שו"ת רדב"ז/תתקפג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png תתקפג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן תתקפג   רדב"ז
 [חלק ג סימן תקנג]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מעשה היה באחד שנדר מתוך כעסו אהיה נזיר שמשון אם אשא את פלונית לפי שנתקוטט עם בתה ובא המעשה לפני אחד מן החכמים וטען הנודר שלא אמר אלא אהיה ממזר אם אשא את פ' ובאו עדים והעידו שאמר נזיר שמשון וקבל את העדות ונדה אותו על שעבר על הסכמת החכמים שיש לנו ששום א' לא ידור בנזירות שמשון ואסר עליו את האשה כדי שלא יהא נזיר שמשון ושלח את הדבר לפני ודקדקתי בעדות וראיתי שאחד מן העדים הוא פסול להעיד שהוא מפריח יונים ואע"פ שעתה אומר שחזר בתשובה ומכר את היונים ואת הכלים מ"מ עדיין היה צריך לקבל עליו שאפי' במדבר לא יעשה וכ"ש אם תרצה לפרש עד שראינו אותו שאין מפריח יונים אפילו במדבר ומ"מ נראה לי דהקבלה לחוד סגי וזה אפילו קבלה לא קבל. וא"ת כיון דפיסולו מדרבנן בעי הכרזה וכיון שלא הכריזו עליו לא נפסל עדותו לא קשיא דלא אמרינן הכי אלא בעדות ממוו כדי שלא יפסידו בעלי חובות אבל בעדות של איסור הרי הוא פסול בלא הכרזה וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ' י"א מהלכות עדות לפיכך כל עדות שהעיד קודם שיכריזו עליו מקבלין אותה כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול ואין פיסולו אלא מדבריהם ע"כ. הא למדת שאין צריך הכרזה אלא כדי שלא לאבד זכות העם. אבל בנ"ד אין צריך הכרזה ואם אתה מקבל אותה מפסיד זכותו של זה אם אתה מלקהו אם שתה יין בעדות פסול. וא"ת אכתי אינו נפסל בלא התראה כי שמא אינו יודע שדבר זה אסור שהוא שוגג ואינו נפסל. וי"ל דהא ניחא למ"ד דמפריחי יונים הוי כעין קוביא אי אקדמך יוניך ליוני אבל בנ"ד שהם מפריחי יונים כדי שיביאו עמהם יונים אחרים כ"ע ידעי דהוי גזל ואפילו העכו"ם מחמירין בדבר זה ואין מקבלין עדות ממפריחי יונים ולפיכך אין אלו צריכין התראה שהרי הוא יודע שלוקח ממון של אחרים בחנם. והשתא ניחא נמי דאע"ג דיש לו אומנות אחרות נפסל שהרי אין פיסולו משום דאין עוסק בישובו של עולם אלא משום דחזקתם שאוכלין מן הגזל. עוד דקדקתי בעד וראיתי שאינו לא במקרא ולא בדרך ארץ ושאלתי אותו על העדות ואמר לי כאל ערבי אבון נזיר שמשום במ"ם כי אינו יודע כלל בין שמשון לשמשום. והיה לפני אחד מן החכמים ורצה להתיר אפילו לפי דברי העד שהרי לא אמר שמשון. אמרתי לו לא גרע מכנויי וכנויי נדרים כנדרים. שוב דקדקתי וראיתי כי יפה אמר דלא אמרינן כנויי נדרים כנדרים אלא במקום שנהגו שמפסידין הלשון ומכניס הדבר בדבר אחר הולכין שם אחר הכנויי אבל במקומות אלו אין קורין לשמשון שמשום הילכך אפילו לפי דעתו ועדותו הפסולה לא הוציא בשפתיו שמשון ואין כאן נדר. עוד אמרו עליו שהוא גונב ממון העכו"ם והוא פסול מן התורה. הילכך אין בעדותו כלום ואע"פ שהחכם קבל עדותו אין עושין עפ"י אותה עדות שהרי לא ידע שהוא פסול ומחזירין הוראתו בהוראתו ואין בזה לא משום גנאי של ראשון ולא משום דשוייה חתיכה דאיסורא. ועוד שאין האיסור בשעה שנושא את זו האשה אין האיסור אלא בשעה ששותה היין או מגלח ואם כבר נודע פיסולו של עד אין כאן עדות כלל. והנראה לע"ד כתבתי:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון