שו"ת רדב"ז/צא
שו"ת רדב"ז 
צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת על ראובן שנתן עסקא לשמעון והלך למקום אחר ועמד ראובן בהיותו בריא והקדיש אותה עסקא לעניים ומת ואח"כ מת שמעון במדינת הים ויש לו כאן בית אם לוקחין אותו העניים או יורשי ראובן או ישאר ביד יורשי שמעון:
תשובה כיוצא בזו שאלו מלפני הרמב"ם ז"ל והשיב שאין לעניים כלום שהרי אי איפשר לגבות מיורשי שמעון שטר עסקא אלא בשבועה וכיון שהוא לעניים והם אינם יכולין לישבע אין נוטלין כלום ומתוך התשובה משמע שישאר הבית ביד יורשי שמעון. וא"ת ישבעו יורשי ראובן שבועת היורשים ויוציאו מיורשי שמעון ויתנו אותו לעניים כאשר צוה מורישם וי"ל דאיירי הרב ז"ל כגון שלא היה לראובן יורש א"נ דאית ליה יורש וס"ל ז"ל דבשלמא אם הממון היה ראוי לו בדין הוא שישבע ויטול אבל ישבע הוא והעניים יטלו לא תקנו שבועה כזאת והכי משמע מתוך לשונו שכתב וחייב היורש לישבע בנקיטת חפץ ויקח מן הבית הזה השליש אבל חזר להיות לעניים ואינו ממון ידוע לאחר לענין שישבע ויטול ולא יקח שום דבר מממון זה הנפטר אחר שנתברר שמת אלא בשבועה ולכך אני אומר אין לעניים כלום עכ"ל והעתקתיו: ומ"מ לא ידעתי באיזה דרך חל זה ההקדש וזכו בו העניים דהא קי"ל שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה דהיינו פלגא דמלוה דאלו פלגא דפקדון טענינן ליתמי וא"כ אפלגא דפקדון אין זוכין יורשי ראובן ואי אפלגא דמלוה מלוה להוציא ניתנה ואין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ואע"ג דכתב הרב ז"ל פ"ז מהלכות ערכין וז"ל ויראה לי שאעפ"י שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כשיבוא לעולם ע"כ. ונאמר שה"ה במי שמקדיש דבר שאינו ברשותו כגון מלוה כשיבוא לידו חייב להקדישו מ"מ אין הדברים אמורים אלא במקדיש עצמו אבל היורש מנא לן. ותו דאין הדברים אמורים אלא במי שאמר הרי עלי להקדישו אבל מי שמקדיש מעתה דבר שאינו ברשותו ודאי לא חל ההקדש וא"כ כיון שההקדש לא חל במלוה ופלגא דפקדון אין מוציאים מן היתומים ישבעו יורשי ראובן שבועת היורשים ויטלו פלגא דמלוה לעצמן: ומתוך הדוחק אני אומר אעפ"י שההקדש לא חל מ"מ זכו בו עניים משום מצוה לקיים דברי המת ואפי' שאמרן בעודו בריא וכן כתבו המפרשים ז"ל: וכיון שזכו בו עניים והם אינם בני שבועה ישאר הבית ביד יורשי שמעון ועדיין צל"ע. וי"ל דאיירי כגון שבשעה שהקדיש מסר את שטר העסקא בכתיבה ומסירה ואמר זכה במה שכתוב בשטר זה לצורך העניי' מעכשיו דבכה"ג זכו בו העניים דכי היכי דיכול להקנות החוב שבשטר לאחר ע"י כתיבה ומסירה כן יכול להקנותו לעניים וכ"ש הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |