שו"ת רדב"ז/ז/נג
שו"ת רדב"ז 
ז נג
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שעשה שליח לקדש לו אשה במקום אחד וכתב לו שטר שליחות והחתים בו שני עדים אחד קרוב למקדש ואחד קרוב למתקדשת וקורבת המשלח לא אסיקו אדעתיהו אבל קורבת האשה ידעו אותה והיה במעמד אחד מהנבונים ואמר שאין ראוי לעשות כן כיון שהוא קרוב לאשה פסול לעדות והשיב החכם שהיה המעשה לפניו דאין לחוש כיון דאין אלו עידי קידושין אלא עידי שליחות מה בכך אפי' שיהיו נוגעין בעדות מה בכך:
תשובה לא יפה עשה החכם להכשיר הקרובים לאביה לעדות שטר השליחות שהרי אם אפשר שיגמר הדבר ע"פ הקרובים כיצד הרי שאמרה קדשתני ע"פ שלוחך פ' והוא אמר מעולם לא עשיתי את פ' שליח לקדש אותך ותוציא שטר השליחות ותהיה מקודשת לו ע"פ קרובה ואם הגיע הזמן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ואם כתב לה שטר מן האירוסין גובה כתובתה ע"י עדים אלו וכן לאידך גיסא הוא אומר קדשתיך ע"י שלוחי פ' והיא אומרת לא היה שלוחך ומפני שלא היה שלוחך לא חששתי להתקדש לו כי ידעתי שאין אדם מקדש אשה לחבירו אלא א"כ עשאו שליח אע"ג דניחא ליה השתא קידושין למפרע לא אמרינן וזה מוציא השטר שעשה את פ' שליח לקדשה לו הרי היא מקודשת גמורה ואם זאת נהרגת עפ"י קרובים והתורה אמרה לא יומתו אבות על בנים וכו' ולא מבעיא לדעת הפוסקים שנחלקו על הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ג מה' קידושין וז"ל אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אין צריך לעשותו בעדים שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמיתת הדבר לפיכך אם הודו השליח והמשלח אין צריך עדים כמו שליח הגט עכ"ל דפשיטא דלדעת החולקים כיון שהצריכו לעשות שטר שליחות ודאי צריך לעשותו כתיקונו בכשרים וברחוקים אלא אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל ובעלי שיטתו דאין צריך לעשותו בעדים גרע שטר שליחות בעדים פסולים משליחות בלא שטר ועדים שאם יכחיש המשלת השליחות או האשה ויצטרכו להביא עדים ידקדקו ב"ד בעדים אם הם כשרים או פסולים קרובים או רחוקים אבל כשיראו שטר השליחות כתוב וחתום בעדים לא יתנו לב לחקור אם הם כשרים או לא דמימר אמרי סתמא דמילתא בכשרים נעשה ונמצאו אומרים וגומרים ענין הקידושין ע"י הקרובים הילכך אין רואה טעם להוראה זו אלא צריך הדיין לראות אם מגיע איזה הנאה בעדות זו ואפי' בדרך רחוקה. וז"ל הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' עדות כל עדות שתבא לאדם רעה ממנו אינו מעיד בה שזהו כמעיד על עצמו. ועוד כתב בפ' שאחריו וז"ל דברים אלו אינם תלויים אלא בדעת הדיין ובעוצם בינתו שיבין עיקר המשפטים וידע הדבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא שיש לזה העד צד הנאה בעדות זו ואפי' בדרך רחוקה ונפלאה ה"ז לא יעיד בה עכ"ל. ובנ"ד לא נפלאת היא ולא רחוקה דניחא להו לסהדי קרובי דאשה שיתקיים השליחות כדי שע"י כך תהיה האשה מקודשת לפי שראובן גדול ועשיר היש לך הנאה גדולה מזה. ולענין הדין אם צריך שטר שליחות או לא אע"ג דרש"י ור"י והרשב"א והרא"ש והרמב"ם ורבים ז"ל פסקו דאין צריך והכי משמע נמי בגמרא דאמרינן ודילמא שליח שויא ולא אמרינן בעדים ובירושלמי נמי משמע הכי דקאמר לא הוחזק השליח בעדים מ"מ כדי שלא יבואו לידי תקלה צריך לכתחלה לעשותו בעדים כדי שאם יכחיש אחד מהם יתברר ע"י שטר השליחות שאם אין שם שטר שליחות וכפר המשלח איכא מ"ד דהוי ספיקא ואזלינן לחומרא כיון שיצא השליחות מתחת ידו ואיכא מ"ד דאינן קידושין כלל כדאמרינן התם מי קא נפיק גיטא מתחות ידיה דלהימניה וכיון דאיכא פלוגתא ראוי לכתוב שטר שליחות כדי שלא יבא הדבר לידי תקלה וכן אנו נוהגים וכן ראיתי בהגהות מיימוני וז"ל לפיכך אם הודו השליח והמשלח וכו' וכן פי' רש"י ור"י ז"ל הילכך אין צריך לכתוב הרשאה לשליח לא בקנין ולא בלשון שטר אלא בפנינו ח"מ פב"פ עשה את פ' שליח לקדש לו אשה פ' לגלוי מילתא בעלמא עכ"ל. הא קמן דאפי' לדעת הפוסקים דאין צריך שטר מ"מ צריך לכתוב לברר שהוא עושה אותו שליח לגלוי ולברורי מילתא כדי שלא יכפור אחד מהם ויבואו לידי תקלה. ועוד בהגהות במרדכי אמר על ראובן ששלח לקדש לאה וכאשר בא שמה הושיב שמעון השליח חשובי הקהל כמו שרגילים לעשות והראה להם ההרשאה שמינהו ראובן לקדש לו לאה וכו' משמע דמנהגם היה לכתוב שטר הרשאה וכ"ש כי רבים ונכבדים פסקו דצריך שטר שליחות ועיין בפי' הר"ן ז"ל בהלכות ריש פ' האומר ועוד ראיה דהא מאן דסבר דבעינן עדים בשליחות יליף לה משליח האשה וכי היכי דהתם צריך למנותו בפני עדים כדכתבו כל המפרשים שליח דידיה נמי בעי עדים ומינה נמי דכי היכי דהתם בעינן עדים כשרים דומיא דגירושין הכא נמי בעינן עדים כשרים וכ"כ בעל העיטור וז"ל שליחות מנ"ל כדתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וכתיב ויצאה והיתה מקיש יציאה להויה ש"מ דשליח קידושין וגירושין דינן שוה וכבר פי' בענין שליחות עכ"ל וכיון שאתה מודה דשליח הולכת גט צריך שיהיה בעדים כשרים לאשה ה"ה והוא הטעם בשליח הולכת הקידושין צריך עדים כשרים לאשה דהא דינם שוה. וא"ת שליח הולכת הגט נמי אפי' שיהיו קרובים לאשה כשרים הא ליתא דכיון שהם קרובים לה הרי הם קרובים לו דהבעל כאשתו וז"ל הר"ן ז"ל ודברים אלה תמוהים בעיני הרבה מה בין שליח קבלה שלה לשליח הולכה שלו וכי היכי דאתה צריך להודות דשליח קבלה שלה צריך שיהיו בעדים רחוקים לבעל שאם הם קרובים לבעל הרי הם קרובים לה דאשה כבעלה כך עדי שליח הולכה שלו צריך שיהיו רחוקים לבעל עכ"ל. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |