנשבית נאמנת לומר יש לי עדים שלא נטמאת. וכ"ש שהרי העידו שלא נבעל' אלא לאחר שנפדית ובעלה ישראל והשיר בתוליה וזאת ראי' ששמרה בתוליה ביד שבאי ולשלא כדרכ' לא חיישינן שאין דרך שבאי להניח בעילת בתול' כדרכ' ולבעול שלא כדרכה. וכ"ש דבשבוי' הקילו וא"כ אם הוא כהן מטעם שבויה אינ' אסור' עליו. אבל מטעם שנשאת ונבעל' לזה דהויא בעילת' באונס דלישראל שריא. לכהן מיהא אסור'. ואם יש שלבו נוקפו תצא מזה ומזה. וזהו אם הית' ודאי קטנ' או ודאי נער' כשקבל אביה קדושיה ואם הוא ספק צריכ' גט משניהם ואם ירצו יגרש ראשון ויקיים שני. אבל לגרש שני ויקיים ראשון לא. שלא יאמרו החזיר גרושתו אחר שנשאת ומי הוא ראשון ומי הוא שני מספר כתובת' נלמוד מתי נשאת ואע"פ שלא נתקיים חייב לפרוע הודאת בעל דין כמא' עדים דמי והרי הוא מוד' שנתחייב לה אותו ממון. ואם כתב לה מאתים והית' בעולה ורצה ליזוק בנכסיו כבר אמרו (כתובות נ"ד ע"ב) אם רצה להוסיף לה אפילו מאה מנה מוסיף ולכתוב לבעול' בתולת' כרצון הבעל. לא חיישינן כבהא למחזי כשקרא. ולענין ממונא חייב יששכר לפרוע לו שכרו והוצאותיו וביטול ריוח מעותיו וגם חייב לתת לבתו כמשפט הבנות לפי ממונו ולפרנסה שמין באב כאלו לא נשאת עדיין. שאין מן הדין שיהי' נגרע ערכו מפני שנשא' לשם שמים שלא בפניו וראוי שישובח ומלאכ' גדול' עשה להציל את הכבש' מפי אריות שואגים והמחזיק בידו ישא ברכ' מאת ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף