שו"ת תשב"ץ/ב/קה

שו"ת תשב"ץ ‏ ב קה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה קה: עוד שאלתם מי שקבל קדושין בשביל בתו והיא בת שנים עשר שנה וג' חדשים ומת הארוס ונפלה לפני אחיו והוא בן שנים עשר שנה אם הקדושין חלים אם לא ואם הם חלים אם חולץ לה קודם הבאת סמנים אם לא ואם אינו רוצה לחלוץ אם כופין אותו אם לא ואם הדין נותן לתת לו פדיון ממון אם לא:

תשובה: זאת מקודשת גמורה היא אפילו הביאה שתי שערו' דהויא לה נערה שהאב זכאי בבתו נערה לקבל קדושי' כדאי' בפ' נערה (כתובות מ"ו ע"ב) וזאת נערה היתה ולא בוגרת אפילו הביאה ב' שערו' עד שתהא בת י"ב וששה חדשים ויום אחד כדאי' בפ' בא סי' (מ"ח) כיון שמת ארוס בלא בנים ויש לו אחים הרי היא זקוקה לאחיו וצריכה יבום או חליצה ודבר זה ברור הוא. אבל מה ששאלתם אם חולץ לה קודם שיביא סימנים אם לא דבר זה פשוט הוא שאינו חולץ עד שיביא סימנים שהרי איש כתוב בפרשה כדאי' בפ' מצות חליצה (יבמות ק"ה ע"ב). ולענין אם כופין אם לא דבר זה הוא מחלוק' בין הראשונים ז"ל שרש"י ז"ל כ' בפירושיו בפ' החולץ (יבמות ל"ט ע"ב) מצוה חליצה קודמת למצו' יבום ואם נתנה היבמה אמתלא לדבריה כופין היבם לחלוץ וכדאמרי' בפרק קמא דיבמ' (ד' ע"א) ובפ' אלו הן הלוקין (מכות כ"ג ע"א) מנין ליבמה שנפלה וכו' שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו וכ' רבינו ז"ל דבכל אמתלא שתתן היבמה כופין היבם לחלוץ וכן כ' בעל הלכו' גדו' ז"ל אבל האחרונים ז"ל לא הסכימו עמהם בזה לכוף היבם אלא שמשתדלין בחליצה. ובלשון הזה אמר הרמב"ן ז"ל ז"ל בספר הזכות בפ' אע"פ שאם היה ביבום דבר שאינו הגון לאחד מהם אין כותבין עליה מרד ואין חוסמין אותה אלא מחזרין עליהם בדרך פשרה לחלוץ שהתור' הרשת' אות' בכך כדאי' (יבמו' מ"ד ע"א) ודברו אליו שמשיאין אותו עצה ההוגנת לו ואתמ' בפ' מצו' חליצה (ק"ו ע"א) ההיא איתת' דאתאי לקמי' דר' חייא בר אבא אמר לה בתי עמדי ליבום אמר' לי' לא אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה וכן בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון ועבדו לה הכי (שם) אלמא במקום יבום שאינו הגון מחזרין על החליצה ואין כותבין מרד על היבום. וכל זה בכלל מה שדרשו שאין חוסמין אותה מסמוכים דלא תחסום והתורה צותה בהם להשיאו בעצה ההוגנת ע"כ לשון רבינו ז"ל. אבל ראיתי שהרא"ש ז"ל יש לו דעת אחרת בזה שהוא נשאל על יבמה שנפלה לפני נער ולא רצתה להתיבם בטענה שהוא נער ואין לו במה להתפרנס והוא לא רצה לחלוץ עד שיתנו לו סך קצוב. והשיב הרב ז"ל שאם יכולים להטעותו שיחלוץ מטעינן ליה ואם לאו כופין אותו לחלוץ בחנם עכ"ל ומה שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' יבום יבמה הראויה שלא רצתה להתיבם דינה כדין מורדת על בעלה וכופין את יבמה לחלוץ לה וכן כ' הרי"ף ז"ל בפ' ב' ביבמו' זה הוא לפי דעתם שסוברים שכופין לגרש למי שאשתו מורדת עליו. אבל לא הסכימו האחרונים עמהם. ומכל מקום להטעו' את היבם ולהשתדל עמהם עד שיחלוץ בחנם הדיינים הם מצוון בזה ודבר זה הוא מוטל עליהם במצו' עשה ואין להם לפתוח לו בפדיון כיון שאין היבם הגון ליבמה מפני שהוא ילד והיא גדולה. וכל המשתדל להביא הדבר לחליצ' בלא פדיום מצוה רבה עשה ותבא עליו ברכה זה נראה לי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף