שו"ת תשב"ץ/א/כ

שו"ת תשב"ץ ‏ א כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מליאנא אל שליח צבור אשר שם ישצ"ו

שאלה כ:

שאלת ואמרת כי סת"הום בת עמור בן חנון הדרה בתונס מינתה שליח לקבל גטה מיד בעלה יצחק בן אלעזר שהוא היום אצלכ' במליאנא ויצחק הנזכר נתרצ' לגרש אשתו וציוה לכתוב גט לאשתו בתורת גרושין מא' עד מאה עד שיצא אחד כשר כהוגן וכתקון חכמי' וכשנכת' הגט לא ישר בעיניך לפי שהי' בשטה אחרונה וגט פטורין ע"כ הוצרכת לכתוב גט אחר ובשטה אחרונה כתוב כדת משה וישראל ועד א' חתם אחר כדת משה וישראל באותה שטה ובשטה שתחתיה תחת חתימת העד הראשון חתם השני ואחר העד השני חתם עד שלישי ונמסר זה הגט ביד השליח ורצית לעמוד על דעתי אם נעשה כהוגן:

תשובה: הגט הראשון כשר הי' אע"פ שנכתב וגט פטורין בשט' אחרונ' דאע"ג דאמרינן בפ' גט פשוט (בבא בתרא קסב.) דאין למדין משט' אחרונה ואיבעי' לן בגמ' בפ' המגרש (גיטין פה:) אי בעי ודין דיהוי ליכי מינאי אי לא בעי' ולא אפשיטה ומשמע דאזלי' לחומר' ובפ"ק דנדרים (ה:) משמע נמי דבין לאביי בין לרבא מצו סברי דבעי' ודין כר"י דאע"ג דפליגי בידים שאינן מוכיחות אי הויין ידים אי לא משום דלא להוי משמע דבדבורא מגרש אפ"ה גט זה כשר הי' מכמה אנפי. חדא דאפשר דכיון דכתבינן בגטא כדת משה וישראל למדין משטה אחרונה והוי לי' כשריר וקיים בשאר שטרות שלמדין משטה אחרונה היכא דכתיב בהו. ומעשי' בכל יום לכתוב קיום מחקין בשטה אחרונה ולמדין ממנה והיינו טעמא משום דכל היכא דכתבי' והכל שריר וקיים למדין אפי' משטה אחרונה. ואע"ג דאשכחן דבימי חכמי התלמוד היו כותבי' בגט כדת משה וישראל כדתנן במס' ידים (פ"ד מ"ח) קובלים אנו עליכ' פרושים שאתם כותבי' שם המושל עם משה בגט ואפ"ה לא היו למדין משטה אחרונה תירץ ר"י ז"ל בעל התוס' שאפשר שלא הי' קבוע לכתוב בסוף הגט אלא כ"מ שהיו רוצי' אבל עכשו שקבעוהו בסוף הגט למדין משטה אחרונה והטע' בזה דמ"ט אין למדין משטה אחרונה משו' שדרך העדי' להתרחק שטה אחד מהשטר והגט ושמא אחר שחתמו בו העדי' הוסיף שטה זו ע"כ אין למדין ממנה כלל וכיון שבכל הגטין נהגו לכתוב בסופן כדת משה וישראל אין לחוש משטה אחרונה שהוסיפו אותה אחר שחתמו העדים שהרי לא חתמו עד שנכתב כדת משה וישראל. ועוד אפי' תאמר דכיוצא בזה אין למדין משטה אחרונה ובעי' נמי ודין דיהוי ליכי וגו' אפ"ה לא היינו פוסלין אותו אלא אם נכתב ודין דיהוי ליכי עד סוף הגט בשטה אחרונה אבל אם לא נכתב בו אלא וגט פטורין אפי' תאמר שאין למדין משטה אחרונה אינו נפסל בכך שכיון שבשטה של מעלה ממנה כתוב ספר תרוכין ואגרת שבוקין דשפיר משתמע מהני לישני דלאו בדבורא מגרש לה אלא בגט ואמרי' בפרק המקבל (ס"ה ע"ב) כתבו אגרת ונתנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו לה ומשמע דאגרת סתם לשון גט כריתות משמע וכ"ש אגרת שבוקין וכ"ש ספר תרוכין שהוא לשון התורה שנא' ספר כריתות וכן תרוכין ושבוקין לישנא דגרושין משמע דאמרי התם תרכוה שבקוה הרי אלו יכתבו ויתנו ומה שכתבה המשנ' וגט פטורין עם אלו לא שיש עכוב בדבר אם לא נכתב לפוסלו אלא שלשון חכמים משולשין הם כדאמרי במנחות (סה.) מגל זו מגל זו מגל זו שבת זו שבת זו שבת זו ובשקלי' תרום תרום תרום כדאיתא התם וגט עצמו יוכיח שהרי כתוב בו פטרית ושבקי' ותרוכית ובודאי דאי לא כתבי להו לכלהו לא מפסיל גטא בהכי דכל חד מהני לישני משמע לישנא דגרושין שפיר וכמ"ש. וא"כ מה שנהגו לכתוב כל הני לישני שופרא דגטא הוא וליכא עכוב' בכלהו והכי נמי בהני לישנ' בתראי ליכא עכובא בכולהו ובחד מנייהו או בתרי סגי ושארא לא מעכב כנ"ל. ועוד איכא אנפא אחרינ' למשרי האי גטא שכיון שהעדי' היו חתומי' באותה שטה עצמה למדין משטה אחרונה כיון שהעדי' היו חתומין בה שאין לחוש שמא הוסיף אחר שחתמו העדי' באותה שטה שאין העדי' חותמין לעול' אלא בתחלת שטה כדמוכח בפ' גט פשוט וכ"כ הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל. ועוד כי הי' אומר ר"י ז"ל שמה שיש לפסול בשכתוב ודין דיהוי ליכי בשטה אחרונה היינו דוקא בגט שהאשה מביאה לב"ד כדי להתיר' לינשא ע"י שאין להתירה לפי שמא היא הוסיפה שטה אחרונה או בגט ששליח הולכה נותן לאשה בפנינו שיש לחוש שמא הוא עצמו הוסיף שטה אחרונה שכתוב בה ודין וגו' לפי ששכרתו האשה אבל בגט שהבעל נותנו בפנינו לאשה או לשלוחה ואינה שומרתו לראיה שבמקומה ידוע לכל שהיא מגורש' ואינה זזה ממקומה אפי' אין עליו עדים מגורשת בעדי מסירה כר' אליעזר (גיטין פו.) והואיל וכך מה לי שטה ראשונ' מה לי שטה אחרונה ואפי' יש מחקין ותליו' בלא קיום כשר בדיעבד ומתירין אותה להנשא בעדי מסירה ולכך מותרת בו אפי עקר התורף בשטה אחרונה ולפי דבריו ז"ל אלו עשיתם מעשה ב"ד ע"פ עדות עדי מסירה אפי' הי' כתוב ודין דיהוי ליכי וגו' בשט' אחרונה הייתם יכולי' לקרוע הגט ולשלוח מעשה ב"ד אל האשה והית' מותרת לינשא בו ומ"מ גט זה שנכתב וגט פטורין בשטה אחרונה כשר היה וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה:

ואחר שנתבאר שהגט הראשון הי' כשר יש לברר אם גט זה האחרון הוא כשר או פסול ולכאור' הו' משמע שהוא פסול שהכשירו של ראשון הוא פוסל זה האחרון ומשום דאמרי בפ' התקבל (גיטין סג:) ההיא דהוו קרו לה כפות' אזול סהדי וכתוב תפותא אמר שמואל בר יצחק בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותם מתקיף לה וכו' ואסיקנא דאפי' אבד אחר שכתבוהו כותבין ונותנין אפי' מאה פעמי' וכ' הרב בעל התרומה ז"ל דדוק' אבד אבל אם לא נאבד ומסופקין בו אם הוא כשר אם לאו מכמה חומרו' שנהגו להחמיר שאין להם שורש ועיקר מן התורה עשו עדים שליחות' אם הוא כשר ע"כ כ' הרב ז"ל שטוב להנהיג שיאמר הבעל לסופר ולעדי' לכתוב ולחתום שיהא הגט כשר לדעת' בלי שום פקפוק וכ"כ כל האחרוני' ז"ל ולפי זה כיון שהבעל לא אמר בגט שבנדון זה אלא שיכתבו גט כשר כתקון חכמים כמו שנזכר בשאלה ולא פירש להם שיהא כשר לדעת' וגט זה כשר הי' כתקון חכמי' א"כ עשה הסופר שליחותו ולא הי' לו רשות לכתוב גט אחר עד שיחזור הבעל ויאמר לו כתוב גט לאשתי ואם כתבו מפני הציווי הראשון הרי הוא כאלו כתבו בלא ציווי הבעל ואינו כשר. ושמא נאמר דלא אמרינן עשו שליחותן אלא כשנכתב הגט ונחתם שנגמר המעשה והשליחות אבל אם עדיין לא נגמרה הענין כותבין אפי' מאה פעמים שעדיין לא עשו שליחותן כלל ואע"ג דלאו חספא הוא ולא מצינן למימר הכי כדאמרינן גבי תפותא מי קאמר כתובו חספא שהרי גט בלא חתימה כשר הוא לר"א ע"י עדי מסירה מ"מ כיון שנהגו לגרש בעדי חתימה א"כ הבעל כשאמר לכתוב ולחתום בדעתו היה לתת להם רשות לכתוב כמה גטין עד שיגמר הענין ואפי' חתם בו ע"א ורצה להחליף הגט ולכתוב אחר רשאין הם בכך כיון שעדיין לא חתם האחר אבל אם חתמו שניהם אם מפני חששא רוצין לכתוב אחר אינן רשאין שהרי גט כשר כתבו ונגמר שליחותם. עוד יש להקל ולומר שאפי' נחתם הגט יכולין לכתוב אחר שכיון שאמר להם כתבו מאח' עד מאה דעתו הי' עד שיזדמן להם אחד כשר לפי דעתם ומ"ש כתקון חכמי' לפי דעתם קאמר דאדעתיהו קא מגרש כיון שאין שם מורה דעה מבין שמועה אלא הם שאם לא הי' דעתו כן למה הוצרך לומר כן ס"ד שאם כתבוהו פסול שלא יוכלו לכתוב אחר אטו מי קאמ"ל כתובו חספא. והראשוני' ז"ל תקנו להצריך כן כל עצמן לא תקנוהו אלא מפני דבר זה וא"כ י"ל שהבעל שאמר כן דעתו היה שיעשה הסופר כרצונו עד שיזדמן לו גט כשר לפי דעתו ושפיר דמי:

אבל יש מרה באחרונה דחתימת העדים שהיתה זו תחת זו לא היתה בראש שטה אלא באמצע השטה ונשאר פנוי תחת כדת משה וישראל קודם חתימת השני ודבר זה אינו נהוג בגטין שאין נוהגים לחתום בגטין אלא ב' עדים בשטה אחרונה אחר כדת משה וישראל וממלאין כל אותה שטה או ממלאין שטה אחרונה בכדת משה וישראל בהרחבת האותיות עד שתגיע למ"ד של ישראל בסוף השטה והעדים חותמין בתחלת השטה זה תחת זה כמו שהנהיג ר"ת ז"ל אבל באמצע השטר זה תחת זה כזו לא שמענו ויש ליזהר בזה משום דאמרינן פ' גט פשוט (בבא בתרא קסג:) שטר הבא הוא ועדיו בשטה א' כשר ומתוך כך למד ר"ת ז"ל שהעדי' צריכי' לחתום ארישא דמגלתא שלא יוכל לכתוב שטר מהצד דה"ל הוא ועדיו בשטה א' וכשר אותו שטר ובזה יש לחוש לזיוף ובשמעתא דהתם משמע שאם יש לחוש לשום זיוף פסול ומ"מ כ' הרב ז"ל שאם אירע שלא חתמו בראש הדף וחתמו זה תחת זה דהכא ליכא הוא ועדיו בשטה אחד ולפי דבריו גט זה כשר הוא. אבל התוס' כתבו דאפי' בכה"ג יש לחוש שהרי יכול לכתוב שטר על אותו עד. ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה וכו' והם פקפקו אם הוא פסול. וגם הרמב"ן ז"ל נסתפק בדבר ויש מכאן ראי' להכשירו מדאמרינן התם (קס"ד ע"א) הוא על הנייר ועדיו על המחק דכתבינן בין סהד' לסהדא וכו' ולא חיישינן דילמא גייז ליה לסהדא בתרא והדר מחיק לי' לשטרא דהוי שטר הבא הוא וכתב ידו על המחק. וטעמא דמלתא שכיון שא"א לבא לידי זיוף עדות לא מפסלינן שטר' אע"פ שאפשר לבא לידי זיוף לחייב החותם בכתב ידו והוא יחוש לעצמו. ואינה ראי' כ"כ דשמא כ"י הבא הוא וחתימתו על המחק פסול והדבר מסופק הרב'. ואין לעשות מעשה להקל אע"פ שבס' חושן משפט מכשירו. מ"מ בנדון הזה יש להכשירו ע"י עדי מסירה שיבאו ויעידו בב"ד שגט זה נמסר בפניה' ויכתבו מעשה ב"ד לאשה ותהי' מותרת לינשא. וכן דעת הרמב"ם ז"ל שהוא כ' בפ' א' מה' גרושין הרחיק את העדים מלא ב' שטין פסול וכו' בד"א כשהי' הגט יוצא מתחת ידה ולא היו שם עדי מסירה אבל אם מסרו לה בפני עדים אע"פ שהן מרוחקין הרבה ואין נקראין עמו וכו' ואפי' לדברי הראב"ד ז"ל שהשיג עליו בהשגות ואמר שיש לחוש שלא להתירו בעדי מסירה משום דהוי כמזוייף מתוכו שמא יתן תנאי בגט באותן ב' שטין ותוציא גט בעדי חתימה ואתו למסמך עלייהו אפ"ה בנדון זה לא הוי כמזוייף מתוכו לפי שאין סומכין על תנאי אלא אם הוא בין עד לעד דלא כתבי בין סהדא לסהדא אלא היכא דכתיב אניירא וסהדי אמחקא אבל בשאר שטרי כל תנאי שהוא בין עד לעד אינו אלא כעד א' והראשון אינו מצטרף לאחרון בתנאי ושניהם מצטרפין בגט ואע"פ שבגט זה יש עד שלישי תחת השני לא מסתבר דלהוי משום הכי מזוייף מתוכו לדעתו ז"ל שהרי שנים הראשונים הם כורתים והתנאי שביניהם אינו עושה מזוייף מתוכו ועוד שכיון שחתימת העדים היא זו תחת זו אין למדין מאותו תנאי שיזוייף ויכתוב שם כיון שאין החתימות זו אחר זו וכ"כ בס' חו"מ.

נמצא שגט זה לדעת ר"ת ז"ל ומה שאמר בס' חו"מ כשר הוא וא"צ כלו' מפני החתימות שבאו באמצע שטה כיון שהם זו תחת זו ואם יש להסתפק במה שנסתפקו התוס' גם הרמב"ן ז"ל צריך שיתקיים בעדי מסירה כדברי הרמב"ם ואף הראב"ד ז"ל החולק עליו יודה בנדון זה ואם יש מי שלבו נוקפו לשמא עשו עדי' שליחותם צריך גט אחר ולפי שאמרת שעדיין הבעל הוא שם ואין בכאן חשש עגון השתדל לכתוב גט אחר שלא לסמוך על סברתינו במה שאפשר לתקן והזהר שלא יהיו העדי' קרובי' לא לבעל ולא לאשה ולא זה לזה ושיצוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום לשמו ולשם גרושי אשה פלונית מאחד עד מאה עד שיזדמן אחד כשר לפי ראות עיניו של סופר ולא יהיה הסופר אחד מהעדים ויעמדו העדי' על הסופר עד שיכתוב הגט ויחתמו בו ותהיה החתימה בו ביום וזה בפני זה וימתינו עד שיבש הדיו ויקראהו העדים ואח"כ יקחנו הבעל וימסרנו ביד השליח ויאמר לו הרי זה גט אשתי פלו' בת פלוני העומדת בתנ"ס והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואחר כך יקראוהו העדי' פעם אחרת ותשרטט הגט בין שטה לשטה ומן הצדדין ולא יצאו האותיות חוץ לשטה ויהיו האותיות שלימות דבוקות בעצמן שרגל האל"ף או ראשה לא יפריד כלל וכן בכל האותיות יהיו כלם גוף אחד כגון השי"ן שהקו האמצעי ידבק באמצע וכן הצדי והפ"א וכלם והסמ"ך תהיה סתומה והמ"ם שבסוף המלה ג"כ והמ"ם פבאמצע ג"כ לא תהי' סתומה ואין בכל האותיות שלא יהיה גוף אחד זולתי הה"א והקו"ף שהרגל אינו דבוק עם הגג אבל התי"ו הרגל דבוק כמו החי"ת והשאר כמו שעשי' בגט הראשון עשה בזה הגט האחרון זולת מה שהורתיך לפי שראיתי בגט ששלחת לי שלא נזהרת יפה במה שראיתי וחששתי למה שלא ראיתי ואינך צריך כי אם לחתימת ב' עדי' והסופר לא יהי' מהם ולא יחתום וע' בס' או"ח שהוא בידך כפי מה שאמרת ואל תטה ימין ושמאל מכל אשר נמצא שם בסדר נתינת הגט כי לא כתבתי אלא מעט ממה שנ"ל שהוא עקר מה שאתה צריך. ותהיה חתימת העדים בשטה אחרונה אחרי כדת משה וישראל סמוכה זו לזו באותה שטה עצמה. ואם תרצה להשלי' השטה האחרונה באותיות רחבות מכדת משה וישראל ויחתמו העדים בתחלת השט' זה תחת זה בשני שיטין שלא ישאר גליון בראש השטה הרשות בידך. ויש כאן דברים רבים שכתבתי לך שאין פוסלין הגט בדיעבד אבל לכתחלה צריך ליזהר בכל זה וחתמתי שמי פה. שמעון בה"ר צמח זלה"ה. ב"גאיה אל הישיש רבי יחצק נפוסי ישצ"ו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף