שו"ת תשב"ץ/ג/קג

שו"ת תשב"ץ ‏ ג קג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה קג: קסנטינה:

שאלת כי אצלכם נוהגין במשכנתא דסורא במשלם שנייא אלו וכו' והמלוה יתן ללוה מעותיו ומתנין ביניהן הניכוי בכל שנה ויאמרו לכך וכך שנים תיפוק ארעא דא בלא כסף והם מתנין ביניהן ג"כ שהרשות ביד כל א' מהם לאחר שנה או שנתיים להוציא ולתבוע מעותיו וברוב יתן לו זהובים והזהובים אצלכם יעלו ויוסיפו בסך בכל חדש ובכל שנה ואתה מתנהג כי בשעת הלואת המשכונה לפי אותה שעה לכתוב שוויי הזהובים בשווים ואו' בכך וכך הזהובים שויים דינרין חדשים כסף כך וכך וניכויי' כך וכך לכך וכך שנים תיפוק ארעא דא בלא כסף ולאחר שנים כשיבוא איז' מהם שירצ' להוציא או לתבוע ימצא הזהב שעלה מאותו הסך לפעמים יהיו המעו' פיחתו או הותירו במשקלו ואתה דן שיתן לו כמשקל אותן מעות שהיו בשע' הלואה לפי שוויים באותו זמן. ולפעמים לא פיחתו ולא הותירו במשקלם אבל עלה הזהב ואתה דן שיתן לו בשוה אותו הזמן בין שעלה הסך בין שפיחת:

תשובה: משכנתא זו שאתם נוהגים אין לה שורש בגמ'. דכיון דמשכנתא דסורא היא ובמשלם שנייא אלין נפקא בלא כסף למה יתן נכיית' אטו בשופטני עסקינן שיתן ממונו לאיבוד. לא נזכר' נכייתה אלא במשכונה לזמן שחוזר המלו' וגובה מעותיו מהממשכן. ומה שאתם נוהגים שיכול לסלקו בזוזי. א"כ אין זו משכנתא דסורא המותרת. והרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' מלוה ה"ח) כ' כן. אבל לא על דרך שאתם נוהגים שיהי' תלוי ברצון הלוה. אלא שהתנ' שבכל עת שיביא מעות יחשב לפי רוב השנים. או לפי מיעוט השנים ויסלקנו. ואף על זו חלק עליו הראב"ד ז"ל שאין משכנתא דסורא המותר' סלוק כלל. אלא א"כ יתן לו מעותיו ויחשב עמו שכירות השנים שדר בה כמ"ש הרמב"ם ז"ל על כן נרא' שהמשכונא זאת היא כדין משכנתא סתם באתרא דמסלקי. שאם היא בנכייתא היא אבק רבית. ולענין מה שנסתפק לך בדינרי זהב לענין יוקרא וזולא כבר כתבו הראשונים ז"ל דלענין רבית דינרי זהב הוו פירי ולא טבעא הנותן דינרי זהב לחבירו בעת הזול אסור ליטול ממנו דינרי זהב בעת היוקר ודינו כסאה בסאה ולפ"ז אם יצא השער ונתן לו כסף ופסק עמו כשער היוצא אם כותב דינרי זהב חייב לתת לו דינרי זהב אפי' הוקרו כמו הפוסק על התבוא' דמצו א"ל הא חיטי בהיני הא חיטי בשילי ה"נ מצי א"ל הרי דינרים בשלחנות ויכול ליטול ממנו דינרי כסף בשער היוקר של זהב אע"פ שנוטל יותר ממה שנתן לו דמה לי הן מ"ל דמיהן ויכול לפסוק עמו כשער הגבוה שאם העלו דינרי זהב יכול לומר לו תן לי דינרי כסף שנתתי לך ואם נתן לו דינרי זהב ויצא השער אין לו עליו אלא דינרי זהב בין הוזלו בין הוקרו ולענין פחת המשקל ותוספתו יש לעיין בזה אי זילי פירי מחמת תוספו' או יקירי מחמת מגרעת נותן לו באותו משקל של שעת הלואה ואי לא זילי ולא יקירי אי תוספת הוי על חומשא נותן לו מטבע היוצא אע"ג דשבח לענין נסכא ואם טפי נותן לו מטבע של שעת הלוא' וה"ה לפחת לדע' הרי"ף ז"ל בפ' הגוזל עצים וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מכיר' וכ"ד הספרדי בס' התרומו' וכן דעת הרא"ש ז"ל וכ"כ בס' יורה דיעה וכן ראוי לדון אע"פ שיש חולקין בפחות ואין מפרשין לחכם. וכדי להרחיב הביאור אומר כי הרמב"ם ז"ל (שם) כתב במשכנתא דסורא שאם התנ' הלוה שכל זמן שיביא לו מעותיו יחשב לו עשר בכל שנה ויסלקו ממנה שהוא מותר. והראב"ד ז"ל כתב עליו טעה בדברי הגאונים ז"ל ומה בין זה למשכנתא בנכיתא וכי יש הפרש בין נכייתא רבא לנכיתא זוטא ע"כ ודעתו לומר שכיון שדע' הגאונים ז"ל שאין היתר במשכנתא בנכיתא בחצר זו אסור' היא דמה לי אם היא נכיתא זוטא כגון זוז בשנה או נכיתא רבא עשר בשנה ולדעתו של הרמב"ם ז"ל צריך שיתנו בתחילה דבר קצוב כמה יתן לו בכל שנה אם יסלקנו הלוה אבל בלא קצבה אלא שיפרענו כל מעותיו באות' נכיתא שהתנו בתחל' ה"ז משכנתא בנכיתא דאסירא בחצר לדעתו ז"ל. ואפשר היה לדע' האחרונים ז"ל שאם התנו בתחילה שאם יפרענו בסוף שנה א' יסתלק ואם תעבור אותו שנה לא יוכל לסלקו עד סוף השנה כמו שאנו נוהגין שיהא מותר דהוייא משכנתא בנכיתא באתרא דלא מסלקו שהיא מותר' בחצר לדעתם ז"ל ואע"פ שיש מספקים בזה ובכל כיוצא בזה שומעין אל המיקל להעמיד המנהג. וגם בתנאי שיהא המלוה יכול לתבוע (מעוטו) [מעותיו] אינו ע"ד הר"ם ז"ל אא"כ יתן לו שכירותו לא באותה נכיתא קטנה שהתנו מתחי' ז"ל זה נראה שהוא דעתו ותן לחכם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף