שו"ת תשב"ץ/ב/יז

שו"ת תשב"ץ ‏ ב יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ברש"ך אל ה"ר שמואל חלאיו יצ"ו

שאלה יז: שאלת מהו לקדש אשה על מנת שאם ימות בחייה בלא בנים תהיה פטורה ולא תפול לפני אחיו לא ליבם ולא לחלוץ וכתבת ששמעת שכן עשו מעשה בדבר קצת בעלי הוראה מהמערב:

תשובה: פליאה ממני הוראה זו ואיני חושב שאחד מבעלי הוראה יטעה בדבר זה ושמא הלכה מקופחת היא זו שהרוא' ראה וטעה או שמא אתה ששמעת מפיו טעית בשמועתך שאין זה נכון כלל לקדש על תנאי זה ושיועיל התנאי שזה מתנה על מ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתור' תנאו בטל ומה״ט ס״ל לר' מאיר דהמקדש את האשה ע"מ שאין לה שאר כסות ועונה הרי היא מקודשת ותנאו בטל כדאיתא בפ' אע"פ (כתובות נ"ו ע"א) ובפ' המגרש (גיטין פ״ד ע״ב) ובפ״ג דקדושין (י"ט ע"ב) ובסוף הפועלים (בבא מציעא צ"ד ע"א) ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ו ע"ב) ואע״ג דר"י פליג עליה בשאר וכסות הא מודה ליה בעונה והא דפליג בשאר וכסות היינו משום דס"ל דדבר שבממון תנאו קיים משום דלאו מתנה עמ״ש בתורה הוא אלא מחילת ממון הוא והרי הוא כאומר על מנת שתמחול לי שאר וכסות שיש לך עלי וממון ניתן לימחל ולא מתנה עמ״ש בתורה הוא והרי זה כאומר לחברו קרע כסותי והפטר ואין זה אלא מחיל' ממון וקיים וזהו ההפרש שיש בין ע"מ שאין בו אונאה ובין ע"מ שאין לך עלי אונאה שהראשון הוא מתנה עמ"ש בתורה ויש לו עליו אונאה והשני הוא תנאי שבממון וקיים כדאי' בפ' הזהב (בבא מציעא נ"א ע"ב) וכיוצא בזה הוא מה שהפרישו בפ"ק דמכו' (ג' ע״ב) בין ע"מ שלא תשמטנו שביעי' ובין ע"מ שלא תשמט' בשביעי' שהראשון הוא מתנה עמ"ש בתורה ותשמטנו שביעי' והשני הוא מחילת ממון וקיים ומשום הכי מודה ר"י בעונה שהתנאי בטל שאינו דבר של ממון שניתן למחילה אלא צערה דגופא הוא ולא ניתן למחילה והרי הוא מתנה עמ"ש בתורה והתנאי בטל והמעשה קיים ומשום הכי אמרי' בנזירו' בפ' הריני נזיר (נזיר י"א ע"א) האומר הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים הרי הוא נזיר ואסור בכלן מפני שהוא מתנה עמ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל וכן בפ' ו' במס' פאה (מ"י) שנינו אם אמר הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני נוטל יש לו שכחה ואמרו עלה בירושלמי משום דמתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל וכתבו המפרשים ז"ל דכיון שר' יהודה מודה בעונה דתנאו בטל אע"פ שבידה למחול כיון שאינו תנאי שבממון כ״ש כשמתנה עמה בדבר שאינו בידה למחול כגון ע"מ שלא תהיה זקוקה ליבם דבזו ודאי מודה ר"י דמקודש' ותנאו בטל והכי איתא בירושלמי בפ' הפועלים (ה״ז) דגרסי' התם כל המתנה עמ"ש בתורה א"ת שהוא של ממון תנאו קיי' שאינו של ממון תנאו בטל כיצד וכו' הרי את מקוד' וכו' ע"מ שאם מת לא תהא זקוק ליבם הרי זו מקודש' ותנאו בטל תני זה הכלל שאמר רבי יהודה בן תימא כל דבר שא"א להתקיים והתנה עמה לא נתכוון זו אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב. ע"כ גירס' ירושלמי' והרי זה מבואר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף