שו"ת תשב"ץ/א/קמד

שו"ת תשב"ץ ‏ א קמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קמד: עוד יש צד שלישי בענין זה אבל אינו דבר של חובה כראשונים אבל יש בהם מצוה גדולה המקיימ' מובטח לו שיטול שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתו שישלם לו שכר הרבה והוא מ"ש בפ' בתרא דכתובו' (קי"א ע"ב) אר"א עמי הארץ אינן חיין דכתיב מתים בל יחיו רפאים בל יקומו תניא נמי הכי מתים בל יחיו יכול לכל תלמוד לומר רפאים בל יקומו במרפא עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אנן במרפה עצמו לע"ז מוקמי' לי' א"ל ר' מקרא אני דורש כי טל אורות טליך כל המשתמש באור תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משמש באור תורה אין טל תורה מחייהו חזא דהוה קא חלשה דעתי' כיון דחזייה דקא מצטער א"ל ר' מצאתי להם רפוא' ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינ' כיוצא בדבר אתה אומר וכו' הרי שלא מצא ר"א רפואה לע"ה שיחיו בתחית המתי' אלא בשלשה דברי' שזכר והם שישיא בתו לת"ח או יעשה פרקמטיא לת"ח או שיהנה מנכסיו לת"ח וכבר הוא מפורש בתלמוד בכמה מקומו' שכר שלשה אלה. לענין שישיא בתו לת"ח אמרו בפ' אלו עוברין (פסחים מ"ט ע"א) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. ולענין פרקמטיא אמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ג ע"ב) ותודוס איש רומי אדם גדול בתורה הוה ולא מבעלי אגרופין הוה ומטיל מלאי לכיס של ת"ח הוה. עוד אמרו שם (שם) כל המטיל מלאי לכים של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ועוד אמרו שם בסוטה פרק היה נוטל (סוטה כ"א ע"א) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בת יבוזו לו. מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כר' יוחנן נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה ושבנא עבד עסקא לסוף א"ל תא נערוב ונפלוג יצתה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו פי' שמעון ועזריה היו אחים אמר עזריה לשמעון אחיו עסוק אתה בתורה ואני בפרקמטיא ואני אפרנס אותך כדי שאחלוק עמך זכות תורתך וכן עשה ע"כ היו קורין אותו שמעון אחי עזריה. וכן הוא מוזכר במשנה קמייתא דזבחים (ב' ע"א) ופ"ח דמסכת טהרות שהוא היה מגדולי התנאי'. וכן ר' יוחנן שהיה עוסק בתורה ע"י הנשיא שהיה מפרנסו. ואמרינן שלא נאמר על זה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו' שהרי שכר יש בלימודם של אלו כיון שע"י פרקמטיא שלהם זכו לתורה אבל על מי נאמר על הלל ושבנא שהיו אחים והלל עסק בתורה מתוך עוני כדמפ' ביומא (ל"ה ע"ב) דאמרי' התם הלל מחייב את העניים וגו' ושבנא עסק בפרקמטיא ואמר להלל אחיו שעסק בתורה בוא ונחלוק זכותך וממוני וע"ז יצאתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וענין זה נרמז בתורה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך ואמרו בב"ר והלא יששכר גדול מזבולון שכן הוא מיחסן יששכר זבולון ובנימן. למה הקדימו אלא שהיה יששכר עוסק בתורה וזבולן עוסק בפרקמטיא ובא ומאכילו לפיכך הקדימו הכתוב שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' ואמרו שם זבולון לחוף ימים ישכון בסחורתו ויששכר בתורתו כלם זה עם זה הם שותפין בעה"ז ובעה"ב ובכמה מקומות בתלמוד מצינו שיששכר היה בעלי תורה שנא' ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ואמרו בפ' המוציא תפילין (ק' ע"ב) שהיו גדולים מדורו של משה שבדורו של משה לא היו שם אלא חכמים וידועי' אבל נבוני' לא היו בהם ומבני יששכר היו יודעי בינה לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים ופי' במדרש חזית מאתים ראשי סנהדראו'. ואמרינן ביומא פ' בראשונה (יומא כ"ו ע"א) לא משכחת צורבא מרבנן דמור' אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר וגו' ולא זכו לתורה אלא בפרקמטיא של זבולון ואמרו במדרש ר' תנחומא בפרשת ראה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר עשר כדי שלא תתחסר. רמז להולכי ימים ולעוסקי' בפרקמטיא להוציא מעשר לעוסקי' בתורה כדי שימצאו ריוח בפרקמטיא כל זה הוא בכלל עושה פרקמטיא לת"ח וכן בריש פ' הפועלי' (פ"ד ע"ב) בעובד' דר"א בר"ש כשמרדה עליו אשתו והניחתו אמרינן התם דסלקו הנך ספונאי עיילו ליה שתין עבדי כד נקיטי שיתין ארנקי ועבדי ליה שתין מני לפדא ואכל וגו' וקרא אנפשיה היתה כאניו' סוחר ממרחק תביא לחמה וכתב רש"י ז"ל שאותן ספונאי עמד עליהם נחשול שבים ובקש לטבעם ונדרו נדר לה' ושלמו שאם יצילם ה' שיתנו כל אותו ממון לר"א בר"ש. וכן נמי בכלל זה הוא שאם יש לת"ח פרקמטיא למכור שיהיה הוא קודם במכירתה לעמי הארץ כדאי' בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ב ע"א) ורב אדא בר אהבה נענש מפני שלא הניח רב דימי מנהרדעא למכור תחלה לכל אדם כדאי' התם (שם) דאמר ר' דימי אנא ענשתיה דאפסיד גרוגרות דידי. ולענין מהנה לת"ח מנכסיו ג"כ רבו המקומו' אשר ספרו בשבחה של מצוה זו דתני' בפ' בתרא דכתובו' (ק"ה ע"ב) ואיש בא מבעל שלישה ויביא לאיש האלקי' לחם בכורי' וכי אלישע אוכל בכורי' היה אלא לומר לך כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים ואמרו עוד בפ' בא לו כהן גדול (יומא ע"א ע"א) הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין. השוו מהנה הנאה לת"ח למקריב קרבנו'. ועוד אמרו בפ"ק דברכו' (י' ע"ב) כל המכניס ת"ח לתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו כאלו מקריב תמידין. ועוד אמרו בפ' בתרא דברכו' (ס"ג ע"ב) בכבוד אכסניא של ת"ח כמה דרשו' רבי יוסי דן ק"ו מיתרו שלא קירב את משה אלא לכבוד עצמו גרם לו ולזרעו הכבוד הזה המארח ת"ח ומהנהו מנכסיו אעכ"ו ור' נחמיה למד ממצרי ואדומי שקרבו ישראל להנאתם אמר הכתוב עליהם לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי המארח ת"ח ומהנהו מנכסיו עאכ"ו ור"ח בנו של ר"י הגלילי למדה מעובד אדום הגתי שבשביל כיבוד וריבוץ שעשה לפני הארון כתיב ויברך ה' את בית עובד אדום וגו' המארח ת"ח ומהנהו מנכסיו עאכ"ו ואמרו בפ' כיצד מברכין (ברכות מ"ב ע"א) אמר אביי אף אנו נאמר תיכף לת"ח ברכה במעשה ידיו שנא' נחשתי ויברכני ה' בגללך. ואי בעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ולענין שקלא וטרי' אמרו בפ"ק דחולין (ו' ע"ב) ובפ' הנזקין (גיטין ס"א ע"ב) התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא קרירא. ובפ' גיד הנשה (חולין צ"ב ע"א) אמרו אמר ר"ל אומה זו כגפן נמשלה זמורו' שלה אלו בעלי בתים אשכולו' שבה אלו ת"ח עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנו' שבה אלו ריקנים שבישראל והיינו דשלחו מתם ובעון רחמי אתכלי' על עליי' דאלמלא עלייא לא מתקיימין אתכליי'. ובפ' אלו עוברין (פסחים מ"ט ע"ב) אמרו על ע"ה אלמלא אנו צריכים להם היו הורגים אותנו ובפ' הספינה (בבא בתרא ע"ה ע"א) אמרו עשן בחופה למה כל מי שעינו צרה בת"ח עיניו מתמלאו' עשן ובפ' אין עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אמרו כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה אלהים זולתך ובפרק חלק (סנהדרין צ"ב ע"א) אמרו ר"א אומר כל מי שאינו מהנה תלמידי חכמים אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאוכלו על כן לא יחיל טובו ואין שריד אלא תלמידי חכמים שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא ובההוא פירקא (ק"ב ע"ב) אמר רב נחמן אחאב שקול היה ואתקיף עליה רב יוסף מדכתיב רק לא היה כאחאב וגו' ומהדרינן אלא אחאב ותרן בממונו היה מתוך שנהנו תלמידי חכמי' מנכסיו כפרו לו מחצה מכל אלו המקומו' נראה כי המהנה לת"ח יש לו זכות גדולה. וגם החכמים אין גנאי להם לקבל מהם הנאה אלא מיהו אם רצו החכמים למנוע עצמם שלא לקבל הנאה משום אדם יש בזה צר חסידו'. ויש בזה צד שאין ראוי למנוע עצמם מזה והכל לפי הענין ושיהיו כל מעשיהם לשם שמים. ואמרו בפ"ק דברכו' (י' ע"ב) אמר רבא הרוצה ליהנו' יהנה כאלישע פי' שאם קבל הנאה מבנ' אדם אין בזה איסור כלל שהרי אלישע קבל הנאה מהשונמית והרוצה שלא ליהנו' אל יהנה כשמואל הרמתי פי' שאם נמנע מלקבל הנאה אין בזה משום גסות הרוח ויוהר' שהרי מצינו שמואל שלא קבל הנאה שבכל מקום שהיה הולך היה ביתו עמו. ואמרו בפ' אלו טרפו' (חולין מ"ד ע"ב) ובמגילה פ' בני העיר (מגילה כ"ח ע"א) רבי אלעזר כי הוו משדרי לי' מבי נשיאה מידי לא שקיל כי הוו מזמני ליה לא הוה אזיל אמר לא קא בעי מר דאחיי דכתיב ושונא מתנו' יחיה רבי זירא כי משדרי ליה לא שקיל כי הוו מזמני ליה אזיל אמר איתקורי הוא דמתיקרו בי ע"כ הרי שר' זירא כיון שהיה יודע שבבית הנשיא היו רוצים להתכבד בו היה הולך לשם ולא היה חושש למקרא דכתיב ושונא מתנו' יחיה. דומה למ"ש בכתובו' פרק אלמנה נזונת (כתובות צ"ו ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד רב נחמן בר רב יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנא' ויראת שדי יעזוב ובפ' בתרא דכתובו' (ק"ה ע"ב) אמרינן והא רבא דשאיל מדבי רב מריון ולא משאיל להו רבא לאחשובינהו הוא דבעי ומי לנו גדול בחסידות מרבי פנחס בן יאיר שאמרו עליו שמימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו כדאית' בפ"ק דחולין (ז' ע"ב) ואפ"ה אמרינן התם שמע ר' נפק לאפיה אמר רצונך שתסעוד אצלי ואמר לו הן וכשראה שר' צהבו פניו על שרצה לסעוד אצלו אמר לו כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הם יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתי' אל תלחם את לחם רע עין ואתה רוצה ויש לך וגו' הודיעו שאינו נמנע מלקבל סעודה מבני אדם מפני שיש גנאי בדבר אלא או מפני שאינו רוצה לדחוק על מי שרוצה ואין לו או מפני איסור לאו ואל תלחם את לחם רע עין וגו' מי שיש לו ואינו רוצה. אבל מי שיש לו ורוצה אינו נמנע מלסעוד אצלו ולא חשש לשום דבר נמצא שאחר כוונת הלב הדברים אמורים והחכם עיניו בראשו לראות אם יש לו כבוד בזה או גנות בפני עמי הארץ. ויש בענין זה עוד דבר שהוא אסור לת"ח והוא שלא ירבה סעודתו בכ"מ. ושלא יסעוד אלא בסעודה של מצוה ובסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה וכן אמרו בפ' כיצד מברכין (ברכות מ"ג ע"ב) ששה דברים גנאי הם לת"ח וגו' ואל יסב בחבורה של עמי הארץ ואמרינן מ"ט דילמא אתי לאימשוכי בהדייהו ואמרינן בפ' אלו עוברין (פסחים מ"ט ע"א) תניא אר"ש בן אלעזר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת ת"ח לעם הארץ ואמרו עוד שם (שם) כל ת"ח הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה שנאמר האוכלים כרים מצאן וגו' וכתי' בתרי' לכן עתה יגלו בראש גולים. ואמרו עוד שם (שם) ת"ח המרבה סעודתו בכ"מ סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות עליו ודבריו אינן נשמעין ומחלל ש"ש ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לעצמו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות מאי היא אמ' אביי קרו לי' בר מיחם תנור' רבא אמר בר מרקד קובי רב פפא אמר בר מלחך פנכי. רב שמעיה אמר בר מך רבע. מיהו אם רצה החכם למנוע עצמו מכל סעודה שבעולם ואפי' של מצוה אינה שבח לו כל כך שהרי אמרו בפ' ערבי פסחים (פסחים קי"ג ע"ב) שמנה הם כמנודים לשמים מי שאין לו אשה ומי שיש לו אשה ואין לה בנים ממנה ומי שיש לו בנים ואינו מגדלם לת"ת ומי שאין לו תפילין בראשו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגלו ויש אומרים אף מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה הילכך הצד השוה והוא שבח לת"ח שיסב בסעוד' של מצוה כגון בת כהן לת"ח וכיוצא בזה ובלבד שלא יסב בחבורה זו עם אנשים שאינם מהוגנים שלא יזדלזל בעיניה' ושינהוג דרך ארץ באכילתו ובשתייתו ודבורו ושלא ינהוג קלות ראש בעצמו. והנה נתבאר הצד השלישי והוא ענין המצוה להנות ת"ח ואשר יש בו נדנוד עבירה לת"ח עצמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף