שו"ת רדב"ז/ז/עד

שו"ת רדב"ז ‏ ז עד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן עד   רדב"ז

אמר הכותב חנני אלקים ויתן לי גם את זה ספר יקר תפארת למו"ר הרדב"ז ז"ל על הרמב"ם ח"ג וח"ד והנה הוא בעה"ק ירושלם תובב"א ובהיותי מדפס ועולה תורתו של רבי אשתכח באמתחתין מועתק אצלי דברי הרב על פרק ד' מה' ממרים אמרתי ויהי מה להעלותו על ספרו מחובר ללשונותיו ישמחו החכמים ויגילו הלומדים לשמוע בלמודים ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא ואזכה למעבד נחת רוח להרב ז"ל וזכותו וזכות תורתו יעמוד לי ואזכה להדפיס ספרו הנכבד הנזכר כיר"א:

זה שחלק על ב"ד וכו' זו פלוגתא דתנאי וכבר כתב למעלה דפסק כר' יאשיה דאמר משמיה דזעירא דאמר דעל זקן ממרא לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל הילכך בכל גוונא עושה ז"מ. וכן אם חלק עליהם וכו' נראה שיצא זה לרבינו מהא דאמר רב כהנא הוא אמר כך בעיני והם אומרים כך הוא בעינינו וכו' כיון שהם ראו לגזור שעה ששית באכולה ולהתיר שעה ה' בהנאה והוא חולק עליהם נעשה ז"מ כיון דעיקר חמץ יש בו כרת אע"ג שבמה שנחלקו אין בו כרת אלא גזרת חכמים נהרג הוא טעמא הוי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. אחד דבר שחייבים על זדונו כרת וכו' כבר כתבתי למעלה דמודה ר"י לר"מ אלא שבא להוסיף דבר שעיקרו מדבר תורה ופי' מד"ס דהיינו תפילה כדאיתא בגמרא והכי משמע מדתניא ר"י אומר על דבר שעיקרו וכו' ולא קתני אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת וכו' לא אמר כן למעט דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אלא בא לומר דהא דאמר ר"י על דבר שעיקרו מה"ת וכו' כגון שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ולא משכחת אלא תפילה ואליבא דר"י והא דאמרי' ור"י עפ"י התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך ה"ק בשאר מצות עשה אינו חייב עד דאיכא תורה יורוך והא דא"ל רב הונא בר חיננא לרבא תרגומה להא מתני' אליבא דר"מ משום דר"מ אמרה בהדיא א"ל הכי ולא נחית אי פליג בה ר"י או לא וכתבתי זה משום דקשה דאי פסק כר"מ אמאי כתב האי דתפילה דאתיא כר"י ותו דר"מ ור"י הלכה כר"י. עוד י"ל דר"י פליג אר"מ ופסק לר"מ משום דמתרגם ר"פ מתני' אליבא דר"מ ובתפילה פסק כר' אושעיא דאמר ואנו אין לנו אלא תפילה ואליבא דר"י ושקיל וטרי תלמודא בה והא איכא לולב וכו' והא איכא ציצית וכו' וכיצד הדבר המביא לידי דבר שחייבים עליו כרת וכו' שם יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כדתנן הם העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים אי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח. וכן אם נחלקו בדין וכו' שם בין דין לדין בין דיני ממונות בין דיני נפשות בין דיני מכות דיני ממונות בפלוגתא דשמואל ור"א וכו' דיני נפשות בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן דתניא רבי אומר ונתת נפש תחת נפש ממון וכו' דיני מכות בפלוגתא דר' ישמעאל ורבי דתנן מכות בג' משום ר"י אמרו בכ"ג. וכן אם נחלקו בערכין וכו' שם אלו הערכין והחרמין וההקדשות הערכין בפלוגתא דר"מ ורבנן דתנן המעריך וכו' התרמים בפלוגתא דר"י בן בתירא ורבי דתנן ריב"ב אומר חרמים לבדק הבית וכו' הקדשות בפלוגתא דר"א בן יעקב ורבי דתניא ראב"י אומר אפי' צרורה של הקדש צריך עשרה בני אדם לפדותה וכן אם נחלקו בעריפת העגלה וכו' שם עריפת העגלה בפלוגתא דר"א ור' עקיבא דתנן מאין מודדין ר"א אומר מטיבורו רע"א מחוטמו וכן אם נחלקו בערלה וכו' זו לא נזכרה באותה סוגיא ופשוט הוא שהרי הערלה אסור בהנאה ואם קדש בו אשה אינה מקודשת וכן אם נחלקו בלקט וכו' שם בשעריך לקט שכחה ופאה ומפרש להו ואזיל וכן אם חלק עליו באב מאבות הטומאה שם בין נגע לנגע בין נגעי אדם בין נגעי כלים ונגעי בגדים ומפרש להו ואזיל. וכן אם נחלקו בטהרת מצורע וכו' שם טהרת מצורע בפלוגתא דר"ש ורבי דתנן וכו' וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה וכו' ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע בין שהיה הזקן מיקל וכו' כיון דטעמא הוי שלא ירבו מחלוקות בישראל ותעשה תורה כשתי תורות הילכך אין חילוק אפי' היה הוא מחמיר והם מקילין. ואם לא תביא המחלוקת וכו' שם א"ר אלעזר א"ר הושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילה ואליבא דר"י ופריך מלולב ומשני ופריך מציצית ומשני אי הכי תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינא ואנח גביהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד הוא ומשני הא אמ"ר זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ונתבארו דברי רבינו. והוי יודע דלא דחינן האי דלולב וציצית משום דלית בהו בל תוסיף אלא דלא הוי ז"מ בכך אבל לעולם איכא בל תוסיף בלולב וציצית ותפילה וא"ת אי פסק כר"מ אמאי פסק הך דתפילה דאתיא כר"י ואי פסק כר"י אמאי חייב בחייבי כריתות אעפ"י שאין בהם זה הדקדוק שאין ראוי לדקדק אלא במצות עשה וכו' עוד י"ל דפסק כר"מ ובתפילה פסק כר"א ואליבא דר"י ומה שהעלה הראב"ד ז"ל כר"מ נעשה גם בלולב וציצית הוא דחוק מאד בסוגיא חדא שהוא צריך לומר דר"א ור"א תלמידו לא אמרו דבר אחד וז"ל רש"י ואליבא דר"י אמרה ר' אושעיא למלתיה משמע דר' אושעיא גופיה אמרה לכולה מילתא ותו דפריך תלמודא והא איכא לולב וכו' ולדבריו לא פריך לעיקר הדין אלא שאין דומה לתפילה אלא דברי רבינו נכונים כפי פשט דסוגיא שאין בכל מעשה שיעשה עליהם ז"מ אלא תפילה לבד וחייב ז"מ וכו' דהא דאמר ר' זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול אין לזה ראיה מן הכתוב אלא כך היה מקובל מפי רבו הרי זה פטור מן המיתה וכו' דעתו ז"ל שאם ראו ב"ד להענישו אעפ"י שהוא פטור מן המיתה הרשות בידם כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל ותעשה תורה כשתי תורות ע"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף