שו"ת תשב"ץ/ג/ק

שו"ת תשב"ץ ‏ ג ק

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קסטינא לשאלות שאלו אנשי אלחאמא ישצ"ו

שאלה ק:

שאלתם אשה פסק לה בעלה לזון את בניה כל זמן שהיא עמו בנישואין ואין שם שנים קצובות אם יועיל זה הלשון שהוא כל זמן שהיא עמו בנשואין כשנים קצובות חמש אז עשרה או לא יועיל עד שיהיו שנים קצובות ואם יועיל אם יזונו הבנים עד שיזקינו או עד שיהיו גדולים ואינם צריכים לאמם ואומדין דעת האיש:

תשובה: הרמב"ם ז"ל (פי"א מה' מכירה הט"ז) כתב בשם רבותיו ז"ל שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד ונתן טעם (בזו) [שזו] מתנה היא ואין כאן דבר מצוי שנתנו במתנה. והראב"ד ז"ל השיב עליו וגם הרמב"ן ז"ל חלק עליו והביא ראיה מפ' עשרה יוחסין (קידושין ע"ח ע"ב) מפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ז ע"ב) אמרי' התם באומר בני זה בכור נאמן דמיירי בצריך היכרא כגון שבא ממדינת הים ואקשי' פשיטא דנאמן לתת לו פי שנים ואמאי צריך קרא אלו בעי מיתן ליה נכסים במתנה מי לא יהיב ליה ומשנינן לא נצרכא אלא בנכסים שבאו לו אחר מכאן. ומשמע מהכ' שאדם יכול ליתן נכסיו שיבואו לו לאחר מכן אע"פ שאינן קצובין כלל וגם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה שאף לפי דברי הרמב"ם ז"ל אם קצץ דבר ידוע בכל שנה ושנה ולא קצץ שנים ידועות אלא כל ימי חייו משתעבד. והביא ראיה מפ' המוכר את הבית (בבא בתרא ס"ג ע"א). בן לוי שמכר שדהו לישראל על מנת שמעשר ראשון שלו [וכו'] ואם אמר לו לי וליורשי מת יחזיר לבניו והרי בכאן שאפי' נאמר דמעשר ראשון שלו הוא דבר קצוב אבל השנים אינן קצובו' ואפ"ה קנה. ומדבריהם ז"ל למדנו בנותן מתנה להרמב"ם ז"ל כפוסק לזון את בת אשתו שלא חלק הוא אלא בנותן מתנה אבל בפוסק לזון את בת אשתו מודה שהרי משנה שלמה היא (כתובו' ק"א ע"ב) וכיון דבנותן מתנה למי שאומר קנה קנה בכל ענין בין שלא קצב שנים בין שלא קצב מזונו' ה"ה לפוסק לזון את בת אשתו אין לחלק כלל אלא בכל ענין בין בשנים שאינן קצובו' בין במזונו' שאין קצובות בכלן נשתעבד שהטעם שנתן לפי שהם כדברים הנקנין באמירה עולה לכל. ומה שהזכיר' המשנה הנושא את האשה ופסק לזון את בנה חמש שנים לאו דוקא שקצב שני' דהא מהכא דבן לוי משמע דאפי' בלא קצב שנים קנה אלא אורחא דמילתא נקט. ובנדון הזה הוא חייב לעולם לזונם כל זמן שהוא עמו בנישואין אפי' גדולים כיון שלא פי' וכמ"ש בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא ס"ד ע"א) גבי לא את הבור ולא את הדות ולא את הגת היה לו לפרש ובריש פרק המקבל (בבא מציעא ק"ג ע"ב) אמרי' בשני מקומו' אי איתא דהכי הוא איבעי ליה לפרושי ליה משמע שכל שלא פי' מסתמא הכל בכלל וכן הרשב"א ז"ל כתב בתשובה שכל שמקבל עליו לזון כל זמן משמע והביא ראיה מדאמרי' בפ' ד' נדרים (נדרים כ"ח ע"א) היכי נדר אי באומר יאסרו פירו' עלי איתסר כל פרי דעלמא עליה ופרקינן באומר היום אלמא כל סתם כלעולם דמי ובתוספתא שנינו הפוסק לזון את בת אשתו או בן אשתו לא יאמר להם עשו מלאכה ואני זן אתכם אלא הוא זן אותם והם יושבים והטעם לפי שהם כבעלי חוב כמו שפירשו שם וכן אמרו בירושלמי (כתובו' פי"ב ה"א) הפוסק לזון כלתו זנה ומעשה ידיה לבנה ולא חלקו בכל זה בין גדולים לקטנים בין יש להם מזונו' בין אין להם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף