שו"ת תשב"ץ/ב/רעג

שו"ת תשב"ץ ‏ ב רעג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תנס אל ה"ר שמואל חכים ישצ"ו

שאלה רעג: שאלת תמר נמצאת מעוברת והיתה בחזקת בתולה והיא בוגרת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה ואמרה מיהודה הוא ויהודה מכחישה ואומר לא היו דברים מעולם ואמרתם כי עדים העידו בהודאת פי יהודה ולא בררתם בשאלה מה העידו ושלחתם טופס העדות ולא בא לידינו. ועתה נסתפק לכם אם כופין ליהודה לכנוס ואם יתן קנס ואם היא נאמנת על העובר לומר שהוא בנו אם לא ועיינתם בזה לפי כתבכם בפ' ראשון מה' נערה ובפ' ט"ו מהלכו' איסורי ביאה ואל בינתכם לא נשענתם עד בא דברי זה הוא תורף שאלתכם:

תשובה: לפי נסח השאלה זו בוגרת ומפותה היא וכיון שכן אין בה דין קנס ולא דין נשואין. ודבר זה מפורש הוא בפ' אלו נערות (כתובות מ' ע"ב) ובפ' נערה שנתפתתה וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' נערה כמו שכתבתם וכן בפ"ב ואף אם מעצמו רצה לכנוס י"א שאין מניחין אותו משום לזות שפתים וי"א שמצוה לכנוס כדאשכחן באונס ומפתה. והרא"ש ז"ל כת' בפסקי יבמות פ' כיצד שאם אין שם אלא קול בעלמא אין מניחין אותן לכנוס שלא להחזיק הקול לפגום בשניהן. וכן כתוב בספר אבן העזר. וכדומה שבכיוצא בנדון זה. שהרי כריסה בין שניה אם יש עדים שהודה שבא עלה היה מודה הרב ז"ל שמצוה לכנוס שאין לחוש לפגמן שהרי פגומין הם. ומ"מ זה הוא אם נתרצו שניהם בזה. אבל לכוף אין לנו. שהרי ודאי מפותה אין כופין אותו לכנוס אלא נותן קנסא. ואם (אין) [היא] בוגרת אין לה קנס ונתבררה שאלתכ' בזה. ולא נשאר לברר אלא אם מחזיקין אותו בבנו או לאו והיא נאמנת לומר בן פלוני הוא להחזיקו בכשר ולא נחוש שמא נתעברה מאחד מהפסולי' לעשותו ספק ממזר ואפי' רוב פסולים אצלה דהכי איפסיקא הלכתא בגמ' (קידושין ע"ד ע"א) כמו שכ' הרי"ף ז"ל בפ' קמא דכתובו' ובפ' בתרא דקדושין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה כמו שכתבתם אבל להחזיקו בבנו אם הוא מכחיש ואין שם עדים אינה נאמנת וכן כ' הרמב"ן ז"ל בפ' הנזכר אלא שחוששין לדבריה לאוסרו בקרובותיו כמו שכ' הרב ז"ל וכן כתוב בספ' אבן העזר ואם הוא מודה ויש עדי' שהודה זה הוא שנסתפק לכם ונראה בוודאי שהוא בחזקת בנו ולא חיישינן דילמא זינתה עם אחר כמו שזנתה עמו כיון שאינ' חשודה עם אחר ולא יצא עליה קול בזה. וראיה לדבר דבפ' אלמנה לכהן גדול (יבמות ס"ט ע"ב) אמרי' דכהן האונס והמפתה את בת ישראל הבן אוכל בתרומה ולא חיישי' דילמא זינתה טם אחר ולאו כהן הוא ובחזקה זו אנו מתירין אותו בתרומה שהיא בעון מיתה לזרים וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהל' תרומות. וכן בפ"ג מהל' יבום כ' ז"ל שאם הוא מודה שנתעברה ממנו שהוא בנו לענין ירושה וה"ה אם יש עדים שהודה שבא עליה דבתריה שדינן ליה כיון דלא דימא מעלמא ואע"ג דלענין חליצה הוא מספק הרמב"ן ז"ל כמו שכתוב שם גדולי האחרונים ז"ל הסכימו שאף לענין יבום וחליצה שדינן ליה בתריה מ"מ לענין ממון מודה הרב ז"ל שאם הודה שבא עליה שאין חוששין שמא זינתה עם אחר כמו שזינתה עמו. והעולה מזה הוא שאין כופין אותו לכנוס. ואם רצה לכנוס אין מעכבין על ידו ואין לה עליו קנס והולד כשר הוא. ואם יש עדים שהודה שבא עליה ואינה חשודה לזנות עם אחרים הוא בנו לירושה וחייב במזונותיו ומ"מ לפטור אשת אביו מהיבום הוא מספק הרב ז"ל ויש לחוש לדבריו בין הודה ובין לא הודה חוששין לולד זה שלא ישא קרובותיו מצד זה האיש שהאש' טוענת שנתעברה ממנו. ואחר שכתבתי זה קראתי. העדות שהביאו לי ולפי העדות הדבר ברור שזאת האשה לא יצא עליה קול זנות עם שום אדם זולת יהודה זה ולפי מה שהעיד שהוא אמר שלא היתה בתולה. א"כ הרי הודה שבא עליה והקול יצא שהיתה מתפרצת עמו ולא עם אחר. א"כ הרי הדבר ברור שממנו נתעברה והרי הוא בנו לכל דבר וחייב להטפל בבנו לגדלו ולהתחייב במזונותיו ולירשו ובשאר הדברים הכל כמו שכתבתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף