שו"ת תשב"ץ/א/צד

שו"ת תשב"ץ ‏ א צד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קסנטינא אל ה"ר מימון נ"גא יצ"ו

שאלה צד: שאלת ראובן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה ועכשיו הוא רוצה לישא אחרת והיא מעכבת על ידו שיפטרנה בגט ויפרענה כתובתה נדוניא ותוספת וזה מכח תנאי שהוא ביניהם וז"ל התנאי הכתוב בשטר כתובתה וקבל על עצמו פלוני החתן הנזכר שלא ישא אחרת על פלונית הנז' כלתו אלא ברצונה ואם עבר ונשא עליה אשה אחרת שלא ברצונה יתן לה כל מה שכתוב בכתובתה כתובה ותוספת ועיקר עד פרוטה אחרונה ויפטור אותה בגט כשר לאלתר ע"כ. ונסתפקת אם יש לחוש לזה התנאי ולומר ה"ל תנאי שבממון וקיים או לא. ודעתך לומר שזה הלשון שבזה התנאי אינו מספיק להבין ממנו שלא יכול לישא אחרת שלא ברצונה אפי' באין בנים כי אם בשיש לו בנים דמסתמא לא אמרי' שהתנה על מה שכתוב בתור' וה"ל יד בעל השטר על התחתונה דיכול בעל למימר אני לא התניתי אלא בשיש לי בנים ממנה ע"כ תורף שאלתך ורצית לעמוד בזה על דעתי:

תשובה: אני אומר דמסתמא היה התנאי בכל ענין ואפי' בששהתה עמו עשר שני' ולא ילדה דמאן פלג לך דהא סתמא קאמר ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא כשיש ספק בלשון בעצמו אם הוא כך או כך בהא אמרינן דיד בעל השטר על התחתונה משום דלא מפקי' ממונא בספק וכגון הנהו דפרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ה ע"ב) גבי דהב בדינרין אין פחות משני דינרי כסף ולא אמרי' שני דינרי זהב בדהבא פריכא משום דיד בעל השטר על התחתונה וכן גבי ההוא (שם קס"ו ע"ב) דהוה כתי' ביה שית מאה וזוזא דמספק' לן אי אמר שית מאה איסתרי וזוזא או שית מאה זוזי וזוזא ואזלינן בתר פחות שבמטבעות משום דיד בעל השטר על התחתונ' וכגון ההיא דשדי מכורה לך דהתם וכגון ההיא דפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"ד ע"ב) דהוה כתי' ביה ניסן סתמא דמספק' לן אי הוי מוקדם להך דהוה כתי' ביה חמשה בניסן או מאוחר ממנו ואמרי' אימר בר תשעה ועשרין בניסן הוא משום דיד בעל השטר על התחתונה כדאית' התם ובכיוצא באלו אבל היכ' דליכ' ספקא בלישנ' לא מפלגינן בלישנ' לאפוקיה מחזקתיה אדרבה אמרי לי' לבעל זיל אייתי ראיה דלא הוה אלא כדקאמרת דהא שטרא סתמ' כתי' ובכל ענין משמע דאוקים שטרא אחזקתיה כדאמרי' (ב"ב קע"א ע"א) בענין שטר שזמנו כתו' בשבת או בעשרה בתשרי ומשום דאמרי' שמא אחרוהו וכתבוה לא מפקי' לי' מחזקתיה ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה. ואי איכא לאיפלוגי ביה הוי אפשר למימר חלוף הדברי' שלא הי' התנאי אלא אם תשהה עמו עשר שנים ולא ילדה דמסתמ' אין האשה מתרצה להכניס צרתה בביתה כשיש לה בנים מבעל' וא"כ כשפירשו בתנאי שברצונה יכול לישא אחרת לא הוצרכו לזה אלא היכא דשהתה עשר שנים ולא ילדה דלפעמים שהאשה מתרצה בזה לבעלה כיון דאיהי קים לה ביורה כחץ טפי מיניה כדאית' בפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ע"א) וקי"ל כרבא דאמר התם (שם) דאי אמר איזיל אינסוב אתת' אבדוק נפשאי דלא כפינן לי' משום דנושא אדם כמה נשים והוא דאפשר בספוקייהו מ"ה התנית עמו תנאי זה שלא יכול לישא אחרת אלא ברצונה אא"כ יפרענה כתובתה. אבל היכא שיש לה בנים לא היתה צריכה להתנות עמו שלא ישא אשה אחרת עליה שאין הנשים חוששות לזה ורובא דאינשי לא עבדי הכי אבל מה שחוששות הנשים הוא לשמא לא תזכה ליבנות ממנו ויתחייב הוא לישא אחרת מש"ה מתנו האי תנאה. זהו היותר קרוב אל הסבר' אם באנו לחלק בזה יותר ממה שעלה על דעתך מיהו סתמא קאמר ובכל ענין משמע ואין לחלק כלל:

ומה שחזקת סברתך במ"ש דמסתמ' לא אמרי' שהתנה על מ"ש בתורה אינו כלום דאין זה מתנה על מה שכתו' בתורה שהוא לא התנ' שלא ישא אשה אחרת לעולם אלא שלא ישאנה שלא ברצונה הא אם תתרצה יכול לישא ויקיים מ"ש בתורה ומי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא וכיון שתנאו אפשר להתקיים ומ"ש בתורה אינו מתבטל אין זה מתנה על מ"ש בתורה. ואיני יורד לסוף דעתך במה שאמרת שהו' מתנה על מ"ש בתורה אם רצונך לומר שאפילו התנה כן בפי' שאין תנאו קיים וכן יש לדון שדעתך כן מאחר שנשאת ונתת בו דאם הוא תנאי שבממון וקיים או לא. אבל מדקדוק לשונך לא יראה כן שהרי כתבת דמסתמא הוא דלא אמרי' הכי כלומר שאין אנו חוששין לדבר זה דאמרי' דודאי לא הוה הכי דלא עבידי אינשי לאתנויי עמ"ש בתורה אבל אי מתני בפירוש מהני וזהו שאמרת יד בעל השטר על התחתונה. בזה אני מסופק בדעחך לפי שדבריך הה סתומים. ואם דעתך לומר שאפי' התנה כן בפירש תנאו בטל משום דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל לא כונת יפה אל ההלכה מכמה טעמים חדא הא דאמרן שהוא לא התנה שלא ישא לעולם אלא שלא ישאנה שלא ברצונה ואם ישאנה שלא ברצונה שיפרענה כתובתה ואין זה מתנה עמ"ש בתורה שהרי יכול לפייסה או לפרוע כתובתה. וא"ת מי יימר דתפייס ליה או מי יימר דלהוו לי' זוזי. זו אינה קושיא ולא טענה לבטל התנאי דהא אמרינן בפ' המגרש (גיטין פ"ד ע"א) דהאומר ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואמרינן דטעמ' משום דאפשר דמשחד' בממונ' ולא קשי' לן דילמא ההוא לא מפיים בשחדא ורב כפר אל יטהו וה"ל תנאי שא"א לקיימו ה"נ לא אמרינן דילמא לא מיתרמו לי' זוזי ולא תתפייס ליה דכיון דאפשר בהכי לא ה"ל מתנה על דבר שא"א לקיימו זה טעם אחד לבטל דעתך ועוד דלא אמרינן דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל אלא כשהוא מתנה עמ"ש בתורה שיתבטל אבל אם הוא מ"ע עצמו שלא יקיים מ"ש בתורה אין תנאו בטל והיינו דאמרינן בפ"ק דמכות (ג' ע"ב) דהאומר ע"מ שלא תשמטני שביעית תנאו בטל משום מתנה עמ"ש בתורה דרחמנא אמר שביעית תשמט והוא אתני' דלא תשמט אבל אמר ע"מ שלא תשמטנו בשביעית תנאו קיים שאינו אלא כמתנה על עצמו ומוחל אותו זכות שזכתה לו התורה וכן נמי הא דאמרי' בפ' הזהב (בבא מציעא נ"א ע"ב) דהאומר ע"מ שאין בו אונאה יש בו אונאה שהתנה עמ"ש בתורה והאומר ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה דאיט מתנ' עע"ש אלא מוחל זכותו ומה"ט איכ' מאן דאמר דאע"ג דאמרי' בפ"יש נוחלין (קכ"ד ע"ב ע"ש) דע"מ שאין לך עלי עונה תנאו בטל אי אמר ע"מ שתמחול לי עונה תנאו קיים וה"נ אם אמר שלא ישא אחרת אלא ברצונה אע"פ שמן הדין שלא ברצונה יכול לישא אחרת ומחל אותו זכות ורצה לחייב עצמו בתנאי זה לפייס אותה או לפורעה אין זה מתנה ע"מ שאמר בתורה אלא מחילת זכות ובידו למחול זכותו וזה טעם שני:

ועוד שאפי' התנה כן בפי' שלא ישא לעולם אפי' ברצונה ואם עבר ונשא שיפרענה כתובתה אין זה מתנה עמ"ש בתורה דלא עדיף הא ממאן דאמר ה"ז גטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר דאמר רבא בפ' המגרש (גיטין פ"ד ע"א) דאפשר שאכלה ולקיא ואקשי' והא מתנה עמ"ש וכו' ואסיק היכ' אמרינן מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי קא עקר אבל הכ' מי קאמר לא סגי' דלא אכלת לא תיכול ולא תתגרש וה"נ מי קאמר לא נסיבנ' לעולם לינסוב ולפרע וזה טעם שלישי. וכל זה הוא לשטתך שתפסת זה הענין מתנה עמ"ש בתורה בלא השגחה והוא שבוש גמור שאין זה כלל מתנה עמ"ש בתורה ונתחלף לך התנאי במעשה שהרי המעשה בכאן שלא ישא אשה אחרת עליה והתנאי הוא שאם ישאנה שלא ברצונה שיפרענה כתובתה ופרעון כתובה אינו מתנה עמ"ש בתורה אבל הוא תנאי שבממון וקיים הילכך אם התנה כן בפי' שאף אם תשהא עמו עשר שנים שלא יוכל לישא אשה אלא ברצונה ואם ישאנה שלא ברצונה שיפרענ' כתובתה הוא חייב לקיים תנאו ואם לא התנה כן בפי' אני אומר שסתמו כפי'. ומה שעלה על דעתך לומר דמסתמ' לא הי' דעתו על כך אלא אם ישא אחרת כשיש לו בנים ממנה אבל אם אין לו בנים ממנה מסתמ' אמרינן דלא אתני בהכי כבר כתבתי לך שאין לחלק. ועוד שאפי' תאמר שלא הי' דעתו כן אפ"ה כיון שלא פי' וסתם הדברים אזלינן בתר סתמיה ומה שהי' בלבו אינו מעלה ומוריד דהוו להו דברים שבלב ואינם דברים בכל כה"ג וכדאמרי' בפ' האיש מקדש (קידושין מ"ט ע"ב) גבי ההוא דזבנינהו לנכסים אדעת' למסק לארע' דישראל בעידנ' דזבין לא אמר לסוף לא סליק ואמר רבא הן הן דברים שבלב ואינן דברים ובודאי דהתם בשגלה דעתו תחלה דאדעת' למסק לארע' דישראל קא מזבין עסקי' ואף אחר כן אנו רואין שהוא טורח אם יכול לעלו' דאי לאו הכי אפילו אי היו דברים שבלב דברים לאו כל הימנו לומר בלבי היה וכן פירשו המפרשים ז"ל וכ"ש הכ' שלא נזכר בשעת התנאי ולא קודם לו שום דבר מזה אלא סתם התנו ביניהם שלא כל הימנו לומר כך היה בלבי ודברים שבלב אינן דברים וכל שכן שדברים נראין ולשון השטר מוכיח דפיו ולבו שוין הן דבכל ענין אתני וכמ"ש:

ואחר שנתבאר שהתנאי קיים יראה לי שהדין בזה הוא שאם היא תובעתו כתובתה אם ישא אחרת שלא ברצונה שהדין עמה דתנאי שבממון הוא וקיים אבל אם היא מעכבתו מליש' ואף אם אין לו נכסים לפרע' בזה אני אומר שאין הדין עמה ולא מטעם מתנה עמ"ש בתורה שהרי כתבתי שאין זה תנאי אלא גוף המעשה ואפילו היה תנאי אינו מתנה עמ"ש בתורה אלא מפני פטומי מילי ואין קנין נתפס בהם ואפילו אמר לה כן בפירוש. אני מקבל עלי שלא אשא אשה לעולם עליך בין יש לי בנים בין אין לי בנים וזה בקנין גמור אפ"ה אין זה כלום ולא שייך הכא קנין שאין זה ממון שתזכה בו האשה בקנין סודר בחליפין ואפילו בממון היכא דהוי קנין דברי' לא הוי קנין כדאית' בפ"ק דב"ב (ג' ע"א) כ"ש הכא שאין עכובו מליש' אשה זכות ממון לה שתזכה בו בקנין סודר ואפילו יש לו בנים ממנה יכול ליש' אחרת עליה ואין בזה אלא משום והין צדק שיהא הן שלך צדק דשארית ישראל לא יעשו עולה וכו' אבל אם לא רצה להיות מהכשרים לא תוכל למחות בידו וכ"ש היכ' שאין לו בנים ממנה שאין שומעין לה לבטל בעלה מפריה ורביה מפני תנאי זה וכופין אותו ליש' אחרת שלא יהא מנאי זה יותר חמור מתקנת רבינו גרשון ז"ל שתקן בצרפת שלא ישא אדם אשה אחרת על אשתו שלא ברצונה וכתבו האחרונים ז"ל בתשובותיהם שאם שהה בעלה עמה עשר שנים ולא ילדה שמחייבין אותו לישי' אחרת דלא עדיפ' האי תקנת' לבטולי דין תורה וכ"ש בתנאי כזה שאין בידה למחות בבעלה מליש' אשה אחרת ואם אפשר לפרוע לה כתובתה מוטב ואם לאו כיון שאין לו נכסים אי אפשר להתבטל מפריה ורביה דלא תהו בראה לשבת יצרה ואם יש ביניהם טענות והיא אומרת יש לו נכסי' ומבריחן ממני והוא אומר אין לי נכסים הרי דינן כמלוה ולוה ומשביעין אותו כתקנת הגאונים ז"ל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכו' מלוה ולוה (פ"ב ה"ב):

והוי יודע שאני מסופק בלשון שאלתך אם יש בתנאי זה קבלת נדר או שבוע' או שמתא וזה מפני לשון התנאי הכתוב בשטר הכתוב' שכתוב בו ואם עבר ונשא אשה אחרת וכו' ואין מזכירין לשון עבירה אלא בקבלת ביטוי אבל בקבלת קנין לא שייך ביה עבירה על כן אני חושש שמא יש בתוך שטר הכתוב' או באמצעו או בסופו לשון קבלת ביטוי באיזה ענין וא"כ הוא אם היא שבוע' הרי חלה עליו בכולל דברים אסורים עם דברי' מותרים שבין יש לו בנים בין אין לו בנים על הכל נשבע שלא ישא אחרת שלא ברצונה ודמי למי שנשבע שלא ישב בצל סוכה ושלא יאכל מצה דחיילה עליה שבועה כדכתב הרי"ף ז"ל בפ"ג דשבועות ובפ' ע"פ מהירושלמי ואם הוא נדר צריך שיהי' בדבר שיש בו ממש כגון שיאמר כל הנשים שבעולם אסורות עליך ובהכי חייל נדרא אפילו שלא בכולל דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות כדאית' בפ' ג' דשבועות (כ"ה ע"א) ובנדרים (ט"ו ע"א) אלא שאם אמר כן על דבר שאין בו ממש כגון שאמר קונם עלי שלא אשא אשה אע"ג דמדאוריית' לא חל נדרא איכ' בל יחל דרבנן כדאית' בפ' ב' דנדרים (שם). ואם היא שמתא היה נראה שהוא כדין איסר דאמרינן בפ' ג' דשבועו' (כ' ע"א) שאם אמרו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה ואפשר נמי דבכל ענין יהבינן ליה חומר נדר לחול על דבר מצוה וחומר שבועה לחול על דבר שאין בו ממש אבל מה שנ"ל ודאי בזה שדין שבועה יש לו שררי מתסר גברא הוא. וכן ראיתי לרשב"א ז"ל בתשוב'. ועוד שהרי בילמדנו בפ' וישב אמרו אמר ר"ע החרם הוא השבועה וכו' אבל אין בו שום דבר מזה לא נדר ולא שבועה ולא קבלת שמתא אין עליו כלום אפילו קבל עליו דבר זה בקנין דסתם קנין אין בו לא נדוי ולא חרם כמו שחושבין פתאי אלו הארצות והעובר עליו פטור מכלום מכיון שלא הוציא מפיו שוה קבלת נדוי וחרם דהא קי"ל בפ"ק דנדרי' (ה' ע"ב) ובפ"ק דקדושין (ה' ע"ב) דידים שאינן מוכיחות אינן ידים והאומר אהא אינו נזיר אא"כ נזיר עובר לפניו והכ' נמי האומר אני מקבל בקנין כך אין עליו שום חיוב זולתי חיוב ממון וב"ד יורדין לנכסיו ואי לא ציית דינא משמתי' ליה משום דלא ציית אבל משום שעבר על קבלתו בקנין לא ובתקיעת כף אומרים שר"ת ז"ל היה מחמיר לדונה כשבועה ואפילו היתר אין לה. וי"א דהיתר יש לה וכ"כ בספר עמודי גולה. אבל ראיתי בתשובה לרשב"א ז"ל שאין בתקיעת כף שום חיוב אלא משוה שארית ישראל לא יעשו עולה נראה שאין הסכמת החכמים ז"ל כדברי הרב ר"ת ז"ל. ובקנין גרידא ליכא מאן דאמר הכי ודברי בורות הן אבל אנו נוהגין שלא לגלות זה בפניהם משום דמדמו מילת' למילת' ויבואו לטעות בנדרים גמורים. והוי יודע שהרמב"ם ז"ל כתב בהל' אישות (פ"ו הי"ד) ובהל' זכייה ומתנה (פ"ג ה"ז) שאף בדיני ממונו' צריך תנאי כפול כגטין וקדושין וטעמו ז"ל דכיון דבגטין בעי' תנאי כפול וכדאית' בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ה ע"א) ה"ה נמי לענין ממון דהא מתנאי בני גד ובני ראובן גמרינן להו והתם ממון הוא אבל אין כן דעת הרי"ף ז"ל בתשובה שהוא כתב שאין אנו צריכין בממון תנאי כפול וכ"כ הרשב"ם ז"ל בפירושיו בפ' יש נוחלין והרמב"ן ז"ל נתן טעם לדבריהם דאנן לא קי"ל כר"מ דיחידאה הוא אלא דבגטא וקדושין חיישי' לר"מ להחמיר מתקנת שמואל בגטין כדאית' פרק מי שאחזו (גיטין ע"ה ע"ב). והסכימו האחרונים ז"ל עמו על כן אני אומר שאע"פ שאין תנאי זה כפול שהרי לא אמר ואם לא אפרענה כתובתה שלא אשא אשה אחרת אפ"ה תנאו קיים דבממון לא בעי' דקדוקין תנאי כפול וכדעת הראשונים והאחרונים ז"ל וליכ' דחש לה להא דהרמב"ם ז"ל אבל יש מקום עיון במקומות נהגו להתנהג בדיניהם על ספריו כמקומכם אם בזה ג"כ הם נוהגין כסברתו ואם מדקדקין בתנאיהם שיהיו כפולים בתנאי בגטין וקדושין וכן אם נהגו בכל שטרי כתובותיהם לכתוב תנאי זה בלשון הזה ואם מנהגן הוא כן ועושין כן מעשה נראה שלא הסכימו להתנהג בדין זה כסברתו ז"ל על כן יש לך לחקור בענין קיום תנאי זה במנהג המקום דכל כי הא מנהגא מלת' היא:

נמצא שאם זה המנהג הוא קבוע בארצכם שלא להצריך תנאי כפול בדבר שבממון או אמר מעכשיו הרי התנאי קיים ואם נשא אשה אחרת על אשתו אפילו שהתה עשר שניה ולא ילדה חייב לפרוע לה כל מה שנשתעבד לה בשער כתובתה וב"ד יורדין לנכסיו. ואם אין לו נכסים א"א לעכב בידו שלא ישא אשה אדרבה כופין אותו ונושא אשה אחרת. ואם טוענת שהברית נכסיו ממנו משביעי' ליה כתקנת הגאוני' ז"ל כדין שאר תובעין. ואם יש בזה קבלת ביטוי מלבד הקטן וחל עליו אותו בטוי כנז"ל אסור לו לישא אשה אחרת מפני האיסור: ולענין שלא לפטור אותה בגט הרשות בידו בין אם יפרענה בין לא יפרענה ואפילו תובעת גטה הרשות בידו לגרש או שלא לגרש דאין האיש מוציא אלא ברצונו. אלא שאה היא רוצה לישב עמו והוא רוצה לגרשה ואין לו במה לפרעה אינו יכול לגרשה וכ"כ הרי"ף בתשובה. ואם יש בדבר קבלת ביטוי חייב לגרש אותה אם רוצה לישא אשה אחרת ויש לו ממון לפרוע כתובתה אבל לא יגרש אותה עד שיתירו לו איסורו ואח"כ יגרש שאם יגרש קודה ההתרה הי' נראה כמגרש באונס אבל יתן ערבון שלאחר ההתרה יגרש אותה ואין בזה משוה אונס כ"כ חכמי הצרפתים ז"ל בס' נתינת הגט שלהן מיהו אה יש לו נכסים לפרעה כדי לקיים תנאו ואינו רוצה לגרשה ואין לו בזה שוה חיוב מחמת קבלת ביטוי חייב לכתוב לה כתובה מנה דקי"ל כר"מ בגזרותיו בפ' אע"פ (כתובות נ"ז ע"א) דאסור לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה ותקרע לו כתובת' ראשונ' ותעמוד עמו בכתובתה אחרונ' של מנה ויהיה הממון ביד' כנכסי מלוג ונ"ל שאין הבעל אוכל פירות כדין הנותן מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות כדאית' בפ' חזקת (בבא בתרא נ"א ע"ב) וכדין מוכרת כתובת' בעובת הנאה וכדאי' בפ' החובל (בבא קמא פ"ט ע"א) שאם ל"כ מאי מהני תנא' דלא מסתב' דמשום שיחזרו הנכסים דמנכסי צאן ברזל לנכסי מלוג אכפלו כולי האי לאתנויי הכי. זה עלה בידי והרחבתי בזה בכל הצדדין מפני שבאו דבריך קצרים וארוכים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף