שו"ת רדב"ז/ב'קח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני בתרנגולת שנתנבלה בשעת שחיטה ומצא בה ביצים גמורות שכמותם נמכרים בשוק אם הם מותרין באכילה או לא כיון שמותר לאכלן בחלב לאו מגופא נינהו ומותרין ותו דלא גדלי באיסור שהרי כבר נגמרה בקליפתה:
תשובה תנן פ"ה דעדיות ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי ב"ש וב"ה אוסרין ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור וכתב הרב בפי' המשניות ביצת הנבילה הוא שישחוט העוף ויפסול אותו בשחיטתו וימצא בו ביצה אם היא שלימה ונתקשה קליפתה כגון הביצים הנמכרים בשוק היא מותרת באכילה ואם יש בקליפתה רכות אפי' דבר מועט היא אסורה. משמע מזה הלשון שהיא אסורה דקי"ל כב"ה דאסרי והכי משמע נמי מדקתני סיפא ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור משמע דב"ש טעמייהו דביצת נבילה משום דגדלה בהיתר והיינו שנתנבלה בשחיטתה ואפ"ה פליגי ב"ה ואסרי וקי"ל כב"ה. וכתב הראב"ד ז"ל בפי' המשנה ואי קשיא לך הא דתניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב אלמא לא כגופה דמי לא קשיא דהתם בשר עוף בחלב דרבנן הוא וכיון דהני ביצים גמורות לא גזרו עליהם משום תורת בשר אבל נבילה איסורא דאורייתא הוא ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה וכו' מתרץ לה במס' חולין מפני שנגמרה באיסור אבל גדילה ליכא למימר דטריפה אינה יולדת ע"כ. נמצאת למד לפו שיטה זו כי מה שנמצא כתוב במשנה תורה לרבינו ז"ל פ"ג מהלכות מאכלות אסורות נתנבל העוף אם נמצא ביצה גמורה כנמכרת בשוק הרי זו מותרת טעות סופרים הוא וכ"כ המגיד שהוא טעות סופרים ולא נמצא ברוב הספרים והכריע זה ג"כ ממה שכתב למטה ואין חוששין לא משום טריפה ולא משום נבילה וכתב דעל זה סמך ולא הוצרך לכתוב שהיא אסורה ומי יתן ואדע כמו שסמך על מה שכתב למטה על ביצת נבילה למה לא סמך ג"כ על ביצת טריפה והוצרך לכתוב ביצת עוף טהור שנטרף וכו' ולמה לא כתב ביצת עוף שנטרף או שנתנבל וכו'. ולפיכך אני סובר כי מי שכתב זה הלשון הכתוב בספרים שלנו לאו קטיל קני באגמא הוה והוה קשיא ליה והלא ביצה גמורה בקליפתה נפרשת היא מגופה לגמרי ואמאי אסרינן לה בנבילת אמה בשחיטתה והרי לא נגמרה באיסור אלא בהיתר וכי היכי דלגבי בשר בחלב חשיבי לה כאוכל דעלמא ולא בשר ה"נ לענין אם נתנבלה בשעת שחיטה ומה שתירץ הראב"ד לא ס"ל דאדרבה משום דבשר עוף בחלב הוי מדרבנן היה להם לעשות חזוק יותר כדאשכחן בכל דוכתא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. ותו כי לפי שטה זו שאמרו כיון שנתנבל העוף גם הביצה נתנבלה עמו צריך שנאמר השוחט את הבהמה ונתנבלה ומצא בה בן ט' חי יהיה אסור וכיוצא בזה לא שמענו וכ"ת מפני שיש לו תקנה ע"י שחיטה הא לאו כלום הוא שהרי ביצה לאו בת שחיטה היא כשהיא גמורה. ולפיכך אני אומר כי מי שכתב זה הלשין היה מפרש הך פלוגתא דב"ש וב"ה בנבלה מחיים שהביצה גדלה באיסור ומשום הכי פליגי ב"ה ואסרי אבל אם נתנבלה בשעת שחיטה אפילו ב"ה מודו שהיא מותרת. וא"ת א"כ ליפלוג וליתני בדידה ומודים שאם נתנבלה בשעת שחיטה שהיא מותרת והכי הוה עדיף לאשמעינן הודאה אליבא דב"ה. וי"ל דמילתא דפשיטא היא כיון שנגמרה בהיתר ומה הודאה היא אלא נקט הודאה אליבא דב"ש דצריך טעמא לחלק בין נבלה מחיים לטריפה אליבא דב"ש. והוא דנבלה מחייה לא חיה כלל ולפיכך ביצים גמורות מקמיה דנתנבלה נגמרו ולפיכך מותרין אבל טריפה חיה י"ב חדש ולפיכך מודו ב"ש דאסירי דגמרו באיסור הא למדת שמי שכתב לשון זה טעמא רבה אית ליה. ומה שצריך לעיין אם הוא דעת רבינו וחזר בו ממה שכתב בפי' המשניות או לא ואע"פ שהיה מקום לומר דהדר ביה ממה שכתב בפי' המשנה מ"מ כדי שלא לעשותו חולק על שאר הפוסקים והמפרשים שלא חלקו בין נבלה מחיים לנתנבלה בשעת שחיטה אני מסכים למה שכתב בעל מגיד משנה שהוא טעות סופר שנפל בקצת ספרים של רבינו אבל מי שאמרו לאו קטיל קני באגמא הוה וטעמא רבה אית ליה וקרוב הוא לומר שהוא דעת הרא"ה ז"ל שכתב שאם נולדה הביצה מיד שנטרף העוף שהיא מותרת הכא נמי כיון שנתנבלה בשעת שחיטה מותרת וחלקו עליו ונכון להחמיר משום דאיכא למגזר הני אטו הני. ואכתי איכא למידק מאי דוחקיה דרבינו לפרש הנבלה היא שישחוט העוף ויפסול אותו בשחיטתו וי"ל משום דבפרק אלו טריפות מגיהינן לה לסיפא דמתני' דקתני ומודים בביצת טריפה מפני שגדלה באיסור תני מפני שנגמרה באיסור וא"כ נבלה מחיים נמי גמרה באיסור הילכך לא משכחת לה (לב"ה) [לב"ש] דמותרת אלא בשנתנבלה בשעת שחיטה שהרי גמרה בהיתר. וא"ת ליתני בדידה ומודים בביצת נבלה מחיים מפני שנגמרה באיסור י"ל דנבלה מחיים לא שכיח ומשום הכי לא תני בדידה ולפי שטה. זו הדבר ברור דלב"ה אפילו נתנבלה בשעת שחיטה אסורה אף על פי שנגמרה בהתר וטעמא משום גזרה כדכתיבנא וכן כתבו מקצת מפרשים. ואם תאמר ומאי לא גזרו הכי לגבי בשר בחלב הא תריץ הראב"ד משום דבשר עוף בחלב מדרבנן וכן תירץ בעל הלכות גדולות ובשם הראב"ד תירצו דביצת נבלה החמירו משום דנבלה הוי דבר האסור אבל בשר בחלב הוי היתר כל חד באנפי נפשיה. ועדיין לא ניחא לי מה שכתב הרב בפירוש המשניות אם היא שלימה ונתקשה קליפתה כגון הביצים הנמכרים בשוק מותרת באכילה והיכי פסיק ותני מותרת באכילה והיא אסורה דקי"ל כב"ה וטעמייהו דב"ה דאסרי הוה ליה לפרושי ולא טעמייהו דב"ש. ומתוך הדוחק אני אומר דלב"ה שהשוו מדותיהן לא הוצרך לבאר אבל לב"ש שחלקו אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק הוצרך לבאר דהיינו שנתקשה קליפתה ואם יש בקליפתה רכות ואפי' דבר מועט אסורה לפי שהוא מכלל בני מעיה ולעולם טעמייהו דב"ש מפרש הילכך בכל גוונא אסורה דקי"ל כב"ה. ותו לא מידי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |