שו"ת תשב"ץ/ג/קלב

שו"ת תשב"ץ ‏ ג קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה קלב:

תונס. שאלת ראובן הי' דר באלגזאייר והעתיק דירתו למקום תונס והשיא שם בתו לשמעון והי' דר עמו בחצר אחת והיו אוכלים ושותים כאחד הם ובתיהם ושמעון הי' מוציא ההוצאה על כלם לאחר הנשואין כל שלשה חדשים הראשונים ועל הדרך הזו הוציא ראובן גם ההוצאה משלו על כלם לאחר עבור השלשה חדשים ולא זז מלהוציא ההוצא' הזאת עד תשלום חמש שנים ובין כך ובין כך שכר ראובן חנות למכור שם בגדים של צמר כדרך שעושין קצת מהיהודים אשר שם שהם קונים הבגדים מהסוחרים באשראי ובדרך שהי' קונה מהסוחרים הי' קונה משמעון לפעמים כשהיו נמצאים אתו בגדים ואחר עבור החמשה שנים הנזכר אמר ראובן לשמעון לא אוכל לעשות ההוצאה הזאת עוד כי כבד ממנו הדבר ויותר ממאה זהובי' להוצאת כל שנה והנה הוצאתי כל מה שבידי הקרן והריוח אז אמר לו שמעון אין ההוצאה כל כך כמו שאמרת ועתה נמנה את בנך על ההוצאה ויהי' הפנקס בידו ויכתוב כל מה שיוציא בפרט ועל דרך זו נדע כמה הוצאת בשני' שעברו ויטב הדבר בעיני ראובן ויעשו כן ולאחר עבור ט"ו יום מעת שהיה מוציא ההוצאה בן ראובן הי' ריב בין ראובן ובין שמעון ולקח ראובן הפנקס מיד הבן וקרע אותו והעתיק דירתו לחצר אחרת ולא סר ראובן שואל משמעון שיפרע לו חצי ההוצאה שהוציא כל החמשה שנים ואז טען שמעון כי כל מה שהוציא ראובן הי' מריוח השותפו' שהיתה ביניהם וראובן כפר שמעולם לא היתה שותפו' ביניהם ואמר לשמעון אם כדבריך כן הוא שאנחנו שותפי' שים באמצע כל מה שהרוחת אתה ואני אשים ג"כ באמצע כל מה שהרוחתי ונוציא משם ההוצאה ולא אבה שמעון לשמוע יודיענו אדונינו שורת הדין בזה:

תשובה: שמעון מודה הוא שראובן הוציא הוצאות בשבילו אלא לפי טענתו הראשונה הי' מסתפק אם הוציא כל אותן ההוצאו' או לא ועל זה מסרו פנקס ההוצאה ביד בנו של ראובן לברר אם כדברי ראובן אם כדברי שמעון ומתוך מריבה לא נתברר ושורת הדין בזה הוא שכיון ששמעון מודה בהוצאה ואינו יכול לכפרה אלא שלא ידע כמה היא שראובן יטול משמעון כל מה שטען עליו כדין ראובן שתבע משמעון מנה ושמעון אומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. ודבר זה מתברר בפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ז ע"א) ובפ' הבית והעליה (בבא מציעא קט"ז ע"ב) ואינו צריך לישבע אלא שנוטל בלא שבועה כדמוכח בפ' שבועת העדות (שבועות ל"ב ע"ב). וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהלכות מלוה ולוה ובפ"ד מהלכות טוען ונטען. אלא ששמעון יכול להחרים סתם על ראובן אם תובע דבר שאינו חייב לו כמ"ש הרב ז"ל זהו שורת הדין לפי הטענות הראשונו' ולפי הטענו' האחרונו' שטען שמעון שמהשותפות הי' מוציא ראובן ההוצאות מהריוח וראובן כופר בזה האמת הוא ששמעון נאמן בשבועה בזה אלא שטענת ראובן בזה היא חזקה שאם היו השותפים כמו שמהריוח שהרויח ראובן עשה הוצאו' בבית יתן לו שמעון חלקו במה שהרויח הוא וזה דבר ידוע בין הסוחרים וחייב שמעון לעמוד עם ראובן לדין בפני הסוחרים ואם לא ישמע לקול הסוחרי' יפרע כל מה שיטען עליו ראובן סוף דבר אם יודה שמעון שמסר פנקס לבן ראובן לחשוב ההוצאות ומתוך מריבה נקרע יתן כל מה שטוען ראובן בלא שבועה ויחרים חרם סתם ואם יכפור בזה חייב שבועה שלא היו דברים מעולם ויבררו להם שנים לפסוק הדין ביניהם בענין השותפו' אחר שישבע שמהרויח השותפו' הי' עושה ההוצאו' וכמו שהוציא ראובן הוצאות מהריוח לפי דברי שמעון יתן לו שמעון חלקו בריוח שהוציא הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף