שו"ת תשב"ץ/א/קנט

שו"ת תשב"ץ ‏ א קנט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קנט: השני לחקור בנדון ע"פ דין ההלכה ואקדים ואומר בני העיר ואפי' מקצתן כגון בעלי אומנות אחת רשאין להתנות ביניהם תנאים ולתקן תקנות אע"פ שהן שלא כד"ת וכל מה שיתנו ביניהם הרי הוא דין גמור כדתניא בבריית' פ' השותפין (בבא בתרא ח' ע"ב) רשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדו' ועל שכירו' פועלים ולהסיע על קיצתן וזה א"צ להם לא קנין ולא שטר דאלים כח הרבים בזה מכח היחיד שהרי יכולין הן לכוף אותו מקצת שאינו מסכים עמהם וכן נמי אם הטילו חרם בדבר דבריהם קיימים ועונש החרם חל על העובר על דבריהם אע"פ שלא הסכים עמהם ואין היחיד יכול להוציא עצמו מכלל הצבור ולא עוד אלא שהחרם חל על הבאים אחריהם כ"ז שלא קבעו זמן באותם תקנו' כענין חרם פלגש בגבעה שהוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו כדאיתא בפ' בתרא דתעני' (ל' ע"ב) ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"א ע"א) או כפי משמעו' המקרא אשר יתן ממנו אבל הם יקחו להם וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וכיון שכן אם בני העיר הסכימו למנות להם דיינים לדון בין איש לחבירו כפי מה שיראה להם ואם יסתפק להם הדין שישאלו את פי החכמים אשר יהיו בדור ההוא וע"פ מה שיגידו להם יגמרו הדין רשאין הם בכך ואם הטילו חרם בדבר העובר על תקנתם הוא חייב בעונש החרם ולא מבעיא בתקנ' רבים אלא אפי' יחיד שקבל עליו דיין אחר אפי' פסול אינו יכול לחזור בו ואע"ג דביחיד בעינן קנין או גמר דין אבל בלא קנין קוד' גמר דין יכול לחזור בו כדאית' בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ד ע"א) אפ"ה הסכמת הרבים כחה יפה שאין היחיד יכול לחזור בו ולבטלו שהרי הרבים יכולין לכוף לכתחלה היחיד לעמוד על תקנתם כ"ש שאינו יכול לחזור בו ממה שתקנו הם וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה ויצא לנו מזה בנדון שלפנינו כי מי שיזמין את חבירו לדין. לפני אותם דיינין ולא בא לפניהם הוא עובר על תקנת הקהל וכן אם הדיינין גמרו את הדין וחייבו את החייב אין יכול לסרב בדינן מכח החרם המוטל בתקנו' וכן אין בעל דין יכול לכוף את חבירו לבא לפני דיין אחר כ"ז שהלה אומר נלך לפני דייני הקהל ואם תקפו בדין באיזה שיהי' הרי הוא עובר על חרם התקנה אא"כ התובע והנתבע רצו לקבל עליהם דיין אחר. ואל תתמה ותאמר וכי מאחר שאין דיינין אלו בקיאין וסוף סוף צריכין הן למודיעין אותן הדין כי כן תקנו הרבים אטרוחי בי דינא למה לי ילכו לפני החכם הבקי והוא יגמור דינן והיאך יוכל שום אדם לכוף חבירו לומר נלך לפני דייני הקהל אם חבירו אומר נלך לפני החכם היודע הדינין. אל תתמה שהרי הצבור כך קבלו עליהם וקבלתם קבלה היא דרשאין הם בכך וכמ"ש ואע"פ שהן אין רשאין לגמור הדין אלא כפי מה שיורו להם החכמים אפ"ה אין אדם יכול לכוף את חבירו לילך לפני דיינים אחרים זולתן והרי הוא הדבר הזה לאחר קבלת צבור כשנים המתעצמים בדין והא' רוצה לילך לבית הועד היודעין הדינין והלה רוצה לדון כאן דאמרי' שאין הלוה יכול לכוף למלוה לדון את חבירו אלא בעירו ואם נסתפק להם הדין הם שואלים לאותו ב"ד ועל פיו יגמרו הדין כדאמרי' בסוף זה בורר (סנהדרין ל"א ע"ב) שנים שנתעצמו בדין אח' אומר נדון כאן ואח' אומר נלך אל בית הועד כופין אותו ודן בעירו וכו' ואם הוצרך דבר לשאול מב"ד הגדול שבירושלים כותבין ושולחין וכו' משמע הכא דכיון שהדין נותן שכופין אותו ודן בעירו אע"פ שאין יודעין הדין לא אמרי' שילכו לפני היודעין אלא הדיינים ישאלו להם ועל פי מה שיודיעם יגמרו הדין וה"נ כיון שהדין נותן שכל א' יכול לכוף לחבירו לבא לפני אותו ב"ד שמינו הצבור ואפילו לוה מצי מעכב וחבירו אינו יכול לכופו ללכת לפני ב"ד אחר ואפילו בעירו וזה מכח התקנה א"כ אפילו אינן יודעין הדין אין הלה יכול לטעון ולומר לפני ב"ד יפה אני רוצה לילך כיון שסוף סוף על פיהם יגמור הדין אבל הלז יכול לכופו לעמוד לפני דייני הצבור והם יגמרו הדין כפי מה שהן חייבין לפי התקנה וכפי הדין המסור לחכמים. ואולי יעלה על דעת אדם לומר דדוקא בפני מי שאינו מומחה אינו יכול לו להזמינו אם הלה רוצה לילך לפני דייני הקהל אבל בפני מומחה כיון שיכול לדון יחידי בכפייה אף זה יכול לומר לפני פלוני מומחה אני הולך והמומחה עצמו יכופנו לבעל דינו לבא לפניו זה אינו כלום דכיון שהצבור קבלו עליהם זה הב"ד הרי הוא כבית הועד המומחין. שהרי המחום הצבור עליהם וכיון שהצבור מינום דיינים עליהם ולא אחרים זולתן א"כ הטוען ואומר אלך לפני ב"ד פלוני המומחה אין שומעין לו וכופין אותו ודן לפני דייני הקהל ודומה זה ללוה שטען ואמר נלך לבית הועד שהם יותר מומחין מאלו דאין שומעין לו וכופין אותו ודן בעירו ואף אלו כיון שהצבור מינום דיינים כופין לכל בעלי דינין לבא לפניהם אע"פ שיש יותר מומחין מהם והדבר הזה מוכרע ממקומו ומבואר ממ"ש למעלה. ומפורש עוד בגמ' דפרכינן בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ג ע"א) אמתני' דתנן זה פוסל דיינו של זה וכו' כל כמיניה דפסיל דייני'. ופרקי' אמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא שנו כלומר שאינן מומחין וס"ל לר"מ דמצי אידך למפסלינהו והא דתניא אמרו לר"מ לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים דמשמע דוק' מומחה לרבים אבל אי לאו מומחה מצי למפסל. הא תריצנא בגמ' אימא לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם ובודאי דהאי דפסיל ערכאות הללו משום מומחין פסיל להו דאי ליתנהו מומחין מאי טעמא דר"מ דאמר זה פוסל דיינו של זה אלא ודאי טעמיה דר"מ הוא משום דאידך אמר לא בעינא אלא ב"ד מומחין ורבנן פליגי עליה ואמרי דכיון שהמחום רבים עליהם לא כל הימנו לפסלם וקי"ל כותייהו וליכא למימר דה"מ כשהי' המומחה בעיר אחרת אבל אם היה באותה העיר או קרוב לאותה העיר כשלש פרסאו' כבי דינא דרב הונא ורב חסדא דהא רב חסדא לא הוה מורי קמי רב הונא תוך שלש פרסאות כדמוכח בפ' הדר (עירובין ס"ב ע"ב) מצי אמ"ל אידך מאי קא מטרחנא לך וכדאיתא בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ג ע"א) וה"נ ליסגי להו להני ערכאו' דלהוו כב"ד מומחין הא ליכא למימר דע"כ מתני' בדאיתנהו בעיר אחת עסקינן דהא לר"מ דאפי' לוה מצי מעכב לפסול להנהו ערכאות משום מומחין וכדמוכח בגמ' ואי אותם מומחין הם בעיר אחרת לא הוה מצי לעכובי דאפילו אמר נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו אפילו בלא ערכאו' כדאית' בשלהי פרקין (ל"א ע"ב). אלא ודאי בדאיתנהו בעיר אחת עסקינן אפ"ה ס"ל לרבנן דכיון דערכאו' נינהו לא מצי למפסלינהו וסוגיא דשמעתא מוכחא הכי ובעיר אחת עסקי' דכיון דאוקימנא מתני' דזה בורר דיין אח' וזה בורר וכו' קאמר ולא ב"ד אחר כדס"ד מעיקרא היאך יעלה על הדעת לומר שהא' יוכל לברור דיין אח' מזה העיר והא' מעיר אחר' ולהטריח הדיינים לצאת מעריהם ולדון להם אלא ודאי אע"פ שהן בעיר אמרי רבנן שאין יכול לפסול הערכאו' בשביל המומחין וזה ברור הרבה ומדאשכחן שהרבים יכולין להמחו' עליהם ערכאות אע"פ שאינן מומחין וכיון שהמחום רבים עליהם אם בורר א' מהבעלי דינין א' מהם אין הלה יכול לומר איני רוצה כי אם ב"ד מומחה ואע"פ שהמומחין יכולין לכוף המסרב הכי נמי יכולין הרבים להמחו' עליהם ערכאות שידונו בכפייה לכל המסרב לבא לפניהם ורוצה לברור דיינים אחרים אע"פ שהם מומחין מהם. וגדולה מזאת יש לך לומר שאפילו אם הערכאו' הם בעיר אחת והמומחין הם בעיר אחרת יכול המלוה לכוף ללוה ללכת לפני הערכאו' דכיון שקבלום והמחום רבים עליהם ה"ה כב"ד הגדול שבירושלים אם המחום עליהם כל בני אותן מקומות שהרי ר"ת ז"ל פי' בספר הישר דמאי ראמרי' אח' אומר נלך לבית הועד דהיינו כגון ערכאו' שבסוריא שהמחום רבים עליהם. ומיהו זה אינו לדברי רש"י ז"ל שפי' בית הועד ב"ד הגדול וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בה' סנהדרין אבל מ"מ הדבר פשוט דבעיר אחת יכול לכוף לבא לפני הערכאו' ואפילו לוה מצי מעכב וכמו שפירשתי. וכיון דבסתם ערכאו' יכול לכוף כ"ש אם הצבור קבעום לאלו ולא לזולתם בפירוש והטילו בזה חרם וכל זה אריכות ללא צורך אלא שאנו צריכין לבאר הדברים כדי שלא ימצא בעל דין מקום לחלוק. ולפי דרכנו למדנו עוד שהרבי' שהמחו מי שאינו מומחה שהוא לבדו יכול לדון וסלקו רשות מיד כל אדם מלכוף המסרב בדינן אע"פ שהוא מומחה יותר מאותו שהמחו רשאין הם בכך ונסתלק רשות כל מומחה מלדון בכפייה מלבד אותן שהמחו עליהם שכיון שמצינו שאין אדם יכול לפסול ערכאות שבסוריא בשביל ב"ד מומחין הוא הדין נמי שאם המחו הערכאות לבדם ולא לאחרים לא מבעיא שאין אדם יכול לפסול הערכאו' אם בעל דינו בירר אותם אלא אפילו לברור המומחין עמהם אינו יכול לכוף חבירו בכך ואף המומחין אין יכולין לכוף שום כפייה בעולם שהרבים רשאין הם בכל זה ולא מיבעייא ב"ד מומחה שאינו סמוך אלא אפי' ב"ד סמוך מפי נשיא שהוא דן דיני קנסות יכולין רבים לעכב ע"י ולמנות אחרי' זולתן ולא מבעיא סמוך מפי נשיא אלא אפילו נשיא עצמו שהוא סומך אחרים ויכול לכוף ישראל לעמוד על גזירתו יכולין רבים לסלקו מנשיאותו ואע"פ שהוא גדול בישראל ומזרע דוד כדאשכחן בברכות פ' תפלת השחר (ברכות כ"ח ע"א) שהורידו ר"ג מנשיאותו לכבוד ר' יהושע אע"פ שלא היה בנשיאותו שום דופי. תדע שהרי אחר שנתפייס ר' יהושע ממנו העלוהו לנשיאותו כדאיתא התם (שם) וכ"ש אם הנשיא הסומך את המומחין יכולין לסלקו ק"ו המומחה שאינו סמוך. וא"ת עדיין אין הנדון דומה לראיה דהתם הסכימו בו חכמי ישראל והכא לא הסכימו בו חכמי העיר אלא הם מעצמם מינו אותם ועוד שהם העבירו ר"ג ומינו ר' אלעזר בן עזריה דהוא בר אבהן ובר אורין וראוי לנשיאו' ואין זו קושיא דלענין קבלת דיינין כיון שיכול אדם לקבל עליו אפילו פסול ואפי' מי שאינו יודע הרי אלו הערכאות הבלתי מומחין לענין הדין כר' אלעזר בן עזריה לענין הנשיאות וכיון שהבעלי דינין והצבור קבלום עליהם דיינים הרי הם כר"ג ובית דינו וזה פשוט. ולענין מה שלא נעשה בהסכמת אנשי העיר אינה קושיא דרשאין הם בכך כיון שבשעת הסעתן על קיצותן היו שם חכמי העיר דודאי אין בני העיר רשאין להסיע על קיצותן אם יש אדם חשוב בעיר שלא בפניו כדאמרי' בבתרא פ' השותפין (בבא בתרא ט' ע"א) הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי דכל דעביד ביומא דחבריה ליקרעיה למשכיה אזל חד עביד ביומא דחבריה קרעינהו למשכיה אתא לקמיה דרבא חייבינהו ואסיק' דטעמא משום דהיכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו דמתנו וכיון שבמעמד חכמי העיר וברשותן נתנו בני העיר כחן לקצת מהם למנות אלו הדיינים הרי מינויין מועיל ונסתלק רשות כל דיינין אחרים בהסכמת בני העיר ובמעמד חשוביהון. ועוד היה נראה דבענין החרם א"צ להיות חשובי העיר עמהם בהסכמתם אבל הם יכולים להחרים ולשתף בחרם היחיד החשוב ממה שמצינו בהגדה שהשבטי' שתפו להקב"ה בחרם גילוי מכירת יוסף אלא שאין זה נראה אמת ויש לדקדק בזה הרבה ואין אנו צריכין לו. אבל מ"מ הרבים יכולין למנוע היחיד אפי' הוא מומחה מלכוף לדון לפניו שהרי רשאין הם לקבל שאר דיינים זולתו. ובר מן דין י"ל שהיחיד אצל צבור הרי הוא כתלמיד אצל הרב וכשאר ישראל אצל הנשיא שכמו שהנשיא יכול לכוף לישראל לעמוד בגזרותיו כן הצבור יכולין לכוף כל יחיד ולשעבדו לתקנותיהה וכמו כן כמו שהנשיא יכול למנוע שאר החכמים לדון שלא ברשותו כדמוכח בפ"ק דסנהדרין (ה' ע"א) ה"נ יכולין בני העיר למנוע שום דיין מלדון אלא ברשותן והכי נמי כשם שאסור לתלמיד לנדות בפני רבו אא"כ נטל רשות מרבו אלא לאפרושי מאיסורא כדאיתא בפ' הדר (עירובין ס"ג ע"א) הכי נמי אפשר להם לרבים למנוע כל יחיד מהם מלנדות אלא ברשותן כדין תלמיד אצל הרב וכדין כל ישראל עם הנשיא כי בני העיר אצל יחידיהם כדין נשיא אצל כל ישראל וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשוב' א"כ כיון שהצבור המחו אחריה עליהם לדון בכפייה וסלקו רשות כל יחיד מלכוף ולנדות היאך יכול זה המומחה לדון כלל ומאן דלא ציית דינא לא מצי לשמותיה ונתבאר החלק השני באר היטב בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף