שו"ת רדב"ז/תמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לשמעון מכור לי דינר זה ואתן לך בו מ"ה מיידי וראובן יש לו דינרין ומיידי אם יש כאן חשש רבית כיון שהדינר אינו שוה אלא מ' מיידי או פחות:
תשובה דבר זה מחלוקת בין המפרשים ז"ל אבל יש לאסור אפילו לדעת המתירים משום הערמת רבית דאנן סהדי כיון שיש לראובן מיידי שהוא יכול לקנות הדינר מיד במ' מיידי וירויח השאר ודאי משום אגר נטר הוא ומנא אמינא לה דגרסינן בפרק הזהב עלה דברייתא דהיו חמריו ופועליו תובעין אותו וכו' רב אשי אמר לעולם בפרוטות כיון דאית ליה נעשה כאומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח וכתב עלה רש"י ז"ל דטעמא לאו משום דנקנה בחליפין שאפילו התנה עמו בתורת דמים אין כאן רבית דאגר נטר לי שאפילו הלואה אם יש לו בביתו מותר לתת לו עודף דה"ל הלויני עד שיבא בני ע"כ. ואיכא לאקשויי עלה טובא דדוקא סאה בסאה התירו עד שיבא בני אבל סאה בסאתים לא התירו וצריך לתרץ לדעת רש"י ז"ל דכיון שהתירו לתת לו סאה אע"פ שהוקרו החטים אע"פ שהוא דרך הלואה היכא דהוי דרך מקח וממכר התירו אפילו להתנות בתחלה לתת לו יותר אלא דאכתי קשה כיון שנותן לו אותו מין מטבע שלקח ממנו אע"פ שהוא דרך מקח וממכר אסור דאמרינן בגמ' כללא דרביתא כל אגר נטר לי אסור ועל מקח וממכר אמרינן ליה ומשום הכי תרצו בתוספות דהכא אינו נותן אותו מטבע בעצמו שלקח אלא מין אחר שדומה למקח וממכר וה"ק כמו שמותר סאה בסאה דרך הלואה באומר עד שיבוא בני משום דסאה בסאה רבית דרבנן היא ה"נ דרך מקח וממכר אפילו סאה בסאתים מותר באומר עד שיבא בני ע"כ. ומשמע מהאי לישנא דאפילו מטבע במטבע אחר כנ"ד שרי כיון שהוא דרך מקח וממכר מדקאמר דהכא אינו נותן לו אותו מטבע עצמו משמע דמטבע אחר נותן לו וק"ל עלה א"כ מאי דוחקי' דרב אשי לאוקומי בפרוטות דליכא עלייהו טיבעא לוקמה אפילו במעות טבועים וי"ל דאה"נ אלא לישנא דברייתא אקשיתיה דקתני ואני אעלה לך יפה דינר ולא קתני דינר יפה וכן משמע מדברי רש"י ז"ל וכן העלה הראב"ד ז"ל דאפילו במטבע כל שהוא בדרך מקח וממכר שרי דהא דאמרינן הכא הוה ליה הלואה לאו הלואה ממש קאמר אלא מכר כעין הלואה אבל בהלואה ממש אעפ"י שיש לו אסור הרי לך לפי שטה זו דמותר כיון דאית ביה תלת לטיבותא. חדא שהוא דרך מקח וממכר ואין כאן רבית דאורייתא. ותו דאין נותן לו אותו מטבע עצמו. ותו דיש לו מאותו המין. אבל הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל משמע דס"ל דאינו מותר אלא בזמן שבעל הבית נותן לו פרוטות דהיינו כשאר פירות או מטלטלין דהוי כחנוני הפוסק על הפירות וב"ה מוזיל גביה וז"ל הר"ן ז"ל מועתק משום הרשב"א ז"ל רב אמר לעולם כדמים וכיון דאית ליה נעשה כאומר הלויני עד שיבא בני כלומר ודאי בעל הבית פרוטות נינהו דליכא עלייהו טיבעא וכדקתני יפה דינר וחרסית אבל דחנוני דינר טבוע הוא ובדמים הוא ולא בחליפין דאין מטבע נעשה חליפין ואפ"ה ליכא משום רבית דכיון דהני דבעל הבית לא טבעי הוה ליה חנוני כפוסק על הפירות וב"ה מוזיל גביה וכיון דאית ליה שרי אבל אלו היה של ב"ה טבוע אע"פ שיש לו אסור ורבית קצוצה הוא עכ"ל ומה שכתב רבית קצוצה הנ"מ היכא דהוי דרך הלואה אבל דרך מקח וממכר הוי רבית דרבנן לפי שטה זו וכתב הרמב"ן ז"ל על שטה זו שאינה צריכה לפנים הילכך כיון דאיכא פלוגתא ראוי להחמיר וכ"ש שאני אומר שאפילו לדעת המתירין יש לאסור משום הערמת רבית ולכל הפירושים מותר לומר לחבירו מכור לי דינר זהב בכך וכך דרהם כסף והוא שיש לו כסף ואפילו שאין לו בכל הדינר כסף כדאמרינן גבי סאה אם יש לו סאה לוה עליה כמה סאין ואפילו בכה"ג אם מחזיר לו דינר זהב והיתר כסף אני חוכך משום הערמת רבית. והנלד"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |