שו"ת רדב"ז/תתמו
|
< הקודם · הבא > |
[חלק ג סימן תג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן היה חייב ממון למלך ותפסוהו בבית האסורים זמן מה ואח"כ חלקו עליו כך וכך לשנה והוציאוהו וברח ונתיישב באי קנדיא והיה לו כאן בת ונשאת לשמעון והכניס' לו נדוניא ומתה בלא זרע וכתוב בכתובתה דאי מיתא בלא ולד של קיימא דלהדר כל מה דאשתייר מן נדוניתא לבי נשא וכן הוא המנהג ברוב הכתובות. ועתה יש מן המשכילים האומרים שב"ד יורדין לנכסיו ומוציאין מידו מה שראוי לראובן. ודימו אותה להאי דגרסינן בפ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ט) א"ר נחמן אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ורב נחמן דידיה אמר בורח הרי הוא כשבוי בורח מחמת מאי אילימא מחמת כרגא היינו לדעת אלא בורח מחמת מרדין פי' מחמת נפשות וכתב עלה הרמב"ם ז"ל שבוי שנשבה וברח מחמת סכנות נפשות חייבין ב"ד להתעסק בנכסיהם. כיצד עושים כל המטלטלין יהיו מופקדים ביד נאמן עפ"י ב"ד ומורידין לתוך הקרקעות קרובים הראויים בירושה וגו' ושאלת ממני אודיעך דעתי בזה:
תשובה איברא דלא דמיא להא מכמה טעמי חדא דנ"ד לא הוי בורח מחמת סכנות נפשות אלא מחמת ממון וכ"ת כל ממון שהוא חייב למלך הוי מחמת נפשות ליתא דאמרינן בגמרא דמחמת כרגא שהוא ממון שחייבין למלך ואפ"ה קרו ליה יצא לדעת ואין ב"ד יורדין לנכסיו ותו שהרי יכול לעשותה מורשה מן המקום אשר הוא שם לגבות נכסיו ולמת יורדין ב"ד לנכסיו. ותו דאפי' היה בורח מחמת נפשות כיון שהוא במלכות הנוצרים שאןי יד הישמעאלים שולטת שם יכול למנות שליח שאפילו אם יודע שהוא שם לא יוכלו להביאו משם. ותו דעד כאן לא אמרינן התם ב"ד יורדין לנכסיו בנכסים שהם נעזבים ואינם ביד אחרים דחיישינן שמא יאבדו אבל בנ"ד שהנכסים ביד הבעל אין מוציאין מידו אם לא בהרשאת ראובן. הגע עצמך (באם) שהי' לזה השבוי מלוה ביד אחרים כלום גובין אותה ב"ד והרי יכול לומר לאו בעל דברים דידי אתון דלמחר וליומא אחרינא ימצאני בעל חובי ויגבה ממני חובו פעם אחרת וא"ת הא לא דמיא אלא לירושה ואת"ל דשני אחים שנשבה אחד מהם ומת אביהם ונפל להם ירושה מורידין ב"ד לחלק השבוי אף ה"נ לא שנא. לא קשיא דהבעל יורש את אשתו למ"ד מן התורה ולמ"ד מדרבנן וכל הנכסים בחזקתו ואם באים להוציא ממנו מכח התנאי א"כ לא דמיא לירושה דהירושה בחזקת שניהם. ואת"ל דהתם בירושה יורדין ב"ד הכא אין יורדין ואפילו בעיקר הדין איכא פלוגתא דרבוותא דהא רב פסק כרשב"ג דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ופסק ר"ח ורבינו האיי גאון וראב"ן וראבי"ה וכמה גדולים כרשב"ג ואע"ג דאנן כהריא"ף והרמב"ם ז"ל נוהגים מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ולהוציא מיד הבעל הנכסים ולהניח ביד אחר. ומ"מ ב"ד אומרים לו חזי מה שנשאר מכתובתה שמא יאכל אותם ויאמר שלא נשאר דבר ודמיא להא דאמרינן בירושל' דאלמנה שתפסה למזונותיה לא מפקינן מינה ואעפ"כ אמרו בירושלמי דאמרינן לה חזי מה בידך וכתבוה המפרשים ז"ל הכא נמי לא שנא. הילכך בנ"ד אומרים לו ב"ד שיראה להם מה שנשאר מנדוניתא וכותבין מה שנשאר ומניחין בידו. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |