שו"ת תשב"ץ/ב/צט

שו"ת תשב"ץ ‏ ב צט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנין להחכם ר' משה גבאי נר"ו

ענין צט: בענין שמטת כספים שהסכמ' הכל היא שנוהגת בזמן הזה נולדו לך בו ב' ספקות. האחת אי פתחינן ליה למלוה כלום ע"מ שלא תשמטנו בשביעית הלוית כי היכי דפתחי' ליה פרוזבול הי' לך ואבד והספק הזה הוא דטענת פרוזבול הי' לך ואבד היא יותר חשובה לפתוח בה לאלם משום דשמא הוא טועה וכיון דאבד לא מהני ליה ומשום הכי פתחי' לי'. אבל ע"מ שלא תשמטני אי לא טעין לא טענינן לי' דאם אית' דהכי הוא איהו הוה טעין הכי אי נמי בשטר' הוה כתיב לי' תנאיה והכ' הוא אם המלו' תבע ללוה בב"ד והלוה דוחה ובין כך עברה שמטה אי הוי כמוסר שטרותיו לבית דין דלא משמט או לא אלו הן ספקותיך:

ואשיב על ראשון ראשון שהדבר נרא' ברור שאין הפרש בין טענת פרוזבול הי' לך ואבד לע"מ שלא תשמטני שביעית דחד טעמא אית להו דמשום דלא שביק היתרא ואכיל איסור' פתחינן לי' בהכי וכן כ' הרשב"א ז"ל בתשוב' ובחדושיו בפ' השולח בשם הרמב"ן ז"ל וכתב שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ואע"ג דלא כתב תנאיה בשטרא לא איכפת לן. תדע דהא אי טעין איהו מנפשיה מהימנן ליה ולא אמרי' ליה אמאי לא כתבת לי' בשטרך זה נ"ל ברור. אפילו טען הלוה שהוא פטור משום דרחמנ' אפקעיה לשעבודיה וכ"ש שאם הלוה לא טעין כלום ושתיק דהשת' לא צריכין למפתח ליה כלל דודאי כיון דאינהו שתקי אנן נמי שתקינן ואמרי' דתרויהו לא שבקי היתר' ואכלי איסור' דמלוה לא עבר אלא יגוש ולוה נמי אי הוי מצי למפטר נפשיה באפקעת' דרחמנ' לא הוה דחי למלוה ולמהוי לוה רשע ולא ישלם מיהו כל זה אינו אלא לפי מה שהיו נוהגין חכמי התלמוד בשמטת כספים ובכתיב' פרוזבול ובטענת ע"מ. אבל בדורות הללו שנשתכחה תורת שמטת כספים אלו הי' פוטר עצמו הלוה בטענת שמטה אין הדין נותן לפתוח לו למלוה בשום טענת חיוב דלא מגמרינן טענת' דשקר' לאינשי למעבד איסור' דאנן סהדי דלא הא ולא הא לא מסקי אדעתיהו למעבד וכן כת' הרשב"א ז"ל בתשובה. וגדולה מזו כ' בעל הטורים ז"ל (בחו"מ סי' ס"ז) בשם אביו הרא"ש ז"ל אפי' הי' טוען המלוה פרוזבול הי' לי ואבד לא היה מאמינו והוה משביש ליה ושואלו מי כתבו והיכן נכתב והיאך נכתב ומה רוצ' לומר וכיוצא בזה עד שיהי' נאחז בדבריו ומתבדה וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' דאפי' טען לא מקבלינן מיניה וכן אני אומר בטענת ע"מ שאין הכל בקיאין בין תשמטנו בשביעית או תשמטנו שביעית והלואי ידעו זה הדיינים. והספק הב' אין בו ספק כלל דהעמדה בדין לא הויה כמסירת שטר ופרוזבול ויש בזה ראי' גדול' דבפ' המביא תנין (י"ח ע"א) תניא בהדי' דאונס ופיתוי וכתובה משעמד בדין משמטין אע"ג דמעשה ב"ד נינהו ומעשה ב"ד אינן משמטין כדאית' בפ' בתרא דשביעית (מ"ב) ואלו הית' העמדה בב"ד כמסירת שטרות לא הית' העמדה בדין# דאונס ומפתה וכתובה מחזירתו מדין אין משמטין לדין משמטין אלא ודאי דהעמדה בדין לא נגוש הוא ואכתי קאי ולא יגוש. ובירוש' (שביעית פ"ב ה"א) נמי הכי מוכח דהעמדה בדין לאו נגוש הוא. ואדרבה מי שלא היה משמיט קודם העמדה בדין אחר העמדה בדין משמיט דקאי בלא יגוש דהתם פירשו כל מעשה ב"ד דתנן במתני' דאינן משמטין גזר ב"ד ופי' שהעמידו בדין וחתכו הדין שהוא חייב והדר קאמר התם בירוש' פשיט' הוא דאי מלת' מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת. כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת כלו' אם כפר בו ואחר שעברה שמטה הודה לו אינה משמטת דלא קרינ' ביה לא יגוש אבל אם כפר בו והודה בב"ד שהכפרנית נעשית מלוה משמטת. דמשעמד בדין ונתחייב משמט והרי הדבר ברור שהעמדה בדין לא משוי ליה נגוש אדרבה אי מעיקר' לא הוה משמיט כגון כתובה וקנס ואונס ופיתוי או כפרנית אחר העמדה בדין נעשית מלוה ומשמט:

אלא שיש מחלקין בין כתבו ב"ד פסק דין שנתחייב בין לא כתבו שאם כתבו הוי כמעשה ב"ד ואינו משמט והיינו מתני' דתנן מעשה ב"ד אינן משמטין ושמא מתני' ליתא אלא בכתובה וקנס. ואיבר' שהראב"ד ז"ל סובר שמלוה שנעשית כפרנית היא משמטת שהרי שנינו בשבועות (מ"ה ע"א). והשביעית משמטת את השבועה והירוש' מפרש הוא כגון שפטרוהו ב"ד בשבועתו ונשבע קדם שביעית וחזר והודה או באו עדים אבל מ"מ הכל מסכימים דבהעמדה בדין לא נגוש הוא זה נ"ל בספקותיך. ולענין מה שרצית לעמוד על דעתי אם הדיין חייב לומר להם שמטה היא. הי' נרא' דחייב בדורות הללו שאין דין שמטה ידוע לכל אדם שהרי חייב להפרישם מאיסור וכ"ש שאין לו לעבור בעצמו ולסייע המלוה לעבור על לא יגוש ואפילו לא יהי' איסור שמטה אלא מדברי סופרים. ואיני רואה צד היתר בזה אלא אחד ואינו מוסכם מהכל אלא שנהגו בזה להקל בספרד כמו שכתוב בספר חלב התרומו' והוא שאם כתבו בשטר שיוכל לתבוע בין בדיני ישראל בין בדיני האומות הרי הוא כע"מ שלא תשמטנו בשביעית ואף אנו נאמר שאם שטר החוב הוא בערכאו' של עכו"ם דהוא הדין והוא הטע'. ואם מלו' ע"פ היא (לו) [או] מלו' בשטרי ישראל יש לך לעשו' כמו שהי' עושה הרא"ש ז"ל שלא הי' מגבה אותו ולא הי' מוחה ביד הדיינין המגבין אותו. ולעשות להם תקנה בדבר מכאן ולהבא והיא תקנת' דהיתר' לכתוב בשטר ע"מ שלא תשמטנו בשביעית כמו שנוהגין באר"גון וכבר הי' לי משא ומתן עם הרב ר' יצחק בר ששת ז"ל במה שראיתי שם כותבין ע"מ שלא ישמט בשביעית אי הוי כתנאי תשמטנו בשביעית ומהני או כתנאי תשמטנו שביעית ולא מהני. ואני נוטה להקל דלא שבקי היתרא ועבדי איסור' ובנסח הגאונים ז"ל בדלא שמטתא ולפי שיש מחלוקת בין הראשונים ז"ל בשנת השמט' מתי היא כל שלא עברו על החוב כל אותן שנים שהן שמטות לכל הסברו' יש להקל ולדונו בספק דרבנן ולהקל. ומצאתי כתוב דהאידנ' כיון שנהגו שלא להשמיט נעשה כאלו התנה עמו מתחלה ע"מ שלא תשמטנו בשביעית שכל המלוה על דעת המנהג הוא מלוה. והרשב"א ז"ל כ' בתשובה דאדרבה כל שלא נהגו לכתוב אנו אומרי' טועים הם בדיני השמטה כסבורין שאינה נוהגת בזמן הזה עד שכל השטרו' שאין כתוב בהן שמטה רבותי נ"נ לא היו מגבין אותן כלל עכ"ל. והרא"ש ז"ל כ' בתשובה כסבר' הא'. ודע כי אין בכאן הלואות בין היהודים זולת משכונות קרקעו'. ולפי שמשכנת' היכא דלא מצי מסלק ליה בזוזי אינה משמטת כדאי' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ס"ז ע"ב) אני מנהיג לכתוב בשטר משכונו' שאם יעבור הזמן ויכנס יום אחד בשנה האחרת שלא יוכל לסלקו כל אותה שנה וזה אני נוהג מפני איסור רבית דאי הוי מצי מסלק ליה אפי' בנכיתא אסור' וכן כ' הראב"ד ז"ל בפי' מציעא ונפק' מינה נמי לענין שמטה שאינה משמטת שהרי כל יום אחרון של שביעית לא קאי בלא יגוש ואע"ג דלבתר הכי קאי בלא יגוש כיון דמשכנת' הי' שפיר דמי ואפי' בהלואה הא אסכימו בתראי ז"ל דק"ל כשמואל דא' כלישנא בתרא בפ"ק דמכות (ג' ע"ב) דהמלוה לי' שנים אינו משמט דהשתא מיהא לא קאי בלא יגוש וכיון דמיום אחרון לא קאי בלא יגוש אינו משמט דהכי תנן בפ' בת' דשביעית (מ"ב) השוחט את הפרה וחלק' בראש השנה אם הי' החדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט כלומר שאם נתעבר אלול אישתכח דחול הוא ואותו יום יכול לנגשו דשביעית אינה משמטת אלא בסופה. הא אם אינו יכול לתבעו באותו יום אינו משמט והכי מוכח בשבת פ' שואל (שבת קמ"ח ע"ב) גבי הלואות י"ט דהתם מייתינן להא מתני' וכיון שמיום אחרון של משכונה הזאת היא ביום אחרון של שנת שמטה ואותו יום לא קאי בלא יגוש א"כ אינו משמט. ושנת השמטה היתה לר"ת ז"ל ולר"י ז"ל שנת ע"ב ולרש"י ז"ל שנת ע"א וזה תופס עיקר הרא"ש ז"ל אבל כדעת ר"ת ז"ל תופסי' עיקר האחרונים ז"ל אבל נולד לי ספק אחר כי נ"ל שאנו צריכין למנות זה למנין וי"ד וכן כתבו הרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי ז"ל כי כל מניני התור' והחכמים ז"ל הם ע"פ אותה שנה והם מונין זה למנין בהר"ד ולמנין וי"ד יהי' המחלוק' הזה בשנת ע"ב ושנת ע"ג וכבר ידענו מפי כתבים באו מא"י מעיר ירושלם תוב"ב על יד מלך המשיח כי השנה הזו שהיא שנת קפ"ז שהיא שנת שמטה והארץ היא הפקר. וכן שמענו מפי עוברי' כי השנה הזאת היא שנת שמטה בעיר פאס לשמטת כספים וזה ע"פ הבאים מירוש' ידענו כי שנת השמטה היתה שם שנת ר"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף