שו"ת תשב"ץ/א/קסה

שו"ת תשב"ץ ‏ א קסה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קסה: כתבתי לך בפעם הראשונה שבידיעת שטח העיגול יש לנו בתלמוד דרך מסכים לדרך חכמי יון והוא כמה מרובע יתר על העגול רביע ואתה תפסת עלי ואמרת שאינו מסכים אל האמת ואינו דרך לחכמי יון והארכת בזה והעולה מדבריך כי החשבון הזה יש בו קירוב כי לפי דרך חכמי התלמוד אין הקו הסובב יותר מג' דמיוני הקוטר ולפי דקדוק חכמי יון הוא יותר מעט שהוא ג' דמיונים ושביעי ואני לא ממני זה שכבר ראיתי מה שכתבו התוס' בפ"ק דערובין בהא דתנן (י"ג ע"ב) כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ששאלו בגמרא (י"ד ע"א) ואמרו מנה"מ ועל זה הקשו התוס' וז"ל תימה מה שייך למבעי מנה"מ בדבר שאדם יכול לעמוד עליו יביאו דבר שהוא רחב טפח ונמדוד ההיקף ונראה שלפי שאין הדבר מכוון דטפי ודאי הוא משום הכי קא בעי מנא לן מקרא דלא דייקא בההוא פורתא דהוה טפי ומייתי ראיה מים שעשה שלמה שהוא רחב עשר אמו' וקאמר קרא דקו שלשים באמה יסוב אותו ואע"ג דהוה טפי פורתא קרא לא דייק בהכי מהתם ילפי רבנן דלא למידק עכ"ל התוס' והנה לך ברור שלא נעלם מגורסי התלמוד דקדוק היונים בענין זה וכבר ביארו אמות זה (בשעת) [בשטח] משושה בתוך העיגול בחצי הקוטר כי קשתיות הקו הסובב עודף על צלעות המשושה וכבר כתבת אתה זה ומה שרצית לתקן דברי חכמי התלמוד שהם לא הבינו ים שעשה שלמה על הדרך שהבנתיו אני אלא שהם על צד הדקדוק היוני הבינוהו עם קירוב מועט כמו שהארכת בזה. אני אומר בזה שאתה ממחסד לתקן דבריהם ז"ל שלא יפול מכל דבריהם ארצה והאמת כן הוא שכל דבריהם נכונים הם אבל הם ז"ל לא ירצו בפרשתך ולא יודו לה וכבר כתבו בפירוש הפך מדבריך ובסוף הדברים אראך דעתי. ומה שכתבתי שדרך התלמוד הוא מסכים אל הדרך היוני בזה לא היתה כונתי לומר שאין בזה קירוב כי כבר ידעתי שהחכמי' ז"ל על דרך הקירוב דברו בזה אבל היתה כונתי לדחות מה שכתבו קצת מרבותינו הצרפתים ז"ל במ"ש בתלמוד כמה מרובע יתר על העגול רביע שלא נאמר זה אלא בחוט המקיף מבחוץ אבל בשיעור קרקע שמבפנים הוי טפי מתלתא וקרוב לפלגא והזקיקם לומר כן משום דקי"ל דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים כדמוכחינן לה מים שעשה שלמה א"כ טבלא עגולה שיש באלכסונה ד' טפחים יקיף אותה חוט של י"ב טפחים וכן מרובע שהוא ג' על ג' יקיף אותו חוט של י"ב וסובר זה המפרש ז"ל שכיון שהיקפם שוה הם שוים בקרקע וא"כ טבלא עגולה שיש באלכסונה ד' טפחים קרקעיתה אינו כי אם ט' טפחים כמו מרובע של ג' טפחים וטבלא מרובעת ד' על ד' יש לה בקרקעיתה ט"ז טפחים א"כ המרובע יתר על העגול יותר מרביע הרבה שהמרובע הוא ט"ז טפחים והעגול ט' טפחים וכן פי' זה המפרש כי אלכסון ד' על ג' טפחים כאלכסון ה' על ה' זהו דעת זה המפרש והתוס' דחו פירושו שהרי בפ' כיצד מעברין (עירובין נ"ו ע"ב) גבי מגרש רביע ובפ"ק דערובין (י"ד) גבי ים שעשה שלמה דשתי אמות עליונות מתמעטות רביע מפני שהם עגולות בכולהו מוכח דמרובע יתר על העגול רביע בקרקע ולא בהיקף ודחו ראיתו שהביא שהיקף מרובע שלשה על ג' שוה למעוגל שאלכסונו ד' ואמרו שאין זו ראיה לפי שאין ההיקף מוכיח על הקרקע כמה הוא שהרי טבלא שהיא אחד עשר טפחים על טפח יקיף אותה חוט של כ"ד טפחים ומרובע שהוא ו' על ו' יקיף אותו של כ"ד טפחים ואין קרקעיתם שוה שאותו שהוא י"א על א' אין בו כי אם י"א בתים שהם טפח על טפח ואותו שהוא ו' על ו' יש בו ל"ו בתים שהם טפח על טפח והרי שתי טבלאות אלו שוים בהיקפם ואינן שוות בקרקעיתם והם נתנו טעם בזה שכל שיעור צד הזויות מתמעט וכן מרובע שהוא ג' על ג' אין קרקעו כי אם ט' טפחים ועגול שאלכסונו ד' טפחים שהיקיפו באותו מרובע יש בקרקעו י"ב טפחים שהוא פחות רביע מהמרובע שהוא ד' על ד' לפי שאין לו קרנות ממעטות עכ"ל התוס'. והם הראו זה לעין שעשו עגולה שיש באלכסונה ד' ובתוך העגולה עשו מרובע שהוא ג' על ג' בקירוב והרי היקף המרובע כהיקף העגולה בקירוב אע"פ שהעגולה היא עודפת על המרובע כל אותו עודף שיש בין קשתות העגולה ובין ד' צלעות המרובע. עוד הראו לעין שהמרובע יתר על העגול רביע בקרקע שבפנים ולא בהיקף שהם עשו עגולה רחבה טפח והקיפוה טבעות טבעות מהמקיף עד המרכז ואח"כ חתכו אותה באמצע מהמקיף עד המרכז ועשו ממנה משולש שוה השוקים שהתושבת ג' טפחים דכל שיש בו טפח יש בהיקפו ג' טפחים והעמוד שהוא על זוית שבאמצע זה התושבת המגיע בזוית השוקים יש בו חצי טפח וכשחתכו זה המשולש לשני חלקים שוים על העמוד יהיה כל חלק משני חצאים חצי מרובע ארכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח וכשהדביקו שני חצאים אלו הצד הצר לצד הצד הרחב וחתכו אותו לג' חלקים שוים היו בו ג' בתים מחצי טפח על חצי טפח ואלו היתה מרובעת היו בה ד' בתים מחצי טפח על חצי טפח א"כ אין המרובע יתר על העגול אלא רביע בקרקע שלא כדברי המפרש הזה שאמר שקרוב לחצי הוא. זה העלו בתוס' ואל זה נתכונתי כשאמרתי שהוא מסכים לדרך חכמי יון כדי לדחות אותו המפרש ז"ל וכן באלכסון ד' על ג' שיהיה כאלכסון ה' על ה' דחו פירושו שאפי' כאלכסון ד' על ד' אינו אבל מ"מ הנה הם מודים שיש קירוב בדבר וזה לא נעלם ממני וכתבתי זה להציל את עצמי מתפיסותיך ובמטותא מינך לא תתלי בי בוקי סריקי:

וכן מה שאמרת שמה שאמרו (שם ע"ו ע"ב) דכל אמתא בריבוע' אמתא ותרי חומשי באלכסונא אינו מסכים אל האמת כבר הרגישו בזה המפרשים ז"ל והראו כן לעין שהם עשו טבלא של עשר אמות על י' אמות מרובעת ולפי חשבון אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא יש באלכסון י"ד אמו' ובטבלא זו של י' על י' יש בתוכה ד' טבלאות של ה' על ה' ואלכסון של כל א' הוי ז' אמות לפי חשבון זה ועשה בתוך טבלא זו של עשר על י' רבוע בפנים ויהיה האלכסון של רבוע הפנימי כנגד רוחב של רבוע החיצון וזה הריבוע שלפנים הוי ז' אמות על ז' אמות שהרי הוא חצי האלכסון של טבלא זו שהיא עשר על י' והאלכסון של ז' אמות אלו שהם בפנים הוא כנגד הרבוע שבחוץ שהוא עשר אמות ואינו אלא ז' אמות וי"ד חומשים שהם עשר אמות פחות חומש והיאך יכול להיות זה אלא על כרחך צריך אתה לומר כי מה שאנו אומרי' כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי וכו' לא דק אלא טפי פורתא מאמתא ותרי חומשי ולפי שלא היה באלכסון י' על י' י"ד אמות מצומצמות אלא מעט יותר לפי שיש גם באלכסון זה של ה' על ה' בפנים יותר מז' אמות מעט זה כתבו המפרשים ז"ל בפ' המוכר פירות. ועוד הוכיחו כן בענין אחר שהרי טבלא של י' אמות על י' אמות מרובעות יש בה מאה אמו' אמה על אמה והרבוע הפנימי אם אינו אלא ז' אמו' על ז' אמו' אינו אלא תשע וארבעים אמות וצריך להיות חמשים שהרי חציו של רבוע החיצון הוא כמו שמפורש למעלה אלא ש"מ דאלכסון י' על י' יש בו מעט יותר מי"ד ולפיכך הוי גם אלכסון של ז' על ז' מעט יותר אלו דבריהם ז"ל. וכ"כ ר' שמשון ז"ל בפי' המשנה בפ"ה ממס' כלאים אלא שכתב ז"ל שאע"פ שמרובע שוה הצלעות והזויות שוים בעלי התלמוד עם בעלי המדות במרובע ארוך נ"ל שיש חלוקה ביניהם כי נ"ל לפי פירוש אותה משנה דהנוטע ירק בכרם שיראה מאותה משנה שהם ז"ל סוברים שהמרובע שהוא עשרים על ל' אלכסונן הוא ל"ב ולפי דעת בעלי המדות שנותנין כלל שהכאת שני צלעי המרובע כל א' על עצמו ככה יהיה הכאת אלכסון על עצמו אם לא יהיה האלכסון שורש אלף ושלש מאות כי כן הוא הכאת כ' על כ' ושלשים על ל. והכאת ל"ב על עצמו אינו כי אם אלף וכ"ד ואינו מגיע לאלף וג' מאות. ואומר הרב ז"ל כי אין לעמוד על האלכסון מרובע ארוך כמו שהוא רשאי לסמוך על כללי בעלי המדו' בזה. ובפ' המוכר פירות (בבא בתרא ק"א ע"ב) משמע דמרובע ד' על ט"ז אלכסונו ח' ולפי דרכי המהנדסים אינו כי אם שורש נ"ב כי ד' על ד' ט"ז וששה על ו' ל"ו בין הכל נ"ב ושמנה הוי ס"ד והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' שכיון שהם יותר מז' שהרי שורש מ"ט הם ז' תפס לו ח' לחומרא הרמב"ם ז"ל סמך על כללי המהנדס בזה וכתב בפי' המשנה בפ' עושין פסין כי מרובע ארכו מאה ורחבו נ' יהי' באלכסונו מאה וי"ב בקירוב ואם יהיה ארך השטח צ"ג ושליש ותשיעית ורוחב נ"ג ושליש יהיה האלכסון ק' וז' וחצי וכל זה יוצא מאלו העקרים ההנדסיים אע"פ שאומר הרב ז"ל שא"א לכוין החשבון שלא יהיה שם קירוב וזה מטבע החשבון לא מחסרון שכלנו וההיא דכלאים פי' יפה הרב ז"ל ולא יצא משם שמרובע כ' על ל' יהיה אלכסונו ל"ב לפי פירושו:

ומה שכתבת כי מדעתך לא נעלם מהם האמת אבל הם לא חששו בזה מפני שנותנין חומרא לדבריהם כאמרם (סוכה ח' ע"א) ולחומרא לא דק עכ"ל כדברך כן הוא שלא נעלם מהם האמת כי הם אנשי אמת מקבלי האמת מאלהי אמת. אבל מה שאמרת כי הם לא חששו בזה מפני שנותנין חומרא לדברים רבים כאמרם ולחומרא לא דק הוא מאמר צריך דקדוק בדבריה' ז"ל לפי שאני רואה קורה בין עיני שלא הצריכו בה כי אם היקף ג' טפחים אע"פ שבמרובעת צריכה היקף ד' טפחים הנה לא חששו לאותו שביע הנוסף לפי הדקדוק של המהנדסים אע"פ שהוי נותן קולא וא"ת שבזה הקלו לפי שהוא מדבריהם שהרי כיון שיש במבוי ג' מחיצות מותר לטלטל בכלו והם הצריכו ברוח רביעית קורה רחבה טפח משום היכר כדאיתא התם (ג' ע"א) כמ"ש רש"י ז"ל בפי' משנה ראשונה של ערובין. א"א לך לומר כן לפי הדרכים התלמודיי' ז"ל שלא הקלו חכמים ז"ל בדבר שהוא מדבריהם אלא בספיקות דאזלי' בהו לקולא שכיון שא"א לעמוד על בריו של דבר הלכו בו לקולא שאפי' לא היה הדבר כן לא עברנו על ד"ת אבל במה שאפשר לעמוד על בריו של דבר לא הרשונו לכתבו לקולא וכ"ש שבשעורין בדבר שאפשר למדוד ולעמוד על שיעורו אפי' בדבר שהוא מד"ס לא הקלו ובפי' אמרו בפ' גיד הנשה (חולין צ"ח ע"א) לא תזלזל בשיעורא דרבנן כלומר בדבר שהוא בדרבנן לא תזלזל בשיעורו וכן אני רואה שהוא דעתך בזה במה שכתבת שהם הרגישו בזה למקום הראוי כמ"ש (עירובין כ"ג ע"א) הגנה והקרפף וכו' והנעלה מדבריך שהם חששו לעודף שיש כפי הדקדוק ההנדסי כדי שלא יבואו לידי קולא וכן כתבת כי כשמביא לידי חומרא כגון תחום שבת לא חששו בזה מפני שהמיעוט הוא חומרא למעט התחום אלו הכי דבריך ואע"פ שיש לי משא ומתן בהם כמו שאכתוב לפנינו אבל המובן מידיעתך הוא כי לא חלקו בין דבר שהוא מדבריהם לדבר שהוא מן התורה שהרי הגנה והקרפף כרמלית דרבנן הם כדאיתא בפ"ק דשבת (ז' ע"א) ותחום שבת אפי' לדעת הגאונים ז"ל שהחמירו בתחום ג' פרסאו' לומר שהוא מדאוריי' מודים הם שתחום אלפים אמה דרבנן הוא דסוגנין בכל תלמודא (עירובין מ"ו ע"א נ"ע ע"א) תחומין דרבנן דלא כר"ע (סוטה כ"ז ע"ב) ואעפ"כ רצו להחמיר בשניהם והוסיפו העודף בזה בגנה ולא חששו בו בתחום דאזלו הכא לחומרא והכא לחומרא וא"כ למה לא חששו בקורת מבוי לזה העודף ואמרו שאם היא עגולה רואין אותה כאלו היא מרובעת כל שיש בהקיפו שלשה יש בו רחב טפח זה לשון המשנה והיה להם להרגיש לאותו שביעי העודף להחמיר. ומה שהבאת ראיה מלשונם בתלמוד שאמרו לחומרא לא דק לא אמרו כן מפני הדקדוק הזה ההנדסי אלא שאפי' לפי עיקריהם החמירו שלא לדקדק כמ"ש בפ"ק דסכה (ז' ע"ב) גבי סוכה העשוי' ככבשן שאותה סוגיא הולכת על ב' עקרים אלו כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח וכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא שהצריך ר' יוחנן שיהיה בהיקפה כדי לישב כ"ד בני אדם לפי סברתו שסובר דכל סוכה שאין בה ד' אמו' על ד' אמו' פסולה וכשיש בהיקפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם וגברא באמתא יתיב ומקום גובריה לא חשיב הנה יהיה ברחבה ח' אמו' שהרי בהיקפה כ"ד כשתסלק ב' אמו' מקום גברא מכאן ומקום גברא מכאן ישארו י' אמו' ואין אנו צריכין כי אם ה' אמו' וג' חומשין דכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא והחמיר ר' יוחנן להצריך ו' אמו' זהו העולה מדבריהם שם אע"פ שלא אמרוהו בזה הלשון ואלו היו חוששין חכמים ז"ל לאלו הדקדוקים ההנדסיים כדבריך והם היו משתדלים לתקן דברי ר' יוחנן כדי שיהיו קרובים אל האמת היה להם להזכיר זה בכאן ולומר כי אע"פ שלפי העקרים שהנחנו יש בדברי ר' יוחנן שני חומשים עודפים אבל לפי האמת אין בדבריו עודף מורגש שהרי באמתא ברבועא יש יותר מאמתא ותרי חומשי באלכסונא וברחב טפח יש היקף יותר מג' טפחים ובזה יתקרבו דברי ר' יוחנן אל האמת קירוב נפלא שהרי סוכה שיש בהיקפה כ"ד אמו' אין ברחבה כי אם ז' אמו' ושני שלישים בקירוב כשתחסר מזה ב' אמו' מקום גברי ישארו ה' אמו' ושני שלישים ואלכסון ד' אמו' הוא חמשה אמו' וג' חומשין בקירוב ויבואו דברי ר' יוחנן מכוונים כדעת ההנדסים כי ג' חומשין בקירוב לתוספת הם יותר מתשעה ושני שלישים בקירוב למגרעת הם פחו' מט"ו והרי שני חשבונו' שוים ולא הזכירו כן בגמ' עם היותם משתדלי' לתקן דבריו שיהיו קרובים אל האמת ונראה מזה שלא חששו בשום מקום לזה הדקדוק ההנדסי. וכן מ"ש בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ז ע"א) גבי אילן דעולא לחומרא לא דק אינו מפני הדקדוק ההנדסי אלא מפני השורש המונח בתלמוד באות' של סוכה העשויה ככבשן כמו שהזכרתי ולולא יראתי האריכו' הייתי מראה לך משם כי אלו חז"ל היו חוששין לזה הדקדוק כדבריך היה לו לעולא ללכת אל דרך אחרת בחשבונו אלא שאין רצוני ליגע עצמי בזה כי גם נתחלפו שם הפירושי' במקו' האילן כמה הוא ואין תועל' בזה במה שאנחנו בו כי במה שכתבתי בסוכה העשויה ככבשן יש לך להקיש באילן דעולא אבל הנראה מדבריהם הוא בכל אלו המקומו וגבי חלון עגול בפ' חלון (עירובין ע"ו ע"א) וגבי כורת במס' שבת (ח' ע"א) שהם סומכים על עקריהם בזה ועושים אותם שורש מונח ויתד שלא תמוט ולא חששו לאותו הדקדוק שמדקדקים בו חכמי יון ולא יחושו אם מביא לידי חומרא או לידי קולא כמו שהוכחתי מקורת מבוי ובמס' אהלות בפ' י"ב (מ"ו) שנינו קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה אם יש בה פותח טפח מביאה הטומאה תחת כולה ואם לאו טומא' בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכמה יהיה בהיקפה ויהיה בה פותח טפח בזמן שהיא עגולה היקפה ג' טפחים מרובעת ארבעה שהמרובע יתר על העגול רביע עכ"ל המשנה ובכאן יש לך פתחון פה לומר שהחמירו בדבר אבל אחר זה שנינו שם בסמוך (מ"ז) עמוד שהוא מוטל לאויר ויש בו היקף כ"ד טפחים מביא את הטומאה תחת דפנו ואם לאו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ופירש ר"ש ז"ל זאת המשנה שזה העמוד הוא מושלך לארץ והוא עגול ושוכב לארץ על עיגולו באויר כגון בחצר ובגנה ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ ומתהלך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו הסמוך לארץ ולענין הבאת טומא' בעינן טפח על טפח על רום טפח דאי ליכא רום טפח הויא טומאה רצוצה ועמוד עגול כשיש בהקיפו כ"ד טפחים נמצא רחבו שמנה לפי הכלל המסור לנו כדתנן הכא ובפ"ק דערובין (י"ג ע"ב) דכל שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח על רום טפח שהרי כאן רבוע של ח' על ח' העושה בתוכו עגול של ח' נמצאו הזויו' עודפים ח' חומשין לכל קרן דאמתא ברבועא אמתא ושני חומשי באלכסונ' הרי כל אלכסון עודף על הרחב ט"ז חומשין תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה הרי כל אחד מהם ח' חומשין ואם באת לעשו' בקרן זויות שחוץ לעיגול רבוע של טפת על טפח נמצא אלכסונו עודף על רחבו ב' חומשין דנמצא שיעור אלכסונו ז' חומשין לא נשתייר לנו רק חומש אחד ומשום חומש אחד לא דק עכ"ל הרב ז"ל וע"ד זה הלך הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' טומאת מת וז"ל שם וכן עמוד עגול שהוא מוטל לאויר מונח על הארץ אינו מביא את הטומאה תחת דפנו עד שיהי' בו היקף כ"ד טפחים ואם אין בהיקפו כ"ד טפחי' טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וזה שהצריכו כ"ד טפחים הוא לפי העיקרים שסומכין עליהם בחשבון כל המשפטי' שכל שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רחב טפח וכל טפח על טפח ברבוע יש באלכסונו טפח ושני חומשין לפיכך אם היה כזה העמוד כ"ד טפחים נמצא כל דפנו טפח על טפח ברום טפח ויותר מעט שחשבונו' אלו בקירוב הן עכ"ל רבינו ז"ל וצייר בספרו הצורה הזאת. אע"פ שיש להראב"ד ז"ל בהשגותיו דרך אחרת בזה אבל לפי הפי' הזה אמה רואה שהם עשו יסוד מוסד מהעיקרי' האלה וסמכו עליהם אפי' להקל שאם תאמר שמפני הפסד טהרות חששו והקלו בזה תקשי לך רישא בקורה שהיא נתונה בכותל שהלכו בה להחמיר כמו שכתבתי אותה בסמוך לזה ועוד שלא הקלו מפני הפסד טהרות אלא בדבר שטומאתו מדבריה' כגון טומאת כלי זכוכית שעשו בו היכר דלא ליתי למשרף עליה תרומה וקדשים כמו שנזכר בראשון משבת (ט"ז ע"א) אבל בטומאה דאוריי' לא יקלו מפני טעם זה לטהר מי שהוא טמא דבר תורה להאכילו תרומה וקדשים וליכנס למקדש בחיוב כרת והלואי ישרפו תרומה וקדשים ולא יבא לידי חיו' כרת. וכן בגמ' נדה (ל"ד ע"א) אמרו כי שכבת זרעו של עכו"ם טהור לפי שאפי' זובו אינו טמא אלא מדבריהם ועבדו היכרא בשכב' זרע כי היכי דלא ליתי למשרף על זובו תרומה וקדשים וכן בדם נדה של עכו"ם וכן במשקין שנטמאו מחמת שרץ שהם מטמאים כלים מדרבנן גזרה משום משקה זב וזבה ולא גזרו אלא לפסול אבל לא לשרוף תקנו דדוקא נטמא תוכו נטמא כלו נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו דעבוד רבנן היכרא כדאיתא בבכורו' (ל"ח ע"א) וכן מה ששנינו במשנת כלים (פ"ה מ"ג) והביאוה בפ' במה טומנין (שבת מ"ח ע"ב) בית הפך ובית הנר ובית התבלין שבכירה שהוא מטמא במגע ולא באויר לפי שאפי' במגע אינו אלא מדבריהם ועבדו היכרא דלא ליטמא אלא באויר כי היכי דלא ליתו למשרף עליה תרומה וקדשים. ודע כי עם היות בידם אלו עיקרים יסוד תקוע הלכו בהם להקל אפי' לפי עיקריהם שהרי הסכימו המפרשי' ז"ל הנזכרי' בפי' זאת המשנה שיש אפי' לפי עיקרים אלו תוס' חומש אלא דלא דק והלכו בהם על דרך הקירוב והיאך יעלה על דעתך שלדקדוק ההנדסי חששו לחומרא שאפי' לפי עיקריהם לא חששו שהוא דבר עבר למתחילים פ' אין עומדין ור' שמשון ז"ל לתקן קירוב זה כת' וז"ל ועוד שהרי פירשנו בעירובין (נ"ז ע"א) דאמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא אינו מכוון ועוד משהו איכא ומצאתי הגהה על לשון זה בגליון הספר שלי שזה לשונה. ועוד שזה שכ' הרב ז"ל לא ידע כי בנפשו הוא הוסיף קמח צריך להוסיף מים כי עתה ישתייר לנו יותר מהצורך יותר מחומש אבל הי"ל לומר כי כל שבהקיפו ג' יש ברחבו טפח אינו מכוון ולפי האמת כל שברחבו טפח יש בהקיפו ג' טפחים ושביעי טפח ועתה יתמעט החומש שנשתיי' לנו יותר מהצורך וכל זה איננו שוה כי אם יהיה בהיקף העמוד כ"א טפחים נוכל לרבע תחת דפנו מכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח דוק ותשכח עכ"ל הגהה זו וביאור זה בקצר' הנה זה העיגול שיש בו הקיפו כ"א טפחים יש ברחבו ז' טפחים לפי שרשנו ונעשה מרובע משש קטריו הנה יהיה אלכסונו ט' טפחי' וד' חומשין הנה עודפים על אלכסון העגול י"ד חומשין ז' חומשין לקרן זה מכאן וז' חומשין לקרן זה מכאן ושאלכסון זה שיש בו ז' חומשין תוכל לרבע בו טפח על טפח שכל אמתא ברבועא אמתא ושני חומשי באלכסונ' ומכל זה תוכל לראות כי החכמי' ז"ל ומפרשי דבריהם לא פירשו שהם חששו לזה הדקדוק האמיתי אבל בודאי ידעו האמת כמו שכתבת אבל מה שתקנת דבריהם שהם לא זלזלו בשיעור האמיתי אלא מפני שהוא נותן חומרא אינו נכון אלא יש לנו לומר אחד משני דברים או שקבלתן כך היתה ללכת ע"פ דרכים אלו ואע"פ שיש בהם קירוב דהא שיעורין הלכה למשה מסיני הם כדאי' בערובין (ד' ע"א) ובסוכה (ה' ע"ב) ובדוכתי אחריתי. ואפ"ל שכך נאמרה הלכ' למשה מסיני כמ"ש בקדושין (ל"ט ע"א) על ענין אחר והטעם בזה לפי שלא ניתנה התורה למלאכי השרת כמ"ש בברכו' (כ"ה ע"ב) ובקדושין (נ"ד ע"א) על ענינים אחרים ושמא כך נמסרה להם הלכה שיתנהגו על עיקרים אלו אע"פ שיש בהם קירוב כאלו הם מדוקדקים ויש סמך בזה מים שעשה שלמה שהלך בו הכתוב על דרך קירוב כמו שביארתי זהו אחד משני דברי' שאפשר לומר בזה או שנאמר שהם כשנשאו ונתנו בזה על עיקרים אלו עשו זה לקרב ההבנה אל התלמידים לפי שלעולם ישנ' אדם לתלמידו בדרך קצרה כדאיתא בפ"ק דפסחים (ג' ע"ב) ובפרק אלו טרפות (חולין ס"ג ע"ב) אבל לענין מעשה יש לנו לדקדק הענין ע"פ הדקדוק האמתי ומסרוהו לחכמים יודעי השיעורי' נמצא כי ההלכה מסור' לתלמידים המתחילים והמעשה מסור אל החכמים לדקדקו על פי האמת וזה הדרך ישר בעיני לתקון דבריהם ז"ל וכן יוכיח מה שהקלו בזה בעמוד המוטל לאויר במס' אהלות (פי"ב מ"ז) שאף על עיקריה' לא דקדקו והקלו בהם ואע"פ שהקשו בסוכה (ח' ע"א) ובמקומו' אחרים (ב"ב כ"ז ע"א) אימר דאמרי' לא דק לחומרא לקולא לא אמרי' זה הוא כשהוא הרב' אבל דבר מועט לא יחושו בו שלא לבלבל התלמידים דומה למה שאמרו אימר דאמר דאמרי' לא דק פורתא כולי האי מי אמרי' ואפשר דבפורתא אפי' להקל כשהוא בלתי מורגש לא יקשה להם אי לא דק ביה והרמב"ם ז"ל פירש בפי' המשנה פ"א (מערכין) [מעירובין] כי לפי שדקדוק השביעי אינו ג"כ מדוקדק לפי שא"א לידע יחס קוטר העגולה אל המקיף לא שיהא זה מחסרון שכלנו אלא שטבע הענין יחייב כן והמהנדסים יודו בזה שא"א לדעת זה אלא ע"י קירוב וכיון שסוף סוף נצטרך לקירוב לקחו החכמים זה השרש עיקר והשתמשו בו בכל שיעוריהם זה כתב הרב ז"ל וי"ל עוד כי מצאו סיוע לזה בים שעשה שלמה ובודאי מאשר ראינו עומק שכלם בפי' המשניות ובכל דבריהם יש לנו לומר שא"א שישיגו חכמי העכו"ם במחקריהם מה שלא השיגו הם וכבר הפליג בעל ספ' הכוזר ז"ל להראות ליאות שכל היונים מהשיג מאשר השיגו חכמי ישראל בענין הטריפות ובנגעי אדם ובגדים ובתים ובענינים אחרים כמו שהרחיב המאמר בזה בספרו וכ"ש בעניני השיעורים דבחושבנא ושיעורא תליא מילתא שא"א לומר שתקצר יד שכלם מהשיג מה שהשיגו אוקלידס וארשמידש להבדיל בין החול ובין הקדש וכבר הטיבו דבריהם רבותינו הצרפתים ז"ל שתקנו מאמר רבנן דקסרין שאמרו בפ' חלון (עירובין ע"ו ע"ב) דעיגול דנפיק מגו רבועא רבעא ורבועא דנפיק מגו עגולא פלגא ובגמ' פ"ק דסוכ' (ח' ע"א) דחו אותו מאמר שאע"פ שבעגולא דנפיק מגו ריבועא יצדק ע"פ הכלל המסור להם במרובע יתר על העגול רביע אבל שלא יהיה רבוע שבתוך העיגול אלא חציו של העיגול דחו בגמ' ובתוס' תרצו כי התלמודיים טעו בדבריהם של רבנן דקסרי שהבינו שחציו של העיגול אמרו והם לא אמרו אלא פלגא כלו' של המרובע החיצון וזהו אמת כי כשתעשה עגול בתוך מרובע ומרובע בתוך העיגול יהי' המרובע הפנימי חציו של חיצון כמו שהוכחתי למעל' זה כתבו בתוספ' ויש לי להוסיף על דבריהם כי רבנן דקסרי תפסו הדבר על דרך זו ללמדנו כי כשיעור חסרון העיגול מהמרובע כן יהיה שיעור המרובע מהעיגול כשיהיה העיגול בין שני המרובעים וכל זה חיזוק וסמך שאין בכל דברי רז"ל דבר שיפול ממנו ארצה כי הם אמת ודבריהם אמת ואחר שהתוס' פתחו לנו זה הפתח אף אנו נאמר כי מ"ש בסוכה העשויה ככבשן לחומרא לא דק הם דברי התלמי' שלא הבינו דברי ר' יוחנן אבל ר"י ע"פ הדקדוק ההנדסי אמר דבריו כמו שפי' למעלה וכן יתפרש בכ"מ שלא דקדקו ע"פ הכללים שמסרו לנו לפי שסמכו על הדקדוק האמיתי או קרוב לו הרבה ועתה אשוב לדבריך:

כתבת זה לשונך ואמנם הם הרגישו בזה למקום הראוי למה שאמרו (עירובין כ"ג ע"א) הגנה והקרפף שהם ע' אמה ושיריים על ע' ושיריים מוקפת גדר גבוהה עשרה טפחים מטלטלים בתוכה ושם אמרו וכי מרבעת להו לחמשה אלפי גרמידי הווין ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים כדילפינן מחצר המשכן וצלעי המשכן הם נ' אמה על נ' אמה ואלכסונו לפי חשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא הוא ע' אמה ולא יותר ואתה רואה שהם רצו שיהא האלכסון שרש חמשת אלפים אמה שהוא הכאת כל אחד מהצלעות בעצמו מקובצים שאם תכה נ' בעצמם פעמים יהיו ה' אלפים ושרשו ע' אמה ושיריים בדבריהם האמתיי' והשיריים הוא חצי אמה וחומש אמה בקירוב והם דקדקו בכאן האמת וחששו לעודף כדי שלא יבואו לידי קולא עד כאן דבריך כלשונך. ויש בהם טעות אע"פ שאינו מזיק לכוונתך כי אם חצר המשכן אינו אלא נ' על נ' ומשם למדנו דין קרפף מנין להם לחכמים ז"ל להוסיף על שיעור זה שיהא ע' אמה ושיריים שהוא שרש הכאת חמשים על עצמו שני פעמים אבל האמת הוא כי חצר המשכן הוא מאה על נ' שהם חמש אלפים בהכאת הצלע הקטן על הצלע הגדול וזהו תקון לדברי. ועתה אשיב עליהם ודע כי דברים אלו נאמרו בפ' עושין פסין (שם) אבל לא נזכר שם מה שכתבת ששם אמרו כי מרבעת לה' אלפי גרמידי וכו' זה הלשון אינו שם אע"פ שהוא אמת אבל כיוצא בו אמרו בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ז ע"א) גבי אילן דעולא שאמרו שם שבית סאה הוא תרין אלפין וה' מאה גרמידי ובית סאה הוא חמשים על חמשים שחצר המשכן שהיה מאה על נ" הוא בית סאתים כדאיתא בעירובין (שם ע"ב) ואיך שיהיה אין מכאן ראיה שהם דקדקו בכאן הדקדוק ההנדסי שהרי לא נזכר להם בשום מקום שלא יהא תשבורת שטח המרובע בהכאת הצלע האחד על הצלע האחר שזה תנוקות יודעים אותו כשיעשו מהשטח בתים בתי' כבתי' הנרד"שיר שקורין אשק"אש או סטרנג"ו לא ראינו בשום מקום שדברו בזה על צד הקירוב אבל דברו בזה על צד הדקדוק כמו שתמצא בפ' לא יחפור באילן ובמקומות אחרים וא"כ דבר פשוט הוא לכל שבית סאתים שהם מאה על נ' כחצר המשכן כשתעשו אותם מרובעות שוות הצלעות והזויות יהיו יותר מע' על ע' שהרי ע' על ע' הם ארבעת אלפים ותק"ס ומאה על נ' הם ה' אלפים ע"כ הוצרכו לאותם שיריים וזה שאמרו (עירובין שם) מנא ה"מ א"ר יהודה דאמר קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול נ' וסבב חמשים וז"ל רש"י ז"ל בפי' אמרה תורה טול נ' שאורכו יתר על רחבו וסבב הנותרים דהוו להו ע' אמה וד' טפחים כיצד עשה מהם ה' רצועות של י' אמות רחבן וארכן נ' השכב אחת למזרח ואחת למערב הרי ארכה חמשים אמה ורחבה ע' שים אחת לדרום ואחת לצפון הרי ע' על ע' אלא שהקרנות פגומין עשר לכל קרן מפני התוספת טול מן רצועה חמשים שארכה נ' ברחב י' ועשה מהם ה' חתיכות מרובעות של עשר עשר הד' חתיכות שים בד' קרנות למלאת הפגימות והרי ע' על ע' מרובעות טול חתיכה החמישית המרובעת עשר על עשר ועשה ממנה וכו' עכ"ל רש"י ז"ל וכן הוא בירושלמי דמס' כלאים ובפרשת נשא במדבר סיני רבה והם עשו אלו השיריים שני שלישי אמה שהם ד' טפחי' ויש בו קירוב כי כשתכ' ע' אמות וד' טפחים על ע' אמות וד' טפחים לא יעלו כי אם ארבע אלפים תת"קצג ושבע תשיעיות אמה ויותר מדוקדק מזה הוא שיהיו השיריים ה' שביעיות אמה אז כשתכה ע' אמה וה' שביעיות אמה על ע' אמה וחמשה שביעיות יעלה חמשה אלפי' וחצי בקירוב כי א"א לדקדק החשבון לפי שמספר חמשת אלפים אין לו שרש וכבר אמר הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' אין עושין פסין שאין זה מחסרון שכלנו אלא שכן הוא טבע המספר ובמס' פאה ירושלמי אמרו דבית רובע הקב שהוא אחד מע"ז מבית סאתים כי סאה ששה קבין אמרו שהוא עשר אמות ומחצה על י' אמות ומחצה ולפי חשבון זה יהי' בית סאתים ה' אלפים רצ"ב אבל דברו בזה על צד הקירוב וכן פי' שם ר' שמשון ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ב ממס' כלאים בפי' המשנה פירש שהוא עשר אמות וחומש על י' אמות וחומש בקירוב והרי אתה רואה שאפי' לחשבון התינוקות עכ"פ צריכים הם לומר שהם ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים לא מפני הדקדוק שחשבת אבל מה שהביאך לחשוב זה הוא שאתה הוצאת זה באותן דרכים ההנדסיים וחשבת שהם באותם דרכים הוציאו זה ושהם יודו באותן הקדמות ויחושו להם ואינו כן כי לא זה הדרך שהביאם לזה ואם הכאת ע' אמה ושיריים על עצמו הוא שרש חמשת אלפים עד שיצא מזה שאמתא ברבועא יותר מעט מאמתא ותרי חומשי באלכסונא כמו שהניח אוקלי"דש זאת היא השאלה בעצמה שאמרנו שהם לא דקדקו בזה ויהיה זה מופת שיש קירוב בדבר אבל שהם הביאם לחשבון זה דרך זה אינו מחוייב מכאן כי מלבד דרך זה אמרו כן בכ"מ והילדים יודעים כן כמו שאמר רש"י ז"ל בפירושיו וכמו שזכרתי:

עוד כתבת וזה לשונך וכאשר מביא לידי חומרא כגון תחום שבת אמרי' במרבע את העיר מביא כמין טבלא מרובעת שהיא אלפים אמה על אלפים אמה ומניחה באלכסון וכל חשבונם שם בנוי על אמתא ותרי חומשי באלכסונא ושם אמרו יעמוד משכן על שפת נ' כדי שיהא לפניו נ' אמה ועשרים אמה לכל רוח והרי ע' אמה לחשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא מפני שהמיעוט הזה חומרא למעט את התחום עכ"ל וזו של טבלא מרובעת היא בפ' כיצד מעברין (עירובין נ"ו ע"ב) ובודאי שאותו חשבון הוא בנוי על אמתא ותרי חומשי באלכסונא כדברך אבל אם נאמר זה על צד הדקדוק או על צד הקירוב אינו נותן באותו מקום חומרא כלל ולא קולא שענין אותה הלכה הוא שעיר שיש לה אלפים אמה ברחב והיא עגולה אומר' הברייתא שצריך לרבע אותה כטבלא המרובעת כדי שיהא נשכר הזויות שכשמודד התחום בצד הקרן לא ימדוד אותו מחומת העיר אלא מקרן הטבלא שהוא מרובע ונמצא שהוא נשכר כל אותו עודף שיש למרובע על העגול שבתוכו הממשש בו ואמרו הם ז"ל שהם כו' אמרו לכל קרן שהם אלפים חומשים לפי הנחתם דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא ואם הם יותר לפי הדקדוק ההנדסי נמצא משתכר יותר ולא ירדו הם שם לדקדק שלא יהיה יותר מת' אמות שהרי כל הזויות הוא נשכר יהיה ת' אמות כפי הנחתם או יהיו יותר כפי הדקדוק ההנדסי וכן תמשיך הפירוש שם ברבוע התחומין שאמרו שם (שם) שהוא נשכר ת"ת אמה בכל טבלא של אלפים אמה שהוא מניח באלכסון וכן תמשיך הפירוש שם במ"ש נמצאת עיר ותחומיה משתכרין אלף ומאתים לכאן ואלף ומאתים לכאן שלא זלזלו בכל זה מפני החומרא שהזכרת אבל עשו חשבונם על השרש המונח להם בזה ואם הוא יותר כפי הדקדוק ההנדסי גם נמצא נשכר יותר כי כל קרן הוא נשכר שהרי בפי' אמרו עושין אותה כמין טבלא מרובעת ואמרו מביא טבלא שהיא אלפים אמה על אלפים אמה ומניחה כנגד הקרן באלכסון ולא אמרו מודד לצד הקרן כך וכך אבל אמרו שמרבעם והכל שלו יהי' אותו חשבון שאמרו או יותר על צד הדקדוק לא החמירו עליו למעט האלכסון כלל זהו דרך זה החשבון וכן הוא מפורש בפי' רש"י ז"ל ומצויירת שם הצורה ע"פ פירוש זה. ומה שכתבת ששם אמרו יעמוד משכן על שפת נ' ואני אומר כי ניים ושכיב מר כתב להא מילתא והנה מלבד הטעות הנמשך בכאן ממה שכתבת במה שקדם שהם הוציאו חשבון ע' אמה ושיריים מהכאת הצלע על עצמו שני פעמים ולקחו שרש כאשר כבר ביארתי אופן הטעות בזה אבל דבריך בכאן הם מן המתמיהין שזה המאמר רצונו לומר יעמוד משכן על שפת נ' אינו נזכר שם רצוני לומר באותה של טבלא מרובעת שבפ' כיצד מעברין אבל בפ' עושין פסין (עירובין כ"ג ע"ב) נזכר על מ"ש גבי הגנה והקרפף מנא ה"מ אר"י דאמר קרא ארך החצר וכו' אמרה תורה טול נ' וסבב נ' ועל זה שאלו בגמ' פשטיה דקרא מיהא במאי כתי' ואמר אביי יעמוד משכן על שפת נ' כדי שיהא לפניו נ' אמה וכ' אמה לכל רוח ומה שכתבת על זה שהם ע' אמה לחשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא אין בדברים אלו ממש ואין כן פירוש הענין אלא כך פירושו שהם שאלו למה אמר הכתוב חמשי' בחמשי' והי' לו לומר נ' באמ' כמ"ש מאה באמ' ופי' אביי שהתור' אמר' שיתנו המשכן בחצר בשפת החמשי' כדי שיהא לפניו בצד מזרח חמשים על נ' והנ' האמצעיים שבצד מערב שהרי החצר היתה מאה על נ' שם יעמוד המשכן באמצע צפון ודרום והנה המשכן היה ל' ארך נשאר לצד מערב כ' והיה רחבו עשר נשאר לצד צפון כ' ולצד דרום כ' נמצא כי מג' רוחותיו מערב וצפון ודרום יש עשרים אמה ולצד מזרח כל החצר פנוי נ' על נ' ששם היה מזבח העולה והכבש והכיור וכנו זהו פי' ענין זה ואין מכאן ראיה לדבריך ואינו ענין לזה כלל:

עוד כתבת כי ים שעשה שלמה לא היתה מדידתו כמו שהבנתי מדבריהם ואתה בנית על יסוד זה בנינים ואמרת כי תשבורת אמה אחת מחזיק ד' בתים וחצי ותשבורת ג' אמות י"ג בתים וחצי שהם מ' סאה וחצי סאה ויהיה תשבורת המקו' לחשבון הזה שהוא מ' סאה אמה על אמה ברום ג' אמות פחות חלק מכ"ז באמה ואם הוסיפו לתשבורת הוסיפו לחומרא כדרכן ע"כ דבריך. ואיני רואה אותם נכוני' ומקום טעות בהם הוא כי אתה חושב כי חז"ל הוציאו שיעור מקוה מים שעשה שלמה ואינו כן כי לא נזכר בכתוב שיהי' בו ק"ן מקואות אבל חז"ל אחר שידעו ששיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות כמו שנראה מדעתם ז"ל מכונות בלי שום קרוב כמו שלמדו מורחץ את בשרו במים מים שבל גופו עולה בהם ושיערו חז"ל שיעור אדם בינוני אמה על אמה ברום ג' אמות כמו שנראה מדעתם ז"ל בגמ' עירובין (ד' ע"ב וש"נ) וכמה דוכתי אין צורך להזכירם כי כבר אמתו זה הענין הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק המוכר פירות שדעתם של חז"ל הוא ששיעור אדם בינוני הוא אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו הם ז"ל שזה השיעור מחזית מ' סאה מכוונות כמו שהוא מוזכר שם (שם) ובפ' ערבי פסחי' (ק"ט סע"א) ואחר אלו ההקדמות יצא להם כל שיעורי עדותם ברביעית של תור' וכיוצא בו אחר זה הוזקק להם כי ים שעשה שלמה שהיה מכיל אלפים בת שהם ק"ן מקואות לכונו במדת אמות שיהיה מכוון לפי שיעור אמה על אמה ברום ג' אמות ומכאן יצא להם ששתי אמות העליונות לבד היו עגולות וג' התחתונות היו מרובעות שאם היו כלם עגולות לא היה מחזיק אלפים בת בלח לפי הקדמתם שאמה על אמה ברום ג' אמות הם מ' סאה וכן הוא דרכם בגמ' עירובין דוק ותשכח. ואע"פ שבאמת מ"ש שני טורים הפקעים יצוקים ביצוקתו יאמת זה כמ"ש וכן פירשו מפרשי המקרא אבל הם ז"ל לא הזכירו הוכחה זו בגמ' וא"כ מה שכתבת שרומו של מקוה פחות מג' אמות חלק א' מכ"ז באמה אינו צודק ויבא לידי חורבה במקום איסור כרת וישתקע הדבר ולא יאמר עוד ולהשיב על כל פרטי דבריך בענין זה אני רוצה להאריך כי תורה הית וללמוד אני צריך:

כתבת ז"ל שכתוב עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב חמש באמה קומתו וקו ל' באמה יסוב אותו סביב ונראה בתחלת הדמיון שאינו מדקדק אל השביעי גם בו דקדוק מוחש למעיין היטב שכתוב בעביו טפח ושפתו כמעשה שפת כום פרח שושן נראה שהעגול רחוק מצלע המרובע טפח והם שני טפחים בקוטר מה' באמה וכן אמרו פחות ד' טפחים מפני שהעובי היה סובב על כל ההיקף ואם תכפול ט' אמות ושלש חומשין על שלשה ושביעי יהיה סביב הים מחוץ לשפת העגול ל' אמה ושתות בקרוב ויהי' סביבו מבפנים ל' אמה נראה שעובי שפת העגול אשר בפרח שושן כמו שני שלישי אצבע ואם תכפול חצי הקוטר על חצי ההיקף כדרך האמת ותרגיש לעובי הזה תמצא שטח העגול ע"ב אמה וב' תשיעיות והיא תשבורת לאמה אחת בגוב' ולשתי אמות קמ"ד אמה וד' תשיעיות והים היה גבהו ה' אמות ג' הראשונות מרובעת ושני העליונות עגולות ותשבורת ג' אמות התחתונות המרובעות ג' מאות אמה יהי' תשבורת הים כלו תמ"ד אמה וד' תשיעיות ואם היה כן יהיה תשבורת אמה אחת מחזקת ד' בתים וחצי כי כאשר תכפול תמ"ד וד' תשיעיות בד' וחצי יעלה אלפים והוא הכתוב אלפים בת יכיל והבת והאיפה מדה אחת ושיערו המקוה אחד מק"ן חלקים בים והאיפה והבת ג' סאין יהיה הים ששת אלפי' סאין והמקוה מ' סאין יהיה המקוה אחד מק"ן בים ויהיה תשבורת ג' אמות י"ג בתי' וחצי שהם מ' סאה וחצי ויהי' תשבורת המקוה לחשבון זה שהוא מ' סאה אמה על אמה ברום ג' אמות פחות חלק מכ"ז חלקי' באמה ואם הוסיפו בתשבורת המקוה הוסיפו לחומרא כדרכן ואל יעלה על דעתך שחכמי התלמוד נתנו שיעור לים ת"נ אמה לשלש אמות המרובעות וק"ן לשתי אמות העגולות ויהי' קוטר העגול עשר אמות שלמות שא"כ עשו שיבושים שנים מה שאינו ח"ו. האחד שאם יהיה הקוטר עשר אמות שלמות יעלה תשבורת אמה א' לחשבון האמתי שהוא הקו הסוב' ג' ושנים מקוטר ע"ז אמות וד' שביעיו' ושני אמות קנ"ז ושביעיות והם לא נתנו לשתי אמו' העגולות כי אם ק"ן אמה. השני שאם יהיה כן לא הרגישו לטפח החסר לקוטר וכתוב שלם הוא ועביו טפח והיאך יאמרו דבר רחוק מן האמת כזה זה לא יתכן אבל מדעתו שהיה ספק להם טפח החסר אם היה על פני כלו ויהיה הקוטר עשר אמות פחו' שני טפחים או יהי' הטפח החסר לכל הקוטר ויהי' הקוטר עשר אמו' פחו' טפח ויהי' תשבורת לאמה א' לים לפי חכמי השיעו' לקוטר י' אמו' פחות טפח לששה טפחי' לאמה כי כן הסכימו לעשו' לחומרא ע"ו אמה בקירוב ויהי' תשבורו' לאמה אחת לים לקוטר פחות שני טפחים ע"ג אמה והם לקחו הדרך האמצעית ונתנו לאמה א' לים ע"ה אמו' ונתנו לשתי אמו' בגובה ק"ן אמה עכ"ל. ומה שפירשת עשר באמה אשר משפתו אל שפתו אינן בפנים כי אם בשלש אמות התחתונו' המרובעו' כי כן נראה מדבריך הוא הפך הכתוב שהרי הכתוב צווח כי משפתו אל שפתו שהי' עגול סביב שם הי' רחבו עשר באמה ואין במקרא זכר למרובעו' אלא פירושן של חז"ל מפני ההכרח שהזכרתי כדי לכוין אלפים בת יכיל מסורת שלהם באמה על אמה ברום ג' אמות שהוא מחזיק מ' סאה ובגמ' לא הביאו הכרע אחר וכיון שאין במקרא זכר למרובעו' היאך תוכל לפרש כי מדת הרחב הוא מה שלא נזכר. וא"ת שזה השיעור הוא על העובר על העגולו' א"כ מאין לך שהתחתונו' היו עשר אמות בלא עובי אין לו זכר בכתוב ונרא' שאתה מדמה שהמקרא נתן שני שיעורי' האחד ברחב והשני בסבוב ולפי שאתה רואה שאין שני השעורין שוים לפי דעת המהנדסים ויש ביניהם הפך אם הם בנושא אחד על כן פירש' אות' בשני נושאים ונתת הרחב למרובעות והסבוב לעגולות ותשלי' אמה מה שחסר מן המקרא כי סבוב המרובע מ' אמות ורחב העגולו' ט' אמות וג' חומשין בקרוב זהו היותר נאות לפי כונתך והוא ענין יקבלהו השכל אם לא יכריחנו לעזבו מאמר חז"ל ואתה הפכת הדברי' לעניני' אחרי' זרים להשיב' לכונתך כמו שאשיב עליך וכל זה עם היותו מתיישב יפה לפי הפסוקים. חז"ל אשר אמה בא לתקן דבריהם לא ירצוהו כלל אבל ירחיקוהו שהרי בפי' אמרו כי רחב עשר אמו' אל האמו' העגולו' הוא מבפנים שכך אמרו בפ"ק דעירובין (י"ד ע"א) וז"ל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג' מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא ויעש את הים וכו' והא איכא שפתו א"ר פפא שפתו בפרח שושן הוא דכתיב ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן והאיכא משהו אלא כי קא חשיב מגואי קא חשיב עכ"ל הגמ' שם והרי בכאן מפורש שהם מפרשי' שהרחב שהוא עשר אמות הי' לב' אמו' העליונו' העגולו. מבפנים והרי בנינך על פי' זה כפרן נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבא שברה. ומה שאמרתי שאשיב עליך בזה שהפכת הדברים להביאם לכונתך הוא במה שרצית להכריח מן המקרא כי רחב האמות העגולו' היו ט' אמות וג' חומשין בקרוב וזה בשאמרת שהעגול הי' רחוק מצלע המרובע טפח שהם שני טפחים בקוטר מחמשה באמה וכן אמרו פחות שני טפחים זה לשונך. וזה המאמר לא מצאתיו לחז"ל וגם אתה כתבת בסוף דבריך שספק הי' להם לטפח החסר אם הי' על פני כלו או יהי' לכל הקטר חצי טפח לכל צד וגם מדבריהם ז"ל לא נראה כן מלשונם שהבאתי מגמ' דעירובין אבל משם יראה כי הם לא יפחתו לרחב אפי' משהו מי' אמות ודמיונך שדמית שהעגול רחוק מצלע המרובע טפח הם דברי נביאות כי דעת חז"ל ופשט המקרא הוא שהעובי שהי' טפח הי' ממטה למעלה ואינו ממעט כלום לא למעל' ולא למט' כי המדידה מבפנים היא וקרוב לשפתו נתמעט אותו טפח עד שהיתה שפתו כפרח שושן ונשארה הבליטה היתירה על פרח שושן מעבי הטפח לצד חוץ. והנה הדוחק שיש בפירושך זה הוא שעשר אמות רוחב למרובעות אתה מונה מלפני' מלבד העובי ולמעוגלו' אתה מונה אותה עם העובי. עוד יש דוחק אחר בפירושך כי לעגולו' אתה מונה הרחב עם העובי וההיקף מלבד העובי. עוד אחר כי אל העובי נתת שני טפחים מלבד השפה אשר כפרח שושן והוא הפך הכתוב. ומה שאמרת שטפחים הם ב' חומשין מחמשה באמה הם דברי' נאמרי' בלא השגחה בדבריהם ז"ל כי הטפח שהוא ד' אצבעו' בגודל כדאיתא בפרק התכלת (מנחות מ"א ע"ב) לא ישתנה כלל. ואין מחלוקת בין החכמים ז"ל ולא בשום מקום שיש טפח גדול וטפח קטן כי כל הטפחי' שוים הם ד' אצבעו' בגודל ובשיעור אמה הוא שנחלקו ר' יהודה ור"מ באמת כלים אם היא בת ה' טפחים או של ששה טפחי' אע"פ שבאמת הבנין הסכימו שהיא של ו' טפחים כדאיתא בפ"ק דסוכה (ה' ע"ב וש"נ) ובדוכתי אחריני ובמזבח הוא שיש קצת אמו' באמה בת שש טפחים ובקצת אמות באמ' בת ה' באמה יסוד ובאמה סובב וזה מפני הכרח הכתוב שאמר אלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח הרי הכתוב מפרש שיש אמות שהם אמה וטופח שהיא בת ששה טפחי' אבל האחרו' בת ה' טפחים כדאיתא בפ"ק דעירובין (ד' ע"א) אבל הטפח אינו משתנה כמו שתראה מכאן ועל זה אמרו שם (ג' ע"ב) דלחומר' ולקולא אזלינן באמו' בת ה' או בת ו' כגון אמת כלאים ואמת מבוי כדאיתא התם אבל בטפח שישתנה לחומרא מששי' אמה לחמישית זה לא נזכר בשום מקום. ואחר שנתבאר זה הנה כללך משתבר בשנתת לעובי אשר כפרח שושן שני שלישי אצבע אבל אינו מזיק לכונתך ואין זה אלא קושיא על הנחתך אבל עדיין תוכל לומר שאם הטפח אינו אלא ששית אמה יהי' הקוטר ט' אמות ושני שלישי' וסבוב הים מבחוץ שלשים אמה ושליש בקירוב ועובי השפה אצבע ושליש. אלא שקשה הדבר לתת כל זה העובי לשפה הפך הכתוב. ומה שכתבת שתשבורת אמה אחת בעגול ע"ב אמה וכו' כבר כתבתי כי אתה תלית תניא בדלא תניא והיה לך לעשו' בהפך ולומר כי עם היות מסורת חז"ל שאמה על אמה ברום ג' אמות מכוונו' שהוא שיעור אדם בינוני שמשם למדנו השיעורין ושיעור מקוה והים אין תשבורתו לפי האמת אלא פחות מק"ן ויש לנו יותר ממ' סאה לכל אמה על אמה ברום ג' אמה על כן יש לנו לומר כי שיעור המקוה הוא יותר ממ' סאה וזה מסכים לדעת חז"ל ששיעוריהם יותר ממ"ש אתה לפחו' מהרום כי כל שיעור חז"ל אינו לשיעור הדבר הנמדד אלא לשער הדבר המחזיק אותו וצא והגדיל מדותיך באיפה ובבת ובסאה וברביעית להניח המדות כמו שהם בהנחת חז"ל והוסיף עליהם מים כדי לכוין החשבון ויותר טוב לפי כונתך לעשות כן ולא מה שכתבת כי לשון התלמוד הוא שבג' אמו' התחחונו' היו מאה מקואו' ובשתיה העגולו' היו נ' וזה לא יוכל להתישב לפי מה שהנחת החסרון ברום ג' אמות ויתישב אם תניח התוספת במ' סאה כי אין רמז בכתוב שהיו מאה מקואו' כל אחד ממ' סאה בג' אמות המרובעו' ונ' בעגולו' אבל בין המרובעו' והעגולו' מכיל אלפים בת וכשתחלקם לאמה על אמה ברום ג' אמות יגיע לכל אחד מהם יותר ממ' סאה זה הוא תיקון לדעתך. וכל זה איננו שוה לדעת חז"ל שמסרו לנו שמ' סאה מכוונות הם ג' אמות מכוונו' ואמרו שהים הי' לו עשר אמות רחב באמו' העגולו' מבפני' כפשט הכתוב ונתנו נ' מקואו' לב' אמות העגולו' יש לנו לומר מ"ש התוס' שהכתוב דבר בזה ע"צ הקירוב וזלזל בשביעית הנוסף וחכמים ג"כ יזלזלו באותן ז' אמות ושביעית יתרו' שאינו אלא אחד מכ"א מתשבורת האמו' העגולו' שהם שני מקואו' ושליש בקירוב ואין זה זר אפי' בלשון בני אדם כ"ש ללשון הכתובים שמצינו שדברו הכתובים בלשון הבאי ומאמרי' בלתי מדוקדקי' ואבן עזרא ז"ל הביא מזה חברים ומסרן הכתוב לחכמים וכ"ש שאין זה זר לחז"ל כדי לקרב ההבנה לתלמידים וכ"ש כאן שרדפו נגלה הכתוב וסמכו עליו. ואם תרצה ללכת לדרך אחרת לקיים ב' הקדמות שהיו בכיוון בלי שום קירוב ר"ל מ' סאה מכוונו' לג' אמות מכיונו' ולא יקשה לך ים שעשה שלמה אמור כי אמות הגובה היו עצבות ואמו' המקוה אמות שחוקו' הן כדמוכח בערובין (ג' ע"ב) ותוכל לתקן בין שחוקו' לעצבות הז' אמות ושביעיות היתירו'. ויש לנו לומר בזה כמו שרגילים חז"ל לומר לאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ ואימ' הכי ומה שלא תפסו כן בתלמוד לפי שלפי הנחתם במרובע יתר על העיגול רביע היה מספיק להם מה שאמרו ואם הייתי מדקדק עליהם בשביעי הנוסף אף הם יתקנו הדקדוק הזה באמו' עצבו' וכל זה יש לך לומר לקיים ג' ההקדמו' האחד בשיעור מקוה שלש אמות. השני שיעור המים מ' סאה. הג' ים שעשה שלמה מחזיק מאה וחמשים מקואו'. ואם אתה מחזר אחר פשרות לסתור א' מאלו ההקדמו' אתה עובר על דברי חז"ל ובחיי ראשי כל מה שכתבת בענין הים היא מדוקדק הרבה ואיני חולק עליו מפני היותו בלתי מדוקדק אלא מפני שאני רואה שאין כך דעת חז"ל. זולתי בדבר אחד אני תמה על דקדוק שכלך איך נשמט מקולמוסך ענין גם כזה באמרך כי חז"ל ימנו אל הקוטר שני אמות העגולו' עשר אמות פחו' טפח ואמרת זה לחשבך שאין בזה לא קירוב ולא שכחה אל השביעי הנוסף כי ללמד זכות עליהם אמרת כן והיאך אפשר לקיים זה שאם היו לו ט' אמות וה' ששיות ולא העובי אלא האויר מבפנים א"כ יותר מל' אמה היו סובבים אותו מבפנים ואפשר מבלי קירוב ולא היתה זאת כוונתך ומה הועלת בתקנתך תקנת שיעור המקואו' שהיו ק"ן ושבשת הפסוק שנתת להיקף שלשים רוחב עשר אמות פחו' ששית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף