שו"ת תשב"ץ/ב/קל

שו"ת תשב"ץ ‏ ב קל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מליאנה אל ה"ר יוסף בן ישראל י"ץ

שאלה קל: כתבת כי ראית בארץ הזאת שכשהם מסירים הקדרה של חמין מעל האש ביום השבת מושיבין אותה על כלי אחר ואחר שגורפין ממנה מה שהם צריכים מחזירין הקדרה על האש והוקשו לך וגערת בהם ולא קבלו ממך כי אומרים שבפני חכמים גדולים נהגו היתר בזה ולא מיחו בידם. וכתבת עוד כי יש מהתלמידים שסמך מנהג היתרם בזה ללשון הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מה' שבת שכ' ז"ל כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו במקומו ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה או בכירה וכופח שהסיקוהו בקש ובגבבא והוא שלא הניח הקדרה על גבי קרקע אבל משהניחה ע"ג קרקע אין מחזירין אותה ואפי' על גבי גרופה או מכוסה עכ"ל ולמדו מכאן שאם לא הניחה על גבי קרקע שמותר להחזירה על גבי האש ואתה חלקת עליהם שאין נראה כן מלשונו והארכת בזה:

תשובה: פלוגתא דב"ש וב"ה היא בפ' כירה (שבת ל"ו ע"ב) אם מותר להחזירה אם לאו דהכי תנן במתני' ב"ש או' נוטלין אבל לא מחזירין וב"ה אומרים מחזירין. ואמרי' בגמ' (שם ל"ח סע"א) אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין ואפילו בשבת ואמרינן התם (שם ע"ב) אמר רב זריקא אמר ר' אמי לא שנו אלא שעודן בידו אבל הניחן על גבי קרקע אסור ואמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמר עודן בידו מותר לא אמרן אלא שדעתו להחזיר אבל אין דעתו להחזיר אסור מכלל דעל גבי קרקע אע"פ שדעתו להחזיר אסור. ואיכא דאמרי הא דאמרת על גבי קרקע אסור לא אמרן אלא דאין דעתו להחזיר אבל דעתו להחזיר שרי מכלל דעודן בידו אע"פ שאין דעתו להחזיר והרי"ף ז"ל פסק כלישנ' קמא לחומר' דהניחן בקרקע לעולם אסור ועודן בידו אם דעתו להחזיר מותר ואם אין דעתו להחזיר אסור ועלה אמרי' בעי ר' ירמיה תלאן במקל מהו הניחו על גבי מטה מהו בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו תיקו ולא פסק הרי"ף ז"ל כהאי בעיא כלום אי אסיר אי שרי. אבל נר' דעתו להחמיר דאע"ג דהני מילי דרבנן נינהו שכיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום מבשל כיון שפסק בעודו בידו ובהניחו על גבי קרקע כלישנא קמא לחומר' והניח לישנ' בתר' לקול' גלה לנו דעתו רבינו ז"ל שדעתו להחמיר וכן כ' בעל הטורים ז"ל (סי' רנ"ג) מפסקי הרא"ש ז"ל שכ' ועבדינן לחומר' אבל הרמב"ם ז"ל לא גלה דעתו בזה. ולפי דברי בעל הטורים ז"ל שכ' לאיסור בעיא דתלאן במקל ועל גבי מטה ופינן ממיחם למיחם אין היתר בדבר זה אלא בעוד הקדרה בידו ודעתו להחזירה. אבל הניחה על גבי כלי אחר אסור להחזירה וכן נר' דעת הרי"ף ז"ל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל אין ללמוד לא איסור ולא היתר ואפשר שהוא מיקל בזה שלא אסר אלא א"כ הניח בקרקע ואף על דבריו הקשה הראב"ד ז"ל וכתב עליו בלשון הזה כל שמותר לשהותו על גבי האש אמר אברהם כמדומה לי שבוש הוא זה וצריך להיות כל שאסור וגם הרב ר' משה הכהן ז"ל הגיה על לשון הרמב"ם ז"ל וכתב בלשון הזה תמה הוא למה הניח זה הרב איכ' דאמרי שהלכה כמותו בכל התלמוד ופסק כלישנ' קמא דללשנ' בתר' אפילו הניחם על גבי קרקע כל שדעתו להחזיר מותר ואף כלישנ' קמא לא פסק דלישנ' קמא אפילו לא הניחם על גבי קרקע יהי' אסור אם אין דעתו להחזיר ע"כ. וקושייתו על שלא חילק בין דעתו להחזי' לאין דעתו להחזיר היא קושיא אבל למה יפסק כלישנא קמא אינה קושיא כי גם הרי"ף ז"ל פסק כן שראוי להחמיר בדברים הללו שלא יבואו לידי איסור תור'. נמצא שיש בזה שלשה דעות. האחד נר' שהוא דעת הרי"ף ז"ל שלא התיר אלא בעודן בידו ודעתו להחזיר אבל אם אינן בידו אפילו הניחן על גבי כלי אחר אסור וכן הוא דעת בעל הטורים ז"ל. והשני הוא דעת הפוסקים כלישנא בתרא לקולא שאפילו הניחן על גבי קרקע אם דעתו להחזיר מותר ואנו פסקנו בבעיא דר' ירמיה ורב אשי לקולא אם הניחה על גבי כלי אחר אפילו אין דעתו להחזיר מותר להחזיר. הג' לפסוק כלישנא קמא ולאסור בהניחן על גבי קרקע אפילו דעתו להחזיר ובעודן בידו אם אין דעתו להחזיר ולהתיר בעודן בידו אם דעתו להחזיר ובבעיא דר' ירמיה ורב אשי נפסוק לקולא כיון דסלקא בתיקו וספיקא דרבנן לקולא. דאע"ג דפסקינן כלישנ' קמא לחומר' לית לן למיפסק בבעי' דסלקי בתיקו לחומר' דלא דמי ספיק' דתיקו לספיק' דתרי לישני דכיון דללישנא קמא פשיט לן לחומר' כוותיה עבדינן וזה נר' דעת הרמב"ם ז"ל ולפי זה אם הניחו בכלי אחר דמי לעודן בידו וכיון שדעתו להחזיר# מותר ומ"מ אין מותר להחזיר לעולם אפילו בדבר המצטמק ורע לו אלא בכירה הגרופה והקטומה וכן כתבו המפרשים ז"ל ובזה הם טועים הנוהגים היתר להחזיר בכירה שאינה גרופה כשהם מניחים אותה על גב כלי אחר. ומה שכתב הראב"ד ז"ל על לשון הרמב"ם ז"ל שצריך לכתוב כל שאסור יש מתקנים לשון רבינו ז"ל שהוא סובר שהחזרה היא אסורה לעולם אפילו בדבר שהוא מותר להשהות וכן דעת הרמב"ן ז"ל ומה שתקן הראב"ד ז"ל שצריך לכתוב כל שאסור אין זה תקון דדבר פשוט הוא שאם השהיה אסורה כל שכן החזרה:

אבל לפי הירושלמי (שבת פ"ג ה"א) כל אלו הדברים לא נאמרו אלא בשסלקו מעל גבי כירה מערב שבת ולא החזירו עד שחשיכה אבל אם סלקו מעל גבי כירה בשבת מותר להחזירה בשבת אפילו הניחו על גבי קרקע ואפי' אין דעתו להחזיר דהכי איתא להאי פלוגת' התם נטלו מבעו"י מחזירו מבעו"י נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה נטלו מבעו"י וקדש עליו היום ר' סימון בר אדא בשם ר' הושעיא אמר אם הניחו אסור לטלטלו ועלה איבעיה להו התם תלאו ביתד מהו הניחו על גבי ספסל מהו. ולפי זה אם נטלו משחשיכה בכל ענין מותר להחזיר ויש מקילין על פי הירושל' אפי' כשאינה גרופה וקטומה. וא"כ אין לסלק הנוהגים היתר ממנהגם והנח להם לישראל:

והיתר השהייה על גבי כירה הוא שכיון שהאויר מפסיק בין הקדרה ובין האש אינו קרוי הטמנה בדבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום אלא כשהקדרה היא מונחת על הדברים המוסיפים הבל ואין אויר מפסיק ביניהם וזה הוא דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרב ר' יונה ז"ל הוא אוסר כשהיא מוטמנת למעלה בבגדים ויש מקילין כדעת הרמב"ן ז"ל. והרוצים להחמיר כדעת הרב ר' יונה ז"ל אינם מטמינים למעלה בבגדים אלא מכסים אותה בחצי חבית וזה אינו קרוי הטמנה שהרי האויר מפסיק בין הקדרה לגחלים ולמעל' אינה מוטמנת בבגדים אלא מכוסה בחצי חבית ואין זה קרוי הטמנה וכן אני נוהג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף