שו"ת תשב"ץ/ב/מ

שו"ת תשב"ץ ‏ ב מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מ: עוד שאלת על מה שנהגו בספרד לברך על טלית גדולה להתעטף ועל טלית קטנה על מצות: תשובה דע כי אם שמעת חלוק בין טלית לטלית אינו בין גדול' לקטנ' אלא בין אם מכסה בה דרך עטיפה או דרך מלבוש כי הלובשים אומרי' שאין לברך להתעטף אלא כשמתכסה בה דרך עטיפה ונסח ברכה זו הוזכר בגמרא בפ' הרואה (ברכות ס' ע"ב) דאמרי' התם כי מיכס' סדינא אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית ובודאי שזו אינה ראיה לחייבו כשלובש טלית לברך כן לפי שכל ציציותיהן דרך עטיפה היו מכסי' בהם כדמוכח בפ' לולב הגזול (סוכה מ"ב ע"א) קטן היודע להתעטף וכו' וכן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ה ע"ב) גבי ר' יהודה ותלמידיו וכמה ראיות יש בגמרא שמנהגן של רז"ל במלבושיהם הי' כמנהג ישמעאלים ולא כמנהג אדום אבל עדין יש לשאול לנוהגין כן למה שינו מטבע הברכה מלמ"ד לעל ודי להם לשנות לשון הברכ' וישאירו המטבע במקומו ויברכו ללבוש ציצית ולמה מברכין על מצות ציצית והיכן מצאו נסח זה בגמרא בציצית לא מצאנוהו אלא בתפילין של ראש (מנחו' ל"ו ע"א) וי"ל דשאני התם לפי שהן שתי מצוות שאין מעכבו' זו את זו ושם אחד להם ע"כ מברכין על הראשונה בלמ"ד להניח תפילין ועל השנייה בעל אם סח לדעת הרי"ף ז"ל ואף אם לא סח לדעת בה"ג והתוס' ז"ל לפי שכבר התחיל במצות תפילין של יד שייכא בה האי ברכה שהיא בעל שכן הוא הכלל המסור לנו שכל מצוה שבגופו הוא צריך לקיימה וא"א לו לקיימה ע״י אחר צריך לברך בלמ"ד אם ברך עובר לעשייתה ואם התחיל בה כבר כגון לולב דמדאגביה נפק ביה והנענוע אינו אלא שיורי מצוה מברך בעל ומשום הכי כיון דבריך בתפלה של יד להניח תקנו בשל ראש על מצות תפילין דדמי לשיורי מצוה דלולב. אבל בציצית מה טעם יש בין גדולה לקטנה לשנו' מטבע זה. על כן נראה ששינוי זה הוא שינוי מטבע שטבעו חז"ל בברכו' וראיתי כתוב בשם הר"מ מרוטנבורק ז״ל שכשהיה חזן בלילי הסליחו' היה מתעטף בטליתו ולא היה מברך וכשהאיר היום הי' ממשמש בטליתו ומביאה על ראשו ומברך להתעטף בציצית דעיקר ברכה כך היא ולא הי' מברך על מצות ציצית ע"כ והתימה מהנוהגין שינוי זה בין טלית גדולה לקטנה שאם סוברים שאין לברך להתעטף כשלובשו למה לא תקנו על מצות ציצית בכלן שהיא ברכה כוללת וראיתי בשער היראה לרבינו החסיד הר"ר יונה ז"ל שכ' שאחר שיברך על נט"י ואשר יצר מיד יברך על מצות ציצית אם לא ברך בהתעטפו וזה אפשר הוא לפי שהזקיק הרב ז"ל ללבוש ציצית תכף בקומו משנתו קודם נט"י וא"א לברך עליו עובר לעשייתו לפי שידיו פסולו' לברכה ועכשו שנוטל ידיו וצריך לברך עליו והברכה היא אחר שנתעטף שייך האי מטבע דומיא לעל מצות תפילין וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהלכו' ברכו' אלא שהראב"ד ז"ל השיג עליו דלעולם מברך בלמד דעובר לעשייה הוא כיון שהיום לפניו. ומה שהוקשה להם היאך נברך להתעטף על לבישה אינו קשה כלל דודאי לבישה היא יותר גדולה מעטיפה והתורה לא הזכירה אלא כסוי על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה ואפילו כסוי כל דהו סגי ועטיפה כסוי כל דהו הוא והמחמיר על עצמו לעשו' מלבוש די לו לברך על מה שנצטוה דהיינו העטיפה ויש בכלל מאתים מנה ומטעם זה כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו הר"ר יונה ז"ל שהמטביל ידיו בנהר אינו צריך על טבילת ידים שהוא לא נצטוה על טביל' כי אם על נטילה ואם החמיר על עצמו להטבילן אינו מברך כי אם על הנטילה שנצטוה עליה וטבילה העולה לו מתורת נטילה היא עולה ועליה הוא מברך וה"ה שאם רצה לברך ללבוש ציצית שרשו' בידו אלא שאינו ניכר מתוך ברכותיו שהוא ת"ח ואנו נוהגין לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש וכן ראוי לעשו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף