שו"ת רדב"ז/ב'רמח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי על ההסכמות שעשו קהל טריפול יצ"ו וזה עניינם לפי שנתרבו עליהם עניים ואינם יכולים להספיק להם הסכימו שכל יהודי מעירם שיקנה משי בכל השנה כולה שיפרע חצי חתיכה לכל רוטול גם בבגדים שיוציאו מן העיר יפרעו ה' מיידי הבאלה גם במיני סחורות יפרעו כאשר יראה להם. עוד הסכימו על כל הבאים מקצוי עולם לקנות משי בכל השנה שיפרע חצי מיידי לכל רוטל וכן כל מי שיקנה בגדים בעיר להוליכם למקום אחר יפרע ה' מיידי כל משא ושאר סחורות כגון משי ודברים אחרים בין בהליכה בין בבואם מארצם עם סחורתם יפרעו סך ידוע גם הסכימו שיפרעו כל באי עולם העוברים דרך ארצם בין דרך ים מפרנקיא או מתורכיאה מכל הבגדים שיביאו דרך ים עשרה מיידי בכל באלה ואם יהיו שאר סחורות כפי הערך. עוד הסכימו שכל מין סחורה שיטענו דרך ים יפרעו עשרה מיידי בכל באלה ואם תהיה סחורה פחותה כגון עפצים וכיוצא בהם יפרעו ג' מיידי. עוד גזרו שכל מי שיסרב מלקיים הסכמתם יהיו נכסיו הפקר גמיר מלבד שיהיה עובר על החרמות והאלות. ושאלת אם יש ממשות בהסכמות הללו:
תשובה אם היו קהל טריפול מלכי האדמה לא היה בידם כח לזה כיון שאין הדבר שוה לכל בני המלכות דדינא מלכותא אמרינן וזה מבואר. גם אני מסופק אם יש בדור הזה מי שיוכל להפקיר ממון שכל אחד מהגדולים יש לו לחוש שמא יש גדול ממנו בדורו כ"ש בני עיר ק' ואנשי חכמה בה מעט ואפילו לפי שיטתם שחשבו שהסכמתם הסכמה היה להם לקנות העובר עליה אבל להפקיר ממונו כזו לא שמענו. עוד אפילו לדעתם דהסכמתם הסכמה ראוי לבטלה דילמא נפיק מינה חורבא שיקום אחד מהרשעים ויעשה אותו אלתזאם ויקנה התפת"יש ויפרעו למפרע כל מה שגבו או למעט יקנסו אותם שעשו כדעאת חוץ מחוקי המלכות ובשלמא אם היה דבר מועט היו יכולין לסובלו ולא יתרעמו ולא יתפרסם הדבר כאשר עשו במצרים נתקבצו הסוחרים הבאים מעבר לים וקבלו על עצמם לתת חצי מיידי לכל באלה לעניי ירושלים והלכו אותם הסוחרים ובאו אחרים ותבע אותם הגבאי ולא רצו לתת ובא הדבר לפני ופסקתי שהדין עמהם כיון שלא קבלו אלו עליהם וכן הוא עד היום מי שעינו יפה נותן ומי שעינו צרה אינו נותן ואין מי שיכול לכוף איתם. וכ"ש בסך גדול כזה אשר בא בשאלה. ולא יהיה טעם זה קל בעיני השומע כי קרוב הוא מאד. ולענין הסכמות לא ראיתי להטריח קולמוסי במלתא דפשיטא טפי מביעתא בכותחא שאין בה ממש ועוד שקדמני חכם בראיות בריאות וטובות להוכיח שאין הסכמתם כלום ולא מיבעיא לבאים ממקומות אחרים שאין בידם כח לגזור עליהם אלא אפילו לבני עירם אין הסכמתם כלום כיון שהוא דבר מחודש ולא הסכימו כלום וזה מבואר בדברי הפוסקים בההיא דרשאין בני העיר להסיע על קיצותם כי אינם רשאין להתנות במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אלא למגדר מילתא דאיסורא ולא ראיתי בזה חולק. עוד אני אומר שאין קהל טריפול יכולין לעכב ביד כל הבאים ממלכות תוגרמה או ערביסתן למכור ולקנות כל מיני סחורה בכל זמן בין ביריד בין שלא ביריד הואיל וכולם פורעים מס למלך אחר ולענין זה כולם חשובים כבני עיר אחת כההיא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא לא מצי מעכב וכן פסק הריא"ף והרמב"ם פ"ו מהלכות שכנים ורוב הפוסקים והא דאמרי' בהני דיקולאי דאמר להו רבינא מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו והנ"מ ביומא דשוקא וכו' התם איירי בדלא שייכי עם בני מתא בכרגא אבל אי שייכי לא מצי מעכבי דאי לא תימא הכי קשיין אהדדי דהשתא לקבוע חנות ומרחץ לא מעכבי כ"ש לקנות ולמכור סחורתם וזו שיטת רוב הפוסקים ואפילו שאין סחורתם טובה ומוכרים בשום לא מצו מעכבי כיון שנותנין מס לבעל המדינה וכ"ש אם סחורתם טובה ומוכרים בזול כאשר כתב הרב ן' מיגש ז"ל ותו דדינא דמלכותא דינא ומלכא אמר שכל מי שיפרע מנת המלך והמכס הראוי לו שיסתחר בכל מקום שירצה ואין מעכב עליו ואפי' הבאים ממלכות אחרת. תדע שאין סוחרי מדינה ומדינה של המלך יר"ה מעכבין זה על זה ואפילו על סוחרים יהודים או ערלים הבאים ממלכות אחרת אין מעכבין וא"כ איך יהיה כח ביד קהל טריפול לעכב על אחרים שלא ישאו ויתנו במדינתם או לכוף אותם שיתנו מכס אחד על סחורתם חוץ ממנת המלך הקצוב עליהם או להפקיר ממונם אין זה כי אם רוע לב וצרות עין וכי היכי דאי אפשר להם לעכב על הסוחרים ישמעאלים או נוצרים כן אין יכולין לעכב על ישראל ומאחר שנתברר שאין הסכמתם כלום כל מה שלוקחים מהסוחרים הבאים להסתחר בעירם שלא מדעתם גזל הוא בידם ובכל מקום שימצא אחד מהמסכימים יכולין להוציא ממנו בדיינים וכההוא דאמרינן בר מתא אבר מתא מיעבט ואפי' שלא היה מן הדין ראוי לכל ב"ד לקנוס אותם כדי שישובו מהסכמתם. ולענין הצדקה הדבר ידוע דכופין עליה לבני עירם אבל לבאים מעלמא אין כופין ליתן עמהם ואפי' שיפסקו עליהם מביאין אותה בידם לפרנס עניי עירם אבל דרך פיוס יכולין לגבות מהם לצורך עניי עירם ולצורך העניים העוברים עליהם ולא בדרך כפייה וכ"ש הדרך אשר בחרו להם כי לא אמרה תורה לגזול את אחרים כדי ליתן לעניים ואם אין מספיקין יתנו מה שיש עליהם מן הדין ופטורים מן השאר. ואפשר שמסדר הסכמה זו טעה בתשובת הרשב"א ז"ל סימן תרס"ד ומשם ראיה לנדון דידן שהוא לא נשאל אלא על ענין המס אבל לשים עליהם חוק על סחורתם לא נשאל. ועוד כתב וז"ל ועיקר דברים אלו מן היסוד שאמרנו שהרי אנו רואים כל עיר ועיר בגבולותיה שאנשי העיר סוחרים ומתעסקים בתוכה כאלו אמר המלך שאנשי העיר ההיא שמעלין לו מס או כרגא יסחרו ויתעסקו בה ולא אחרים וזהו דין רב כהנא כהנהו עמוראי ע"כ. הילכך בנ"ד שכולם נותנים למלך אחד המס והמכס וכל מה שקצוב על הסחורות אמר המלך שיתעסקו כולם בכל מקום שירצו. ועוד כתב ואם אינו שומע אם רשאין להחרים שאם יתעסק שם שיפרע עמהם כפי מה שיגזרו איני רואה כן משורת הדין אבל המנהגים משתני וכו'. הרי כל אותה תשובה בנויה על המנהג וא"כ בנ"ד שמנהג כל מלכות אדונינו המלך יר"ה שיסחרו בכל מקום ובכל זמן וזמן ואפי' הבאים ממלכות אחרת אין כח ביד אדם לא חכם ולא דיין ולא ציבור לחדש מנהג ולפי ששמעתי שעל תשובה זו סמך המורה להם דרך לא ישכון אור הוצרכתי להעתיק מקצתה ואדרבא ממנה יש ראיה למה שכתבתי. כללא דמלתא הסכמתם בטלה ואם נשבעו לקיימה לא חלה שבועתם כמי שנשבע לעבור על לאו דלא תגזול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |