שו"ת רדב"ז/ב'רמד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ילמדנו רבינו מורה צדק הרב הגדול. אשת ראובן איבדה תכשיט זהב בבית קרוביה וכשנודע הדבר לראובן בעלה חרה לו עד מות ונתקוטט עמה ועם קרוביה ואמרו לו בשעת המריבה שאמו גנבתו וכשחקר דבר זה ולא נמצא נתמלא חמה וקם בחרי אף וקבל עליו חרם ונדוי ונזירות שמשון שלא יכנס בבית קרוביה וז"ל בשעת כעסו הריני מקבל חרם ונדוי ונזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה שלא אכנס עוד בביתם. יורנו מורנו הרב אם יש היתר בנזירות זה כיון שהנזירות הוא נדר וזה הוציאו בלשון שבועה ולדעת המפרשים נדר שהוציאו בלשון שבועה לא כלום הוא ועוד דהוי כנדרי טעות שלשון הריני נזיר שלא אכנס וכו' משמע שיהיה נזיר אם לא יכנס וכונתו היתה שאם יכנס יהיה נזיר ונמצא שאין פיו ולבו שוין ולא הוי נזיר. עוד יבאר מורנו אם אמר ראובן שלא קבל נזירות זה כי אם בחשבו שהיו אומרים בכל דעתם שאמו גנבתו ועתה ידע שלא אמרו דבר זה אלא דרך התול אם נאמר שלא חל הנזירות דהוי כנדרי שגגות ושכרו כפול מן השמים:
תשובה דע שלא נחלקו בנדר שהוציאו בלשון שבועה אלא בסתם נדרים אבל נזירות עקרו הוא בלשון שבועה דהא אתפוסי גברא הוא כמו השבועה ולא הוי אתפוסי חפצא כמו הנדר שהרי אומר הריני נזיר כאומר הריני נשבע נמצא שהנזיר אוסר עצמו על היין ועל התגלחת הילכך לכ"ע אם הוציאו בלשון שבועה חל וכבר ראיתי מקצת חכמים טעו בזה ואתה תהיה מן הנזהרים. עוד כי אפילו לפי מה שהבנת חל הנזירות דעד כאן לא פליגי אלא בזמנם שלא היו מוציאים הנדר בלשון שבועה אבל בזמנינו זה כבר נהגו כל הנודרים להוציאו בלשון שבועה ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ושפיר משמע הריני נזיר שלא אכנס שאם יכנס יהיה נזיר ועל הטעם הג' אין אני רואה לסמוך עליו להתיר ששנינו סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ואין הדברים אמורים אלא בעושה פירוש שסובל לשון נדרו אבל אם הפי' הוא רחוק מלשון נדרו אין שומעים לו וכן כתבו עלה דמתני' בד"א במקום שמשמע כל אחד מאלו שם שתי ענינות אבל מקום שדרכו שאין קורין לחרם סתם אלא לחרמי בדק הבית בלבד ואמר שם הרי הם עלי חרם הרי זה אסור. בנ"ד נמי אין דרך העולם לומר אמך גנבתו דרך היתול כיון שראובן היה חושד את קרוביה שהם גנבו אותו לא היתה תשובתם דרך היתול ותו דרך האדם לכעוס כשאומרים לו שאביו או אמו עבר על לאו דלא תגנוב אפילו דרך היתול ואם יאמר אם הייתי יודע שאמרו כן דרך היתול לא הייתי נודר זו פתח להתרה וכבר ידעת כי נזירות שמשון אין לו התרה ולא דמי להא דתנן מי שראה אנשים מרחוק אוכלים פירותיו וכו' דהתם הדבר מוכיח מעצמו שלא אסר פירותיו אלא שהיה בדעתו שהם זרים והוי כאלו פירש אבל בנ"ד אין הוכחה כלל כדכתיבנא הלכך אין ראוי להקל בדבר שעל כל כוס וכוס ועל כל תגלחת ותגלחת עובר. בלאו ולוקה עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |