שו"ת רדב"ז/ב'רנג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת על מי שיש לו גנה קטנה בא"י וזורע בה מיני זרעים ואינו מכוון בהם לאכילה כלל אלא למראית העין אם מותר לזרוע אותה כלאים:
תשובה לא מצאתי מקום לשאלה זו וכי באכילה תליא מילתא והלא מי שזרע כלאים אע"פ שעבר מותר לו לאכלן כי אין האיסור תלוי אלא בזריעה או המקיים אותו וכיון שהדבר תלוי בזריעה מה לי שיזרע לאכילה או למראית העין. ותו מי שרואה אותם כלום יודע אם הם לאכילה או למראית העין ואם עבר וזרען עבר על שדך לא תזרע כלאים ואסור לקיימן אבל אינו לוקה והרוצה לעשות כן יזרע מיני דשאים שאינם מאכל אדם אע"פ שכתב רבינו אבל עשבים המרים וכיוצא בהם מן העיקרין שאינם ראויים אלא לרפואה לאו דוקא מרים אלא אע"ג שאינם מרים מותר כיון שאינם ראויים למאכל אדם ומה לי אם זרען לרפואה ומה לי אם זרען ליהנות בראייתן ואפשר דכ"ש הוא דאם זרען לרפואה דסוף סוף למאכל אדם זרע להו מותר כ"ש אם זרען ליהנות מראייתן וזה ברור אצלי: שני אלפים רנד
שאלת ממני על מה שנהגו העולם בסעודה של הבראה הראשונה שאין מביאין בשר ובפרק הנודר מן הירק משמע דלא סגי שלא יאכל האבל בשר וישתה יין בסעודת ההבראה וכן כתוב בהגהה במיימוני פרק שביעי מהלכות אבל:
תשובה יפה נהגו דקי"ל אין שמחה אלא בבשר ובסעודה הראשונה צריך שיהיה עצב ודואג ואע"פ שמן הדין מותר לאכול בשר ולשתות יין כמבואר בדברי הפוסקים ומותר אמרו ולא צריך שיאכל בשר. וא"כ יפה נהגו שלא להרבות בשמחה דבשלמא יין איכא טעמא משום תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו וגו' אבל בשר למה. ונהגו בעדשים וביצים שהם עגולים משום שיזכור דגלגל הוא שחוזר בעולם כדאמרינן גבי ויזד יעקב נזיד וגו' ותניא. באבל רבתי מקום שנהנו לנחם אבלים בבצים ועדשים מאכילין מקום שנהגו לנחם בבשר ויין מאכילין וכן כתב הרמב"ן וכתב עוד ומנחמים תחלה בתבשיל של ביצים או של עדשים זכר לאבלות ואח"כ אוכלין כל צורכן הא למדת שהדבר תלוי במנהג ומנהגנו בסעודה ראשונה בבצים ועדשים ושאר הסעודות בבשר ומ"מ כיון שהדבר תלוי במנהג אינו חייב כאשר העלה בעל ההגהה וגרסינן בירושלמי אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין וצריך לומר דהתם אוננים היו קודם קבורה והא דקאמר אבלים אתם לאו דוקא אלא אוננים א"נ דהתם מקום שנהגו לנחם בבצים ועדשים ולא בבשר והיינו דקאמר להם אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין וההיא דפרק הנודר מן הירק לא קשיא כלל דהתם איירי במלך או בכהן גדול לפי הפירושים והמלך וכ"ג רגילים כולי שעתא בבשר ויין הילכך מנחמים אותם בבשר ויין אבל שאר בני אדם תליא במנהגא. א"נ דה"פ מתקיף לה רבינא מידי דהוה אבשר ויין דכולה שתא אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל ההיא יומא אנן יהבינן לה כלומר יין והכי משמע מלשון רש"י שכתב אנן יהבינן ליה משום דכתיב ויין למרי נפש ע"כ. הילכך לצדדין פריך לגבי בשר אנן יהבינן ליה אי בעי ולגבי יין אנן יהבינן ליה אע"ג דלא בעי משום ויין למרי נפש וא"כ אין ראיה מההי' דלא סגי דלא יאכל האבל בשר אלא דלא סגי שלא ישתה יין ונשאר מנהגנו שריר וקיים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |