שו"ת תשב"ץ/ג/קנא

שו"ת תשב"ץ ‏ ג קנא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה קנא:

תנס. כתבת יודע למעלה הדרת כבוד אדונינו שסוחרי תנס עשו הסכמה ביניהם והטילו בה כח חרם שלא יוכל שום אחד מהם למכור שום פרקמטיא לשום יהודי מבעלי החניות עד שיתן היהודי זוז אחד בכל דינר ודינר יתר על מה שמוכרין אותו לישמעאלי' הגידו לנו דבר המשפט. תשובה דבר זה לא ניתן להאמין ח"ו לא תעשה זאת בישראל שהרי למכור שוה בשוה מה"ד להקדי' ישראל לעכו"ם מדדרשי' (בספרי [בספרא] כי תמכרו ממכר לעמיתך כשאתה מוכר מכור לישראל חבירך וכתבו רש"י ז"ל בפירוש החומש ושם מרבה מטלטלין עם הקרקעו' מדכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והיה נראה שאפי' בפחות מהעכו"ם הוא מזהיר הכתוב שאלו שוה בשוה פשיטא כדפריך תלמודא בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"א ע"א) גבי עמי וגוי עמי קוד' פשיטא ופריק לא נצרכא אלא אפילו לעכו"ם ברבית וישראל בחנם והכי נמי קרוב הדבר לדמותו לזה שוה בשוה לא הוצרך הכתוב להזהיר שיקדים ישראל לעכו"ם אלא אפי' לישראל בפחות ולעכו"ם ביתר ישראל קודם ואפי' בגר אמרי' (פסחים כ"א ע"ב) להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם. תדע דשוה בשוה [לא] איצטרכי להאי דרשא דלא גרע ישראל לגבי עכו"ם מקרוב לגבי רחוק ובההוא פשיטא לן דקרוב קודם ולא אצטריכי' לדרשא דקרא וכדאיתא בפרק המקבל (בבא מציעא ק"ח ע"ב) דמשמע מהתם דקרוב ורחוק קרוב קודם שאפילו ליתיה בר מצרא וכמו שכתב שם הרי"ף ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכו' שכנים. ולענין ישראל ועכו"ם כל דכן הוא דישראל קודם בלא דרשא. א"כ כי אזהר רחמנא ואמר כי תמכרו ממכר לעמיתיך מכור הוה משמע דאפילו בפחות מהעכו"ם ישראל קודם. ומעתה איך עלתה על לב לתקן תקנה של איסור למכור ביותר לישראל מהעכו"ם זה בכלל אל תונו. דאע"ג דלית ביה שתות וקי"ל דפחו' משתות לית ביה דין אונאה משום דאית ביה מחילה היינו היכא דזבין סתמא ואשתכח ביה טופינא דאמרינן דכיון דפחות משתות הוא דרכן של ב"א למחול לא קפדי בהכי לפי שאי איפשר לצמצם שוייו של מקח ודרכן להוסיף או לפחות עד שתות אבל להתנות מעיקרא למיעבד זביני טפי משויי' אפילו בפחות משתו' איכא איסורא וקא עבר בלאו כיון שנתכוון להונות. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפר' בהר סיני ובספר ח"מ (סי' רכ"ז) בשם הרא"ש ז"ל ודמי לאומר לחבירו על מנת שאין בו אונאה דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה כדאיתא בפרק הזהב (בבא מציעא נ"א ע"ב) על [פי] פירוש המפרשים ז"ל אעפ"י שהלוקח הוא לוקחו ברצונו משום דנקטיה בכבסיה דלשבקיה לגלימיה שכיון שאינו מוציא לקנו' אלא ממנו ע"כ יתן לו כל מה שישאל ולא נפיק מידי איסורא כדמוכח בפרק השואל (ק"א ע"ב) ואע"ג דלא מחייב לאהדורי ההיא אונאה וכ"ש שהמקח קיים כיון דהוא פחות משתות מ"מ קא עבר בלאו כיון שנתכוון להונות. ואם נעשה הדבר בהסכמה ובקיום הוא יותר קשה. ודומה למה שאמרו בפרק איזהו נשך (בבא מציעא ע"א ע"א) אחר רבי יוסי בא וראה כמה סמויות עיניה' של מלוי ברבית אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו והם מביאים עדים ולבלר (ומגבלה) וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין שכפר זה באלהי ישראל וכיון שאיסור לאו יש כבענין זה כמו שאיסור רבית הוא בלאו כן איסור אונאה הוא בלאו וכפירתו של זה ככפירתו של זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף